חוות דעת ... גברים, נשים
היי (מצטערת שזה ארוך) נכון לעכשיו עצוב לי, רע לי ואני ממש מבולבלת אני נשואה 18 שנה + 2 עד מלפני 3 חודשים היתה לנו מערכת יחסים מעולה בעלי היה הכל בשבילי יכולתי לספר לו הכל (חוץ מהבגידות הקטנות שלי, שאותן שמרתי בסודיות במשך כל השנים) אני אספר לכם את שני צידי המטבע (אולי גם אני לא בסדר) מלפני 3 חודשים פניתי לבן זוגי בוכיה ונסערת שאני לא מאושרת, רע לי, אני רוצה חופש לא רוצה לחזור הביתה אחרי העבודה, לא רוצה שישאל שאלות, רוצה להיות לבד... חופשיה (כמובן שכל זה בא בעקבות בחור שהתאהב בי אך סיימנו את הקשר מטעמי "מוסריות" מצידו) אבל פתאום אחרי 23 שנה שאני עם בעלי גיליתי שיש עוד בחורים שיכולים להתאהב בי גיליתי פתאום שיש בחורים שחושבים שאני יפה, מתוקה... אני רוצה לציין שבשנתיים האחרונות בעלי היה יוצא פעמים בשבוע ולא היה חוזר לישון בבית ואני לא חשדתי בו... האמנתי בו.. שהוא ישן אצל חבר.. אבל לאחר השיחה שלי איתו הוא השתנה לגמריי.. במקום שיעודד אותי וינסה להבין מה קרה לי פתאום הוא פשוט התרחק לא דיבר איתי, כעס עלי, כשהייתי פונה אליו היה אומר "רצית להיות לבד" אבל למעשה רציתי אהבה, נמאס לי להיות "ברורה מאליו" נמאס לי להיות האישה הטובה.... ראיתי שהוא לא מתעניין בי אז התחלתי לצאת עם חברות לפאבים ללא כל מטרה סתם כדאי להתאורר.. ואז במשך שלושה החודשים האחרונים הרגשתי שאני לא רוצה להיות לבד רוצה להיות איתו, רוצה להשאר משפחה מוכנה לוותר על הכל... על החופש אבל... הוא השתנה בין לילה... הוא רוצה חופש הוא רוצה להיות לבד הוא ממשיך לצאת 3 פעמים בשבוע לא חוזר הביתה לישון ובפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא אמר שזה המצב הנתון, שהוא אוהב אותי אבל כרגע לא יכול לסבול את נוכחותי - כל סופ"ש הוא מחכה לחזור לעבודה אני באמת אוהבת אותו... ומצד אחד אני מבינה את הרצון שלו להיות לבד... להרגיש את החופש ואולי לטעום משהו אחר... אבל המחשבה קשה... נכון שאני לא טלית שכולה תכלת אבל אני לא התנהגתי בצורה שהוא מתנהג כרגע אף פעם לא פגעתי בו.. אף פעם לא נתתי לו להרגיש כלום (כי אני שחקנית טובה ) יש הרבה בלאגן בסיפור שלי... וכך גם במוחי... מצד אחד רוצה לתת לו חופש... רוצה לתת לו שקט כדאי שיחליט עם עצמו מה הוא באמת רוצה לא רוצה לכפות עליו זוגיות שאולי הוא לא מעונין בה ומצד שני... קשה לי... אני מתגעגעת אליו לנשיקות לחיבוקים לאהבה עזרו לי
היי (מצטערת שזה ארוך) נכון לעכשיו עצוב לי, רע לי ואני ממש מבולבלת אני נשואה 18 שנה + 2 עד מלפני 3 חודשים היתה לנו מערכת יחסים מעולה בעלי היה הכל בשבילי יכולתי לספר לו הכל (חוץ מהבגידות הקטנות שלי, שאותן שמרתי בסודיות במשך כל השנים) אני אספר לכם את שני צידי המטבע (אולי גם אני לא בסדר) מלפני 3 חודשים פניתי לבן זוגי בוכיה ונסערת שאני לא מאושרת, רע לי, אני רוצה חופש לא רוצה לחזור הביתה אחרי העבודה, לא רוצה שישאל שאלות, רוצה להיות לבד... חופשיה (כמובן שכל זה בא בעקבות בחור שהתאהב בי אך סיימנו את הקשר מטעמי "מוסריות" מצידו) אבל פתאום אחרי 23 שנה שאני עם בעלי גיליתי שיש עוד בחורים שיכולים להתאהב בי גיליתי פתאום שיש בחורים שחושבים שאני יפה, מתוקה... אני רוצה לציין שבשנתיים האחרונות בעלי היה יוצא פעמים בשבוע ולא היה חוזר לישון בבית ואני לא חשדתי בו... האמנתי בו.. שהוא ישן אצל חבר.. אבל לאחר השיחה שלי איתו הוא השתנה לגמריי.. במקום שיעודד אותי וינסה להבין מה קרה לי פתאום הוא פשוט התרחק לא דיבר איתי, כעס עלי, כשהייתי פונה אליו היה אומר "רצית להיות לבד" אבל למעשה רציתי אהבה, נמאס לי להיות "ברורה מאליו" נמאס לי להיות האישה הטובה.... ראיתי שהוא לא מתעניין בי אז התחלתי לצאת עם חברות לפאבים ללא כל מטרה סתם כדאי להתאורר.. ואז במשך שלושה החודשים האחרונים הרגשתי שאני לא רוצה להיות לבד רוצה להיות איתו, רוצה להשאר משפחה מוכנה לוותר על הכל... על החופש אבל... הוא השתנה בין לילה... הוא רוצה חופש הוא רוצה להיות לבד הוא ממשיך לצאת 3 פעמים בשבוע לא חוזר הביתה לישון ובפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא אמר שזה המצב הנתון, שהוא אוהב אותי אבל כרגע לא יכול לסבול את נוכחותי - כל סופ"ש הוא מחכה לחזור לעבודה אני באמת אוהבת אותו... ומצד אחד אני מבינה את הרצון שלו להיות לבד... להרגיש את החופש ואולי לטעום משהו אחר... אבל המחשבה קשה... נכון שאני לא טלית שכולה תכלת אבל אני לא התנהגתי בצורה שהוא מתנהג כרגע אף פעם לא פגעתי בו.. אף פעם לא נתתי לו להרגיש כלום (כי אני שחקנית טובה ) יש הרבה בלאגן בסיפור שלי... וכך גם במוחי... מצד אחד רוצה לתת לו חופש... רוצה לתת לו שקט כדאי שיחליט עם עצמו מה הוא באמת רוצה לא רוצה לכפות עליו זוגיות שאולי הוא לא מעונין בה ומצד שני... קשה לי... אני מתגעגעת אליו לנשיקות לחיבוקים לאהבה עזרו לי
