חוויה בריטית...

[Julia16]

חוויה בריטית...

את הקטע הזה כתבתי בבלוג שלי, אז כך שזה רשום בצורה של רשומה. אזהרה: הקטע הזה הוא ארוך מאוד, אז אנשים שמפחדים מהודעות ארוכות יכולים כבר לדלג. חוויה בריטית. אתמול שוב פעם התאכזבתי מהאנגלים. שוב פעם הוכחתי בשיטחותם, קרותם וזיופם הרב. יצאתי עם כמה בנות אנגליות ל´ערב בחוץ´.. אחת מהבנות הייתה מישהי שאני מכירה מהקהילה היהודית, והשאר היו חברות אנגליות (לא יהודיות) מהבית ספר (הפרטי) שהיא לומדת בו. נפגשתי איתה ועם אחת מחברותייה במקום מסויים. ברגע שנפגשנו, ג´ני, היהודיה, הייתה דיי נחמדה אליי (יחסית לאנגליה..) למרות שהקרירות והמזוייפות נטפו ממנה. אבל זו לא היא שהייתה הגרועה מביינהן.. היא הכירה אותי לחברה השנייה, אמרה לי את שמה, אמרה לה את שמי, וזה בערך כל הקשר שנוצר ביני לבינה. ניסתי לשאול את הילדה הזאת פרטים על עצמה, מה היא לומדת, מי היא מה היא וכל זה, ובעיקרון ניסיתי להכיר אותה קצת. על כל שאלה שלי של חמש מילים היא ענתה בחצי מילה. היא בעצמה לא שאלה אותי כלום. מדיי פעם היא נתנה לי חיוך מזוייף, והסיטה מיד את הראש, כשיחד עם הסטת הראש נמחק גם החיוך מפניה. יחד שלושתינו נכנסנו לפאב. הבנות שאלו אותי אם אני הולכת להשתכר הערב (פחחחחח, יה רייט, אני, שלא שתיתי שלוק מבירה בחיים שלי..שסירבתי בנימוס לקצת יין בקידוש שבת..) אמרתי להן שלא, כי אני לא אוהבת לשתות ואף פעם לא שותה. הם נתנו לי מבט קצת מוזר...הבלגתי. נכנסנו לפאב והבנות ישר רצו לבאר לקנות לעצמן משקה אלכוהולי. אני הזמנתי לי דיאט קולה.. נעמדנו עם השתייה באחת הפינות. (במקומות האלה לא יושבים בדרך כלל, רק עומדים עם השתייה ביד אחת והסגרייה בשנייה ו´נהנים´..) הבנות בקושי דיברו אחת עם השנייה. השיחה הכי ארוכה נמשכה בערך שלוש דקות. השיחות היו יותר ריקות מבקבוקי הבירה שלהם אחרי שהם סיימו לשתות. חברה אחרת- רוזי, הגיעה למקום ומיד הודיע שהיא לא הולכת לשתות הערב בגלל שהיא כבר שתתה שלוש בקבוקי בירה בבית. הבנות הראו את צערן באנחת ´אוווו´... ארוכה. לאחר זמן קצר ובהיות ארוכות במשקאות של הבנות האחרות,רוזי נכנעה לייצרה והחליטה לקנות לעצמה משקה אלכוהולי בלתי מזיק. הבנות המשיכו לשתות ולשתוק רוב הזמן, בין חיוכים מזוייפים שהן נתנו אחת לשנייה. לאחר כמה זמן ג´ני אמרה שידיד שלה צריך להגיע, והבנות התחילו להתלהב... הידיד המדומה לא הגיע, והבנות החליטו שהגיע הזמן לעבור לפאב אחר. צעדנו ברחובות העיר ההומים באנגלים ג´ורדים לבושים במייטב מחלצותיהם (זה יהיה לבנות- חצאית מיני שבקושי עוברת את התחתונים וחולצת בטן