Chocoholic
New member
חדש על המדף ../images/Emo91.gif
Fleetwood Mac Peter Green's Fleetwood Mac ! המחצית השנייה של שנות השישים הייתה קרקע פוריה לבלוז, שחילחל בהדרגה אל העולם בשנות החמישים וכעבור כמה שנים פרץ החוצה בעזרתם האדיבה של מספר לא קטן של להקות בריטיות. אחת הלהקות שביססה את עצמה בין המובילים בתחום מיד לאחר צאת אלבומה הראשון, זכורה וידועה יותר דווקא בגלל אלבומיה המלוטשים, הצליל הנקי והנטייה הברורה לפופ קליט-שמאלצי-רגשי משהו, שהיו כניגוד מוחלט לשנות פעילותה הראשונות. שורשי הלהקה נזרעו וצמחו בהרכב בריטי ידוע אחר בשנות השישים - John Mayall & His Bluesbreakers; כן, אריק (קלפטון) היה שם, ג'ק ברוס, מיק טיילור מהסטונז ועוד כמה חבר'ה טובים. אחד מהם היה Peter Greenbaum, בן למשפחה יהודית ממזרח לונדון, שלקח גיטרה כשהיה קטן ומאז ועד אמצע שנות השבעים לא הפסיק לנגן בלוז. כשהיה בן 19 ניסה פיטר (שכבר הספיק להוריד את ה "באום" משם המשפחה שלו) לשכנע את Mayall שיקבל אותו להרכב, במקום קלפטון (!), שיצא לחופשה בלתי מוגבלת ביוון... Mayall הסכים לקבלו לאחר שהתרשם מכישוריו אך לאחר מספר הופעות אריק החליט לחזור ופיטר נאלץ לנטוש את ההרכב למרבה אכזבתו. לאחר כמה חודשים אריק עזב את ההרכב לתמיד כדי להקים את Cream ופיטר נקרא לחזור ללהקה! Green עמד יפה במשימה הקשה של החלפת קלפטון והקליט אלבום אחד וכמה סינגלים במסגרת ה Bluesbreakers. John McVie היה הבאסיסט ובין החברים הראשונים בהרכב של Mayall; למעשה הוא נשאר שם למשך הזמן הרב ביותר,יותר מכל אחד אחר, עד לסוף 1967. לעומתו, Mick Fleetwood היה עוד אחד מאנשי ה"מילואים" שהביא mayall כדי לכסות פער שנוצר עם עזיבת המתופף הקודם, Aynsley Dunbar. פליטווד תופף במסגרת ה Bluesbreakers חודשים ספורים (יש ויכוח לגבי תאריך הצטרפותו), הקליט איתם סינגל אחד ונזרק ע"י mayall במאי 67'. ההרכב הזה, ללא mayall , הקליט כמה שירים באולפן ללא כל מטרה לפרסם אותם, וכך גובש ההרכב, שנושא את שמם של המתופף והבאסיסט. השלישייה הנ"ל, Green, Fleetwood, McVie החליטו לעזוב את ה Bluesbreakers ולהקים שלישיית בלוז-רוק , בהשראת Cream ו Jimi Hendrix Experience. פיטר גרין עזב ביוני. ב 13 באוגוסט 67' הלהקה הופיעה לראשונה בפסטיבל הג'אז והבלוז בווינדזור, אך ההרכב כלל את Bob Brunning על הבאס במקום McVie, שעדיין התלבט האם לעזוב את עבודתו הקבועה אצל mayall ורק בסוף השנה הצטרף אליהם באופן מלא. הלהקה הוחתמה (בקלות יחסית) על חוזה עם חברה חדשה בשם Blue Horizon והשלישיה התרחבה לרביעיה עם הצטרפותו של גיטריסט נוסף בשם Jeremy Spencer, שעזב את להקתו The Levi Set לאחר מסע שיכנוע של גרין. הרביעיה (עדיין ללא McVie) הקליטה את הסינגל הראשון בנובמבר 67' I Believe My Time Ain't Long / Rambling Pony . השיר הראשון הוא קאבר לאחד מגדולי הבלוז Elmore James ,שהשפעתו על הלהקה בתקופה זו הייתה גדולה. הסינגל לא הצליח והיה כישלון מסחרי. ההרכב שנקרא כעת Fleetwod Mac לאחר שהושמטה הקידומת "Peter Green's" נכנס לאולפן בתחילת 68' כדי להקליט אלבום. Brunning שידע כי מקומו בלהקה זמני,עזב והצטרף ל Savoy Brown (עוד להקת בלוז-רוק בריטית מעולה) אך לאחר זמן קצר עזב עקב מחלוקת על חלוקת הכסף בין חברי הלהקה, והתחיל קריירה בחינוך, כמורה בבית ספר. מלבד הסינגל הראשון, הוא הקליט איתם עוד שיר ששובץ באלבום הראשון. הוא עדיין בקשר עם הלהקה וגם כתב שתי ביוגרפיות עליהם. McVie, Green, Fleetwood ו Spencer הקליטו את האלבום שיצא ב 24.2 וענה היטב