חוויות חוויות חוויות..

[blue flower]

חוויות חוויות חוויות..

היי לטליה וכולם, בשבועיים האחרונים חוויתי כל כך הרבה חוויות, שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל... אז אתחיל מכך שביקרתי במערות מדהימות, וראיתי ציורי קיר מדהימים באג`נטה ואלורה, רוב המטיילים מוותרים על המקומות הללו, והם פשוט מדהימים!! ואני כל כך שמחה שהלכתי אחרי הלב.. והגעתי למקומות שכל הזמן רציתי להגיע לשם.. והרי הדרך תמיד מסתדרת ואנשים מצטרפים ולא נסעתי לבד.. עכשיו אני בבומביי, עיר ענקית, גדולה ומידי פעם גם מסריחה.. עוד עיר בהודו.. ואתמול.. ישבתי על ה`בית` והנחתי ראש על התיק ה`קטן` יותר.. ממתינה לרכבת המאחרת.. והדקות עוברות, והדקות חולפות.. אני מנומנמת.. ממתינה.. כבר חצות.. ולואיזה מתחילה לשיר לי happy birthday to you איזה מקום הזוי להתחיל ולחגוג בו יום הולדת... והרכבת הגיעה, ומצאנו את מקומינו ונרדמנו.. וכאשר התעוררתי בבוקר שוב שרו לי שיר יום הולדת.. איזו חברה מקסימה מצאתי. אני נמצאת עכשיו עם עולם שלם של אנשים, עם בחורה נורבגית, בחורה אוסטרלית ואחת שהגיעה מלונדון... היום ביקרנו במכבסה הגדולה בעולם, אפשר שעות להסתכל על הכובסים. פשוט מדהים. ובערב, אחרי שנצפה בשקיעה על חוף הים, נצא `לקרוע` את העיר..

 

[blue flower]

וכמובן... הוויפסנה..

