חדש בשכונה

אבללי

New member
חדש בשכונה

נתקלתי בפורום המעניין שלכם ,ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי אני מאוד מודאג מהבן שלי , הוא בן שלוש וחצי ילד מאוד מאוט אינטליגני וכם אבל גם מאוד רגיש .ומאז שנולדה אחותו לפני חצי שנה הוא לא חזר לעצמו, זה מתבטא בכך שהוא מתנהג כמו תינוק הרבה פעמים או מחכה את ההתנהגות שלה, בזמן האחרון המצב ממש מחמיר הוא לא מוכן לעשות כלום לבד וכל הזמן מבקש ממני או מזוגתי לבוא איתו לכל מקום גם אם זה לחדר הסמוך , אם הוא צריך להביא משהו מהסלון הוא לא מוכן ללכת לבד. הרבה פעמים אם הוא עסוק ואנחנו מבקשים ממנו לעשות משהו הוא מתעלם לחלוטין או אומר לא עכשיו ץ הוא מאוד דומיננטי בגן ויש לו שם חבר שהוא מאוד אוהב וזה מאוד הדדי אבל שניהם ביחד אוהבים מאוד להשתולל והגננת מתלוננת שהוא לא מקשיב לה, וגם לה הוא עונה בלא עכשיו או עוד מעט, מה שגרם לה לאמר לי היום שהיא חושבת שהילד אולי זקוק למסגרת אחרת יותר נוקשה. מה שגרם לי לשוק טוטאלי, האם המצב נשמע לכם באמת כל כך חמור ?
 

לאה_מ

New member
ברוך הבא אלינו ../images/Emo142.gif

בלי לדעת מה קורה אצלכם בדיוק, אני מהמרת שהמצב לא כל כך חמור. נשמע לי שהבן שלכם עובר תקופה קשה עקב לידת אחותו - הוא לא זקוק למסגרת נוקשה יותר, הוא זקוק להרבה מאד הבנה ואמפתיה, ולהרבה תשומת לב. אני מציעה לך להתחיל בקריאה של המאמר המצויין של גליה רבינוביץ' על הקנאה, ואולי גם להדפיס אותו ולהביא לגננת. המאמר אמנם לא קל לקריאה, אבל הוא נותן תמונה מצויינת של מה שעובר על הבן שלכם עכשיו, ולדעתי הוא יכול לשפוך אור חדש על ההתנהגות שלו בחודשים האחרונים ולתת לכם רעיונות כיצד לנהוג איתו. אני מציעה לך לעיין גם בדיונים השונים כאן, ולראות מה מדבר אליך, מה נשמע לך מוכר, ולאיזה רעיונות שלנו אתה מתחבר יותר. אני מציעה לכם למצוא זמן פנוי לבילוי בלעדי איתו, ובכלל למצוא דרכים להקדיש לו הרבה תשומת לב, גם מהסוג שיזום על ידיכם בזמנים שיותר נוח לכם. קח בחשבון שבעוד זמן לא רב הקטנטונת תתחיל לזחול ולזוז והנוכחות שלה בבית תהיה הרבה יותר מורגשת, וגם זה ודאי לא יקל עליו.
 

אבללי

New member
כששאלתי את הגננת אם זו התנהגות

נפוצה לבני גילו , היא ענתה שזה פעם ראשונה שהיא נתקלת בכזו התנהגות והינה דוגמה להתנגות שהיא נתנה לי בבוקר כל ילד משחק במה שהוא רוצה והבן שלי שיחק ברכבות שהוא מאוד אוהב, לאחר מכן יש שעת ריכוז והיא קראה לו להצטרף , הוא לא הקשיב או הקשיב ולא הגיב , היא קראה לו כמה פעמים והיא אמר שהוא עסוק , היא ניגשה אליו הרימה אותו ובקולות מטופשים של אופטידו היא הלכה לריכוז. אז מה שאני לא מבין הוא , למה האופטידו הזה, למה לא לגשת ולהסביר לו שעכשיו זה מה שצריך לעשות וזהו? מה שאני חש הוא שפשוט אין לה כח להתמודדות הזאת או שהיא ויתרה עליו מאוד בקלות, אני חושש גם שהיא הדביקה לו תוית של בעיתי ולא חשוב מה שהוא יעשה היא תתיחס אליו כך
 

