חוזר לסוס.
אז שלום שוב, שמי הוא יוסי, לכל מי שלא יודע / לא זוכר. אני בן 30, תושב מעלה אדומים, ובוגר תואר ראשון. (תמונה יש בכרטיס)
אז הסיפור שלי הוא כזה, מאז ומעולם הייתי קצת זר לכל עולם הרגשות, ונפתחתי רשמית רק בגילאי ה20 המוקדמים שלי. זה יכול להיות בגלל שלקח לי קצת זמן להבין איך כל העסק הזה פועל, יכול להיות שזה בגלל שהמשפחה שלי היא נוקשה, וחיבוקים, נשיקות ומחמאות מעולם לא היו באוצר המילים שלנו, ויכול להיות שזה בגלל שראיתי את רון ג'רמי בקליפ הבא: http://coub.com/view/hp4u
על כל פנים, השנה האחרונה לא הייתה קלה עבורי. לאחרונה אובחנתי עם גידול סרטני וכעת אני עובר טיפולים כימותרפיים כדי להיפטר ממנו. זו הפעם השלישית שזה קורה, ונראה שהחיים מתעקשים לעדן אותי ולתת לי מושג לגבי מה חשוב ולגבי מה לא חשוב בחיים. על כל פנים, עוד טרם גילוי המחלה עשיתי לי מטרה להפוך להיות בן אדם אופטימי יותר. ועכשיו ההחלטה הזו קיבלה גוונים הרבה יותר עמוקים.
ולמרות הכל, אני בן אדם אופטימי מטבעי. כאילו, אני יכול לשפוך ולספר לכם על אירועים שקרו במסדרונות אונקולוגיה שישפכו אתכם מצחוק. לדוגמה, אחת מהטענות של הרופאים היא שכימותרפיה מסרסת את האדם ויש סיכוי של 10% ללדת ילדים לאחר מכן. כמובן שהם מקפיאים זרע לפני הטיפולים ומשמרים את זה, והכל טוב ויפה. אבל זו לא הנקודה. העניין הוא שאמא שלי היא פולניה אמיתית. האמת שהיא סורית והונגריה אבל היא מתנהגת כמו פולניה. יום אחד היא אומרת לי: "יוסי, יש לי משהו לשאול אותך", ואני כזה - "כן?" והיא שתקה למשך 15 דקות. אחרי זה אני שואל אותה - "מה העניין?" והיא כזה מתלבטת בינה לבין עצמה אם לומר לי את זה או לא. לבסוף היא נשברה ואמרה - "נכון שאתה עובר כימו? ונכון שזה פוגע בכוח הגברא? אולי כשזה הכל יסתיים ויגמר, תלך לזונה ותבדוק שהכל עובד כמו שצריך?" ואני כזה - "WTF?!" כאילו, יש דברים שאתה לא רוצה לשמוע את אמא שלך אומרת וזה כנראה בראש הטבלה. אבל למרות הכל, יש לי סיפור משעשע לספר.
אז לכל מי ששרד/ה עד כה, אני רק רוצה לומר שאני קורא המון טופיקים בפורום הזה, ובחלק מהפעמים אני לא מאמין שמדובר במקרים אמיתיים. כלומר, לא צריך הרבה כדי להיות בן אדם נורמטיבי, ונוכח ההיסטוריה שלי (וגם בלעדיה) אני יודע לקחת דברים בפורפורציה, בנוסף לכך, אני מכבד / מעריץ / אוהב נשים רק בשל קיומן על פני כדור הארץ ואני מחפש מישהי לחלוק איתה את החיים ולאהוב אותה.
מה אני מחפש? מישהי נחמדה, בטווח הגילאים של 23-30, עדיפות לאזור ירושלים, אחת שיש לה דעה גם על אופנה אבל גם על המצב בסוריה (כמקרה דוגמה), אחת שיש לה חוש הומור, לא מעשנת וכזו שמוכנה לקחת סיכון שעשוי להוביל למשהו טוב.
סיימתי לחפור. תודה על הקריאה. נתראה בין השורות.