הגעתי לאיגטפורי אחרי כמה שעות נסיעה, הדבר הראשון שראיתי, היתה נטלי, בחורה ישראלית מקסימה, שפגשתי לרגע בפונה.. ושמחתי כי בעזרתה קיבלתי לשמוע את הקלטות בעברית... והדבר השני.. התורים האינסופיים לכל דבר!! אפילו בכדי לקבל חבל לכביסה - תור! עברתי את כל התורים, נכנסתי למקום.. ארוחת ערב מזעזעת אחרי שלא אכלתי כלום מהלילה הקודם.. ושוב תורים... ותמיד כדאי להיות ראשונה, כי כאשר האוכל נגמר אין עוד! ו.. מתחיל הקורס נכנסים לאולם.. כל אחת (גברים במתחם אחר) מקבלת כרית ישיבה בגודל ממוצע של תחת + רגליים משולבות.... 50*50 ס"מ.. ומרווח של רגל אחת בקושי בין כרית לכרית... מקומי נקבע במרכז האולם.. ולאט לאט אני מבינה את גודל הצרה שאני תקועה בתוכה... תארו לעצמכם מעל 300 נשים (היינו בסך הכל 10 תיירות..) יושבות באולם אחד עם מאווררי תיקרה בקושי פועלים בחום של כמעט ארבעים מעלות, עם לחות שמרטיבה את השיער והבגדים.. תארו לעצמכם.. את הנשים ההודיות שאינן משתמשות בדיאודורנט ואצלן כל הפרשות הגוף מותרות ומקובלות.. תארו לעצמם אותי.. על כל הרגישות החושית וכל הרגישות לריחות שיש לי.. יושבת באולם שבו מפליצים חופשי.. ותוקעים גרפסים חופשי... זה לא רק הריח, זה הוויברציות שנכנסות ומרעידות את כל הגוף אז אחרי כמה דקות התחילה הבחילה ואחרי עוד כמה דקות שמתי את החולצה על הפנים ואחרי עוד כמה דקות.. רציתי ללכת הביתה.. ונגמר היום.. מותשת הלכתי לישון.. ולמחרת מתחיל יום חדש, וחוזרת הבחילה ונוסף אוכל חריף שאני לא מעכלת.. ואני פשוט מרגישה הכי איכסה שבעולם. ואז... פשוט יצאתי החוצה.. שיעור ראשון: מה שאפשר לעשות עכשיו.. עושים עכשיו. ואז הגיעה אחת העוזרות, הבטיחה להעביר אותי למקום קרוב יותר לחלונות, מה שלקח בערך עוד יום של סבל.. והרי צריך לנשום דרך האף, ולהתרכז בנחיריים.. ואיך אני יכולה להתרכז בנשימה אם אני נלחמת פיזית על כל נשימה ונשימה?! למחרת העבירו אותי ליד החלונות. אבל אז... הבחורה שישבה מאחורי התלוננה... שאני מפריעה לה אנרגטית כי אני לא מפסיקה לזוז, גם כאשר אני עושה זאת במסגרת הכרית שלי.. נו טוב.. השדלתי לא לזוז יותר.. למזלי `משחק הכיסאות` כלל גם נשים אחרות, כך התפנה מקום לפני.. והיה לי מרווח נשימה.. עד.. שכאבי הגב הכריעו אותי. שיעור שני.. מה שכואב עכשיו.. לא לחכות לעוד חמישה ימים. אחרי חמישה ימים עברתי ליד הקיר, כי עד שנזכרתי לבקש עזרה, התביישתי לבקש שוב.. נגמרו הכיסאות. ואיפה הקיר היה??? במאונך ובמרכז של קבוצת נשים מבוגרות... ושוב... רעש הגרפסים והריחות הכריעו אותי.. עברתי ערב שבו חשבתי שזהו, מחר.. מחר אני מבקשת לפרוש.. למחרת תפילתי התגשמה, הגעתי בארבע וחצי בבוקר לאולם אין לי כרית ישיבה.. יש איזה כייף!!! הוציאו אותי מהאולם.. כן בטח.. מקומי הוזז שוב, הפעם ליד הקיר בין שתי הדלתות עכשיו... היה לי המון אויר, הרבה אוורור.. והמון רעש!! כי כל אישה שיצאה החוצה עברה לידי, וחלקן ממש נגעו בי פיזית, או עם הגוף או עם הסרי שלהן.. או עם שובל הריח והסירחון.. כן כן אני יודעת, אני לא ממש מנומסת.. וכך עברו להם שבועיים מחיי... וויפאסנה, מדיטציה?? מי חשב על זה בכלל...

 

[blue flower]

בכל זאת היו כמה חוויות מהמדיטציות

אחד הדברים שאוסרים וממש מחתימים על האיסור, מעבר לאיסור לדבר ולקרוא ולכתוב.. אסור לטפל ברייקי והילינג.. והטכניקה מלמדת לצפות בגוף, לצפות בכאב ולדעת שהוא ארעי וחולף.. אבל אני לא יכולה להסתכל על הגוף שלי ולראות והלרגיש כאב מבלי לטפל בו.. אז שיחררתי כאבים, והוצאתי שורשים רעים וגירשתי מחשבות מעצבנות.. וראיתי כל מיני דברים מוזרים לידי ובתוכי.. ודיברתי ותקשרתי עם ההדרכה שלי ואמרתי לכל מיני דמויות להתרחק ממני, אז עברתי גם על האיסור לדבר.. וראיתי כל מיני דמויות שהגיעו את חלקן אני מכירה ואחרות לא ונזכרתי בכל מיני אנשים מהעבר וחוויתי כמה לילות של רעידות אדמה בגוף, וכל מיני תחושות שונות ומשונות. לא ייאמן איך שבועיים שכל דקה עוברת כמו הנצח עברו כל כך מהר! והכי חשוב הבנתי עד כמה אני מתגעגעת הביתה וכבר מוכנה לחזור מתוך תחושה של מלאות ושמחה!! (אבל זה ייקח עוד כמה שבועות...) אוהבת, דגנית

 

[Tal_Ya_Tal]