תמר,

New member
קשה לי להבין את הגישה של הגננת

לדעתי היא נוקשה מידי. אם הוא משחק ברכבות, זה מפריע? ואם הוא מרעיש - אפשר לומר לו שישחק בשקט, ולא ירעיש לחברים. אבל למה לכפות? מה התועלת בזה?
 
סליחה רגע

אבל ממה שאני רואה בסביבה הקרובה שלי,זאת התנהגות מאוד נפוצה לבני שלוש פלוס ובודאי לאחים גדולים בגיל הזה,איפה הגן הזה ,במאדים???
 

irisgh

New member
גם בסביבה המאוד קרובה ../images/Emo13.gif

< אמא לילד בן 3.4 שיש לו אח בן 0.8 >
 

אבללי

New member
קראתי את המאמר והוא כאילו

נכתב על בן שלי, אחד על אחד זו בדיוק ההתנהגות שלו, גם ההשלכות שלו כלפי הגננת הם מציעים להתנהג אליו כאל בוגר ולא כילד מה שבאמת התחלנו לעשות בזמן האחרון. אני מאוד כועס על הגננת ואישתי חושבת לדבר איתה על כך מחר, אני יודע שזה מיד יכניס אותה לעמדת התגוננות , אנחנו שוקלים איך בדיוק להגיד לה שאנחנו מאוכזבים מהגישה שלה ומצפים ממנה יותר לתמוך ולהבין
 

לאה_מ

New member
תביא לה תדפיס של המאמר.

תגיד לה שנתקלת בו וקראת ומאד אהבת והזדהית. מה יכול להזיק?
 

תמר,

New member
עצה שקיבלתי אתמול מאמא מנוסה

להתחיל עם מחמאות לגננת. (אנחנו סומכים על שיקול הדעת שלך. הילד מרוצה אצלך. הילד לומד ומתפתח וכו' - לא שקרים, אלא אמיתות שאתם מאמינים בהם). אח"כ תתייעצו איתה, ותנו לה להרגיש שהיא מביאה אתכם לפתרון (שתציעו דרך אגב). כך תהיה לה הרגשה טובה, והיא לא תאלץ להכנס למגננה. נקודה למחשבה - אם ברצונכם להשאיר את הילד בגן, לא כדאי לערער את היחסים עם הגננת. גם הילד עלול לסבול מכך.
 
גישה מצויינת

אני מנסה אותה בשבועיים האחרונים על איזה מישהי שבקונטקסטים של עבודה מגלה התנגדויות לשינוי, עובד עשר.
 

salo

New member
גם אני קראתי בשקיקה את המאמר

זה בדיוק המצב אצלינו בבית , וגם אנחנו כרגע מאוד מבולבלים
 

תמר,

New member
בני כמה שאר הילדים בגן?

מההודעה שלך נראה לי שהוא צריך מסגרת יותר חמימה ותומכת, ולא נוקשה. בעניין גיל הילדים: אם הילד מפותח שכלית הרבה יותר משאר ילדי הגן, הוא יכול לבטא תסכול מהתכנים בהשתוללות. כתבת "הרבה פעמים אם הוא עסוק ואנחנו מבקשים ממנו לעשות משהו הוא מתעלם לחלוטין" - זה טבעי לחלוטין. ילדים בגיל הזה גם שוכחים ללכת לשרותים כשהם עסוקים. אתה היית רוצה שיבקשו ממך ללכת להביא משהו מהמטבח כשאתה באמצע לצפות בתוכנית החביבה עליך בטלביזיה? לא היית אומר "לא עכשיו" או "עוד רגע"? אם מצפים מילד לבצע פעולה מסויימת, כדאי לתזמן את זה לזמן שבו הוא פנוי לזה, ולא כאשר הוא עסוק בעניינים מאוד חשובים בעיניו.
 

