חוסר אכפתיות



 

מישהי1631

New member
לשאלותיכן, בנות יקרות

הפקיד "קבע" חוות דעת עלי. דיברתי היום ארוכות עם האחות במרפאה. היא הייתה נחמדה ואמפטית מאד, ולאחר מכן הפקיד הבין את חומרת מעשיו ושלח לי מכתב התנצלות.
ואכן, אני מרבה להתלונן ולהסתכסך.
יש דרך פעולה מזופתת שחוזרת על עצמה בחיים שלי - אנשים מריחים את החולשה שלי, את החריגות, ומתנהגים כלפי בהתעלמות, אדישות, תוקפנות ושאר תכונות חביבות... אני נפגעת עד עמקי נשמתי ומתלוננת, לעיתים בתוקפנות.
 

מישהי1632

New member
חוסר אכפתיות

בעלי הביא תוצאות לא "מדהימות" בבדיקות דם. עד ששכנעתי אותו להבדק יצאה לי הנשמה... הוא לא נבדק מאז הגיוס לצבא בערך, ואנחנו בני חמישים פלוס, והוא תשוש מאד וסובל מכאבי ראש וסחרחורות.
הוא לא צריך לרוץ, חלילה, לחדר מיון, אבל הגיל והתורשה המשפחתית עושים את שלהם. הוא צריך לקחת תרופות, וסרב לנקוף אצבע, כמו לקבוע פגישה לרופא המשפחה. בלית ברירה, התקשרתי לאבא שלו. על הדרך, לא יודעת איך "התפלק" לי, אמרתי לאביו שאולי גם לי יש חלק בעניין. שאני מודאגת נורא מהמצב הכלכלי שלנו, שאני מתכננת לסיים את חיי בעוד כמה חודשים, כשההוצאה לפועל תגיע. התגובה של האב הייתה: "בסדר".
אני יודעת שהוא מתעב אותי, זה לא חדש, הוא אמר לי בעבר שהחיים שלי לא מעניינים אותו, אבל בכול זאת - אני האם של שלושת נכדיו. כנראה הוא סבור שאפשר להחליף אותי בקלות גם בתפקיד הזה...
 

מישהי1632

New member
הבעיות

כולסטרול גבוה, לא מאד, אבל דורש בירור, ורמת סוכר גבולית (כלפי מעלה). הוא מאד עייף כול הזמן ויש לו סחרחורות.
 
יש תחליפי סוכר טעימים נכון

שאני אישית עדין לא מקפידה על הבריאות אבל טעמתי סוכר קוקוס וזה ממש טעים ומזכיר טעם של סוכר חום . כולסטרול ניתן לטפל בזה אם תרצי אתן לך טלפון של מומחה לתוספים ודיקור שיוכל לייעץ לך מה לעשות אפשר בתזונה תוספים ועוד שיטות אחרות. השד לא נורא כל כך אבל כן הוא דורש טיפול וכדאי שאת ובעלך תנסו לשמור על קור רוח ופחות לעלות את מפלס הלחץ באמת לא נורא. אבל תמיד טוב לטפל בזה שמעתי שאנשים שנגמלו מסוכר חשו יותר חיות ולא היו להם יותר כאבי ראש זו הזדמנות ממש טובה להרחיב את העולם הקולינרי
 
מישהי יקרה,

אני לא יודעת האם הוא סבור שניתן להחליף אותך או לא, האם הוא מתעב אותך באמת או סתם חסר רגישות.
אני כן רואה שיש בו התנגדות מאד גדולה לקחת אחריות, להושיט יד ולעזור מעבר לעזרה הכלכלית שהוא כן נותן.
זה מכאיב, אבל זו המציאות.
אני חושבת שחלק מהכאב שלך, מהדיכאון ומהמחשבות על המוות נובע מהמעגל הזה, בו את פונה לעזרה למי שאת יודעת היטב שלא רוצה או לא יכול לעזור - מקבלת דחיה, סירוב, אדישות - הכאב שלך מתעצם ואיתו המחשבה שאת שווה כקליפת השום או כמסטיק מרוח על המדרכה - הדיכאון והמחשבות האובדניות גוברות.

הסירוב שלו לא אומר שאת לא חשובה - כאדם ולא רק כבת זוג וכאם. את חשובה מאד, אבל הוא לא רוצה לקחת אחריות על חיים של אנשים אחרים, גם אם הם בשר מבשרו. לא רוצה, לא יכול - מוגבלות שלו.

אני בטוחה שיש דברים שהוא כן יכול לעשות. ציינת שהוא עוזר לכם כלכלית, ציינת שיש לו השפעה על בנו. אז כן, אם את חושבת שבעלך יקשיב לו, הייתי מנסה לגייס אותו, אבל באופן קונקרטי "מאיר, דוד היה אצל הרופא והבדיקות יצאו כך וכך. הוא לא רוצה לקחת תרופות או להיות במעקב ולדברי הרופא אם לא יעשה כן, ההשלכות תהיינה כאלה וכאלה. תוכל אולי לדבר איתו בבקשה? אני יודעת שהוא מאד מעריך אותך"
זהו.
וכל זה בגלל שזה הוא, ואלו בנותיו וכלותיו, וזו אלמנת אביך - אנשים שיכולת הנתינה שלהם מוגבלת ואת יודעת זאת, מהיכרות ארוכת שנים. השתמשי במה שהם כן יכולים לתת, כי זה מקל עלייך. ואם תצליחי לא לבקש מהם יותר, יתכן ויכאב לך פחות.