אז שלום שוב, שמי הוא יוסי, לכל מי שלא יודע / לא זוכר. אני בן 30, תושב מעלה אדומים, ובוגר תואר ראשון. (תמונה יש בכרטיס)
אז הסיפור שלי הוא כזה, מאז ומעולם הייתי קצת זר לכל עולם הרגשות, ונפתחתי רשמית רק בגילאי ה20 המוקדמים שלי. זה יכול להיות בגלל שלקח לי קצת זמן להבין איך כל העסק הזה פועל, יכול להיות שזה בגלל שהמשפחה שלי היא נוקשה, וחיבוקים, נשיקות ומחמאות מעולם לא היו באוצר המילים שלנו, ויכול להיות שזה בגלל שראיתי את רון ג'רמי בקליפ הבא: http://coub.com/view/hp4u
על כל פנים, השנה האחרונה לא הייתה קלה עבורי. לאחרונה אובחנתי עם גידול סרטני וכעת אני עובר טיפולים כימותרפיים כדי להיפטר ממנו. זו הפעם השלישית שזה קורה, ונראה שהחיים מתעקשים לעדן אותי ולתת לי מושג לגבי מה חשוב ולגבי מה לא חשוב בחיים. על כל פנים, עוד טרם גילוי המחלה עשיתי לי מטרה להפוך להיות בן אדם אופטימי יותר. ועכשיו ההחלטה הזו קיבלה גוונים הרבה יותר עמוקים.
ולמרות הכל, אני בן אדם אופטימי מטבעי. כאילו, אני יכול לשפוך ולספר לכם על אירועים שקרו במסדרונות אונקולוגיה שישפכו אתכם מצחוק. לדוגמה, אחת מהטענות של הרופאים היא שכימותרפיה מסרסת את האדם ויש סיכוי של 10% ללדת ילדים לאחר מכן. כמובן שהם מקפיאים זרע לפני הטיפולים ומשמרים את זה, והכל טוב ויפה. אבל זו לא הנקודה. העניין הוא שאמא שלי היא פולניה אמיתית. האמת שהיא סורית והונגריה אבל היא מתנהגת כמו פולניה. יום אחד היא אומרת לי: "יוסי, יש לי משהו לשאול אותך", ואני כזה - "כן?" והיא שתקה למשך 15 דקות. אחרי זה אני שואל אותה - "מה העניין?" והיא כזה מתלבטת בינה לבין עצמה אם לומר לי את זה או לא. לבסוף היא נשברה ואמרה - "נכון שאתה עובר כימו? ונכון שזה פוגע בכוח הגברא? אולי כשזה הכל יסתיים ויגמר, תלך לזונה ותבדוק שהכל עובד כמו שצריך?" ואני כזה - "WTF?!" כאילו, יש דברים שאתה לא רוצה לשמוע את אמא שלך אומרת וזה כנראה בראש הטבלה. אבל למרות הכל, יש לי סיפור משעשע לספר.
אז לכל מי ששרד/ה עד כה, אני רק רוצה לומר שאני קורא המון טופיקים בפורום הזה, ובחלק מהפעמים אני לא מאמין שמדובר במקרים אמיתיים. כלומר, לא צריך הרבה כדי להיות בן אדם נורמטיבי, ונוכח ההיסטוריה שלי (וגם בלעדיה) אני יודע לקחת דברים בפורפורציה, בנוסף לכך, אני מכבד / מעריץ / אוהב נשים רק בשל קיומן על פני כדור הארץ ואני מחפש מישהי לחלוק איתה את החיים ולאהוב אותה.
מה אני מחפש? מישהי נחמדה, בטווח הגילאים של 23-30, עדיפות לאזור ירושלים, אחת שיש לה דעה גם על אופנה אבל גם על המצב בסוריה (כמקרה דוגמה), אחת שיש לה חוש הומור, לא מעשנת וכזו שמוכנה לקחת סיכון שעשוי להוביל למשהו טוב.
סיימתי לחפור. תודה על הקריאה. נתראה בין השורות.