עשיתי זאת!
פחות לדבר בפלאפון (ותודה לאל על יציאות מהמטכ"לי לפלא-פון), פחות בירות מהחבית בכל יציאה, פחות שטויות בשק"ם, לרמוז למעט "דמי-כיס" (כמה זמן לא עשיתם את זה, הא?!) - והנה - אפשר לקנות דיסקים אמיתיים אפילו כשאתה חייל!!! אז אחרי שבחודש שעבר קניתי את טן ניו סונגס של כהן, את הגרייטפול דד - וורקינגמנ'ס דד, את סיימון וגארפינקל - ברידג' אובר טראבלד ווטר, ואת בוב דילן - דיזייר (כולם בלא יותר מ-50 ש"ח החתיכה) - חזרתי לפקוד את חנויות המיינסטרים, בתקווה למצוא הברקות לא יקרות. ב-90 שקלים חדשים, יצאתי מרוצה עד הגג (ותודה לסדרת יהלום, ולניי-פרייס!...): LIVE AT THE FILLMORE _ THE BYRDS. יש שם 16 קטעים, מתקופת השיא של הלהקה, באיכות צליל מעולה. אני נהניתי ממנו כמה כמה וכמה פעמים מאז הספקתי לרוכשו. מאוד. עכשיו - השאלה שלי היא איפה הוא עומד ביחס לשאר אלבומי ההופעות שלהם? אני לא מאימן איך יכולתי לקרוא לעצמי חובב ג'אז. כלומר - ידעתי על קיומו, שמעתי את מרבית הקטעים ממנו. אבל ככה - בדיסק אחד, בכזאת איכות - MILES DAVIS - KIND PF BLUE נחת אצלי סוף-סוף, בהוצאה מ-ע-ו-ל-ה לעומת מקומות אחרים (כאילו הקליטו אותם באולפן היי-פיי ב-2003). אז הסקפתי לשמוע אותו מההתחלה ועד הסוף רק פעמיים מאז - אבל חבר'ה - עכשיו אני אדם שלם יותר.