הרבה בריאות לך ולבעלך.
 

מישהי1632

New member
תודה מלכת השלג,

מה שכתבת היה המשך אותה שיחה. דיברתי איתו על הבן שלו/בעלי וזהו. הבעיה שאני חופרת עליה בפורומים - אין מי שיעזור לי. ואני לא מתמודדת לבד עם השילוב ה"מדהים" של בריאות גרועה-חוסר כישרון חברתי-חוסר כישרונות בכלל-חוסר כסף-חוסר אכפתיות טוטאלי מהסביבה. זה יותר מדי לבת אדם אחת!
 
מישהי

את לא כל כך סתומה כמו שאת חושבת שאת. קודם כל לפי התגובות שלך כן אפשר לראות איזושהי רמת הבנה של מה נכון להגיב ואיך להתחבר לאחרים. אני חושבת סליחה על המילים אבל ש"תחושת הסתימות שלך"(אין לי כוח להתנסח יפהואני ממהרת לפגישה), נובעת בעיקר מהדרמה האישית שלך שאת בין השאר מכניסה אותה ליחסיך בין האנשים. אני מקווה שתוכלי לצאת מהסיפור הדרמטי ולהתשחרר מהרגשות שהוא מכיל ולראות שאת לא כל כך נוראית כמו שאת חושבת ואולי אפילו תוכלי לראות איך נכון להגיב בסיטואציות רגשיות בצורה יותר נכונה כשהדרמה לא תרחף מעל ראשך. טוב חייבת לזוז ולהתקלח ביי
 
מסכימה איתך - זה בדיוק כמו אצלי.

גם אני לא "סתומה" בכלל כשמתבוננת על מצבים בין-אישיים של אחרים.
אבל כשאני בעיצומה של סיטואציה שתופסת אותי במקום רגיש - אני מתנהגת בסתימות-על.
נ.ב. אולי נכון להחליף את המילה "סתימות" ב-incompetence (שאין לי כח עכשיו לחשוב איך לתרגם)
 
לא, זה לא.

את מתמודדת עם בעיות בריאות - זו העובדה היחידה שאין חולק עליה ושאינה ברת שינוי.
חוסר כישרונות - חד משמעית לא נכון.
חוסר כסף - כנראה נכון, אך נובע בעיקר מהתנהלות לא נכונה שלכם לאורך שנים ואותה כן אפשר לשנות.
חוסר כישרון חברתי - לא מדויק, כי זה לא משהו מולד. התנהגות חברתית מעוצבת בהרבה הרבה שנות אינטראקציה חברתית ולכן ברת שינוי בכל גיל.
חוסר אכפתיות מהסביבה - לגמרי בר שינוי. את חווה את הסביבה כלא אכפתית כי את דורשת ממנה הרבה יותר ממה שהיא יכולה לתת.

סימנת נכון את הבעיה העיקרית שלך - אין מי שיעזור לך. אני חושבת, שבדיוק כפי ששחר כמהה לדמות אם חמה, עוטפת ומכווננת היטב שתהווה תחליף לאם שלא היתה לה ומתקשה להשלים עם המציאות האפרורית ומלאת הפשרות - כך גם את כמהה לדמות שתיקח עלייך אחריות, שתאמר - לכי לנוח, אני אטפל בכל. אני אדבר עם הבנק, עם הבוס, עם הגיסה, עם המדביר - והכל יהיה בסדר.
לא.
כמו שאת לא מצפה שמישהו אחר יקום במקומך לעבודה ויבשל במקומך ארוחת צהריים - כך אין זה נכון לצפות שמישהו יפתח את חשבון בנקו בעל יתרת שמונה הספרות ויעניק לך מתוכו לכסות את החובות.
זה לא ראלי, כי זה לא עובד ככה בחיים.
ועצם זה שאת נצמדת לפנטזיה הזאת מונע ממך לעשות שימוש בדברים אחרים, קטנים יותר, ולהנות מהם.
מהעזרה הכלכלית שחמך ואלמנת אביך נותנים, גם אם היא רחוקה מלפתור לך את כל הבעיות.
ממתנדב פעמונים מסור שישב איתך ויעזור לך לסדר את ענייניים הכלכליים, גם אם החזר החובות ייקח 8 שנים.
מהאוניברסיטה שהסכימה לתת לך להבחן, גם אם לא נתנה לך את כל הזמן שרצית.
מהגולשים בפורום
שקצת יורדים עלייך, ולא תמיד אמפתיים, אבל מאד אכפתיים ועצובים בשבילך - לא כי הבעיות שלך כאלה איומות ונדירות,
אלא כי את מצפה בתוכך שמישהו יפתור אותן עבורך וזה לא יקרה לעולם.
והציפיה הזאת מונעת ממך ליהנות מעזרות קטנות יותר ומושלמות פחות, שלא עונות במדיוק על הצרכים שלך אבל ככה זה בעולמנו הלא מושלם...
 
וואלה... (סמיילי חושב)

מעניינת ההקבלה אלי. גם אני יכולה ללמוד ממנה - מהצד השני...
 
למעלה