חדשה...
מוזר לי להיות שייכת לפורום זה, כשלושה חודשים עברו מאז, והכל השתנה. בעלי, חברי הטוב נפטר בפתאומיות. הוא הותיר אותי, את ילדנו תאומים (בן ובת) בני 10 חודשים אז, היום כבר בני שנה וכלבה. אז כן, אני עסוקה בתפקוד היום יומי, בעבודה, בהענקה לקטנטנים, בלהתמודד עם האובדן הכל כך פתאומי וכלכך כואב. המון מחשבות, המון שאלות, המון כאב וגעגועים. אני מוצאת את עצמי מוצאת פתרונות כאלו ואחרים לטיפול ב יום יום. אבל איך אפשר להכיל את הכאב ואת הגעגוע הכלכך תהומיים?
מוזר לי להיות שייכת לפורום זה, כשלושה חודשים עברו מאז, והכל השתנה. בעלי, חברי הטוב נפטר בפתאומיות. הוא הותיר אותי, את ילדנו תאומים (בן ובת) בני 10 חודשים אז, היום כבר בני שנה וכלבה. אז כן, אני עסוקה בתפקוד היום יומי, בעבודה, בהענקה לקטנטנים, בלהתמודד עם האובדן הכל כך פתאומי וכלכך כואב. המון מחשבות, המון שאלות, המון כאב וגעגועים. אני מוצאת את עצמי מוצאת פתרונות כאלו ואחרים לטיפול ב יום יום. אבל איך אפשר להכיל את הכאב ואת הגעגוע הכלכך תהומיים?