שקופה, והרבה מהם גם ישימו תחפושות ואביזרים שונים כמו קלשון וזנב של שטן, הילה של מלאך ותלבושות אחיות ותלמידות בית ספר..) הגענו לפאב אחר. שם, בניגוד לפאב הקודם, היייתה גם מוזיקה רועשת (לא שמישהו רקד, אבל זה הכל בשביל להשרות אווירה של כיף מדומה.) אז כך שאפילו את שברי השיחה הקטנים שהבנות ניהלו מקודם, כבר לא היה סיכוי לנהל פה. כמו מקודם, הבנות הלכו לבאר להזמין משקה, ואני דבקתי בדיאט קולה שלי. (היי, לא בוגדים בחבר וותיק!) נעמדנו עם המשקאות ביד באחת הפינות. העפתי מבט באנשים. היו שם המון מבוגרים, חלקם בחבורות, עושים הרבה רעש אבל בעצם לא אומרים כלום, וחלקם לבד, עומדים בצד ושותים את המשקה שלהם בשקט. חשבתי לעצמי: כמה אנשים בודדים יש פה באנגליה? אנשים שאין להם אף אחד. אנשים שחיים בציפיה למשקה הבא. שמחכים שאולי מישהו יבוא אליהם. וגם אני הרגשתי בודדה. מאוד. הבנות מסביבי לא התייחסו אליי , מלבד חיוכים מזוייפים פה ושם. לא ניסו ליצור שום שיחה או להכיר אותי אפילו טיפה. כל כך רציתי להיות בישראל באותו הרגע. רציתי לדבר עם מישהו שאני מכירה. מישהו שיבין אותי, שיודע איך החיים צריכים באמת להיות, שיודע שיש יותר מזה, יותר מהשתיה והשיטוטים הבלתי נדלים בין פאב לפאב וחיפוש של וואן נייט סטאנד. הרגשתי מתוסכלת ותקועה. אני הרי יודעת שאין סיכוי לחזור לישראל, בגלל שאני צריכה להיות פה, וחוץ מזה שאני מתחילה ללמוד משהו שחלמתי עליו כל החיים שלי, ואולי באמת תצא לי קריירה מזה. מצד שני, כבר שלוש שנים סבלתי פה. בחברה השטחית הזאת, הרדודה הזאת, והייתי בודדה והיה לי רע. ומה עכשיו, עוד שנתיים ככה? מה אם אלה האנשים שיהיו גם בקולג´? אבל ברורו שאלה יהיו האנשים. זה פשוט מנטאליות אחרת ואין מה לעשות. פה בילוי בישבילהם זה ללכת לפאב. להנות=לשתות ולהשתכר+ לעשות דברים מטומטמים. פה באנגליה אין בתי קפה. אין את המנטאליות של פשוט לשבת בחבורה, במקום שקט ונעים ולנהל שיחה נעימה. המקומות היחדים שאפשר ללכת אליהם זה פאבים ומועדונים, וגם שם אי אפשר לפגוש בכלל אנשים, וגם אם כן, אז זה לא לקשרים רציניים. לא לדבר על זה שפה מועדונים הם מעורבים, כלומר שגם מבוגרים וגם צעירים נמצאים באותו מקום, ואין מקום מסויים רק בשביל בני נוער. בקיצור, הרגשתי לכודה ושאין לי עתיד. לא ידעתי מה המקום שלי. פה- עם אולי הצלחה בתחום מקצועי ולימודי, אבל כישלון וסבל בחלק החברתי, או בישראל, איפה שלא יהיה לי שום הזדמנות ללמוד כזה קורס ומקצוע, אבל בהחלט אני יכולה להנות מהצד החברתי. אבל ידעתי שאני נשארת פה, ואין לי מה לעשות בקשר לזה, וזה הפך אותי לעוד יותר מדוכאת.

