נסיכה במגדל
New member
חודש חדש
כל כך הרבה דברים חדשים להתרגל אליהם. למשל, ללכת לשבוע הספר בלעדיו. הייתי כמה פעמים, לראשונה מזה שנים עם אנשים אחרים. היה נחמד, היה מוזר, היה קצת עצוב. ועכשיו גם זה כבר לא שלנו. אני עובדת בעבודה יחסית חדשה. התקבלתי אליה כדי להחליף, שוב, בחורה דתיה בגילי שאמורה ללדת. כשבישרו לי את זה פרצתי בבכי, וכתבתי לו מייל - נמאס לי להחליף את כל הנשים בהיריון, כואב לי, קשה לי, בבקשה תעזור לי. שאל אותי איך? ועניתי: בבקשה תעשה משהו כדי להחזיר את הרגש, להעיר את הלב. אני רוצה להתאהב, להתרגש, לחיות. אני רוצה, ריבונו של עולם, לקיים יחסי אישות נורמליים ואז לעשות ילד. וכמובן שלא הייתה תגובה. כך שהבחירה הייתה לעשות ילד לתוך כלום רגשי, לילות ריקים וחיים ללא יחסי אישות ואינטימיות בכלל, או לוותר על הנישואים. אני בחרתי בחיים. התינוקת של זו שאני מחליפה אותה כבר בת חודש, בסוף השבוע היא באה לעבודה איתה ועם בעלה. בחורה בגילי, בחור בגילו. הצלחתי להעביר את המעמד בלי לבכות, אבל זה כל כך לא הוגן. למה דווקא אני מכולם? למה רק אני לא? אני חושבת שחלק מזה שכל כך רציתי שהוא בכל זאת יחזור, אפילו אחרי שזה כבר היה בלתי אפשרי, היה כי רציתי לדעת שהעולם הוא לא מקום שדברים כאלה באמת קורים בו. רציתי שדווקא הוא יתקן את מה שהוא קלקל, כי לא יכול להיות שבקשות כל כך פשוטות באמת אינן נענות. אנשים מתאמצים בשביל האהבה שלהם, לא מוותרים עליה כל כך בקלות. זה לא יכול להיות שהאיש ששם לי טבעת ואמר לי שאני מקודשת רואה אותי סובלת ולא עוזר לי, למעלה משנה מעדיף את האינטרנט על פני. חייב להיות סוף אחר, האהבה חייבת לנצח. אחרת, תסלחו לי, זה עולם די מסריח. ... רק שלא יהיה. זוכרים שהייתי בכותל לפני שבוע? מחר בלילה פג ההסכם שלי עם אלוהים, בעלי לשעבר הוא לא הזיווג שנועד לי. אם הוא היה האיש הנכון הלב שלו היה פורץ את כל המחסומים בדרך חזרה. לאור הסימן הברור (כלומר חוסר הסימן) משמיים אני הולכת להסכים לצאת עם בחור שנשמע מאד מוצלח, ובינתיים מאד זר. מבטיחה לחזור עם עידכונים. ושלא תגידו שאני רק שלילית - בשבת גיליתי להפתעתי שגרושות מקשישות הן לא דחויות כמו שחשבתי, והאמת? יהיה נחמד להתלבש סוף סוף, לצאת לאנשהו, להיות מעניינת למישהו. אולי אני אזכה סוף סוף לצאת לטייל על שפת הים עם מישהו. פעם, לפני שהתחתנתי, זה לא היה כל כך מסובך.
כל כך הרבה דברים חדשים להתרגל אליהם. למשל, ללכת לשבוע הספר בלעדיו. הייתי כמה פעמים, לראשונה מזה שנים עם אנשים אחרים. היה נחמד, היה מוזר, היה קצת עצוב. ועכשיו גם זה כבר לא שלנו. אני עובדת בעבודה יחסית חדשה. התקבלתי אליה כדי להחליף, שוב, בחורה דתיה בגילי שאמורה ללדת. כשבישרו לי את זה פרצתי בבכי, וכתבתי לו מייל - נמאס לי להחליף את כל הנשים בהיריון, כואב לי, קשה לי, בבקשה תעזור לי. שאל אותי איך? ועניתי: בבקשה תעשה משהו כדי להחזיר את הרגש, להעיר את הלב. אני רוצה להתאהב, להתרגש, לחיות. אני רוצה, ריבונו של עולם, לקיים יחסי אישות נורמליים ואז לעשות ילד. וכמובן שלא הייתה תגובה. כך שהבחירה הייתה לעשות ילד לתוך כלום רגשי, לילות ריקים וחיים ללא יחסי אישות ואינטימיות בכלל, או לוותר על הנישואים. אני בחרתי בחיים. התינוקת של זו שאני מחליפה אותה כבר בת חודש, בסוף השבוע היא באה לעבודה איתה ועם בעלה. בחורה בגילי, בחור בגילו. הצלחתי להעביר את המעמד בלי לבכות, אבל זה כל כך לא הוגן. למה דווקא אני מכולם? למה רק אני לא? אני חושבת שחלק מזה שכל כך רציתי שהוא בכל זאת יחזור, אפילו אחרי שזה כבר היה בלתי אפשרי, היה כי רציתי לדעת שהעולם הוא לא מקום שדברים כאלה באמת קורים בו. רציתי שדווקא הוא יתקן את מה שהוא קלקל, כי לא יכול להיות שבקשות כל כך פשוטות באמת אינן נענות. אנשים מתאמצים בשביל האהבה שלהם, לא מוותרים עליה כל כך בקלות. זה לא יכול להיות שהאיש ששם לי טבעת ואמר לי שאני מקודשת רואה אותי סובלת ולא עוזר לי, למעלה משנה מעדיף את האינטרנט על פני. חייב להיות סוף אחר, האהבה חייבת לנצח. אחרת, תסלחו לי, זה עולם די מסריח. ... רק שלא יהיה. זוכרים שהייתי בכותל לפני שבוע? מחר בלילה פג ההסכם שלי עם אלוהים, בעלי לשעבר הוא לא הזיווג שנועד לי. אם הוא היה האיש הנכון הלב שלו היה פורץ את כל המחסומים בדרך חזרה. לאור הסימן הברור (כלומר חוסר הסימן) משמיים אני הולכת להסכים לצאת עם בחור שנשמע מאד מוצלח, ובינתיים מאד זר. מבטיחה לחזור עם עידכונים. ושלא תגידו שאני רק שלילית - בשבת גיליתי להפתעתי שגרושות מקשישות הן לא דחויות כמו שחשבתי, והאמת? יהיה נחמד להתלבש סוף סוף, לצאת לאנשהו, להיות מעניינת למישהו. אולי אני אזכה סוף סוף לצאת לטייל על שפת הים עם מישהו. פעם, לפני שהתחתנתי, זה לא היה כל כך מסובך.
