התחבטות בסוגיית מותגים
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מוציאה סכומים גדולים מהרבה מאלו שאליהם אני רגילה, וניסיתי לחשוב למה, והאם זה מוצדק.
רוב חיי הבוגרים הייתי (ועודני) אדם שאוהב מאוד לקנות, אבל תמיד תמיד עם יד על הדופק ומודעות לחשבון הבנק (הכרחי בתור סטודנטית ענייה).
אז הייתי קונה הרבה באאוטלטים, ביד שנייה, בסוף עונה, וכמעט אף פעם לא במחיר מלא. ויכלתי לנחם את עצמי שגם אם אני קונה המון המון, לפחות זה לא כל כך כואב בכיס.
לפני בערך חודש החלטתי שאני צריכה משקפי שמש רציניות, במקום כל המשקפי שוק הזולות, וקניתי לראשונה בחיי משהו עם תג מחיר של 500 שקל (ריי-באן, סתם לידע כללי). המחיר, שבדרך כלל היה גורם לי לעשות אחורה פנה מיידי, הוצדק בזה שאמרתי לעצמי שמשקפי שמש זה משהו שמחזיק שנים, שימושי מאוד בקיץ, וששווה להשקיע בזוג אחד שאני ממש אוהבת, של מותג איכותי, מאשר לקנות עוד 3 זוגות פושטיים.
לא הייתי מעלה את זה, רק שאתמול קרה לי אותו דבר פחות או יותר, הפעם עם תיק. כבר מזמן החלטתי שאני צריכה תיק חדש ליום-יום, והתחלתי לחפש. הגדרתי לעצמי טווח מחיר של 200 שקל מקסימום, אבל לא מצאתי שום דבר יפה במחיר הזה. אתמול קיבלתי דרך העבודה הזדמנות לרכוש תיק של קיפלינג בהנחה משמעותית (אבל עדיין בעלות לא מבוטלת של 420 ש"ח) וקפצתי על ההזדמנות. שוב, מדובר במותג שאני אוהבת מאוד, אבל עדיין מדובר ביותר מ-100% יותר משתכננתי להוציא...
אני מניחה שאני שואלת את עצמי (ואתכן, אם בא למישהי לענות) האם מותגים מסוימים מצדיקים חריגה מהתקציב, והאם זה צריך להיות שיקול בהחלטה אם לקנות או לא. האם המותג משנה ומצדיק את ההוצאה (המשמעותית) הנוספת?