 

[Julia16]

המשך...

בכל מקרה, אחרי כמה זמן הידיד שהיה אמור לבוא, הכן הגיע, אבל במקום לבוא ולהיות איתנו, או לפחות עם ג´ני, הוא התעלם כמעט לגמרי מג´ני והלך להתישב עם כמה חב´רה אחרים שהוא מכיר. לגמרי לא הבנתי את הסיפור, איזה קשר בין אנשים יש פה?? קשר כל כך שטחי ורדוד. הוא אמור להיות ידיד שלה! היא הזמינה אותו! ובמקום לבוא אליה ולהיות איתה הוא בא ומתיישב עם כמה אנשים אחרים שהוא מכיר. ולא שהאנשים ההם היו יותר טובים....כמו כל האחרים גם הם רק שתו ולא ממש דיברו. אחרי כמה זמן, לבנות נמאס מהפאב הזה והם רצו ללכת למועדון, איפה שאפשר גם לרקוד. הגענו למועדון מאוד פופולרי, שמחוץ לכניסה שלו השתרך תור ארוך של קלאברים מבקשים להיכנס. המועדון היה לגיל 18 ומעלה, והבנות שהיו פחות משמונה עשרה פחדו שיגלו את גילם האמיתי ולא יכניסו אותם, אבל החלטנו לחכת בכניסה בכל מקרה. עמדנו בתור, במזג אוויר הקר במשך חצי שעה. כשהגענו לכניסה השומרים עלו עלינו, וביקשו תעודת זהות. כמובן שלאף אחת מאיתנו לא היה, והם אמרו לנו לצאת מהתור. היינו מאוד מאוכזבות ומעוצבנות מכל הקטע הזה. לי כבר לא היה אכפת. גם ככה כבר הייתי עוק בדיכי שלי ולא ממש הזיז לי מה שקרה. אז לא נרקוד, כמו שציפית שיקרה. אז סתם נלך לעוד פאב. רציתי לחזור הבייתה. לא נהניתי בכלל מהערב. לא נהניתי מהחברה שהייתי בה, ולא נהניתי ממה שעשינו. הספקתי להיכנס איתם לפאב נוסף לפני שהתקשרתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי. אמא שלי שמחה מאוד על ההחלטה ואמרה שהוא יבוא עוד מעט. ישבתי עם הבנות עד שהוא הגיע, כשהן עם הבקבוק שלהם ביד... הגרון שלי היה חנוק ופשוט רציתי לבכות. כל כך דיכא אותי כל הקטע, כל כך תיסכל אותי. לא הבנתי למה זה מגיע לי! אם לפחות היו פה איזה שהם ישראלים, לפחות כמה ישראלים בגילי שהייתי יכולה להסתובבאיתם, אז אולי המצב היה יותר טוב. אבל לא, לא רק שאין פה ישראלים, גם כמעט שאין יהודים, וצריך לחיות עם מה שיש. אבל איך? איך אני יצליח לחיות ככה עוד שנתיים? כשהגעתי הבייתה ישר התחברתי לאייסי. ידעתי עם מי אני רוצה לדבר, ולמזלי הוא היה שם. דיברנו רק שעה, כי הוא היה צריך ללכת לישון מוקדם, אבל השעה הזאת עברה הרבה יותר מהר מהשלוש השעות של ה´בילוי´ שהייתי אמורה להנות בו. סיפרתי לו מה שקרה והוא הבין אותי. והוא לא הבין אותם, את הבריטים, ושאל שוב ושוב ´איך הם מצליחים לחיות ככה?´ דיברנו על חסרונות ויתרונות של הארץ ושל חול, ועל עוד הרבה דברים, וממש נהניתי לדבר וכבר שכחתי מהדיכאון. אבל אחרי זה, לפני שהלכתי לישון חשבתי על זה שאם הייתי עכשיו בארץ, אולי הייתי יכולה לפתח קשר עם הנער הזה, ועם עוד הרבה נערים אחרים. קשר שמבוסס על יותר משיחות באייסיקיו. ממילים מודפסות.

