חוג לילדים בגיל 3

vered4

New member
חוג לילדים בגיל 3

הלכתי לראות חוג פעילות גופנית יצירתית. 14 ילדים בקבוצה, פעילות של 25 דקות. במהלך החוג, המדריך מעביר פעילות מאוד יפה שמראה על הרבה יצירתיות ומחשבה. הוא אדם מאוד נחמד ונראה שאוהב ילדים. אבל מה, כמות הפעילות שהועברה מספיקה לדעתי לשעה, הילדים נדרשים לעמוד בקצב, להקשיב למה שהוא אומר, לעשות את מה שהוא מבקש, לשבת כמו שהוא אומר. לילד שלא עושה כדבריו הוא מעיר, אמנם בצורה יפה אבל קשוחה קצת. ההורים לא נמצאים עם הילדים אלא מחכים בחוץ (כשהאמהות יושבות בפנים הן מדברות ובאמת מפריעות למהלך השיעור). כשדיברתי עם המעסיקים שלו (חוג של העיריה)- הם מאוד הופתעו מהביקורת שלי, אמרו לי שכולם מרוצים. אני יודעת שיש כאלה שלא מרוצים אבל הרוב באמת כן. והכי חשוב- הילדים מוכנים ללכת לחוג ומוכנים להשאר איתו. לדעתי זה חוג שלא מתאים לילדים כל כך קטנים. אבל הילדים האחרים וההורים האחרים מצביעים ברגליים (ופנימה). אני לא הצלחתי להבין.
 

נעה גל

New member
אני עושה מכאן הקשר למשהו שאני רוצה

להגיד כבר די הרבה זמן ולא מצאתי הזדמנות (אז תודה, ורד
) אחד הדברים המצערים שלמדתי במהלך הסימסטר האחרון (אני עושה בזמן הלימודים גם "הכשרה מקצועית" - כלומר, אני יושבת בגן/משפחתון קבוע במהלך הסימסטר ועושה תצפיות על הילדים ועל הנעשה במסגרת) הוא, שילדים מראים סימני שימחה גם שהמקום לא טוב עבורם. אני לא מדברת כמובן על "לא טוב" ברמה הברורה לעין (כמו התעללות), אלא, דברים שקורים במסגרות כאלה ביום יום, דברים "קטנים" אבל קבועים. מסוג הדברים שההורים לא יכולים לדעת עליהם כי הם לא מתרחשים שהם נמצאים. אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שקורים דברים לא טובים במסגרת והילדים עדין מראים סימנים של שימחה בבוקר? - אולי הם לא יודעים שיש אופציה אחרת? - אולי מה שנראה לנו המבוגרים כלא תקין לא מפריע לילדים? - אולי הם יודעים שאין ברירה אז עדיף להעביר את זה עם חיוך? לא יודעת. בכל מקרה, לגבי החוג - יש הרבה מאוד ילדים שאוהבים שאומרים להם מה לעשות (הם רגילים ככה), ויכול מאוד להיות שלמדריך יש תכונות ששקופות להורים אבל נראות היטב מגובה מטר ועשרה...
 

דסי אשר

New member
עד היום מתקשה למלא הוראות - להיות

יצירתית. מיד חוטפת שיתוק מוחי באיזור האחראי על היצירתיות... אבל, פעם, עוד בIOL, כך נדמה לי, היה דיון על איכויות של גנים, ועל אירועים בגנים שנראו לנו כהורים כלא טובים- והילדים לא ראו בכך בעיה. כתבנו אז על מצבים -אכן- של התעללות. אחת המחשבות שהועלתה הייתה, והיא נכונה להתעללות עליה אנחנו עדיין לא קוראים בעיתונות- שהילדים חושבים שכל מה שמבוגר אומר או עושה זה כנראה בסדר. כאשר לילד שבו מתעללים, וכאן כבר זו גלישה למקום אחר- מתחיל לסבול- יש לו קונפליקט עצום בין התחושות והעמדות- כלפי ההורה המתעלל= הוא מבוגר, הוא רק רוצה בטובתי= הוא ההורה שלי.... דסי
 
ילדים הם יצורים אופטימים

הם אדיבים, מנומסים ושופטים לכף זכות. זאת בעיני הסיבה שהם מראים סימני שמחה. >ספל חמאה רואה כוס מלאה עד חציה<
 
לא יודעים אחרת...