תמר,

New member
תוספת: כמה ילדים יש בגן?

אולי מסגרת קטנה יותר תהיה טובה לו?
 

אבללי

New member
הילדים בני אותו גיל

אבל הוא באמת הרבה יותר מפותח מהם מנטלית , ריגשית אני חושבת שהוא עדין בגיל שלו או אפילו מאחור
 

תמר,

New member
זאת בעיה קשה

אע"פ שאני לא בטוחה שזאת הבעיה שלכם הפעם. יכול להיות שדווקא גן שמשלב שתי שכבות גיל יתאים לו - וגני העיריה אכן משלבים שתי קבוצות גיל. החיסרון הוא בכך שהם מכילים מספר רב של ילדים. בהנחה שאתם מרוצים מהגן, אולי כדאי להציע לגננת לתת לילד תפקידים חשובים, שירגיש שזקוקים לו בגן. ואותו רעיון - בבית: הוא עכשיו האח הגדול, שצריך להשגיח על אחותו, או לשמור עבורה על השקט וכו': תפקידים ולא שליחויות. כך ירגיש בוגר וחשוב. אתם נותנים לו את ההרגשה שאתם זקוקים לו, ולא תסתדרו בלעדיו.
 

kokopeli1

New member
אני דוקא לא מסכימה

עם החלק של "האח הגדול" תחשבו על זה כך: אם אחותו לא היתה נולדת, הרי שהוא היה קטן. לא גדול. אז למה פתאום, כשיש לו אחות קטנה ממנו, הוא גדול. הוא אכן גדול ממנה, אבל זה לא אומר שבגלל זה הוא מפסיק להיות קטן. אני מאוד השתדלתי להתייחס אל נטע כפי שהייתי מתייחסת אליה אילו הדס לא היתה. דווקא כן נתתי לה את המקום של עדיין "קטנה שלנו", את הלגיטימציה להיות עדיין קצת "תינוקת", כמו שהיא היתה לפני כן. אני חושבת שזה פתר הרבה מאוד בעיות קנאה, כי זה פחות או יותר, עד כמה שאפשר, השאיר אותה במקום שבו היא היתה לפני הלידה. אפילו מהבחינה הסמנטית - הקפדתי לא להשתמש במילים "הגדולה" ו"הקטנה" אלא במקום גדולה, "הבכורה".
 

תמר,

New member
אני מסכימה איתך, ולא לכך התכוונתי

אני מסכימה עם הצורך לתת לילד להשאר קטן, מהבחינה הזאת שלא מצפים ממנו להתנהג כגדול יותר או בוגר יותר. לא לצפות ממנו "להבין", "להתחשב" וכו'. וזה נוגע לכל ילד בכור, לא משנה בן כמה הוא. אני רואה שהרבה הורים, כולל אותי כמובן, מצפים מהבכור שיהיה בוגר לגילו. מהילד השני - כבר לא מצפים לכך. הציפיה הזאת מובנת, אבל בהחלט עלולה לפגוע בילד מבחינה ריגשית. אבל זה לא סותר את הצורך בנתינת אחריות, בהתאם לגילו וטיפה יותר. לדוגמה: הילד אחראי לשים את הטיטול המלוכלך בפח (דוגמה קצת צולעת, אבל לא עולה על דעתי רעיון אחר). אם יש לילד אחים גדולים - הוא יכול להיות אחראי לכך שהם לא יעירו את התינוק כשהוא ישן. לפעמים ה"אחריות" הזאת זניחה עבור ההורים (הילד יישן גם כך), אבל לילד זה נותן תחושה שנזקקים לו, שצריך אותו ולא יסתדרו בלעדיו. תחשבי על זה כך: אחותו נולדה, והוא צריך להתמודד עם העניין. אין לו את כ-ל הזמן של ההורים, אליו היה רגיל. הוא מרגיש שמתייחסים לעוד ילד מלבדו. זה מביא לבעיות שיש צורך להתמודד איתן. דרך אגב - לא נראה לך ש"בכורה" זה עול הרבה יותר כבד מ"גדולה"?
 

