חדשה:)

just shirush

New member
חדשה:)

היי, קוראים לי שיר, אני בת 19, חיילת. יש לי חבר מדהים בגילי, אנחנו ביחד כבר שנה וחצי ובמרץ האחרון הוא התגייס לנחל.. נחלאווי כמו שאומרים
כיף לנו ביחד ממש ומאז שהתגייסנו אנחנו מנסים לנצל את הזמן שיש לנו כמה שיותר..למרות שהוא זה שנטחן בצבא, תמיד הוא חוזר הביתה עם איזה מתנה קטנה בשבילי או מכתב, לא יכולתי לבקש מישהו יותר רומנטי ממנו.. כמו כל הבנות כאן גם לי ממש קשה עם הפרידות האלה ורק בזמן האחרון הפסקתי קצת עם הבכי המעצבן הזה כל פעם שאנחנו נפרדים.. בזמן האחרון עובר עלי משהו מוזר.. ואני לא יודעת אם זה קשור לזה שאני לא רואה אותו מספיק או שזה לא קשור אליו.. כל פעם שאנחנו מדברים בפלאפון אני אומרת לו כמה שאני מתגעגעת וכמה שבא לי כבר שהוא יחזור ומבטיחה לו מלא פינוקים וכאלה דברים.. וכשאנחנו ביחד אני פשוא מתעצבנת מכל מיני דברים קטנים שהוא עושה, אז אני מתנהגת אליו גם בצורה מעצבנת, ואז כשאנחנו נפרדים זה שוב מתחיל אותו דבר.. אם למישהי יש רעיון למה זה ככה או מה אני צריכה לעשות אני אשמח אם היא תשתף.. והדבר השני שמפריע לי זה הקטע עם החברים.. אני לא אמורה להתלונן על זה כי באמת 90% מהזמן שלו הוא איתי, אבל תמיד כשהוא נמצא עם החברים שלו אני מרגישה כאילו הוא נהנה בלעדי וזה פשוט מבאס.. ואני משתדלת שלא להראות לו את זה אבל לפעמים נפלטת איזה הערה ואז מתחיל ריב מעצבן ואני לא מצליחה לשלוט על זה.. זהו.. אני אשמח להקשיב ולעזור כמה שאני יכולה, יש יתרון קל בלעשות יומיות
חג שמח לכולן
 

FallOutGirl

New member
../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifקודם כל ברוכה הבאה :)

אני שחר, בת 18 וחצי. מתגייסת עוד חודש ;) והמ.. אני והחייל האמת נפרדנו לפני חודשיים אחרי שנתיים וקצת ביחד. ואין מה לעשות.. הדברים הקטנים האלה. זה בגלל שאת לא רואה אותו הרבה ופתאום שסוףסוף אתם ביחד, ממש אחד מול השניה, הדברים נראים אחרת.. כי מתרגלים לקשר טלפוני :\ וזה גורם למרחק.. וצריך ממש להתאמץ משני הצדדים ולגלות המון המון סובלנות. פשוט שימי לב לאיך שאת מתנהגת לידו ותנסי להשתפר :) אם את חושבת שיש גם משהו בהתנהגות שלו שמפריע- דברו על זה. תקשורת זה המפתח להכל :)
 

GrowingMadness

New member
וואי,

מה זה אמור להביע - "שימי לב לאיך שאת מתנהגת לידו ותנסי להשתפר"? מי כאן החליט שהיא זאת שלא בסדר? בעצם, מי החליט שיש מישהו בעניין שהוא "לא בסדר"? זה מה שרובנו מרגישות - את הפגיעה הזאת והעצבים והכעס ולפעמים גם נעלבות - ולפעמים לא משנה כמה נשתדל לקבל את העניין הזה שאנחנו לא היחידות בחיים שלהם- זה לא יעזור וזה לא ישנה את ההרגשה שלנו של החוסר שליטה והריחוק למרות שהוא לא כלכך רחוק עכשיו [פיזית ורגשית], כי הוא כולה עם חברים שלו באיזה פאב או מסיבה. סה"כ כמו שאמרת צריך להיות יותר סבלנים אחד כלפי השני. כאן זה מסתכם לדעתי. אנחנו לא סופר-וומניות כאלה עם לב קרח שמסוגלות לא להרגיש קנאה או להיפגע כשהוא לא איתנו אחרי שבועיים-שלושה שמסתכמים ב5 דק' שיחה בטלפון.
 

