וואוו ... סתם רוצה להזדהות עם התחושות
כל כך מבינה אותך. אמנם אני רווקה ולא גרושה ואין לי ילדים אבל גם אני עברתי איזשהו תהליך פרידה ממישהו שעמדתי להתחתן איתו. חברים וחברות יש לי באמת בשפע אבל ברגעי האמת אתה מגלה שהמשפט הכי נכון הוא: "אם אין אני לי מי לי". גם אני עוברת סופי שבוע לבד בדירה (לך לפחות יש את בנך, שזה המון !!!!) - אני קוראת לסופי שבוע שלי סדנת ויפאסנה כי אני מגיעה למצב שהחל משישי בערב כשאני חוזרת מההורים שלי ועד לראשון בבוקר לא יוצא לי להחליף מילה עם אף אחד - ממש סדנת שתיקה. אף אחד לא מתקשר אליי - לכל אחד יש את חייו ואת המשפחה שלו וגם לי יש רגעים שאני יושבת וחושבת איך זה שחברים שיודעים מה עבר עליי - מאז שעברתי דירה מהדירה שלו לא שאלו אותי אם אני בסדר ... או מה שלומי ... או איך עוברים עליי הימים. אותי הבדידות לא משתקת, הימים עוברים להם איכשהו ... פשוט עצוב לי ולא יותר מזה. אני מציעה לך קודם כל לא לצפות לכלום מאף אחד - גם אם הזמנת 10 חברות ליומולדת - תמיד תחשבי שאם תהיה לך חברה אחת לצאת איתה זה גם טוב ... העיקר לחגוג או להיות עם מישהי (תמיד יש יותר גרוע). צאי מנקודת הנחה שמי שלא היה במקום שלך לא יכול ולא יוכל אף פעם להבין אותך באמת - גם אם בשיחות אומרים לך - "אני כל כך מבינה אותך ... בלה בלה בלה ..." ואי לכך - אף אחת לא באמת מסוגלת להבין שעובר עלייך גיהנום ושאת צריכה אולי מדי פעם חברה או אוזן קשבת או שסתם יציעו לך להיפגש ... אולי בתיאוריה הן מבינות אבל לא באמת באמת ... אם יש לך איפה ואיך - תנסי להכיר חברות חדשות במצבך ... אני לדוגמא נמצאת במקום שהחלטתי שאין לי כל צורך ביצירת חברות חדשות כרגע ... פשוט לא מחפשת את זה <דווקא מהמקום הזה ממש במקרה יצא לי להכיר מישהו שעברה משהו דומה למה שאני עברתי ויש רגעים שאנחנו קצת פורקות אחת לשניה ... היא גם כזו אופטימית שזה עושה לי כל כך טוב לדבר איתה>. מאחלת לך רק טוב ושתקבלי מהיקום את מה שאת רוצה.
כל כך מבינה אותך. אמנם אני רווקה ולא גרושה ואין לי ילדים אבל גם אני עברתי איזשהו תהליך פרידה ממישהו שעמדתי להתחתן איתו. חברים וחברות יש לי באמת בשפע אבל ברגעי האמת אתה מגלה שהמשפט הכי נכון הוא: "אם אין אני לי מי לי". גם אני עוברת סופי שבוע לבד בדירה (לך לפחות יש את בנך, שזה המון !!!!) - אני קוראת לסופי שבוע שלי סדנת ויפאסנה כי אני מגיעה למצב שהחל משישי בערב כשאני חוזרת מההורים שלי ועד לראשון בבוקר לא יוצא לי להחליף מילה עם אף אחד - ממש סדנת שתיקה. אף אחד לא מתקשר אליי - לכל אחד יש את חייו ואת המשפחה שלו וגם לי יש רגעים שאני יושבת וחושבת איך זה שחברים שיודעים מה עבר עליי - מאז שעברתי דירה מהדירה שלו לא שאלו אותי אם אני בסדר ... או מה שלומי ... או איך עוברים עליי הימים. אותי הבדידות לא משתקת, הימים עוברים להם איכשהו ... פשוט עצוב לי ולא יותר מזה. אני מציעה לך קודם כל לא לצפות לכלום מאף אחד - גם אם הזמנת 10 חברות ליומולדת - תמיד תחשבי שאם תהיה לך חברה אחת לצאת איתה זה גם טוב ... העיקר לחגוג או להיות עם מישהי (תמיד יש יותר גרוע). צאי מנקודת הנחה שמי שלא היה במקום שלך לא יכול ולא יוכל אף פעם להבין אותך באמת - גם אם בשיחות אומרים לך - "אני כל כך מבינה אותך ... בלה בלה בלה ..." ואי לכך - אף אחת לא באמת מסוגלת להבין שעובר עלייך גיהנום ושאת צריכה אולי מדי פעם חברה או אוזן קשבת או שסתם יציעו לך להיפגש ... אולי בתיאוריה הן מבינות אבל לא באמת באמת ... אם יש לך איפה ואיך - תנסי להכיר חברות חדשות במצבך ... אני לדוגמא נמצאת במקום שהחלטתי שאין לי כל צורך ביצירת חברות חדשות כרגע ... פשוט לא מחפשת את זה <דווקא מהמקום הזה ממש במקרה יצא לי להכיר מישהו שעברה משהו דומה למה שאני עברתי ויש רגעים שאנחנו קצת פורקות אחת לשניה ... היא גם כזו אופטימית שזה עושה לי כל כך טוב לדבר איתה>. מאחלת לך רק טוב ושתקבלי מהיקום את מה שאת רוצה.
