חוויותי כבלוגרית

[סרפד]

חוויותי כבלוגרית

אני לא יודעת אם להחשיב את עצמי כבר לבלוגרית כי יש לי רק קצת יותר מחודש נסיון. אבל בחודש הזה כבר הספקתי לפתוח בלוג נוסף (אישי "חסוי" בינתיים), אני אפילו שוקלת לפתוח בלוג שלישי (לסומו כי בין כה וכה אני כותבת על זה). אני עדיין לא מגדירה את זה כהתמכרות כי כל בלוג עוסק בתחום אחר לגמרי. הבלוגריות שינתה את הרגלי הגלישה שלי. בהתחלה היה לי קובץ על המחשב בו הייתי שומרת קישורים לדברים שאולי יעניין אותי לכתוב עליהם או לתרגם קטעים. הקובץ הזה עדיין קיים והולך ותופח (למי יש זמן וכוח?), אבל לאחרונה פתחתי הרגל להשאיר את ממשק הבלוג פתוח באופן קבוע בזמן הגלישה. אם אני רואה משהו מעניין וגם יש לי כוח להתאמץ אז אני מיד עוברת לבלוג וכותבת עליו או לפחות שומרת אותו. הגלישה שלי נעשתה יותר אקטיבית, יותר דו סיטרית, זה כאילו אני מנהלת דיאלוג מתמיד עם האינטרנט, זה כאילו כל האינטרנט נהיה מעין פורום אחד גדול, בו אני קוראת ומגיבה לסירוגין כל הזמן, מתקיים מין קח ותן על בסיס קבוע. זו חוויה חדשה ומעניינת בשבילי. זה שונה מפורום בכמה דברים בולטים. קודם כל בפורום אותם משתתפים כותבים וקוראים, יש רק שני צדדים והקשר ביניהם דו סטרי. ובמקרה הזה יש שלושה צדדים - חוץ ממני כ"מתווכת", יש את אלה שכותבים את מה שאני קוראת ואת אלה שקוראים את מה שאני כותבת, שבניגוד לפורום הם לא אותה קבוצה. הבדל אחר הוא שהפורום מוגבל למדי ל"פינה" מסוימת באינטרנט שבה הוא נמצא, גם אם אנחנו מביאים בו קישורים וציטוטים ממקורות חיצוניים לו - בעקרון אנחנו נכנסים למקום מסוים בזמנים מסוימים ואח"כ יוצאים ממנו ועושים דברים אחרים ולא קשורים. ובמקרה השני אין "פינה" המוקצה לעניין, אלא כל האינטרנט נעשה כמו "פורום" - וזו התגלמות האינטרנט לדעתי. כדי לסבר את האוזן - יש בלוגים מסוגים שונים. סביר שמי שכותב בלוג אישי לא יזדהה עם החוויה הזו והיא תשמע לו מוזרה. בבלוגים אישיים בד"כ עושים את ההיפך, מתנתקים מהשאר ומתסגרים עם עצמכם כדי לכתוב על עצמכם.

 

[s h i r k u s h]

הבלוג שלי די אישי...

כותבת על עצמי, החוויות שעוברות עליי, ההרגשה שלי לגבי דברים וכו' ולכן אני לא ממש מזדהה עם מה שכתבת למרות שדי מבינה כי לפעמים זה באמת נראה כמו סוג של פורום.

 

[י.ש.]

הבלוג שאני כותב ...

אני כותב בלוג בנושאים שונים אבל בעיקר בנושאים סביב האינטרנט, חינוך, ידע והמחשב. אני מגביל את עצמי בדרך כלל לכתיבת פוסט אחד ביום. התחלתי בתחילת יולי 2003 וכבר מדובר ביותר מ 300 רשומות קצרות. לפעמים אני מתחיל לכתוב מספר רשומות באותו פרק זמן ובוחר את העיתוי הנראה כמתאים לי לפרסם. לפעמים אני מכין רשימה אחת או שתיים במחשב שלי ובשלב מסויים מעלה לבלוג. בדרך כלל יש לי רעיון או שניים לכתיבה לעתיד הקרוב וגם נושאים כלליים אודותם אני מתכוון בכלל לכתוב בחודשים הבאים. דבר אחד ברור - הכתיבה בבלוג מעסיקה אותי כמעט מידי יום.

