חדש בפורום

try me1

New member
חדש בפורום

טוב, אני קודם כל חייב לציין שממש קשה לי להחשף ככה ולרשום את השורות הבאות. אני בכלל לא יודע אם זה הפורום הנכון להעלות נושא כזה, פשוט יש דברים שממש מכבידים עליי מלא זמן ואולי אפילו רק הפורקן שלהגיד אותם יעזור לי (אפילו קצת). את השם שלי אני מעדיף להשאיר חסוי. אני בן 22, מאשדוד. בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אבדתי את כל מעגל החברים שלי וזה יוצר אצלי פחדים ותחושה מעיקה כבר זמן די רב. אני מרגיש כאילו אני לא יוצא לבלות עם בני גילי כבר זמן רב, הרבה זמן לא יצאתי עם בחורה. גם החברים שאני יוצא איתם- אני לפעמים מרגיש כאילו אנחנו לא באותו הראש וכאילו אני נשאר איתם רק בגלל שהם חברי ילדות. ז"א- אם היו שואלים אותי מי היית רוצה שיהיו חברים שלך- אני יכול להצביע על כמה אנשים מאוד איכותיים שהכרתי בצבא ובזמן האחרון - אבל כל אחד מגיע ממקום אחר בארץ עם קבוצת חברים משלו מהבית. אלה אנשים כאלה ששומרים איתם על קשר טלפוני (וגם זה מאוד נדיר). כי מאז שמפסיקים לראות אותם על בסיס יומי פתאום כל אחד חוזר למקום הגיאוגרפי שלו. אם אני מתסכל אחורה בזמן, אני לא בחור מופנם מדי אבל קשה לי ליצור מעגל גדול של חברים (לפחות חברים טובים שמתראים על בסיס קבוע ותדיר). קשה לי להתחבר לקבוצת חברים שמלוכדים עם חבר'ה שלהם בבית. אני תמיד מרגיש נדחף. הייתי תלמיד מצטיין בתיכון ובכלל אני משקיע המון בלימודים ובכל דבר שאני עושה. לפעמים אני שוכח לעצור ולבלות קצת, להנות ולחיות את הרגע (אני באמת מרגיש כאילו אני "מפספס" תקופה מדהימה שלא תחזור ככל שאני מתבגר). בתיכון היו לי קבוצת חברים די טובים (2 חברים טובים ועוד 3 ידידות ממש טובות)- היינו יוצאים יחד והכל. באמת תקופה שזכור לי לטובה. אח"כ די התרחקנו בתקופה של הצבא. כל אחד בבסיס שלו, מתראים בסופ"שים. שלא תבינו אותי לא נכון- היו לי חברים בצבא ויצאנו מדי פעם והכל, אבל המרחק הגאוגרפי כנראה הפריע ואחרי הצבא די שמרנו על קשר טלפוני. אחרי הצבא באה תקופה נוראה של לימדים לפסיכומטרי. בגלל ההשקעה המטורפת שלי, התחילה איזו תקופה של התכנסות בעצמי. הרבה תרגול בבית לבד. פעמים רבות ויתור על מפגשים עם חברים. יחד עם זאת, הקבוצה שלי מהבית די התפרקה בגלל סיבות שונות- 2 בנות שיצאו לטיול ללא הגבלה לחו"ל (אחת מהן גם לא חזורת לאשדוד. ודווקא היא היית זאת שמלכדת את קבוצת החברים ומארגנת שכולנו ניצא בערבים). חבר טוב שאימו נפטרה ומאז הוא מאוד מכונס בעצמו, לא רוצה לצאת יותר מדי