FallOutGirl

New member
../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifאבל היא בעצמה אמרה..

שהיא מתנהגת אליו בצורה מעצבנת ושהיא מתעצבנת עליו מכל דבר קטן. אז שהיא תשים לב מאיזה דברים זה קורה.. שידברו על זה. שלא ישר יתעצבנו אחד על השנייה..
 
היי :)

אני אפרת, בת 17 בכיתה י"ב.. :) גם לי זה קורה, כשהוא בבסיס אני מתגעגעת וקשה לי אבל שאנחנו נפגשים הריבים לא מפסיקים.. אי אפשר לדעת בדיוק למה זה קורה, אולי בגלל שאת לא רואה אותו הרבה זמן אז מתי שנפגשים כל המירמור והבאסה יוצא.. ואני גם מסכימה איתך, לי יש גם קטע עם החברים.. הוא איתי רוב הזמן אבל מתי שהוא יוצא איתם אני מתעצבנת, ובתכלס מותר לו שיהיה לו חברים ושיצא איתם אבל זאת סוגייה שבחיים לא נדע איך לפתור! תנסי לשלוט במה שאת אומרת לו בקטע הזה, אני כבר לא אומרת לו שום דבר. אני יודעת שאם אגיד אז הוא ישר יתקוף אותי ויתחיל ריב מהסרטים. תשתדלי להגיד לו "תהנה, ותדבר איתי מתי שאתה חוזר", ולנסות להעסיק את עצמך גם בדברים מתי שהוא יוצא עם החברים שלו. כמו למשל להיות עם המשפחה או לצאת עם החברות- זה הפתרון הכי טוב לזה. חג שמח
 

GrowingMadness

New member
וואו, זה קורה לי כל הזמן.

ואנחנו אוטוטו שנתיים וחצי ביחד ולא חושבת שהיה איזה סופ"ש שעבר חלק, עם כל הצער שבדבר
כשתגלי מה עושים בנידון, let me know! ברוכה הבאה
 

sl92

New member
גם לי זה קורה ..:\

אנחנו כמעט 3 שנים ביחד.. חבר שלי כמו שלך חוזר במקרה הטוב פעם בשבועיים..אז במשך היום זה אולי שיחה אחת או הודעה..במקרה שהוא לא בשטח ואז בכללל...אז ברור שמתגעגעים!!ואז שהוא חוזר זה כמה ימים רצופים שאנחנו ביחד..ותכלס לא רגילים..ואז יש זמן להוציא כעסים תסכול..אבל נראה לי שאין פתרון..כי זה בני זוג רגילים לא?ריבים וכאלה.. ובקשר לחברים גם לי זה קורה...אני לוקחת אותו מהרכבת ומורידה אותו ברכבת..אנחנו לא נפרדים לשנייה..וכשאנחנו נפרדים זה לשעתיים-שלוש..אפילו זה מבאס אותי!!זה יותר מעליב אותי אבל אני לא אומרת כלום כי זה לא אמור להיות ככה..זאת אני שדפוקה..פשוט קה לי שאני מחכה לו שבועיים-שלוש ופתאום הוא עוזב אותי..אבל זה רק בראש שלי..
 

GrowingMadness

New member
וואי זה כלכך ככה.

גם אני תמיד מרגישה שזה יותר מעליב אותי מאשר מכעיס אותי. כאילו, אני זאת שאוהבת אותו בלי תנאים ומחכה לו שבועיים-שלושה כל פעם, ואז כשהוא חוזר הביתה הוא נפגש עם חברים שלו וכאילו "לא מעריך אותי". בתאכלס, אני יודעת שזה לא נכון כי הוא באמת אוהב ומעריך אותי.. אבל סתם קל להרגיש ככה. פשוט צריך תמיד להבין שיש לו עוד דברים חשובים בחיים כמו החברים הטובים והמשפחה שלהם.
 

just shirush

New member
תודה../images/Emo13.gif

איך זה מעודד לשמוע שאני לא היחידה שזה קורה לה.. הקטע עם החברים באמת חשבתי שאין עוד בנות כאלה, שנמצאות כל כך הרבה זמן עם החבר שלהן ובקצת זמן שהוא מפנה לברים שלו הן מתבאסות.. אני באמת אשתדל ליישם את ההצעות שנתתן לי כאן, להתעסק בדברים אחרים שכיף לי כשהוא לא איתי.. היום כשהא התקשר דיברנו על זה שנמאס מהמוצ"שים האלה שתמיד גוררים ריבים ובכי.. והחלטנו לנסות (כי בדר"כ זה לא ככה) לישון ביחד ביום שבת ולסוע ביחד לתחנה מרכזית וככה אין הזמן הזה ביום שבת להיות עסוקים בבאסה.. כאילו תמיד יהיה את זה אבל אולי זה יכול קצת לעזור..
 