 

[e-magine]

גם פורומים הם מסוגים שונים

ערכנו בעבר סווג, דיברנו בעיקר על פורומים מקצועיים, פורומים חברותיים, פורומים אידאולוגיים, ובטח יש עוד סוגים שאני לא זוכר. בוודאי יש גם תתי קבוצות. אם הבחנת בין סוגי בלוגים, אני רוצה להבחין בין שלושה סוגי פורומים: פורום תחנת רכבת, פורום רשת פורום כוכב. פורום תחנת רכבת הוא פורום עם הרבה כניסות חד פעמיות של אנשים שבאים, מבקשים שרות או עזרה, מקבלים או לא, עוזבים וחוזרים לפי הצורך, כאשר השרות ניתן ע"י אנשים פחות או יותר קבועים. פורום רשת הוא פורום בו חברים מהפורום מנהלים דיונים בינהם בהתקבצויות שונות ועל בסיס שוויוני. פורום כוכב הוא פורום בו אדם אחד, לפעמים מומחה, מתייחס לכולם, עונה לכולם ומעלה נושאים עליהם האחרים לפעמים מגיבים. לדעתי, יש דמיון מסויים בין פורום כוכב לבין בלוג, אם כי בבלוג, הבלוגר תמיד יוזם. היה בעבר לפחות פורום אחד, שבמהותו היה בלוג מנוהל על פלטפורמה של פורום, (כוונתי לפורום יומנה של שלומצי) לא הכרתי אותו אך השם שלו אומר הכל. היה גם איזה פורום מאי והעיר הגדולה אם איני טועה. לדעתי זו צורה חביבה יותר מבלוג, כי בבלוג הדיאלוג מאד מוגבל.

 

[וונוס ממילו]

סרפד אני בשוק! יותר מבלוג אחד?

אנא העבירי לפה לינקים של הבלוגים שלך כדי שאוכל להיכנס ולהכניס למועדפים שלי ואם לא רוצה לחשוף אז תשלחי לי בבקשה במסרים תודה

 

[סרפד]

שלחתי לך מסר

 

[וונוס ממילו]

תודה!../images/Emo24.gif../images/Emo141.gif

 

[e-magine]

שאלות לכל הבלוגרים ../images/Emo26.gif

האם אתם מושפעים בכתיבה מקבלת תגובות או מאי קבלתן? אני מבין שבבלוגים סטנדרטיים כמו בתפוז או בישראבלוג, אתם גם לא רואים את מספר הצפיות. האם זה מפריע לכם?

 

[סרפד]

שאלה טובה

בתפוז דווקא כן רואים את מספר הצפיות, אבל אין סטטיסטיקה מפורטת. אתה לא יודע כמה אנשים הגיעו, רק כמה צפיות היו באופן כללי, אם אותו מבקר ריענן את הדף או טייל בכמה דפים בבלוג ירשמו כמה צפיות. אתה גם לא יודע באיזה דפים צפו ובאילו שעות. תגובות משפיעות על בלוגרים, לפחות על רובם. אני מכירה איזה בלוגר אחד שלא. בלוגרים גם מדברים לפעמים על ההשפעה של התגובות עליהם. בבלוג האקטואליה אין סיכוי שתגובות ישפיעו עלי, קודם כל כי אין מגיבים

