הבה אאיר את עיניך
אינני מזלזל חלילה באיש. אני מכיר ארגונים כמו "קו לחיים", "עזר מציון", "יד שרה", עזרה למרפא", "שמחת הלב", "רפואה וחיים", "מרפא לחיים" ועוד כהנה וכהנה, שאינן עוסקות בקמח אלא דווקא ב"תורה". ארגונים אלו דואגים לכל אדם מישראל, שנפגע ממחלה או מתאונה, ומשתדלים לעזור די הצורך. העזרה איננה מוגבלת לחוג מסוים או לעדה מסוימת אלא לכלל ישראל. אז הנה לך מעט מזעיר של ארגונים, שעוזרים לאנשים בעלי מוגבלויות, אם לא שמעת עליהם. אני אישית התנדבתי בשני ארגונים לפחות וגם כיום למרות מגבלותיי אני ממשיך להתנדב ורואה את הייחס של הציבור, שנהנה משירותי הארגונים הללו. גם ארגונים כמו "חסדי נעמי", "בית התבשיל", "מאיר פנים" ודומיהם אינם עוזרים לציבור מסוים אלא לכל מי שמוכר על ידי מחלקת הרווחה. לטענתך - ציבור שלם שלא עובד... זו עלילת דם. מנין לך? האם בדקת, כמה עובדים חרדים עובדים ב"אגד", בהייטק, במשרדי ממשלה ועוד? נכון. יש ציבור לא קטן, ששם לו למטרה את לימוד התורה. אישית אני מסתייג מקביעת לימוד התורה כמטרה, שהרי רש"י עצמו כתב: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (על פרשת "בראשית"). בכל זאת הבה לא נבלבל בין הדברים. גם הציבור החרדי משלם מיסים והוא העיקרי, שתומך בכל הארגונים ללא יוצא מהכלל. גם לציבור זה יש בלע"ה משפחות ברוכות ילדים, כן ירבו, ובכל זאת כאשר העניין מגיע לצדקה אסור לערוך סלקציה מוחלטת. דווקא ארגון "פעמונים" מעודד עבודת כפיים ויצירה כמקור להכנסה וגם הוא עוזר למשפחות חילוניות רבות, שנקלעו לךמצוקה עקב ניהול משק בית לא נכון, אבל תורמים לו בעיקר מקרב הציבור הדתי. המדינה מממנת? האמן לי, שגם סוד זה ידוע לי. אילו חיי העמותות היו תלוים בכספי המדינה, אזיי מזמן היו גוועים ברעב אלפי משפחות נוספות. לחלקם מגיע המימון דווקא מעסקנים חרדיים. ועוד: לפני כמה שני הייתי מאושפז ב"הדסה" עין כרם. לאחר תפילות השבת הוזמנו החולים והאורחים לסעודת שבת. השתתפו בה כ- 150 איש. איש לא בדק בציציותיהם של המשתתפים, אם כי רובם היו דתיים. שום גורם ממשלתי ושום עסקן חילוני לא תרם לסעודות אלה אלא עסקן חרדי. ואם תשאל, מדוע פורסם הדבר רק בבית הכנסת ולא בכל בית החולים? אשיב לך: יהודי חילוני, שנקלע לבית החולים בשבת, אין לו בעייה עם השבת. הוא נוסע בשבת, מבשל בשבת ונוהג בה כסתם יום חופשה של חולין. היהודי הדתי, שנקלע לבית החולים, יש לו בעייה קשה: הוא איננו נוסע בשבת וגם לא הכין לעצמו אוכל מבעוד יום. מה יעשה? הסעודות הללו הן ממש הצלה בשבילו. ומה חלקם של החולים, שיכולים לקבל אוכל על חשבון בית החולים? פשוט עונג שבת. אינני מכיר את הדודה שלך ואינני יחכול לשפוט. כבר גיליתי את דעתי לעיל. עם זאת גם אם הדודה ובעלה אינם עושים די כדי להתקיים בכבוד, מצווה לעזור להם אך בוודאי שמצווה יתרה היא לעזור למי, שמוכן לעזור לעצמו תחילה בבחינת "עזוב תעזוב עמו". התורה... נכון. יש לא מעט אמת בדבריך. המשנה כותבת בפירוש, שאם בעל הבית מבקש לעזור לו, להעמיס משא על החמור, אזיי "עזוב תעזוב עמו". אם בעל הבית ישב בצד ויחכה, שתעזור לו, עדיף שיחפש לו מישהו אחר. הן הגמרא והן הרמב"ם מפרשים את הפסוק "כי ימוך אחיך והחזקת בו" - אל תיתן לו שימוך. מכאן מצווה יתרה לעזור למי שמתאמץ כפי יכולתו ולא סומך רק על אחרים. עם זאת חשוב לדעת, שאין בודקים במזונות ובכסות. אם אדם אומר "רעב אני", מאכילין אותו בלא בדיקה. אם אומר "עירום אנוכי", מלבישין אותו בכסות ללא בדיקה. אם כך, מה חסר כאן מבחינה מוסרית? ...אהה! חסר כאן, שהציבור החילוני ילמד מוסר מהתורה. מי שאומר, שהתתורה איננה מוסרית, אין לך אדם בלתי מוסרי יותר ממנו. התורה מלאה בציווים סוציאליים ביןם אדם לחברו ולאו דווקא לציבור הדתי. שבוע טוב וחורף בריא!