מה גם שהתחיל ללמוד במלכלה ומשקיע הרבה זמן שם. חבר אחר שאף פעם לא אהב לצאת ולבלות, לרקוד, לשתות (ילד חננה כזה, אבל חבר ממש טוב עוד מתקופת הגן), 2 ידידות שהתחילו ללמוד ושקעו בלמודים. פתאום אני מרגיש שקבוצת החברים שלי התפרקה לגמריי (בייחוד בגלל הידידה שעברה מאשדוד והייתה תמיד מלכדת את כולם). פתאום נגמר הפסיכומטרי ואני מרגיש חלל עמוק. כל הזמן שהייתי משקיע בלימודים התפנה. אני חייב לציין שאני עובד בחברה די צעירה עם חבר'ה בגילי. הבעיה היא שוב- להתחבר לאנשים מעבר לשיחות הקטנות האלה בעבודה.ז"א- איכשה למצוא חברים טובים. מה שחוסם אותי אני חשוב זה התחושה של הידחפות לאנשים שיש להם מעגל חברים מהבית. נראה לי פתאום מוזר לפנות אליהם ולהציע ככה סתם לצאת בשישי בערב. מה גם שאם הם יחשבו שאני מבודד או חסר חברים. לאורך כל הדרך- גם בתיכון גם בצבא וגם בפסיכומטרי בקורס- אני רוכש חברים אבל קשה לי ליצור איתם קשר חברות עמוק. חבר'ה שאפשר לצאת איתם, לדבר איתם על דברים שיושבים לי על הלב, למצוא איתם בחורות. (ד"א אני בחור שנראה די טוב- ככה לפחות אורמים לה הרבה. הבעיה היא שאני די ביישן וחסר נסיון בקשר רציני וארוך עם בנות) בגלל שאני לא יוצא- גם קשה לי להתחבר לבנות. ז"א - אני צריך לעשות הפרדה בין שני דברים. מצד אחד אני רוצה למצוא חברים חדשים שיהיו בראש שלי. מצד שני אני כבר מת לחברה קבועה (קשר רציני עוד לא היה לי, רק סטוצים שנמשכו ימים ספורים) וזה צד שאני צריך לצאת לבלות אבל יותר אחד על אחד, אבל שוב- אם אין תמיכה של חברים שמועדדים אותך בקטע הזה- קשה לי לצאת עם בנות. אני מקווה להתחיל ללמוד שנה הבאה הנדסת תכונה. אני חושש שדווקא התחום הזה יגרום לי להיות עוד יותר מופנם כי זה תחום שצריך להשקיע בו מלא זמן. אנשים שולמדים אותו ספרו לי ש99 אחוז מהזמן שלהם הולך על לימודים. חוץ מהשמועות שהולכות על אנשים קרים ומופנים בתחום ההנדסה. כל אחד מתעסק בשלו. אני גם מתרחק גאוגרפית מהבית. אולי זו דווקא תקווה להתחלה חדשה עם חבירם חדשים. אבל כמו שאני מכיר את עצמי אלה יהיו שוב חברים זמניים עד סיום התואר, בייחוד שיהיה קשה לצאת הרבה עם הלימודים האינטנסבייים.דבר נוסף שמפחיד אותי זה שמס' הבנות בהנדסת תוכנה קטן ואני פוחד שגם בתקופת הלימודים אני לא אמצא חברה. אני יודע שקדחתי הרבה ואני ממש מרגיש פורקן. אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות/להפנות אותי לפורום שיוכל לתת לי משוב. אני לא חושב שאני צריך ללכת לייעוץ פסיכולוגי, אבל אני אשמח לטיפים/עצות מכם.
 