(קוראים דווקא יש קצת), אבל גם כי יש לי תמונה די ברורה של הקו שאני רוצה ליצור שם וכי מרוב "מכות" שחטפתי במשך השנים גם משמאל וגם מימין כבר פתחתי עור עבה (לא כל כך, למען האמת, אבל יש לי מקורות ל"תמיכה נפשית" או מוסרית בתחום הזה). וגם לא מעניינת אותי הפופולריות בתחום הזה, לא מעניין אותי למשוך אנשים לשם ולא מעניין אותי אם הם יחזרו או לא, אני לא נפגעת. בבלוג האישי זה אחרת, שם אני יותר פגיעה. מאחר שקראתי בבלוגים אחרים על השפעת התגובות הייתי מוכנה לזה מראש. הייתי מחלקת את זה לשתי רמות השפעה: השפעה בטווח הקצר. תגובות שליליות או גם חוסר תגובות או ירידה בפופולריות, שזה יותר גרוע מהיעדר תגובות סתם, יכולים להשפיע עליך לצנזר או להשמיט דברים מסוימים, לזייף או להגזים דברים אחרים, לשנות את הסגנון, ובאופן כללי להיות פחות נאמן לעצמך. ההשפעה לטווח הארוך היא עוד יותר משמעותית. אני מתכוונת כשנוצרות אילושהן מערכות יחסים בינך לבין מגיבים, שהם לעיתים קרובות גם בלוגרים בעצמם. הדיעות שלהם נעשות יותר חשובות משל מגיבים חד פעמיים או כאלה שלא יצרת איתם דיאלוג, יותר חשוב לך לקבל את ה"אישור" שלהם ואתה יותר חושש שהם יעזבו או יחשבו עליך רעות. אני החלטתי מראש שגם בבלוג האישי אסור לי להיות מושפעת משיקולי פופולריות למיניהם. אמנם נכון שכשיש הרבה מבקרים זה בכל זאת מעודד אותי יותר לכתוב, אבל אני מבינה שלצרכים שלי (ולכל בלוגר יש צרכים אחרים) אני צריכה להיות נאמנה לעצמי במידת האפשר, גם אם הבלוג שלי יהיה נטוש ממבקרים וגם אם אנשים יגידו לי דברים לא נעימים, מה שלא קרה בינתיים, או אם מבקרים קבועים ישתעממו או יכעסו וילכו. אין לזה שום ערך אם אנשים באים או נשארים מהסיבות הלא נכונות, אם אני אזייף אז הם לא יהיו שם בגלל מי שאני אלא בגלל מישהו אחר, פיקטיבי, ואין בזה שום אותנטיות ושום ערך. אם אני לא אזייף אז מי שישאר בסוף ישאר שם בגלל מי שאני. מה שהכי חשוב לי בבלוג זה היכולת להתבטא, ועל זה אסור לי להתפשר, אני רוצה להגיע לאיזה מצב שאני ארגיש שהצלחתי לגרום לדברים בתוכי לקרום "עור וגידים", כבר מזמן שכחתי את ההרגשה וזה לא פשוט לחזור לזה. נכון שאפשר לעשות את זה גם ביומן פרטי, אבל אני לא מצליחה, זה בעייתי לדבר אל עצמי, גם כי זה משעמם וגם כי לעצמי אני לא צריכה להסביר דברים שאני כבר יודעת, יש לי את ה"סלנג" הפרטי שלי ויש דברים שאני כבר לא חושבת עליהם כי כבר חוויתי אותם וחשבתי עליהם בעבר. לעומת זאת, כשאני מייעדת את הכתיבה לאיזה נמען שלא מכיר אותי טוב כמוני ולא מבין את ה"ז'רגון" הפרטי שלי, אפילו נמען לא ידוע ולא מוגדר, אז יש לי, לכאורה, סיבה להבהיר דברים, לספר, ולהתבטא בכלל. אני לא מצפה בכלל מאנשים שיתעניינו, יבינו או יזדהו, ואם זה קורה אז זו הפתעה נעימה.

 

[s h i r k u s h]

לא ממש מפריע כמה קראו...

תכל'ס אני כותבת עבור עצמי והתגובות הן אקסטרה- לפעמים מסכימה ומקבלת מה שכתבו ולפעמים פשוט הולכת לפי הלב שלי.

 

[xslf]

מה זה "מושפע מתגובות"?

כיף לי לקבל תגובות בבלוג שלי. הבלוג שלי לא נועד (רק) בשביל עצמי, וקבלת תגובות מוכיחה לי שבאמת קוראים אותו, ולא רק נכנסים ויוצאים. מבחינת מספרי צפיות, מכיוון שהבלוג שלי רץ על שרת שלי, אני יודעת בדיוק כמה נכנסו, לאיזה דף הם נכנסו, ומאיפה הם הגיעו (אם למשל הם הגיעו מגוגל, אני יודעת מה הם חיפשו שם). אני גם רואה מתי מנועי חיפוש מבקרים אצלי. למשל, כשהעלתי את ה־PDF של ההרצאה שלי, ראיתי כבר למחרת שגוגל משך עותק ממנו (אם כי אני לא יודעת אם הוא כבר זמין בחיפוש). בנוסף, אם מישהו משתמש בפונקציית החיפוש באתר שלי (קיים בדף הראשי), מילות החיפוש שלו נרשמות בלוג אצלי, כך שאני יכולה לראות מה חיפשו אצלי. זה דווקא שימושי- כשאני יודעת מה הקוראים שלי מחפשים, קל לי יותר לתת להם מידע שימושי. סה"כ הבלוג שלי הוא מקום של מידע, לא של סיפורים אישיים. לפרוטוקול, הבלוג שלי מקבל בדרך כלל בסביבות 400 מבקרים ביום, כשכל מבקר בדרך כלל נכנס לכמה דפים.

 

[e-magine]

מה שאת מתארת, זה מושפעת

למעשה, יש לך כלים יותר טובים ממה שיש למי שיושב על שרת ציבורי, העובדה שאת מתעניינת במה שהגולשים שלך מחפשים, ומנסה לתת מענה לחיפושים שלהם, אומר לי שאת מושפעת, אם כי במקרה הזה לאו דווקא מהתגובות של הגולשים אלא מהמניעים שלה.