kokopeli1

New member
בעיניין ה"בכורה"

המילה בכורה (מבחינתי) היא חסרת ערך שיפוטי. היא מלה שמתארת את מקום הילד במשפחה, ביחס לאחיו. לעומתה, המילה "גדולה" נושאת בתוכה הרבה מאוד משמעויות, ואחת מהן, היא העיקרית, שינוי הסטטוס של הילד. על פי ה]ירושים האלה, לא נראה לי ש"בכורה" הוא עול בכלל. מעיניין אותי באמת - ךמה את חושבת ש"בכור" זה עול?
 
"בכורה" דווקא נראה לי טעון

זו מילה רבת משמעויות כי היא מכילה בשפה העברית גם את הזכות להוביל, בעוד "גדולה" היא יותר אינפורמטיבית.
 

irisgh

New member
אל תתאמצו, הילדים לעולם לא שווים

אחד לשני. להיות בכור / גדול זה אחרת. זה לא יעזור מה שנגיד. תפקיד ה'קטנה' נלקח. אז יניב אמנם קובע כמה הוא גדול, וכמה קטן (עד לא מזמן היה 'קצת גדול וקצת קטן'. עכשיו הוא דווקא 'גדול'). אבל זה לא שבאמת יש את כל האופציות, והוא רואה את זה. הוא רואה שהוא הגדול. הזהות של התינוק נלקחה ממנו. זה לא יכול להשאר ככה בעיני, בעיני אביו, ובעיני אף אחד. זה עבר. אז הוא בהחלט צריך זהות חליפית. מקום אחר במשפחה. להיות בכור זה המון עול, אבל זה מה שהוא, בכור. וטבעי שהוא יעזור עם התינוק. טבעי שהוא יחזיק את הדלת של המעלית כשאני נכנסת עם עגלה ומטען. והוא גם מקבל הערכה על המשימות הללו שהוא ממלא. הוא מקבל תחושה, שכל ילד שגדל מקבל, שהוא יכול יותר ויותר. שיש לו איך לעזור. שיש לו מה לתת. ככל שהוא מצליח לקבל את התחושה הזו, זו בעיני (מה לעשות, בכורה) תחושה טובה. לכן דווקא טוב בעיני שלמשפחה יש להציע תפקיד אחר, על זה שנלקח ממנו. לא בקיצוניות כמובן. יניב מאוד אוהב לשחק בזה שהוא תינוק, בבטן של אמא. הוא יושב בעגלה כשהוא עייף – וזה בהחלט מקשה. אבל נכון, הישיבה שלו בעגלה אחרת. לפעמים הוא צריך להחזיק תינוק על הידיים
בכור או לא בכור?! הציפיות שלי מממנו ומאחיו שונות מאוד. אפילו בלי המילים 'גדול', 'קטן'. איתו הייתי קוראת ה manual להורים
. (הספרים הללו שאומרים מה הוא אמור לבצע באיזה גיל) . עם אמיר, לא טרחתי. הוא גדל בלי שאנחנו יודעים איך
בבכור ממוקדות האמביציות שלי. טוב או רע, ככה זה. אני לא חושבת שאפשר לנטרל את עצמי מהן. אני יכולה להיות מודעת לזה, אבל זה פה. גם כשאני מודעת, האמביציות נמצאות ולא בורחות. והקטן- בעיני הוא חמוד. הוא נראה לי 'ילד בשביל הכיף'. אולי ההתבטאויות הללו מקוממות. אבל תהיו כנים עם עצמכם, אין בזה משהו?
 
למעלה