חדש + סיפור אישי
שלום לכם. אני זאזא ואני חדש בפורום. אף פעם לא הייתי חבר בפורום ובטח שלא על רוחות. למה פתאום אני מתחיל לכתוב פה? הכל קשור בסיפור שלי. אני חושב שיש לי כוחות לא טבעיים. אני חושב שאני מסוגל לחוש ברוחות ולתקשר איתן. תמיד הייתי ילד רגיל, עד שהגיע יום ההולדת 15 שלי, אתמול. זה לא היה יום הולדת מיוחד. בסך הכל הגיעו כמה בני דודים שלי, קצת משפחה וכמובן אבא ואמא שלי (אין לי אחים) ועשינו חגיגה מצומצמת בבית שלי. אחרי שכולם הלכו, הייתי שמח ורציתי לעזור לאמא שלי לסדר את הבית, אבל ראיתי שהיא לוחשת משהו לאבא שלי באוזן. אבא שלי קם ויצא מהדלת. נשארנו רק אמא שלי ואני בבית. אמא שלי התקרבה אלי ואמרה לי בקול חלש, נראה לי יותר חלש מלחישה אפילו: "מילאתי את חובתי, עכשיו תורך. תהיה חזק." אני הייתי בהלם. לא ידעתי מה היא רוצה ממני. אבל אז פתאום שמתי לב שהשרוול נמשך לה טיפה ושיש לה כמה שריטות על היד. רציתי לשאול אותה ממה זה אבל הייתי כל כך בהלם שלא יכולתי לדבר. היא פשוט קמה והתחילה לסדר ואני הלכתי לחדר שלי. לא שמתי לב באיזה שעה הלכתי לחדר אבל נשארתי על המיטה שלי הרבה זמן, בחושך. פתאום אני מרגיש מין תחושה מוזרה בגב, כאילו משהו נתפס לי עליו. קמתי והדלקתי את האור, והתחושה נעלמה. הסתכלתי במראה אם יש לי משהו על הגב ובדקתי את החולצה. הכל היה נראה רגיל. חזרתי למיטה וכיביתי את האור. אחרי דקה או שתיים בערך, הרגשתי שוב את אותו דבר. שלחתי יד לאיזור שבו הרגשתי את זה והתחושה פשוט זזה למקום אחר בגב! ניסיתי להגיע עם היד השניה אבל התחושה עוד פעם זזה, אבל הפעם היא התחילה להתפרש לי על כל הגב והיה מין ריח מוזר בחדר. ואז, כאילו משומקום, משהו אמר לי שאני צריך ללכת לישון. שמתי את הראש על הכרית ומאז אני לא זוכר כלום. כנראה שנרדמתי במקום. היום, אבא שלי העיר אותי באיזה 5 וחצי בבוקר ואמר לי שאמא שלי בבית חולים. נסענו לבית חולים ורק באיזה 7 נתנו לי לראות אותה. כל הפנים שלה היו חבושות. אבא שלי אמר שבבוקר היא היתה עם חתך ענק לאורך כל הפנים ובקושי הוציאה קול. התחלתי לדבר אליה והיא כנראה זיהתה את הקול שלי וישר שלחה אלי יד. תפסתי את היד שלה ופתאום התחילו להתרוצץ לי מלא תחושות בכל הגוף כמו שהיתה לי על הגב בלילה שלפני זה. ניסיתי לעזוב לה את היד אבל משהו אמר לי שאני צריך להמשיך להחזיק אותה עד שיקרה משהו, ואז הבחנתי בפתק שהיא החזיקה. לקחתי אותו ואז הצלחתי לעזוב את היד. התחושות לא עזבו אותי עד עכשיו. הן כנראה מחכות שאני אפתח את הפתק. אני חייב להגיד שהיום היה היום הכי מוזר בחיים שלי. כאילו כל מה שרציתי קרה. בבית ספר, למשל, לא אכלתי כלום כי ידעתי שאמא שלי בבית חולים, אבל שתיתי המון ונגמרו לי המים כבר בשיעור השני, והתחושות האלה כאילו הצמיאו אותי. כמה דקות אח"כ עברתי ליד המכונות של השתיה וראיתי שנשאר שם בקבוק מים מינרליים שכנראה מישהו שכח. זהו, פחות או יותר. מקווה שהיה לכם כוח לקרוא הכול ואני מקווה שיהיה לי מספיק אומץ לפתוח את הפתק. משהו אומר לי שזה משהו שישנה את החיים שלי.