 

[סרפד]

נכון, יש תגובות מסוגים שונים

בסטטיסטיקה נורמלית כמו שיש לקסילופון (מקווה שהיא לא תתעצבן על כינוי החיבה

) אפשר גם להוציא מידע על אנשים שחוזרים לאתר. כשמבקר חוזר לאתר שוב זה סימן שהוא מצא בו עניין, זו התגובה הכי חיובית שיש, זה הרבה יותר אמין מתגובות בכתב של מבקרים. גם השפעת התגובות שונה בין בלוג מקצועי או לימודי, כמו של קסילופון, לבין בלוג אישי. בלוג מקצועי או לימודי מספק שירות לציבור, זו תכליתו העיקרית (הוא גם משרת את הבלוגר אבל בדרך אחרת). לכן זה נכון לכוון את הבלוג ע"פ תגובות (מסוגים שונים) של המבקרים. אם המטרה היא להביא תועלת לציבור, אז נכון לברר מה הציבור רוצה וצריך (לפי הרשומות הכי פופולריות וערכי החיפוש), ממה הוא הכי מפיק תועלת, אם ההסברים ברורים ומספקים וכו', כדי לספק את מירב התועלת. לעומת זאת, המטרה של בלוג אישי אינה לתת שירות לציבור, אלא לתת במה או פורום לביטוי אישי של אינדיבידואל מסוים, לבטא את רגשותיו ומחשבותיו, לתאר את עצמו, לספר על חוויותיו וכו'. אפשר להתחשב בתגובות הקוראים, למשל, להמנע מדברים מאד לא רגישים על אירועים שקרו במדינה, להמנע מפרסום תמונות מסוגים מסוימים וכיו"ב, אבל בעיקרון לא נכון לכוון בלוג אישי ע"פ תגובות הקוראים, זה מחטיא את תכליתו המקורית, בבלוג אדם צריך להיות כמה שיותר הוא עצמו. בלוג אישי גם מאפשר לאדם להיות יותר נאמן לעצמו ועם זאת לעשות זאת במסגרת חברתית. במסגרת החברתית הרגילה אנחנו נוטים להתאים את עצמנו לדרישות חברתיות בסיסיות, אם אנחנו "מתפרעים" אנחנו עלולים לשלם מחיר יקר. בבלוג אפשר "להתפרע" ולהיות עצמנו גם כשזה מנוגד למוסכמות החברתיות, ועדיין לעשות זאת בתוך מסגרת חברתית (עצם הפרסום, היכולת של אחרים לקרוא, היא שהופכת את זה למסגרת חברתית). במובן הזה זה גם דומה לספרות ואמנות. עוד דבר ששמתי לב אליו בנוגע להשפעת התגובות (אני עדיין בלוגרית מתחילה, אז אני רק מתחילה לגלות את הדברים) הוא שריבוי של מבקרים יוצר אצלי איזו מחויבות פנימית לעדכן. זה לא משפיע על התכנים, אבל זה משפיע בכיוון של לחץ מסוים אם אני לא מעדכנת לעיתים די קרובות, כאילו אני "מאכזבת" את המבקרים.

 

[לקשמי]

בישראבלוג דווקא רואים

יש מספר למטה בכל בלוג, שמראה את מספר הכניסות. לגבי השאלה, זה קצת מאכזב כשאני כותבת ואין תגובות, אבל זה לא מפריע לי לכתוב בכל זאת. בכלל, גם לפני האינטרנט, ניהלתי יומן במשך שנים, אז הבלוג הוא כנראה המשך של המנהג.

 

[פשטידת תירס]

למה לכתוב אם לא נהנים מתגובות?

אני מאד אוהבת לכתוב, אבל יותר מזה לקבל תגובות. אני נהנת מזה שקוראים מה שאני כותבת ושמגיבים (לרוב אומרים לי שנהנים מהבלוג שלי). ככה גם רכשתי ים חברים חדשים מחו"ל (כי הבלוג שלי לא ישראלי, אלא של לייבג'ורנל) וגם מגדילה את אוסף הבוטלגים והוידאו שלי (רוב הבלוג שלי מתמקד בלהקות שאני אוהבת).