לאחרונה יצא לי לחשוב, בהקשרים שונים, על נושא העבדות והבנתי למה עבדות ילדים היא כל כך מושכת למנצלים - כי הילדים לא חושבים ולא יודעים שאין אופציה אחרת. הם מאוד מקבלים את זה שככה זה וזהו זה. קראתי פעם כתבה על איש שעבר התעללות מידי אמא שלו כילד והוא סיפר שהוא היה בטוח שכל הילדים הוכים הביתה מבית הספר וחוטפים מכות והשפלות וכמה הוא היה מופתע כשגילה שזה לא ככה (וזה כשהיו בבית עוד ילדים שלא עברו התעללות...)
 

yehudit1

New member
כי אין להם ברירה

וגם שהם מראים את המצוקות האם יש להם אוזן קשבת? האם ההורים שמים לב ומדרים על הנושא? וילדים הם כמו גל רגע שמחים רגע עצובים, אבל המצוקות האלה ילוו אותם כל החיים שלהם. האם חשבת כי כל אותם נדנדונים בילתי פוסקים או צרחות או כל התנהגות אחרת היא תגובה למה שרה ומה אני מרגיש. ובואי אני אשאל אותך אם הילד יגיד האם יש מי שייתיחס לדבריו? מעבר לכך תראי כמה תוקפנות אלימות יש בילדים חשבת למה? מאחלת לך גננות טובה ועם ראיה אחרת
 
אין לי תשובה אבל יש לי הזדהות...

בתחילת השנה ניסיתי ללכת עם יובל לחוג מוסיקה. בשעור הראשון הכל היה נפלא וגם השעור השני היה בסדר. אבל משם זה רק הלך והדרדר... יובל פחות ופחות שיתף פעולה. אפילו בקטעים שהוא מאד אהב. היה לו מאד קשה לעשות מה שמישהו אחר אומר לו במשך 40 דקות ברציפות. זה באמת קשה! והמדריכה היתה (די..) בסדר אבל דרשה משמעת. חלק מהילדים המשיכו לבוא וחלק לא. חלק בקשו מההורים שישבו איתם. (ודווקא האמהות ממש לא הפריעו והרמתי חצי גבה כשראיתי שהמדריכה דוחקת בנו לעזוב) אני זוכרת תמונה של ילד אחד יפה יפה ועצוב עצוב שאמא שלו באה. שמה אותו בחוג ויצאה החוצה. הילד לא השתתף כל זמן החוג. איך אפשר? ככה? בלי להכיר את המדריכה? בלי לתווך לילד? היו שם גם 2 בנות חברות שהפריעו הרבה כי הן הכירו אחת את השניה... והמדריכה היתה קשוחה איתן. אחת מהן קיבלה מכה ובקושי נוחמה ומאז ועד סוף השעור היתה עצובה. למה לא לקרוא לאמה? בשעור אחר הילדה בקשה כמה פעמים לצאת לשרותים וסורבה!!!! כנראה שההלם שלי ניכר על פני כי המדריכה פנתה אלי בשהו כמו "זה סתם תרוץ...." אחרי כמה שעורים יובל בקש לא ללכת יותר. כיבדתי את רצונו הרגשתי ממש כמוהו והפסקנו.
 

