חוויה -ערב סיפורים במצדה...
יצאנו לטיול במדבר יהודה, שלושה ימים שלושה חברים עם בית על הגב, את הלילה השלישי תכננו לעשות בחניון מצדה (ועד כאן מוטיב השלוש) כשהגענו לחניון הלילה (שליד שביל הסוללה) דרך שביל הרץ -זהו שביל נוראי שמתחיל ק"מ צפונית למצדה ליד המחנה הרומי ועולה עד למחנה הרומי שלמעלה... אני מניח שישנם מספר רצים שקיבלו התקף לב בדרכם למעלה אבל.. חזרה לעניינו. כשהגענו למעלה וניגשנו לכניסה של הרכבים כדי לשאול איפה בדיוק החניון גלינו לצערנו הרב שהנושא הולך לעלות לנו... לינה בחניון לילה בשק"ש מהבית 28 ש"ח -באוהל שלהם 40 ש"ח צפיה בחזיון אור קולי 25 ש"ח עליה למצדה עצמה 12 ש"ח (והמחירים הכתובים כאן אלו מחירי חייל...) האדם המטייל עם ביתו על הגב לא מצפה להוציא כסף רב כ"כ.. ובטח שלא 86 ש"ח על לינה (3 חבר'ה) השעה הייתה כבר 18:00 חזיון אורקולי ב20:00 משפחות מתאספות ומגיעות מוקדם, ואז חברי אומר לי "למה שלא תנסה לעשות קצת כסף, אולי ככה נוכל לעשות כאן את הלילה..." זה נשמע לי טוב... הרהרתי בזה מספר דקות... יש לי סדרה של סיפורים שהכנתי מזמן ועוד לא מצאתי את הקהל שיקשיב. הוצאתי את חליל הצד שלי (לא משנה עד כמה התרמיל כבד או לאן הולכים הוא תמיד בא איתי), מנגינה אחת, מנגינה שניה, זינוק על שולחן הפיקניק הקרוב חיוך גדול וההצגה מתחילה... "גבירותיי ורבותיי שלום וברוכים הבאים אני מוכר סיפורים סיפורים אני מוכר העיסקה היא פשוטה, אני מספר אתם מקשבים אם תרצו סיפור נוסף כל שצריך הוא מחיאות כפיים ולא יזיק גם רעש מצלצלים..." הילדים התקרבו, המבוגרים הסתכלו בעניין, וסיפור אחד נשזר בסיפור שני, עניים מהופנטות כפיים מוחאות ילדים צוחקים ומפוחדים במקומות הנכונים והמבוגרים... משום מה אף אחד מהם לא דיבר... זה היה לי מוזר אך אז הבנתי שהם מקשיבים לי מספר... שלושה סיפורים והפסקה אפילו מטבע אחת לא נזרקה אבל היו לי עוד שני סיפורים שבערו לצאת החוצה! אז החליל ירד והסיפור חזר... עכשיו הרגשתי דיי מלא... (בכל זאת עברו 40 דק') "ובכן רבותיי זהו לבנתיים הייתם קהל נפלא ותודה על מחיאות הכפיים אך עוד דבר קטן, ורק אם אתם באמת חושבים אשמח לקבל מכם מעט מצלצלים תודה רבה וחג שמח" ושוב החליל מהדהד תחת גג הסככה ושטר של עשרים נכנס ומטבע של עשרה, לא אלעה אתכם במדוייק בפרטים אבל החלטנו ששלושתנו במצדה לא נשארים... לדעתי הייתי מספר בינוני לא הכי מושלם עבר זמן מאז התאמנתי על חלק מהסיפורים, אבל הייתי טוב באמת כך הרגשתי ואחרי רבע שעה גם באמת ידעתי ניגשה אלי אחת הילדות וביקשה ממני סיפור נוסף אם אני מוכן, ושוב חליל ושוב שולחן. הפעם היו הרבה אנשים (לא 4 משפחות) וכשביקשתי להתקרב כי קולי צרוד (הייתי צריך להילחם במכונות ושאר פגעי סביבה...) כל השולחנות מולי התמלאו אדם... סיפור נוסף והופ... החזיון האורקולי מתחיל כהרף עין הקהל נעלם... ומה אני אעשה?! הם לא קנו בשבילי כרטיס, אין לי תאורות ומוזיקה... אבל... (ולכאן כבר אין לי מילים, רק הרגשה חמה מאד בלב) היה לי כיף פשוט כיף! - אני יודע שיש דיון גדול על שכר אבל לפעמים צריך גם ליחצ"ן או לפחות בהתחלה להסתפק במעט. אני יודע שהילדים ששמעו שם סיפורים ירצו לשוב ולשמוע, אני חושב שהמבוגרים פתאום גילו לרגע את העולם הקסום של סיפור הסיפורים. חשוב להיות מספר טוב לפני עליה לשולחן פיקניק או "כסא מוגבהה" אבל מי שלא עולה איך הוא ידע? חג שמח!!!