 

[עמית המכשף]

בוודאי שתגובות וכניסות מעניינות

בהדרכות שלי על בלוגים חשבתי הרבה על נושא הכניסות והתגובות. ללא ספק יש לכך חשיבות עבור הבלוגיסט. אני מניח שהחשיבות משתנה מבלוגיסט לבלוגיסט. לי מאד חשוב שאנשים יאהבו את מה שאני כותב. אני מתייחס לכתיבה שלי כאל כתיבה יוצרת ומשתדל להשתפר. תחום הכתיבה תמיד משך אותי ויש לי אינטרס לכתוב בצורה מרתקת ולקבל תגובות חיוביות. לעיתים אני כותב פוסט שאינו דרמטי, שהוא יותר תיעודי, שאינו נועד לרתק אף אחד ושלא מתחשב בכמות הכניסות/תגובות הצפויות. יתרה מזו, לעיתים נהגתי (וראיתי אף אחרים שעשו כך) לציין שאין צורך בתגובות לפוסט כזה או אחר. בבלוג שלי יצרתי קישורים (עם תמונות מתאימות) לפוסטים המעניינים ו/או החשובים לדעתי. חשובים מבחינת ענין וסיפור, לעתים מבחינת תיעוד שחשוב עבורי ועבור מי שאני מעניין אותו. חלק מהסיבות שבעטיין אני בונה אתרים וכותב בלוגים היא הצורך שלי לתעד דברים שחשוב לי לשמר אותם לצורך גישה מהירה. מנסיון ראיתי שקשה לי מאד לאתר מסמך שצרוב מלפני כמה שנים, באחד מאלפי הדיסקים שלי. הרבה יותר קל לי לאתר את הנושא באתרים/בלוגים שלי. ולמרות זאת, תגובות רבות וחמות בהחלט נעימות. אולם מספר הכניסות לא היה בראש מעייני כאשר בלוגיסטית אחת הגיבה לי לפוסט האחרון וכתבה "מזל טוב, עברת 10000 כניסות". לולא אותה בלוגיסטית חביבה, סביר להניח שלא הייתי יודע זאת. ההעדפות האישיות שלי הן לכתוב לעיתים רחוקות אבל להשקיע זמן ומחשבה בכתיבה. אני גם מרגיש פחות נוח לקרוא בלוגים שכותבים 3 פעמים ביום ומעדיף בלוגיסטים שכותבים לעיתים רחוקות יותר למרות שיש תמיד יוצאים מהכלל (בטחון בתנועה).

 

[סרפד]

אגב,

בתפוז, רשימת הבלוגים/רשומות המומלצים (שמתעדכנת כל יום, חוץ מסופי שבוע) מספקת תנועה רבה, יחסית, לבלוגים. ולכן בלוגרים רוצים להגיע ל"מומלצים". שתי בלוגריות עשו תחקיר קטן וגילו שיש סיכויים טובים בהרבה לרשומות שפורסמו בין 12 ל- 1 בצהריים, כנראה השעות בהן העורך עובד על זה בד"כ (אין לי מושג מי בוחר את הרשומות). בנוסף, ל"מומלצים" נכנסות בעיקר רשימות שיש בהן איזו פרובוקציה או קוריוז, זה מתבסס על שיקולי רייטינג כי זה לא רק עוזר לבלוגרים בהזרמת מבקרים, זה גם עוזר לתפוז למשוך מבקרים לחזור לאתר הבלוגים של תפוז. כך מתקיים מין "דיאלוג" בין הבלוגרים ומערכת תפוז - בלוגרים שרוצים להכנס לרשימת ה"מומלצים" מנסים לנחש מה מחפשים העורכים ולהתאים את הרשימות שלהם לקריטריונים, הם מכוונים לעורכים של תפוז יותר מאשר לקוראים. אגב, המחמאה הכי גדולה שיכול בלוגר לקבל, לדעתי, היא שאנשים עושים "מנוי" לעדכונים של הבלוג שלו.

 

[e-magine]

יש לי גם פטנטים

אבל קשה לבדוק אותם, כי אין לי בלוג בתפוז. אם נורא תרצו להריץ הודעות למומלצי תפוז, תפנו אלי.

 

[סרפד]

וואלה? אני מתה מסקרנות

שלח לי ואני אעשה ניסויים (אם זה לא פוגע בבלוג).

 

[עמית המכשף]

מסכים מאד לגבי ה"מינוי"

לגבי תפוז אני ממש לא מתמצא... נשמע מעניין. יש לי בלוג שם אבל לא מתעדכן מספיק מהר כי הבלוג בתפוז עובד מחורבן יחסית לישראבלוג. כשיש לי זמן אני מעתיק פוסטים מישרא לתפוז. זה לוקח המון זמן. אם פעם תהיה בעיה קריטית עם ישרא אז אוכל להמשיך מיידית מתפוז. זו האלטרנטיבה בינתיים.