sh53

New member
התחל לדבר והתחל להרגיש שמגיע לך ../images/Emo13.gif

מגיע לך לפנות אל אנשים בחברה שאתה עובד איתם סתם ככה אני מאמינה שמידי פעם אתה קם מהכסא בעבודה, אז תלך למקום אחר (לשירותים/לעמדת שתיה/לכל מקום אחר) לאט, הבט לצדדים, נסה ליצור קשר עין, חייך, שאל מה שלומך וכו' - כלומר התחל שיחה (מן הסתם בפעם ה- I לא תהיה שיחה קולחת של שעה, אבל נסה להתאמן על זה). הרגש שמגיע לך לקדוח לנו במוח - אם לא נרצה שתקדח לנו במוח האמן לי שלא היינו פה
אל תפחד ונסה לחדש קשרים ישנים, הרם טלפונים ותשאל מה קורה ותציע הצעות לצאת ולבלות - גם עם החברים מהצבא, אז לא תצאו כל יום ואולי גם לא כל שבוע, אבל זה יעשה לך מצב רוח טוב לראות אותם מדי פעם ולשמור איתם על קשר, תתמיד, תתאמץ, תנסה ותשתדל - לא להרים ידיים ולומר שהם רחוקים (כלומר לא לשים לעצמך רגל). בקשר לחבר שמתאבל על אמו - זו תקופה כזאת, אולי דווקא יעזור אם אתה תנסה לעודד אותו לצאת ולבלות ואז שניכם תרוויחו והוא יוקיר לך על כך תודה. בקשר לחברה "המלכדת" שעזבה את אשדוד - אולי שווה לשמור איתה על קשר, אולי שווה קצת להתאמץ בענין איתה כדי שתשאיר אותך במעגל החברים כי אולי דרכה תכיר אנשים נוספים ואז המעגל החברתי שלך יגדל אפילו אם הם יהיו קצת רחוקים, אבל אולי תכיר דרכה אנשים שימצאו חן בעיניך. בקשר לתחום הנדסת תוכנה - האנשים שם "קרים" - אני לא מאמינה שיש תחום בו כל האנשים "קרים" כאילו זה מבחן כניסה לתחום. אני חושבת שזה יותר קשור לאיך אתה מרגיש בקשר לעצמך - בטחון עצמי - וזה בא משם ולאו דווקא בגלל המקצוע. בקשר לקשרים-סטוצים שהיו לך, ניסית לברר עם עצמך למה זה נגמר? אתה יודע איפה טעית כדי לא לחזור על אותן טעויות ותוכל לבנות קשר טוב יותר בפעם הבאה? קראתי בסוף שאתה הולך ללמוד, אתה מפחד שהחברים יהיו זמניים לתקופת התואר בלבד - אני יכולה לספר לך על שיחה מאוד טובה שהיתה לי עם חברה היום בה שוחחתי איתה שגם אני כמוך פחדתי משינויים, יש לי עבודה טובה עם תנאים טובים ותמיד פחדתי ללכת ללמוד, מה אני אעשה עם העבודה? שאני אוותר על העבודה? ומה יקרה אם לא אמצא עבודה אחרת? כלומר רציתי ושאפתי ליותר, אבל פחדתי לממש את זה, פחדתי ליטול סיכונים, פחדתי לזוז צעד ולהרים את הרגל באוויר כאילו אני רוצה להיות כל הזמן עם 2 רגליים על הקרקע. אני מזדהה בהחלט עם מה שכתבת בסוף על לימודיים וזה התחבר אצלי לשינוים שקורים אצלנו בחיים. אין חברים מילדות ועד שאנו מתים, אין חברים לנצח כי אנו משתנים, אין חברים שיהיו תמיד נאמנים לנו ויהיו תמיד איתנו ולטובתנו - אלה משפטים נחמדים, "ורודים", אבל לא מציאותיים, לכן אני מציעה שתסיר את "החומה המגנה" הזאת מעליך ותתחיל להתמודד עם מה שיש - עם המציאות, לא תמיד זה הכי נעים, לפעמים נופלים ואפילו נשרפים מאנשים, אבל אין מה לעשות אבל מצד שני ככה אנו מתבגרים, לומדים דברים יותר, עומדים במשימות גדולות ועמומות יותר כל פעם, עוברים מכשולים שפעם לא היינו עוברים אותם בכלל ועכשיו עוברים אותם בקלות. אז... לא לפחד ולנסות וקח
לדרך - דרך צלחה
 
אממ..

אני היי בדיוק כמוך כאן, בקנדה. יש לי המון חברות אבל אנחנו בדרך כלל נפגשנו רק בבית ספר.. זה לא יצא מתחום בית הספר.. בחופשים אני תמיד הייתי מבלה לבד או עם אחי ואחותי... אבל, ברגע שאני התחלתי לזום, אני התחלתי לצאת עם החברות האלה. התחלתי לדבר איתן, לקבוע יציאות וזה הולך לא רע.. אני מציעה לך להתחיל ליזום. אולי המס' של הבנות בהנדסת תוכנה קטן אבל, אתה תוכל להפיק הרבה מהן. אתה תמיד יכול ללכת לאיזשהו מועדון או פאב ולמצוא שמה בנות. אבל אתה צריך לבטוח בעצמך ולהאמין שאתה יכול.
קרן
 

try me1

New member
השאלה היא

כרגע קשה לי לשכנע את חברים שלי לצאת לפאב/מועדון (כל אחד והסיבות שלו). נראה לכם שכדאי יהיה ללכת למודעון/פאב לבד?
 
למעלה