 

[Mr C o C o N u T]

../images/Emo23.gif

אין מילים

 

[כבשה שחורה5]

בת כמה את שאת נכנסת לפאבים ?

אצלנו הכניסה מגיל 18 עם תעודת זהות בלבד. ואיזה כיף זה מועדון שיש בו נוער,מבוגרים,הכל.אצלנו באילת לא רק שאין שום מועדון לנוער כל המועדונים ל-18 פלוס בלבד. בכל מקרה,אני מצטערת בשבילך על החוויה הלא נעימה שחווית אותו ערב.באמת מבאס לשמוע את זה.....אז את אומרת שלאנגלים אין בעצם חיי חברה ? מה הם עושים אחרי העבודה כל ערב ? הולכים לפאב ושותים ? אין להם חברים להפגש איתם ? זה נשמע ממש מוזר...

 

[Julia16]

היי.אממ, לא ממש הבנת אותי..

קודם כל, אני בת 17 (כמעט..) אבל אני נראית יותר ומכניסים אותי תמיד למקומות של מ-18 ומ-21. וברוב הפאבים פה אם יבואו חבורה של בנות שנראות פחות או יותר בנות 18 אז יכניסו אותם בלי לשאול יותר מדיי שאלות, כי זה שווה להם מבחינה רווחית. עכשיו, מה שהתכוונתי זה שהמועדונים פה הם מגיל 18 או 21 ואין שום מועדונים לנוער או רק לצעירים. למועדונים יכולים להיכנס בני 18, ובני 58... אז זה מבוגרים וצעירים ביחד וזה דיי מעצבן. אין פה שום מועדונים במיוחד לנוער או לפחות לצעירים וזה גם מאוד מעצבן, ולמען האמת זה דיי נפוץ שבני נוער פשוט לא יוצאים למקומות כאלה, עד שהם לא מגיעים לגיל יותר בוגר. כן, האנגלים אם הם רוצים לצאת אחרי העבודה, הם פשוט הולכים לפאב המקומי לשתות קצת, ואם הם רוצים 'ממש להנות' אז הם ידאגו ממש להשתכר.. לא, אין להם בעצם חיי חברה. זה החיי חברה שלהם, לפגוש את ה'חברים' שלהם בפאבים ולשבת עאיתם על כמה כוסות בירה. לא, אין חברים אמיתיים. זה ממש לא כמו בישראל שהחברויות הם מאוד קרובות ופתוחות כאלה. פה הם מאוד סגורים אחד עם השני וכמעט לא מכירים את ה'חברים' שלהם. בעצם, למה שהם קוראים חברים זה מה שאנחנו בארץ קוראים ידידים. עצוב, אבל אמת.

 

[kit k@t]

ok

i don't know where u r from in israel (maybe Haife i think...), but in Tel Aviv, thats what kids our age do. thats what i did with my friends. we would go get drunk/high and do nothing. and i know a few people that live/lived in England, they r fun people... u just have to meet the right ones. maybe i'm being optimistic (which is a weird thing for me), but i really do believe that u will find people u like there, u just have to realize that people there are not the same as in Israel... you have to let go... kat p.s where the hell is Noa?????

 

[Julia16]

היי קאט. אז קודם כל..