vered4

New member
מה, שהורים לא יודעים

שלא אכפת להם? הורים חושבים שהוא נפלא. אחת האמהות סיפרה לי שזה הילד השני שמגיע אליו. אני לא מבינה איך זה נראה להורים בסדר, כזו כמות של חומר שמועברת בשיעור. הם כנראה חושבים רק, שזה נהדר שהוא מעביר כאלה דברים יפים. והילדים נראו לי כמו ילדים שמחכים לאישור שלו, אבל לא נראו סובלים. מה שמוזר יותר, זה שאלה הורים שבאופן יחסי יותר מעונינים בטובת הילד, מבחינת זה שהם מעונינים להשקיע בו, לתת לו משהו נחמד נוסף. רק הבחירה שלהם לא ברורה. או שאולי בגלל ש"כולם" אומרים שהוא נהדר (ואומרים), אז אחרים לא מפקפקים. במיוחד לא ברור איך לא עולה הנושא בגלל שההורים יושבים בחוץ ומדברים.
 

לאה_מ

New member
אני שואלת ברצינות: אולי הוא באמת

טוב? אולי הילדים נהנים מזה? אולי מה שלנו נראה כדחיסת יותר מדי חומר לתוך מעט מדי זמן נראה להם ככיף? אני לא מקשה סתם כדי להקשות, אני פשוט מנסה לחשוב האם בהכרח מה שנראה לנו לא מוצלח הוא לא מוצלח גם בעיניהם. אולי הסטנדרטים שלהם שונים. אולי לא משנה להם אם הוא דוחס חומר, משום שהכריזמה שלו מאד מדברת אליהם. אני אספר לך סיפור בקשר לזה - עומר נמצא כבר שנה רביעית בחוג ג´ודו. המאמן שלו הוא אדם נהדר, ממש אישיות. גם מהבחינה הספורטיבית, ובהחלט גם כדמות חינוכית. אני יודעת שעומר מאד אוהב אותו ומעריך אותו. יש שעורים שבהם חלק גדול מהשעור מוקדש לקרבות, ואז בכל פעם שני ילדים "נלחמים" וכל שאר הילדים צופים, כך שלרוב הילדים יוצא להיות פעילים חלק קטן מהאימון. בכל זאת, עומר אף פעם לא חוזר מאימון כזה ומתלונן שהיה לו משעמם. למה? הרי זה לא ממש מעניין לשבת על המזרון ורק לראות קרבות של אחרים... אבל אני חושבת שהדינמיקה בחוג היא כזו, שהמאמן משרה אווירה כזו, שהם נהנים פשוט להיות שם - גם באימונים שבהם עושים יותר כושר, גם באימונים שבהם לומדים תרגיל חדש, וגם באימונים שבהם יש קרבות.
 

vered4

New member
ובגלל זה שאלתי/אמרתי

שאני לא מבינה. אולי משהו אצלי לא מאבחן נכון. למרות שאני לא היחידה, והעובדה שאם ילד מפריע, הוא שם אותו בצד- מדובר בילד בן 3- בכל זאת מוגזמת בעיני. אז השאלה האם הפעילות בסדר באופן אוביקטיבי- ופשוט יש הורים וילדים שזה מתאים להם. או שהפעילות לא בסדר והורים לא יודעים מה טוב.
 

לאה_מ

New member
מה זה אובייקטיבי?

בעיני מי? כמו שיש טעם שונה בענייני אוכל, ובענייני אסתטיקה, ובענייני מוסיקה, כך גם יש טעם שונה בפעילויות - אחד יאמר שמשעמם לו, והשני שמעניין לו. לא בטוחה שיש דבר כזה "אובייקטיבי". נשמע לי לא נכון ששמים ילד בן 3 בצד כי הוא מפריע. אישית, אני מניחה שאילו הייתי רואה זאת בחוג, לא הייתי בוחרת לשלוח לשם את ילדי. האם יתכן שהרושם הכללי מהחוג הוא אחר בעיני חלק מהמתבוננים? כנראה שכן. מה שכן, יש נטיה כזו של הורים לרצות "לפתח" את הילדים, "לקדם" אותם, ובראיה הזו (התחרותית, שאני אישית מאד סולדת ממנה, אבל שוב זה כנראה עניין של טעם) אולי דוקא חוג ש"דוחסים" בו כמות חומר גדולה הוא יותר אטרקטיבי.
 

