חובתנו המוסרית
לפני יומיים הייתי באסיפת טרום-בחירות של מרצ בכרמיאל,בה המועמדים הציגו את הדברים שלדעתם יש לשפר בעיר.לרוב הם הציגו נושאים שונים,אבל על דבר אחד כולם נתנו את הדעת: הבעיה שאין מספיק פעילויות תרבות הנגישות לציבור הרחב,כולל קשי היום.יש מתנ"סים,חוגים,היכל תרבות ופסטיבלים פה ושם.על כל אלה צריך משלמת,ובסכומים שלא מאפשרים למשפחות העניות לשלוח את ילדיהם או ללכת בעצמם על מנת להרחיב את השכלתם. שעה לאחר מכן שוחחתי עם חבר שלי שלומד כלכלה בירושלים.לא אלאה אתכם בהתפתחות השיחה,רק אציין שני דברים שאמר: אחד מהם שפיטורים הם לא תמיד דבר רע,והשני שמדינה לא צריכה לדאוג לאזרחיה לחינוך,בריאות וכו'. ובכן,בנוגע לעניין הראשון אין לי הרבה מה להגיד.גם הדיוט בכלכלה כמוני מבין שפיטורים יכולים לגרום למפעל להיות משגשג,רווחי וכו'.זה נחמד מאוד,רק שבעיניי יכולתו של אדם להתקיים בכבוד חשובה יותר.אם יענק'לה שעבד במפעל מיום הקמתו מפוטר בגלל שהנהלת המפעל החליטה שיותר משתלם לה להעביר מפעל לירדן,או לשלם משכורת פי 2 יותר גבוהה למנכ"ל עם תואר שני במקום המנכ"ל הנוכחי שיש לו "רק" תואר ראשון במנהל עסקים,אז משהו בשיטה דפוק מהיסוד. שלא ינסו להפחיד אותי בטיעוניי סרק: הבחירה איננה בין העסקת העובדים כרגיל לבין סגירת המפעל.מי שחושב כך,מוזמן אחר כבוד לשאול את הגברת אריסון אם פיטרה 900 עובדים משום שהבנק היה על סף קריסה. ומה עם מחוייבות המדינה לחינוך,רווחה,בריאות וכו'? הטיעון שלי הוא פשוט:אם המדינה לא רואה עצמה מחוייבת להעניק לי שירותים אלמנטריים מעצם היותה,שלא תצפה להזדהות שלי איתה,עם דגלה או עם כל סמל אחר שלה. אבין אם יגידו לי שאין ברירה ולכן מקצצים.לא אסבול קיצוצים לחלשים בחברה-הנכים,הפנסיונרים,החד-הוריות (שעד עכשיו אינני מעכל את החוצפה הבלתי נסבלת של התקפות דוכסי האוצר עליהן),הסטודנטים. אם המדינה פוגעת בנזקקים,אין שום ערבון שהיא לא תפגע בי.היום השכן שלי נכה,מחר אני. מאז ומתמיד ידעו לספר לנו עד כמה חשוב שכולנו נעמוד מאוחדים ונתרום כמיטב יכולתנו להצלת המדינה מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה.הכלים ידועים:נאום פטריוטי משלהב,טקסי הנצחה,הנפת דגלים. אבל שלרגע לא יעז לדרוש אותו בעל עסק מתמוטט שהמדינה תעזור לו באמצעות קיצוץ במיסים.אדוני לא הצליח-אדוני יפנה לבנק שיתן לו הלוואה בריבית קצוצה. מה אתה רוצים ממני? אני בסך הכל המדינה בה אתה חי. אבל לא נורא,חברים.בבניין איתמר ג' ננוחם.
לפני יומיים הייתי באסיפת טרום-בחירות של מרצ בכרמיאל,בה המועמדים הציגו את הדברים שלדעתם יש לשפר בעיר.לרוב הם הציגו נושאים שונים,אבל על דבר אחד כולם נתנו את הדעת: הבעיה שאין מספיק פעילויות תרבות הנגישות לציבור הרחב,כולל קשי היום.יש מתנ"סים,חוגים,היכל תרבות ופסטיבלים פה ושם.על כל אלה צריך משלמת,ובסכומים שלא מאפשרים למשפחות העניות לשלוח את ילדיהם או ללכת בעצמם על מנת להרחיב את השכלתם. שעה לאחר מכן שוחחתי עם חבר שלי שלומד כלכלה בירושלים.לא אלאה אתכם בהתפתחות השיחה,רק אציין שני דברים שאמר: אחד מהם שפיטורים הם לא תמיד דבר רע,והשני שמדינה לא צריכה לדאוג לאזרחיה לחינוך,בריאות וכו'. ובכן,בנוגע לעניין הראשון אין לי הרבה מה להגיד.גם הדיוט בכלכלה כמוני מבין שפיטורים יכולים לגרום למפעל להיות משגשג,רווחי וכו'.זה נחמד מאוד,רק שבעיניי יכולתו של אדם להתקיים בכבוד חשובה יותר.אם יענק'לה שעבד במפעל מיום הקמתו מפוטר בגלל שהנהלת המפעל החליטה שיותר משתלם לה להעביר מפעל לירדן,או לשלם משכורת פי 2 יותר גבוהה למנכ"ל עם תואר שני במקום המנכ"ל הנוכחי שיש לו "רק" תואר ראשון במנהל עסקים,אז משהו בשיטה דפוק מהיסוד. שלא ינסו להפחיד אותי בטיעוניי סרק: הבחירה איננה בין העסקת העובדים כרגיל לבין סגירת המפעל.מי שחושב כך,מוזמן אחר כבוד לשאול את הגברת אריסון אם פיטרה 900 עובדים משום שהבנק היה על סף קריסה. ומה עם מחוייבות המדינה לחינוך,רווחה,בריאות וכו'? הטיעון שלי הוא פשוט:אם המדינה לא רואה עצמה מחוייבת להעניק לי שירותים אלמנטריים מעצם היותה,שלא תצפה להזדהות שלי איתה,עם דגלה או עם כל סמל אחר שלה. אבין אם יגידו לי שאין ברירה ולכן מקצצים.לא אסבול קיצוצים לחלשים בחברה-הנכים,הפנסיונרים,החד-הוריות (שעד עכשיו אינני מעכל את החוצפה הבלתי נסבלת של התקפות דוכסי האוצר עליהן),הסטודנטים. אם המדינה פוגעת בנזקקים,אין שום ערבון שהיא לא תפגע בי.היום השכן שלי נכה,מחר אני. מאז ומתמיד ידעו לספר לנו עד כמה חשוב שכולנו נעמוד מאוחדים ונתרום כמיטב יכולתנו להצלת המדינה מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה.הכלים ידועים:נאום פטריוטי משלהב,טקסי הנצחה,הנפת דגלים. אבל שלרגע לא יעז לדרוש אותו בעל עסק מתמוטט שהמדינה תעזור לו באמצעות קיצוץ במיסים.אדוני לא הצליח-אדוני יפנה לבנק שיתן לו הלוואה בריבית קצוצה. מה אתה רוצים ממני? אני בסך הכל המדינה בה אתה חי. אבל לא נורא,חברים.בבניין איתמר ג' ננוחם.