אני לא מחיפה, אני מאזור רמת גן. תראי, אני בטוחה שלא כולם כאלה ויש מעטים שהם אולי שונים, אבל מאוד קשה למצוא אותם... המורה שלי לנגינה, היא גם דיי חברה שלי ואנחנו מדברות הרבה וזה (היא בת 25) והיא שונה, כאילו, יש לה תכונות אופי אנגליות (היא לא לגמרי אומרת את מה שהיא חושבת, לא ממש פתוחה) אבל בסך הכל היא נחמדה ואוהבת לדבר ולהקשיב וזה. אבל היא סיפרה לי שגם היא פעם הייתה ככה..שבתקופת הקולג' והאוניברסיטה שלה היא הייתה הולכת הרבה לפאבים ושותה בכמויות ומשתכרת המון....כיום היא כבר לא עושה את זה, אבל היא אומרת שזה פשוט מן כזה מנטאליות של סטודנטים. לצאת ולשתות ולהשתכר וסתם לעשות שטוויות... תראי, אני לא אומרת בארץ לא עושים את הדברים האלה, אבל העניין הוא שבארץ אולי חברה הולכים לשתות מדיי פעם סתם בשביל להשתגע קצת ולצאת מהשגרה. פה זה עניין של שגרה! פה זה דרך חיים וזה דבר רגיל, לצאת ולשתות כמעט כל ערב או לפחות כל יציאה! וחוץ מזה, לא נראה לי שסטודנטים ישראלים, כל מה שיש להם בראש זה לצאת לפאבים ולהשתכר וזה. בארץ סטודנטים הם הרבה יותר רציניים ויש להם הרבה יותר בראש מבילויים והשתכרויות. וזה ההבדל בין ישראלים ואנגלים. הישראלים עושים את זה מדיי פעם כיציאה מהשיגרה, אצל האנגלים זה השגרה!

 

[kit k@t]

not really...

i dont know how old you were when you left, but kids your age do go out to drink at least once a week. and students usually dont give a fuck about anything... change your atitude, dont judge them, try to realize that people are different eveywhere... kat

 

[kpln]

אמממ

אני חושב שקאט די צודקת אבל לא הייתי רואה את זה בתור סימן לאופטימיות בקשר לחברה האנגלית אלה להדרדרות של החברה שלנו כי פעם באמת היה הרבה יותר קטע של בתי קפה ופעם היה הרבה פחות קטע של לשתות ולהשתכר ואני מדבר על לפני תכלס אולי 6 - 7 שנים (כיתה ח' - בערך מתי שמתחילים לשתות בצורה רצינית בארץ). אני חושב שהעדוד של קאט גם נכון, מצד שני. אני לא מאמין שיש חברה שיכולה להיות לגמרי בלי קשרים עמוקים, יכול להיות שבגלל שאין לך את לא רואה אותם? אני יכול להבין את התסכול אבל אני לא יודע אם הייתי משקיע ככ הרבה זמן וסבל רק כדי לקבל סיכוי טוב יותר להצליח בתחום אחד מסוים שבחרתי... אני אתן לך לעשות את ההחלטות שלך (ותכלס מי אני בכלל שאעיר לך על זה) אבל אני חושב שאם בחרת וזה סופי באמת תתנתקי מזה ותנסי פשוט להנות ממה שאפשר... אורן

 

[Julia16]

בקשר לחברה....