dorit0

New member
חושבת דומה ללאה

אני חושבת שאם הורה מגדל את הילד בדרך מסוימת, לפי עקרונות של חינוך נגיד ליצירתיות, אבל חוץ מזה הילד גם משתתף בחוג אחד שהוא נהנה בו ממשהו מסוים (אולי מתחושת היחד והחברה), זה לא יזיק לו, אפילו אם ההורה לא מוצא בזה טעם. אני נותנת לילדות שלי לראות וידאו, למרות שאני לא חושבת שזה מועיל להן להתפתחות. סתם, כי זה כיף להן והן נחות קצת לפני השינה. חוץ מזה אני עושה איתן דברים אחרים, ומקווה שהשאר ישפיע עליהן יותר. אם יש מסר שאינו מזיק, מה אכפת?
 

vered4

New member
ההבדל הוא 150 שח´ בחודש ../images/Emo13.gif

ברור שבבית יש פעילויות כאלה ואחרות. אבל אם לוקחים ילד במיוחד לחוג, בדרך כלל מתכוונים שזה יהיה חוג טוב, לא?
 

לאה_מ

New member
גם את לא אמרת עליו רק דברים שליליים

אמרת "במהלך החוג, המדריך מעביר פעילות מאוד יפה שמראה על הרבה יצירתיות ומחשבה. הוא אדם מאוד נחמד ונראה שאוהב ילדים" - נשמע טוב, לא? היתה לך בקורת ב"אגף" אחר (כמות החומר המועבר בפגישה ויחס להפרעות). אולי בעיני חלק מההורים הדברים הטובים היו משמעותיים מספיק כדי שהשאר לא יפריע להם. כלומר, אולי זה לא שהם לא מתעניינים. הם מתעניינים, וחושבים שזה חוג טוב ושווה להם לשלם עליו 150 ש"ח לחודש.
 

vered4

New member
צחיק, אנחנו מסכימות אבל ממשיכות../images/Emo13.gif

אני חושבת שזה חוג טוב, רק לא מתאים לילדים קטנים. האם הורים חושבים שזו הדרך להעביר חוג בגיל 3? אני הרגשתי שהוא בכלל לא מבין מהו ילד בן 3. חברה שגם לא היתה מעונינת אמרה לי, שגם לבת שלה לוקח זמן עד שהיא עושה את הפעילות. וזה מה שראיתי אצל הילדים בחוג, כך שזה לא שהיו שם רק ילדים סופר זריזים. הם פשוט לא הספיקו למצות את החוויה שהוא ניסה להעביר להם. ובהחלט מה שהמדריך "נותן" מאוד מרשים. רק הניסיון לתחום את זה ב25 דקות יוצר פיספוס ומראה לדעתי חוסר הבנה.
 

דסי אשר

New member
פגשתי בוגר ויינגיט - מורה לחינוך

גופני לגיל הרך. המפגש היה במסגרת השתלמות של חינוך מוסיקלי לטף (ח.מ.ל). קישרתי בינו לבין מטפלות שרצו להכניס חוג נוסף למשפחתון. התגובה הייתה= הוא מאד נוקשה, בכלל לא מבין מה זה קטנטנים. ועוד- הלכתי לצפות בשיעור של התעמלות מקדמת לפעוט שהיה במשפחתון שלי. היה זה שיעור פרטי. המורה היה בעל המכון- מהולל מאד. אני הרגשתי שהוא יודע להרכיב תוכנית עבודה מקצועית בהחלט עבור הילד- אבל חסר היה לו הרוך, היכולת לקשר חם עם פעוט ביישן, במקרה הזה, בגיל של פחות משלוש שנים. ישנו בווינגייט מסלול התעמלות לגיל הרך- השאלה עד כמה מפותח שם התחום הרגשי-לעומת התחום המקצועי= התעמלות. דסי
 
למעלה