יצאנו לטיול במדבר יהודה, שלושה ימים שלושה חברים עם בית על הגב, את הלילה השלישי תכננו לעשות בחניון מצדה (ועד כאן מוטיב השלוש) כשהגענו לחניון הלילה (שליד שביל הסוללה) דרך שביל הרץ -זהו שביל נוראי שמתחיל ק"מ צפונית למצדה ליד המחנה הרומי ועולה עד למחנה הרומי שלמעלה... אני מניח שישנם מספר רצים שקיבלו התקף לב בדרכם למעלה אבל.. חזרה לעניינו. כשהגענו למעלה וניגשנו לכניסה של הרכבים כדי לשאול איפה בדיוק החניון גלינו לצערנו הרב שהנושא הולך לעלות לנו... לינה בחניון לילה בשק"ש מהבית 28 ש"ח -באוהל שלהם 40 ש"ח צפיה בחזיון אור קולי 25 ש"ח עליה למצדה עצמה 12 ש"ח (והמחירים הכתובים כאן אלו מחירי חייל...) האדם המטייל עם ביתו על הגב לא מצפה להוציא כסף רב כ"כ.. ובטח שלא 86 ש"ח על לינה (3 חבר'ה) השעה הייתה כבר 18:00 חזיון אורקולי ב20:00 משפחות מתאספות ומגיעות מוקדם, ואז חברי אומר לי "למה שלא תנסה לעשות קצת כסף, אולי ככה נוכל לעשות כאן את הלילה..." זה נשמע לי טוב... הרהרתי בזה מספר דקות... יש לי סדרה של סיפורים שהכנתי מזמן ועוד לא מצאתי את הקהל שיקשיב. הוצאתי את חליל הצד שלי (לא משנה עד כמה התרמיל כבד או לאן הולכים הוא תמיד בא איתי), מנגינה אחת, מנגינה שניה, זינוק על שולחן הפיקניק הקרוב חיוך גדול וההצגה מתחילה... "גבירותיי ורבותיי שלום וברוכים הבאים אני מוכר סיפורים סיפורים אני מוכר העיסקה היא פשוטה, אני מספר אתם מקשבים אם תרצו סיפור נוסף כל שצריך הוא מחיאות כפיים ולא יזיק גם רעש מצלצלים..." הילדים התקרבו, המבוגרים הסתכלו בעניין, וסיפור אחד נשזר בסיפור שני, עניים מהופנטות כפיים מוחאות ילדים צוחקים ומפוחדים במקומות הנכונים והמבוגרים... משום מה אף אחד מהם לא דיבר... זה היה לי מוזר אך אז הבנתי שהם מקשיבים לי מספר... שלושה סיפורים והפסקה אפילו מטבע אחת לא נזרקה אבל היו לי עוד שני סיפורים שבערו לצאת החוצה! אז החליל ירד והסיפור חזר... עכשיו הרגשתי דיי מלא... (בכל זאת עברו 40 דק') "ובכן רבותיי זהו לבנתיים הייתם קהל נפלא ותודה על מחיאות הכפיים אך עוד דבר קטן, ורק אם אתם באמת חושבים אשמח לקבל מכם מעט מצלצלים תודה רבה וחג שמח" ושוב החליל מהדהד תחת גג הסככה ושטר של עשרים נכנס ומטבע של עשרה, לא אלעה אתכם במדוייק בפרטים אבל החלטנו ששלושתנו במצדה לא נשארים... לדעתי הייתי מספר בינוני לא הכי מושלם עבר זמן מאז התאמנתי על חלק מהסיפורים, אבל הייתי טוב באמת כך הרגשתי ואחרי רבע שעה גם באמת ידעתי ניגשה אלי אחת הילדות וביקשה ממני סיפור נוסף אם אני מוכן, ושוב חליל ושוב שולחן. הפעם היו הרבה אנשים (לא 4 משפחות) וכשביקשתי להתקרב כי קולי צרוד (הייתי צריך להילחם במכונות ושאר פגעי סביבה...) כל השולחנות מולי התמלאו אדם... סיפור נוסף והופ... החזיון האורקולי מתחיל כהרף עין הקהל נעלם... ומה אני אעשה?! הם לא קנו בשבילי כרטיס, אין לי תאורות ומוזיקה... אבל... (ולכאן כבר אין לי מילים, רק הרגשה חמה מאד בלב) היה לי כיף פשוט כיף! - אני יודע שיש דיון גדול על שכר אבל לפעמים צריך גם ליחצ"ן או לפחות בהתחלה להסתפק במעט. אני יודע שהילדים ששמעו שם סיפורים ירצו לשוב ולשמוע, אני חושב שהמבוגרים פתאום גילו לרגע את העולם הקסום של סיפור הסיפורים. חשוב להיות מספר טוב לפני עליה לשולחן פיקניק או "כסא מוגבהה" אבל מי שלא עולה איך הוא ידע? חג שמח!!!