חוו"ד בענין הנטיה - חשוב !
השלום והברכה לכולם ! מצ"ב דבריה של ד"ר ג'ודי גדליה - מנהלת המח' לנוירו-פסיכולוגיה בביה"ח "שערי צדק" בי-ם ויו"ר ארגון "נפש" בישראל. (ארגון "נפש" הוא ארגון המטפלים הדתיים והחרדים בארץ). ד"ר גדליה (שאגב היא אישה חרדית) ציינה כי היא לא מכירה בהומוסקסואליות כאשר מדובר במתבגרים. היא מסבירה, שהגרעין הקשה של הפונים הם מתבגרים עם חרדה הומ', עם זהות מינית בעייתית, שנוצרה גם משום שהם חיו בחברת מין אחד. כדי להסיח את דעתו של מתבגר המפתח אוננות כפייתית, ציינה, כי היא יכולה להחליט לשלוח אותו לטבול במקווה מספר פעמין ביום. בנוגע למבוגרים יותר, היא מסוייגת אך מציאותית: "הסיפור הוא בדיעבד. כיום יש חלון הזדמנויות, יש נכונות להקשיב לאנשים בעלי נטיות הפוכות. לכן רואים שיש עליה במקרים בציבור הדתי והחרדי, בהתייעצות ובטיפול". ד"ר גדליה רואה בכך שינוי של ממש: "פעם לא היו מדברים על כך. הכל היה מוסתר. כיום כל העניין יוצא מהארון". היא סבורה שהעובדה שהחרדים לא החרימו כנס של ארגון "נפש" שיועד לנושא ההומוסקסואליות, מעידה על מודעות לנושא וגם על ניסיון - שרובו עדיין סמוי- להתייחס ולמצוא פתרונות. כמו"כ היא סבורה מנסיונה כמטפלת במגזר החרדי, שבשל טשטוש הגבולות בין שני הציבורים: מטפלים דתיים-לאומיים ומטופלים חרדים, השכלות הדיון הגלוי בציבור הדתי-לאומי ישפיעו גם על הציבור הסגור יותר. לדבריה: "זה רק לוקח יותר זמן". בנוגע לארגון "עצת-נפש": לדברי הפסיכולוגית חנה בר-יוסף (גם חלק מן הארגון הנז"ל) כי הצהרות האירגונים המנסים לעקור מהשורש את הנטיה ההומ' באמצעות טיפול פסיכולוגי משולב בטיפולים בנוסח העידן החדש כגון ארגון "עצת נפש" בראשות הרב אבינר שליט"א, אשר מפרסמים נתוני הצלחה כביכול, אומרת הד"ר: "כי רק לחלקם הקטן יש ביסוס מדעי". בנוסף, ד"ר בני פלדמן- פסיכולוג ראשי בביה"ח "קפלן" ברחובות, סיפר על מקרה של בחור ישיבה שהגיע לטיפול תקוף חרדות וסובל מאגרופוביה. הבחור התעקש לפנות לכל גדולי הדור כדי שיתייחסו לבעייתו. לדברי ד"ר פלדמן "היו כאלה שאמרו לו: תקום בארבע לפנות בוקר ותטבול במי קרח או תתפלל. אבל דווקא בתשובות שהתקבלו מהדמויות היותר מובילות - הרה"ג אוירבך והרב אליישיב שליט"א- אפשר היה להבחין במגמה מציאותית: נסיון להרגיע ולא לשלוח אותו לשידוכים". עוד אמר: "מדי פעם מגיעים אלי ראשי ישיבות קטנות עם נער השרוי במצוקה ובקונפליקט עם סביבתו. יכול להיות שהכוונה מאחורי הדברים שלהם שאני "אגמול" אותו- אבל הם לא מציגים זאת כך. הם רוצים לעזור לו". לדעתו המקצועית כפי שהוא מחווה בפני אנשי דת: "לעזוב הכל ולדחוף אדם לקיצוניות זה סיכון שעלול להוביל אנשים למצבים קשים וד"ל". בברכת חונן הדעת.
