אחרי יום כל כך ארוך...
עכשיו חזרתי הביתה ממסיבת פורים של העבודה. לומר בכנות, כל היום אני נזכרת בסרט שהראה ד"ר סוריאנו על הניתוח. חייבת לציין שממש קשה לי לעכל את זה. אמנם אני יודעת על זה שיש לי אנדומטריוזיס ואני יודעת על ההדבקויות שנוצרות, ולא פעם אפילו ראיתי תמונות באינטרנט של מצב אגן עם אנדומטריוזיס, אבל הפעם זה נכנס מאוד עמוק ומעסיק אותי ממש ללא הרף במשך כל היום.המחשבה של "ככה אני נראית מבפנים???" עושה לי רע... אפילו במהלך מסיבת פורים כשהכל היה, כביכול, שמח הייתי ממש מצוברחת. שיתפתי את החברות הקרובות במסיבה על ארועי היום וממש בכיתי... בסה"כ לא חידשו לי היום הרבה, אבל הצליחו לגעת בי במקומות שייתכן והדחקתי. אני מניחה שגם הסיפור הקשה מאוד של נעמי גרם לי להבין עוד יותר שהחיים היומיומיים לחולות אנדומטריוזיס מהווים אתגר ממשי (כמו שאני כבר יודעת היטב...). אז זהו, מהפינה הקשה שנכנסתי אליה היום אני מנסה לצאת ולקוות שעוד בימינו יהיה פתרון למחלה הזו... מקווה שאצליח להרדם בלי לחלום על תמונות הניתוח...