לציפיות הקהל שהלך וגדל עם ההופעות של הלהקה. האלבום הוא בעל סטנדרטים גבוהים יחסית לאלבומים של להקות אחרות, הודות לכשרונות הכלולים בו. הוא נפתח עם My Heart Beat Like A Hammer החזק והבועט שיגרום גם למתים להניע את הרגליים; Spencer מציג לראווה את יכולתו המרשימה על ה slide guitar, שחוזרת גם בלהיט Shake Your Moneymaker (קאבר ל Elmore James שבוצע ע"י הרבה להקות בלוז אחרות) וגם ב My Baby's Good To Me. הצד הרגוע וה"דכאוני" של הבלוז שמציג האלבום נמצא ב Merry Go Round, Hellhound On My Trail - קאבר ומחווה לרוברט ג'ונסון, ו Cold Black Night שגם מכיל עוד גיטרת סלייד של ספנסר. Looking For Somebody , Long Grey Mare ו No Place To Go (קאבר ל Howlin' Wolf) הם בלוז בעלי הרבה קצב ונשמה אך עם מקצב יותר איטי בסיגנון "boogie" , המציגים את גרין גם כנגן מפוחית טוב למדי. I Loved Another Woman נשמע כמו איזו הקלטה אבודה של Santana בתחילת דרכם - התיפוף הוא במקצב לטיני ונגינת הגיטרה של גרין מזכירה את זו של קארלוס סאנטנה; ואכן סאנטנה שאבו לא מעט השראה מלהקה זו ואף כיסו את Black Magic Woman כשנתיים אחר כך, שבמקור נכתב ע"י גרין. ב The World Keep on Turning גרין וספנסר מראים גם את יכולתם ללא חשמל, על כלים אקוסטיים. דווקא השיר האחרון,Got To Move (עוד קאבר של Elmore James) הוא לטעמי השיר החלש היחיד באלבום אך אין זה אומר שהוא רע. ספנסר שר ב Got To Move ו Shake Your Moneymaker ובשאר גרין לוקח פיקוד ולמעשה, כמעט החל מיומה הראשון של הלהקה (ועד לנטישתו במאי 1970) היה זה גרין שהוביל וכיוון את הלהקה והתקדמותה. האלבום הגיע למקום רביעי כחודש לאחר שיצא בבריטניה. לעומת זאת, על האמריקאים שהיו הרבה פחות בעניין הבלוז האלבום לא השפיע והגיע בשיאו למקום 198.
Fleetwood Mac Peter Green's Fleetwood Mac ! המחצית השנייה של שנות השישים הייתה קרקע פוריה לבלוז, שחילחל בהדרגה אל העולם בשנות החמישים וכעבור כמה שנים פרץ החוצה בעזרתם האדיבה של מספר לא קטן של להקות בריטיות. אחת הלהקות שביססה את עצמה בין המובילים בתחום מיד לאחר צאת אלבומה הראשון, זכורה וידועה יותר דווקא בגלל אלבומיה המלוטשים, הצליל הנקי והנטייה הברורה לפופ קליט-שמאלצי-רגשי משהו, שהיו כניגוד מוחלט לשנות פעילותה הראשונות. שורשי הלהקה נזרעו וצמחו בהרכב בריטי ידוע אחר בשנות השישים - John Mayall & His Bluesbreakers; כן, אריק (קלפטון) היה שם, ג'ק ברוס, מיק טיילור מהסטונז ועוד כמה חבר'ה טובים. אחד מהם היה Peter Greenbaum, בן למשפחה יהודית ממזרח לונדון, שלקח גיטרה כשהיה קטן ומאז ועד אמצע שנות השבעים לא הפסיק לנגן בלוז. כשהיה בן 19 ניסה פיטר (שכבר הספיק להוריד את ה "באום" משם המשפחה שלו) לשכנע את Mayall שיקבל אותו להרכב, במקום קלפטון (!), שיצא לחופשה בלתי מוגבלת ביוון... Mayall הסכים לקבלו לאחר שהתרשם מכישוריו אך לאחר מספר הופעות אריק החליט לחזור ופיטר נאלץ לנטוש את ההרכב למרבה אכזבתו. לאחר כמה חודשים אריק עזב את ההרכב לתמיד כדי להקים את Cream ופיטר נקרא לחזור ללהקה! Green עמד יפה במשימה הקשה של החלפת קלפטון והקליט אלבום אחד וכמה סינגלים במסגרת ה Bluesbreakers. John McVie היה הבאסיסט ובין החברים הראשונים בהרכב של Mayall; למעשה הוא נשאר שם למשך הזמן הרב ביותר,יותר מכל אחד אחר, עד לסוף 1967. לעומתו, Mick Fleetwood היה עוד אחד מאנשי ה"מילואים" שהביא mayall כדי לכסות פער שנוצר עם עזיבת המתופף הקודם, Aynsley Dunbar. פליטווד תופף במסגרת ה Bluesbreakers חודשים ספורים (יש ויכוח לגבי תאריך הצטרפותו), הקליט איתם סינגל אחד ונזרק ע"י mayall במאי 67'. ההרכב הזה, ללא mayall , הקליט כמה שירים באולפן ללא כל מטרה לפרסם אותם, וכך גובש ההרכב, שנושא את שמם של המתופף והבאסיסט. השלישייה הנ"ל, Green, Fleetwood, McVie החליטו לעזוב את ה Bluesbreakers ולהקים שלישיית בלוז-רוק , בהשראת Cream ו Jimi Hendrix Experience. פיטר גרין עזב ביוני. ב 13 באוגוסט 67' הלהקה הופיעה לראשונה בפסטיבל הג'אז והבלוז בווינדזור, אך ההרכב כלל את Bob Brunning על הבאס במקום McVie, שעדיין התלבט האם לעזוב את עבודתו הקבועה אצל mayall ורק בסוף השנה הצטרף אליהם באופן מלא. הלהקה הוחתמה (בקלות יחסית) על חוזה עם חברה חדשה בשם Blue Horizon והשלישיה התרחבה לרביעיה עם הצטרפותו של גיטריסט נוסף בשם Jeremy Spencer, שעזב את להקתו The Levi Set לאחר מסע שיכנוע של גרין. הרביעיה (עדיין ללא McVie) הקליטה את הסינגל הראשון בנובמבר 67' I Believe My Time Ain't Long / Rambling Pony . השיר הראשון הוא קאבר לאחד מגדולי הבלוז Elmore James ,שהשפעתו על הלהקה בתקופה זו הייתה גדולה. הסינגל לא הצליח והיה כישלון מסחרי. ההרכב שנקרא כעת Fleetwod Mac לאחר שהושמטה הקידומת "Peter Green's" נכנס לאולפן בתחילת 68' כדי להקליט אלבום. Brunning שידע כי מקומו בלהקה זמני,עזב והצטרף ל Savoy Brown (עוד להקת בלוז-רוק בריטית מעולה) אך לאחר זמן קצר עזב עקב מחלוקת על חלוקת הכסף בין חברי הלהקה, והתחיל קריירה בחינוך, כמורה בבית ספר. מלבד הסינגל הראשון, הוא הקליט איתם עוד שיר ששובץ באלבום הראשון. הוא עדיין בקשר עם הלהקה וגם כתב שתי ביוגרפיות עליהם. McVie, Green, Fleetwood ו Spencer הקליטו את האלבום שיצא ב 24.2 וענה היטב לציפיות הקהל שהלך וגדל עם ההופעות של הלהקה. האלבום הוא בעל סטנדרטים גבוהים יחסית לאלבומים של להקות אחרות, הודות לכשרונות הכלולים בו. הוא נפתח עם My Heart Beat Like A Hammer החזק והבועט שיגרום גם למתים להניע את הרגליים; Spencer מציג לראווה את יכולתו המרשימה על ה slide guitar, שחוזרת גם בלהיט Shake Your Moneymaker (קאבר ל Elmore James שבוצע ע"י הרבה להקות בלוז אחרות) וגם ב My Baby's Good To Me. הצד הרגוע וה"דכאוני" של הבלוז שמציג האלבום נמצא ב Merry Go Round, Hellhound On My Trail - קאבר ומחווה לרוברט ג'ונסון, ו Cold Black Night שגם מכיל עוד גיטרת סלייד של ספנסר. Looking For Somebody , Long Grey Mare ו No Place To Go (קאבר ל Howlin' Wolf) הם בלוז בעלי הרבה קצב ונשמה אך עם מקצב יותר איטי בסיגנון "boogie" , המציגים את גרין גם כנגן מפוחית טוב למדי. I Loved Another Woman נשמע כמו איזו הקלטה אבודה של Santana בתחילת דרכם - התיפוף הוא במקצב לטיני ונגינת הגיטרה של גרין מזכירה את זו של קארלוס סאנטנה; ואכן סאנטנה שאבו לא מעט השראה מלהקה זו ואף כיסו את Black Magic Woman כשנתיים אחר כך, שבמקור נכתב ע"י גרין. ב The World Keep on Turning גרין וספנסר מראים גם את יכולתם ללא חשמל, על כלים אקוסטיים. דווקא השיר האחרון,Got To Move (עוד קאבר של Elmore James) הוא לטעמי השיר החלש היחיד באלבום אך אין זה אומר שהוא רע. ספנסר שר ב Got To Move ו Shake Your Moneymaker ובשאר גרין לוקח פיקוד ולמעשה, כמעט החל מיומה הראשון של הלהקה (ועד לנטישתו במאי 1970) היה זה גרין שהוביל וכיוון את הלהקה והתקדמותה. האלבום הגיע למקום רביעי כחודש לאחר שיצא בבריטניה. לעומת זאת, על האמריקאים שהיו הרבה פחות בעניין הבלוז האלבום לא השפיע והגיע בשיאו למקום 198.
