חומוס - הכי טוב
עושים לבד עם הרבה אהבה. אין לי פתרון אחר אלא הרבה אהבה (ואז לטעום ולשפר) *להשרות את הגרגרים ללילה (או יום שלם) *לשטוף (ולודא שאין אבנים בחומוס - זה קורה) *לבשל עם מלח והרבה פלפל שחור (רצוי גרוס) *לבדוק בבישול מדי פעם, כשהחומוס מספיק רך, כך שאפשר לאכול אותו (אבל לא לחכות עד שהוא ממש "נמס", אלא אם אתם אוהבים את החומוס מאוד עדין וחלק) *לסנן ולשטוף את רוב הפלפל השחור (לא הכל חלילה) *להשאיר מעט גרגרים שלמים לסוף *אם אתם עצלנים - להכניס למעבד מזון, אם אתם משקיענים - עם מועך תפוחי אדמה. אם משתמשים במעבד מזון - להזהר לא לטחון מעבר לרמת הגסות הרצויה * להוסיף (כבר מתחילת טחינת החומוס) טחינה גולמית, לא מעט שום, מיץ לימון, מעט מלח מעט מים ושמן זית. כמויות? קטונתי. לא מדדתי אף פעם. כאמור - עם הרבה אהבה ופשוט לטעום ולתקן. *לערבב עם הגרגרים השלמים ולא לשכוח צנוברים ושמן זית מעל. ובענין הפיתות: גם אני תהיתי הרבה זמן מאיפה מגיע החור לפיתה. עם המתכון הזה - הפיתות תמיד מצליחות לי. קסם פשוט צריך סבלנות (כמו כל דבר במזרח התיכון) חצי ק"ג קמח כוס וחצי מים פושרים כפית גדושה מלח קצת יותר מחצי כפית סוכר 15-20 גרם שמרים טריים ממסים את השמרים עם הסוכר ברבע כוס מים מחכים מערבבים הכל ביחד, לשים מחכים שעה שעתיים - עד שתפח מאוד לשים אפשר לעשות התפחה שניה או לא מחלקים לכדורים לא גדולים. משטחים אותם לפיתות מכניסים לתנור חם (חום גבוה) על תבנית מקומחת. כשהפיתות נראות כמו בלון, מחכים עוד קצת ומוציאים. בתאבון! (אין כמו פיתה טריה מהתנור עם חומוס טרי!)