שלום לכם. אני זאזא ואני חדש בפורום. אף פעם לא הייתי חבר בפורום ובטח שלא על רוחות. למה פתאום אני מתחיל לכתוב פה? הכל קשור בסיפור שלי. אני חושב שיש לי כוחות לא טבעיים. אני חושב שאני מסוגל לחוש ברוחות ולתקשר איתן. תמיד הייתי ילד רגיל, עד שהגיע יום ההולדת 15 שלי, אתמול. זה לא היה יום הולדת מיוחד. בסך הכל הגיעו כמה בני דודים שלי, קצת משפחה וכמובן אבא ואמא שלי (אין לי אחים) ועשינו חגיגה מצומצמת בבית שלי. אחרי שכולם הלכו, הייתי שמח ורציתי לעזור לאמא שלי לסדר את הבית, אבל ראיתי שהיא לוחשת משהו לאבא שלי באוזן. אבא שלי קם ויצא מהדלת. נשארנו רק אמא שלי ואני בבית. אמא שלי התקרבה אלי ואמרה לי בקול חלש, נראה לי יותר חלש מלחישה אפילו: "מילאתי את חובתי, עכשיו תורך. תהיה חזק." אני הייתי בהלם. לא ידעתי מה היא רוצה ממני. אבל אז פתאום שמתי לב שהשרוול נמשך לה טיפה ושיש לה כמה שריטות על היד. רציתי לשאול אותה ממה זה אבל הייתי כל כך בהלם שלא יכולתי לדבר. היא פשוט קמה והתחילה לסדר ואני הלכתי לחדר שלי. לא שמתי לב באיזה שעה הלכתי לחדר אבל נשארתי על המיטה שלי הרבה זמן, בחושך. פתאום אני מרגיש מין תחושה מוזרה בגב, כאילו משהו נתפס לי עליו. קמתי והדלקתי את האור, והתחושה נעלמה. הסתכלתי במראה אם יש לי משהו על הגב ובדקתי את החולצה. הכל היה נראה רגיל. חזרתי למיטה וכיביתי את האור. אחרי דקה או שתיים בערך, הרגשתי שוב את אותו דבר. שלחתי יד לאיזור שבו הרגשתי את זה והתחושה פשוט זזה למקום אחר בגב! ניסיתי להגיע עם היד השניה אבל התחושה עוד פעם זזה, אבל הפעם היא התחילה להתפרש לי על כל הגב והיה מין ריח מוזר בחדר. ואז, כאילו משומקום, משהו אמר לי שאני צריך ללכת לישון. שמתי את הראש על הכרית ומאז אני לא זוכר כלום. כנראה שנרדמתי במקום. היום, אבא שלי העיר אותי באיזה 5 וחצי בבוקר ואמר לי שאמא שלי בבית חולים. נסענו לבית חולים ורק באיזה 7 נתנו לי לראות אותה. כל הפנים שלה היו חבושות. אבא שלי אמר שבבוקר היא היתה עם חתך ענק לאורך כל הפנים ובקושי הוציאה קול. התחלתי לדבר אליה והיא כנראה זיהתה את הקול שלי וישר שלחה אלי יד. תפסתי את היד שלה ופתאום התחילו להתרוצץ לי מלא תחושות בכל הגוף כמו שהיתה לי על הגב בלילה שלפני זה. ניסיתי לעזוב לה את היד אבל משהו אמר לי שאני צריך להמשיך להחזיק אותה עד שיקרה משהו, ואז הבחנתי בפתק שהיא החזיקה. לקחתי אותו ואז הצלחתי לעזוב את היד. התחושות לא עזבו אותי עד עכשיו. הן כנראה מחכות שאני אפתח את הפתק. אני חייב להגיד שהיום היה היום הכי מוזר בחיים שלי. כאילו כל מה שרציתי קרה. בבית ספר, למשל, לא אכלתי כלום כי ידעתי שאמא שלי בבית חולים, אבל שתיתי המון ונגמרו לי המים כבר בשיעור השני, והתחושות האלה כאילו הצמיאו אותי. כמה דקות אח"כ עברתי ליד המכונות של השתיה וראיתי שנשאר שם בקבוק מים מינרליים שכנראה מישהו שכח. זהו, פחות או יותר. מקווה שהיה לכם כוח לקרוא הכול ואני מקווה שיהיה לי מספיק אומץ לפתוח את הפתק. משהו אומר לי שזה משהו שישנה את החיים שלי.
