הצלחה אמיתית
קודם כל אני ממש התרגשתי לשמוע את הסיפור שלך... אני גם מסכימה עם התגובות שכדאי לטפל בשורש הבעייה.... הייתי מציעה לך גם לשנות קונספט - במקום לחשוב על הגוף כאויב, תביני שאין חבר יותר טוב ממנו - כי הוא "אומר" את האמת, בלי חרטות. כמו שאמרת, את יכולה לעבוד על כולם - אבל לא עליו. בגלל שאנו חיים בתקופה שמראה חיצוני הוא העיקר, אז הדברים נראים כמו שהם נראים. אם היו מסתכלים לתוך הנשמה שלך, היו רואים שהיא זו שבעצם תמיד הייתה זקוקה לעזרה אבל בגלל הזלזול שלנו בדברים שהם בלתי נראים, ואין להם ערך במשחק החברתי, לא מפתיעה שמצבים כאלו מתרחשים. את לא היחידה, לא מבחינת הנטייה לעלות במשקל, ולא בתחומים אחרים שהם בעייתיים אצל אנשים אחרים - ששוב לא מטפלים בשורש. את רק חושבת שהבעייה היא הגוף, או האוכל, אבל את צריכה למצוא דרך שתוביל אותך להתמודדות עם הבעייה האמיתית. את רואה את התהליך ככשלון- אבל זה ממש לא כך! תחשבי, לו היית "מצליחה" לשמור על המשקל הקודם שלך , את היית יכולה לההפך למתוסכלת לא פחות, כשכל החיים שלה נלחמת באוכל כאילו הוא אויב, כשהאויב האמיתי מסתתר בתוכך. זו לא הייתה הצלחה אמיתית - למרות שהמכונים הללו מתבססים על ה "הצלחה" הזאת. הצלחה אמיתית תגיע כשתוכלי לראות אוכל, לא כאויב, לא כדבר שיש להילחם בו, אלא כמצרך הכרחי לקיום, שאפשר להתענג עליו עד גבול מסוים. כשהחיים שלך יפסיקו לסבוב סיביבו, כשתורידי לו את החשיבות, כאילו הוא באמת יכול לנחם. כשתצליחי לשנות את הנקודת מבט הזו כלפי האוכל, אז תדעי שעשית שינוי מהותי. ולכן בכל מצב שלא יעבור עליך את לא תצרכי להיות "חזקה" מספיק כדיי לא להתפתות, אלא זה יגיע אלייך דרך הבנה או תובנה, לגבי תפקידו האמיתי של האוכל בחייך. אנשים עושים טעויות רבות בתחומים שונים, אך דומים במובן העקרוני - אנשים שיש להם חלל מסויים ( שזה כמעט כולם), או צורך לא מסופק ( כמו שכנראה לך יש) פוגשים באנשים שונים בחייהם ומטילים עליהם תפקידים שכלל לא מתאימים להם. אחת פוגשת בחור, ומחליטה להעניק לו את תפקיד ה "אבא" כי היה חסרה לה נוכחות אבהית בחייה. ואין פלא שע"י כך היא מביאה סבל לעצמה ולבן זוגה. לא מזמן, היה כאן בחור שכתב על אובססיה שיש לו כלפי מישהי, ושדבר זה חזר על עצמו עם עוד הרבה בחורות, גם הוא עשה את אותה טעות, העניק תפקידים כמו "הנפש התאומה" לבחורות השונות שהוא פגש, למרות שזה היה שלב מוקדם מדיי בקשר, ורוב הסיכויים שלא כולן היו יכולות למלא אותו, זה הכביד עליהן כנראה, והן ניתקו את הקשר. כשתביני את הנקודה העקרונית, וכשתגיעי אליה, את תהיי כל כך מאושרת, וזה לא יהיה אושר עם תנאים. מעבר לכל אלו, אחד הדברים שכדאי שתוציאי לך מהראש - ומהר, זה כל הנורמות החברתיות לגבי הגיל שלך. 30 , 40, 50....זה בכלל לא משנה, בסופו של דבר מה שיקבע אם תהיי מאושרת או לא, זה לא העמידה בקריטריונים החברתיים. את יכולה להיות אומללה עם מישהו ומאושרת כשאין לך מישהו צמוד. עזבי אותך מהשטויות שאנשים מכניסים לך לראש, כאילו יש איזה יעוד לאישה, להתחתן ולהביא ילדים - שגם הם יתחתנו ויביאו ילדים, וגם אלו....וכו' וכו' וכו'... החיים הם הרבה יותר מרתקים, כשתתחילי באמת לחקור אותם בעצמך, תביני שכל כך הרבה דברים ששמת אצלך במקום הראשון, מתחלפים בדברים אחרים. אם תפגשי מישהו- סבבה...אבל למה להרגיש שאת חייבת למצוא?
למשל, אם זה המצב במדינה וכל הקטיושיות שיש שאין כל כך איך לעזור לאנשים, כי אם היה לי בית משלי ברור שהייתי מזמינה אנשים ללון אצלי, שיתרחקו משם, אבל לצערי גרה עם ההורים כך שזה לא הולך במיוחד. וגם העובדה שדי רע לחבר בצבא, והוא עובר תקופה די קשה של מעבר בסיס של כל הבסיס שלו והמון אחריות על הראש, וגם הקפצה שצריך להיות מחר בבוקר בבסיס ולא יודעת איך יכולה לעודד ולעזור לו, ומרגישה חוסר אונים. אז... מה אתם עושים במצב שמרגישים חוסר אונים ולא יכולים לעזור לאנשים קרובים ואהובים עליכם
הכי הרבה, תחזרי לאט לאט לכושר. לאט לאט לדיאטה. בייבי-סטפס. הכל אפשרי בחיים. אבל יש צורך בפרופורציות. ולא לרדת על עצמך יותר מידי!!!