השלום והברכה לכולם ! מצ"ב דבריה של ד"ר ג'ודי גדליה - מנהלת המח' לנוירו-פסיכולוגיה בביה"ח "שערי צדק" בי-ם ויו"ר ארגון "נפש" בישראל. (ארגון "נפש" הוא ארגון המטפלים הדתיים והחרדים בארץ). ד"ר גדליה (שאגב היא אישה חרדית) ציינה כי היא לא מכירה בהומוסקסואליות כאשר מדובר במתבגרים. היא מסבירה, שהגרעין הקשה של הפונים הם מתבגרים עם חרדה הומ', עם זהות מינית בעייתית, שנוצרה גם משום שהם חיו בחברת מין אחד. כדי להסיח את דעתו של מתבגר המפתח אוננות כפייתית, ציינה, כי היא יכולה להחליט לשלוח אותו לטבול במקווה מספר פעמין ביום. בנוגע למבוגרים יותר, היא מסוייגת אך מציאותית: "הסיפור הוא בדיעבד. כיום יש חלון הזדמנויות, יש נכונות להקשיב לאנשים בעלי נטיות הפוכות. לכן רואים שיש עליה במקרים בציבור הדתי והחרדי, בהתייעצות ובטיפול". ד"ר גדליה רואה בכך שינוי של ממש: "פעם לא היו מדברים על כך. הכל היה מוסתר. כיום כל העניין יוצא מהארון". היא סבורה שהעובדה שהחרדים לא החרימו כנס של ארגון "נפש" שיועד לנושא ההומוסקסואליות, מעידה על מודעות לנושא וגם על ניסיון - שרובו עדיין סמוי- להתייחס ולמצוא פתרונות. כמו"כ היא סבורה מנסיונה כמטפלת במגזר החרדי, שבשל טשטוש הגבולות בין שני הציבורים: מטפלים דתיים-לאומיים ומטופלים חרדים, השכלות הדיון הגלוי בציבור הדתי-לאומי ישפיעו גם על הציבור הסגור יותר. לדבריה: "זה רק לוקח יותר זמן". בנוגע לארגון "עצת-נפש": לדברי הפסיכולוגית חנה בר-יוסף (גם חלק מן הארגון הנז"ל) כי הצהרות האירגונים המנסים לעקור מהשורש את הנטיה ההומ' באמצעות טיפול פסיכולוגי משולב בטיפולים בנוסח העידן החדש כגון ארגון "עצת נפש" בראשות הרב אבינר שליט"א, אשר מפרסמים נתוני הצלחה כביכול, אומרת הד"ר: "כי רק לחלקם הקטן יש ביסוס מדעי". בנוסף, ד"ר בני פלדמן- פסיכולוג ראשי בביה"ח "קפלן" ברחובות, סיפר על מקרה של בחור ישיבה שהגיע לטיפול תקוף חרדות וסובל מאגרופוביה. הבחור התעקש לפנות לכל גדולי הדור כדי שיתייחסו לבעייתו. לדברי ד"ר פלדמן "היו כאלה שאמרו לו: תקום בארבע לפנות בוקר ותטבול במי קרח או תתפלל. אבל דווקא בתשובות שהתקבלו מהדמויות היותר מובילות - הרה"ג אוירבך והרב אליישיב שליט"א- אפשר היה להבחין במגמה מציאותית: נסיון להרגיע ולא לשלוח אותו לשידוכים". עוד אמר: "מדי פעם מגיעים אלי ראשי ישיבות קטנות עם נער השרוי במצוקה ובקונפליקט עם סביבתו. יכול להיות שהכוונה מאחורי הדברים שלהם שאני "אגמול" אותו- אבל הם לא מציגים זאת כך. הם רוצים לעזור לו". לדעתו המקצועית כפי שהוא מחווה בפני אנשי דת: "לעזוב הכל ולדחוף אדם לקיצוניות זה סיכון שעלול להוביל אנשים למצבים קשים וד"ל". בברכת חונן הדעת.