../images/Emo49.gifדגנוש מותק../images/Emo24.gifיומולדת שמח

ושכל משאלותייך יתגשמו במהרה בקלילות, בעדינות לטובתם הנעלה של כל הנוגעים בדבר L&L TALYA

 

[blue flower]

../images/Emo24.gif תודה ../images/Emo42.gif

"לטובתם הנעלה של כל הנוגעים בדבר"

וואיי וואיי איזה משפט

ישבתי עם חברות במסעדת גג, קומה שישית חוף הים בבומביי... מולינו 'שער' הכניסה המפואר והמואר כל כך מקסים!! וראיתי.. כוכב נופל.. הלוואי שכל המשאלות אכן ימשיכו ויתגשמו אוהבת, דגנית

 

[Tal_Ya_Tal]

זה הנוסח הקבוע של../images/Emo42.gifשפת האור

 

[blue flower]

../images/Emo51.gif

 

[יפית צדקה]

מכל המרכזים של הויפאסאנה

איגטפורי הוא הבחירה הגרועה, מכיוון שבאמת רוב המודטים הם הודים ולא רק זה מדובר במרכז מאד גדול והרבה מאד אנשים, מעט מאד תיירים כי כולם מגיעים לדרמסלה, ג'איפור ומרכזים אחרים שמותאמים לתייר המערבי בסוג האוכל, בנוחות וכן הלאה. לא נורא כנראה היתה סיבה ל"טעות" הזו.

 

[blue flower]

הגעתי דווקא לשם.. בגלל ספר

כאשר התחלתי להרגיש מבפנים שהגיע הזמן ואני רוצה להגיע לוויפאסנה, חברה החליפה את הספר 'הריפוי של שופנהאור'.. ובין השאר מסופר שם סיפורה של אחת הנשים בקבוצת הטיפול שלו, שנסעה במיוחד לאיגאטפורי לוויפאסנה.. פתחתי את ספרי האהוב, הלונלי פלנט.. וראיתי שאכן המקום קיים.. קיבלתי תשובה לשאלת האיפה.... חוץ מזה, אמרו לי שהמקום מתוייר..... אז אמרו P-: מניחה שלמדתי גם מזה המון D-:

דגנית

 

[Tal_Ya_Tal]

היי יקירה../images/Emo24.gifרק היום 'מצאתי זמן'

לקרוא. אתמול רק ראיתי הודעות ממך, זכרתי שיום הולדתך ושלפתי ברכה. אז ככה. אם את רוצה, את מוזמנת להתבונן בדרך שבה יצרת סביבך התנגדות כל כך גדולה לחוויה הזאת, של ההתבוננות בתהליכים של העצמי, ללא גירויים חיצוניים ואו פנימיים על ידי התכנסות בתוך אוירה של שקט וריכוז, הקשבה פנימה והקשבה לתהליכים של הפעילות הטבעית של מערכות הגוף השונות. והנה, תחת ההזדמנות להתבונן במה שמתרחש בוכך את, מצאת עצמך מוטרדת על ידי מה שמתרחש 'מחוצה לך'(השלכה)על ידי הרחבה של ההתבוננות (במקום פנימה-החוצה). אם את יודעת לזהות שההפרעות החיצוניות הן ההפרעות של המיינד/אגו שלך להתבונן בעצמי מתוך תחושת פחד/מאוימות/נפרדות וכד'-'עשית את העבודה'. אם לאו, כדאי שתמצאי מקום אחר- כמו בודגאיה אולי, או שאלי את יפית לאן היא ממליצה לך-אין כמו בעל נסיון. כן, אני מבינה את הקושי של הטלה בדחיית ספוקים (אפילו אם הם מתקשרים לחוסר נוחות-והחירון בצמידות עוד מגביר ומעצים את אי הנוחות. אך החירון הזה על יד, גם יכול למקד אותך מאד להתבונן על דקויות של תהליכים פיזיים/רגשיים/מנטליים במקום ליחס זאת ל'יצורים וישויות' חיצונים/חוצניים שבאים להפריע לך להתבונן). תחת לרפא במהירות את חוסר הנוחות, התבונני בה. הכנסי אל תוכה, תחווי איך היא נעלמת ומתפוגגת ברגע שאת נכנסת 'אל עובי הקורה' שלה. את התהליכים הללו בחרת להחמיץ. שאלי את עצמך למה?(אף על פי שבויפאסאנה אף פעם לא שואלים 'למה'-שואלים 'איך'??????