תראה, בו אני יספר לך משהו על הבני נוער האנגלים.... הבני נוער האנגלים הם מאוד שונים. קודם כל, כשבאתי הם ממש לא קיבלו אותי יפה ובקושי התייחסו אליי (למרות שאני הייתי ממש נחמדה וניסיתי להתחבר עם כולם) אבל פשוט אין להם את הקטע הזה של לקבל חדשים ולעזור להם וכל זה, הם פשוט נורא אדישים ומתעלמים מהם. הם גם מאוד ילדותיים ושטחיים. נגיד בדיונים כיתתיים לאף אחד אין מה להגיד, אף אחד כמעט לא מצביע ולא משתתף ולא אומר כלום וגם כשכן זה נשמע כמו משהו שילד בכיתה ב' ולא ט' היה אומר.. הם ממש לא מתעניינים בשום דבר מחוץ לניוקאסל ועל ישראל אין אפילו מה לדבר, הם לא ידעו אפילו שהמקום הזה קיים. הם לא מתעניינים בשום עינייני פולטיקה או אקטואליה ואפילו על דברים כמו ספרים או סתם עניינים שקשורים לחיים הם אף פעם לא היו מדברים. כל מה שעניין אותם זה הפוטבול שלהם, השתייה והסיגריות. זה היה פשוט סיוט להיות בתיכון שלוש שנים! לא לדבר על זה שהם פשוט לא מכירים את המושג חברות. הבנות שם הם ממש כלבות אחת לשנייה, כל הזמן מרכלות אחת על השנייה ומתחילות ריבים על דברים ממש טיפשיים. הם בקושי מכירות אחת את השנייה מבחינת האופי וכל החברות שלהם מתבססת על אכילה של ארוחת צהריים ביחד ולשבת אחת ליד השנייה בשעור. אין בינהן בכלל שום קשר אישי, הם בקושי הולכות אחת לשנייה אחרי הבית ספר והשיחות שלהם הם ממש ממש שיטחיות והם אף פעם לא נפתחות אחת לשנייה. אין מה לדבר בכלל על לנהל שיחות נפש או משהו כזה... אז כל זה היה בתיכון. אני לא יודעת, אולי כשהם קצת יותר מבוגרים זה שונה, אני באמת לא ידעת, אני מקווה שכן אבל נאי מדברת מנסיון של מה שעברתי בתיכון ולמדתי על הילדים שם. אולי אז הם מפתחים קשרים קצת יותר עמוקים אחד עם השני, כי באמת גם לי זה נראה לא הגיוני שכולם שם בודדים מבחינה רגשית והקשרים הם שטחיים, אבל ככה זה בהחלט בתיכון עם ילדים בני 13-16.

 

[kpln]

הגבתי למה שכתבת כי

האמנתי לך, ולא כי לא האמנתי. אני פשוט חושב שזה נורא מוזר שחברה שלמה בנויה ככה - זה נראה כאילו שהם לא מתבגרים מעבר לגיל של בי"ס יסודי ואולי אפילו פחות. יכול להיות באמת שזה בגלל שאצלנו חייבים להתבגר והכל אבל בכל זאת.... בכל מקרה אני מקווה מאוד שתמצאי אנשים נורמלים גם חוץ מאותו בחור ישראלי כי יהיה די מדכא לדעת שבמשך 5 שנים לא מצאת באנגליה האמיתית אנשים בוגרים אלא רק אנשים מבוגרים.... ובנימה אופטימית זאת...:-| תחזיקי מעמד אורן

 

[irisgh]

מוכר מארה"ב.

זה בהחלט יתכן. אני בארה"ב, כפולה מגילך ועם ילדים קטנים, ובכל זאת. אצלנו אומרים שה'אמריקאים עשויים מפלאסטיק'. תארי לעצמך שכבר סיגלתי לי את החיוך המזוייף הזה. כל פעם שהעיניים שלך נתקלות במישהו, אתה מחייך אליו מין חיוך שטחי שלא אומר כלום, ונגמר ברגע שהעיניים נפרדות. הורא מנומסים, נורא אדיבים, ובעיקר רוצים שלא תכנס להם לחיים. זה משהו אחר מבארץ, ומי שלא חי פה קשה לו להבין. ואני חושבת שבאמת אין להם ציפיות לקשרים אישיים משמעותיים. איך זה? הם לא גדלים על זה. כמו שתשאלו איך זה שהאצולה, בעבר, נתנו לאומנות לגדל להם את הילדים, ולא ראו אותם אלה לחצי שעה ב'שעת התה'. יש להם פשוט ציפיות אחרות מקשרים. למי שגדל בארץ, זו באמת תחושה של בדידות מתמידה. אבל, תהני מהחוויות שיש לך. ותגידי - למה בחופש לפחות, את לא באה לארץ, לצבור קצת חום..

