גם לי היתה חוויה...
לפני חמש שנים נסעתי לשארם עם אחיותיי. הן אוהבות לשחק בקזינו ואני לא אוהבת. ובכן, כשהן היו בקזינו, החלטתי ללכת לדיסקו המקומי במלון. ומכיוון שלא הכרתי אף אחד, וגם לא יכולתי לשוחח עם אף אחד משום שכולם היו תיירים איטלקיים, לקחתי לעצמי פינה ורקדתי עם עצמי, בעיניים סגורות והרגשתי כי יצאתי מגופי. המוסיקה עזרה לנפשי להיפרד מגופי. וממש, אם לא היה כוח משיכה אשר גרם לגופי להישאר במקומו, אני בטוחה כי הייתי מתעופפת לתיקרה. זו באמת היתה חוויה נהדרת. מוסיקת טרנס, הקצב של המוסיקה גורם לתחושה מופלאה זו. אם מדברים על קצב אז בכל מיני תרבויות, כל המרפאים, רופאי האלילים, המכשפים וכיוצא בזה, היו נעזרים בקצב בכדי להיכנס לטרנס. התיפוף, הקצב והמקצב עוזרים למצב. לא סתם אומרים שהמוסיקה היא מזון הנשמה. אגב, מוסיקה וכאלו, הבטחתי לעצמי כי לאחר מות גופי בעולם הנוכחי, אני הולכת לקונצרט. כן, כן, קונצרט, ולא בעולם הפיזי שאנו מכירים כיום. למעשה הייתי פעם אחת בקונצרט (זה היה לפני כמה חודשים) זה היה בשנתי כמובן, והקונצרט נערך באולם עגול. ובאולם העגול היו מרפסות מסביב מסביב ומדרגות שמובילות למרפסות של כל קומה. ובכל המרפסות והמדרגות היו אנשים/ישויות אשר שרו והשירה נשמעה כל כך הרמונית והאקוסטיקה היתה מושלמת. במרכז האולם, עמדה במה באויר ושם עמד המנצח. והקונצרט הסתיים בעבורי כשהמנצח הורה לי לשיר פתאום סולו ונורא התביישתי(כנראה פחד במה). ואז התעוררתי. ואפילו כשהתעוררתי, עדיין התנגן המוסיקה מאותו קונצרט. זו היתה מוסיקה מופלאה. התעוררתי בתחושה עילאית וכמובן שהצטערתי שגיליתי היכן אני נמצאת (בגופי) וכמההתי שוב להיות שם בקונצרט. אגב, רעיון הקונצרט שלי היה עוד לפני חלום זה כך שבהחלט אני יודעת לאן אני הולכת. בחלום זה קיבלתי את הפרומו של התכנית. נגיעה על קצה המזלג.