) אז איך החמצת אותם??? על מי את 'לא סומכת' שיוכל לחוות את התהליך?.... 'לעבור אותו בשלום'?......'לשרוד את התהליך'?....... מה בך כל כך מאויים מן האפשרות שתצפי בו????.......... אוהבת'תוך מאד

תני לעצמך מתנת

יומולדת נוספת

עוד רטריט.

פפפפפפפפפפפפווווווווווווו

L&L TALYA

 

[blue flower]

אמממממממ....

אולי בארץ.. ואולי לא.. אני כבר בדרך הביתה, לא בא לי על עוד עשרה ימים של התמודדות עם עצמי וכן, גם עם הפחדים שלי, ולא משנה איך נגדיר אותם. חוץ מזה שדי התעצבנתי על עצמי שאני לא מצליחה להתרכז, ו"לשתוק" לרגע, ולא לזוז.. והכל הפריע לי.. בעיקר אני.. שאלת יותר מידי שאלות... שעדיין לא הגעתי לתשובות שלהן גם ככה אני חושבת שהייתי עסוקה בחוץ יותר מבפנים אני מנסה לקחת את מה שהפקתי ולהרוויח מכך ולא להמשיך ולחשוב למה לא הצלחתי אחרת, ולמה הפסדתי דברים אחרים ומהם כי באותו הרגע.. לא יכולתי אחרת, לא יכולתי יותר טוב!! אוהבת, דגנית

 

[צופית היחידה1]

ויפאסינה...

הייתי פעמיים כאן בארץ. הקשיים שלי היו דומים לשלך. בפעם הראשונה חליתי ולא יכולתי לשבת עם כולם. ברגע שקיבלתי את זה וישבתי בחדר או בחוץ לבד. הבראתי. בפעם השניה ויתרתי לעצמי מראש. עשיתי ההיפך מכולם. מדיטציות בזמן שהם בחוץ הליכות בזמן שהם בפנים. נהניתי משקט וחופש ושחרור. אחר כך הסבירו לי שיש לי רגישות טקטילית.(לאנרגיות של אחרים) ויכולתי להבין מה קורה לי. אני עושה מדיטציות לבד. הם נהדרות. אני לא עסוקה במה שאחרים סביבי משדרים. למדתי עוד משהו חשוב. אין דרך אחת ובטח לא מה שטוב לאחר טוב לי. כל אחד מוצא את דרכו בעצמו. תודה ששיתפת אותנו.

 

[blue flower]

המקום היחיד שבו הרגשתי שאני

מצליחה ממש למדוט היה בחדר בשקט בלי להרגיש את כולם כי לפעמים זה ממש כאב

שבת שלום, דגנית

 

[Tal_Ya_Tal]

היי יקרה../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

כאשר ישנן חוויות 'כואבות' כאלה, נסי לומר לעצמך כמו בקורס בניסים: "כל מה שאני רואה אין לו משמעות." "אני נתתי משמעות לכל מה שאני רואה" "מחשבותי הם דמויים שיצרתי" ועם המשפטים הללו, אני מאמינה יהיה לך קל יותר לא לפרש ולא לשפוט את אשר את רואה. כי אם את שופטת את מה שאת רואה כמשהו 'שלילי' את ישר רוצה 'לתקן זאת'. הרעיון הוא להשאר שלווה גם אם את רואה דברים שגורמים לך למצבים רגשיים ועדיין להתבונן כעד, כצופה מן הצד על כל התהליך, על מנת לחוות את האשליה שבתפישה. L&L TALYA

 

[blue flower]

../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif תודה.. על התזכורת..

 

[Tal_Ya_Tal]

W../images/Emo20.gifELCOME