 

[White Dragon]

Drugs at uni

I’m not a teenager for a couple of years already, but I was a teenager in Israel and I was a student in Israel. I don’t know when did you leave Israel, but you can find drugs and Israel in every school in Israel. In my school (in the Sharon area) not only people used to drink cheap 10 shekels vodka that tastes like pure alcohol just to get drunk, they also sniffed glue, and they smoked marijuana in school (in the breaks between classes!!!). And as a student at the Hebrew University… God!!! I lived in the dorms (means that you have about 20 girls in your floor, 2 in each room)… you could always smell marijuana and hashish from the rooms, the bins were alwats full of empty bottles (at the uni dorm’s supermarket you could find shitloads of alcohol… it’s a good business). If you left Israel when you were very young, maybe you didn’t have the chance to get to know the other side of Israel teenagers. There’s nothing special about Israeli teenagers, they’re the same as everyone (just ruder

). I worked as a guard when I was at uni (it was 1-2 years ago) the guards used to smoke marijuana when guarding the dorms and if you didn’t know – lots of soldiers in Tzahal are doing drugs. The thing is that in every country you have different people… in every school – if its in Israel, Croatia, England, Australia or Egypt – you can find drunken idiots, nerds, nice people, kids that do drugs, and every other kids of people.​

 

[kit k@t]

just what i was talking about.

 

[Lizusha]

I totally agree

When i was in high school back home, half of my friends smoked weed and drank, the only thing is that if u had a strong enough personality, you actually chose what to do and what not to do, and not go with the flow and do everything the others did.

 

[LiA n]

כנסי....

כמו שכתבתם לזאת שרצתה להצטרף אליכם לפורום שהיא לא יודעת איך זה לחיות בחו"ל....נכון היא לא אבל גם אתם לא יודעים מה זה בארץ... פה אם אין איזה מסיבה שווה (ואני לא מדברת על אזור ת"א) אז או שישושבים משועמיים באיזה פארק ומעשנים נרגילה ו-משתכרים....או סתם תופסים ראש...או שיושבים בבית ריק שזה ישד הרבה החופש וגם-משתכרים... אז פה הלוואי והיו לנו פאבים שיכולנו להיכנס אליהם.... אבל גם פה למקרה שלא ידעת....אז שותים-והרבה....ויש כאלו שזה כמעט כל יום....דבר ש"בשגרה"...

 

[feeler]

libby

first - very well written second, I can't really understand, because I just arrived here, but you have my support if you need it. thru your messages I'vr discovered a very interesting, cinsere, and special person. Nitcan who's moved in.

 

[Julia16]

תודה רבה!../images/Emo23.gif

אחת הסיבות שאני כותבת את הדברים האלה זה בשביל להעביר מסר. אני רוצה שלפחות חלק מהישראלים יבינו שלחיות במדינה זרה זה לא כיף וזה ממש לא מושלם, ושיש המון קשיים ובעיות בדרך. שיבינו כמה סבל מכל מיני בחינות נגרם לבנאדם, במיוחד אם זה בנאדם צעיר שנקלע למקום שבו הוא היחיד מהתרבות שלו ומהארץ שלו, והוא מרגיש לגמרי זר ובודד. אני רוצה שהם יבינו שלמרות שבישראל יש הרבה חסרונות, עדיין הם חייבים להבין שישראל זה הבית, המקום היחיד שבו הם ירגישו שלמים ועצמם, המקום היחיד שבו יהיו להם חברים אמיתיים, והם חיבים להעריך את העובדה שהם נמצאים שם. ושוב פעם, תודה.

 

[kit k@t]

i disagree

though i agree on some of the things you have said, its wrong to say that for every former Isareli home will always be Israel. i think that israel will always have a warm place in my heart, but i do not think it is my home. maybe cuz i never really had a home, i had a place to live in, but we moved around so much that i never got that "home" feeling. i think that the most time i have ever spent in an apartment was 6 years. in my life i have moved 7 times... kat

 

[Trinity 8 P]

I agree../images/Emo110.gif

but then again maybe it's the fever... kat, 39 again...