תקשיבי

וכולן פה, אלה שהגיבו, אתן צריכות להבין שלחבר יש חיים מעבר לצבא ולמערכת היחסים שלו, הוא חייב לשמור על קשר עם החברים שלו, הוא צריך גם קצת חופש להנות ולהתפרק.. אם הוא לא יצא עם חברים בפעם בשבועיים שהוא יוצא, משמע פעמיים בחודש הוא פשוט יאבד אותם, הם יתנתקו.. ובסוף הצבא הוא יבין שהוא, תסלחו לי, בילה את כל הזמן עם הבת זוג ונשאר ללא חברים, התרכז רק בה ולא ראה שום דבר מעבר.. בנוסף יש גם את המשפחה שצריכים קצת זמן איכות איתו.. ההורים האחים.. וברור שיש את החברים מהצבא שהוא איתם 24\7 אבל צריך גם לשמור בסופשים על קשר עם החברים הכי הכי טובים מהילדות.. אני והחבר אוטוטו 3 שנים, וכולם מוציאים עניים על הקשר שלנו.. באמת שלא יכולתי לבקש יותר טוב ממנו.. כמובן שאם הוא יוצא רק לשוש הוא מעדיף שנהיה ביחד כל הזמן, או שאפילו הוא בא אליי ישר אחרי הבסיס בלי להגיע הביתה ויושן פה.. אבל לפעמים הוא צריך זמן לחברים ואני אומרת לו את זה.. אני פשוט אומרת לו "מאמי ניפגש ביום שבת ובשישי בערב תהיה עם חברים".. נניח עכשיו הוא יוצא לרבעוש אז קבענו, בעזרת השם אם הכל יהיה בסדר, להפגש ברביעי בבוקר בתחנה מרכזית, עד שישי בצהריים.. ואז יהיה לו זמן לחברים משפחה להשלים שעות שינה וכו'..
 

just shirush

New member
ברור

לי לגמרי שהוא צריך את הזמן הזה לעצמו ובשביל להיות עם המשפחה והחברים שלו, אין על זה ויכוח בכלל.. אין מצב שהוא יגיד לי שהוא קבע עם החברים שלו או שהוא רוצה קצת זמן להיות לבד ואני אבקש ממנו להיות איתי.. מה שאני לא מבינה זה למה זה מבאס אותי? אם אני יודעת שאת רוב הזמן שיש לו הוא משקיע בלהיות איתי למה כשהוא אומר לי שהוא עם חברים זה מעצבן אותי?.. זה ממש לא פייר כלפיו כי כשאני עם חברות הוא אף פעם לא מתבאס מזה.. אני לא מצליחה לשלוט על זה..
 
גם אני ככה,

אין לי מושג למה זה מעצבן אותי שהוא יוצא עם חברים שלו כי בתכלס ברור שחייב שיהיה לו חברים ושיהיה לו זמן למשפחה.. צריך להתמודד עם זה איכשהוא, אני מציעה לך שוב מה שאמרתי לך קודם- כל פעם שהוא עם חברים שלו, תהיי תמיד עם חברות שלך ותצאו ועל תחשבי על זה יותר מדיי.. זה מה שאני עושה וזה קצת עוזר.
 
אוי בטעות שלחתי בלי תוכן

גם אותי לפעמים מעצבן.. כי תמיד יש לי הרגשה שהוא יעני רוצה לנצל את הסופש הזה עד הסוף.. יעשה לי הרבה דברים מעצבנים שכאלה בלי לדפוק חשבון, כי כמה כבר הוא בבית מבלה עם חברים וידידות שלו.. אז הוא ירשה לעצמו קצת יותר..
 

GrowingMadness

New member
ברור שאנחנו מבינות את זה.

אבל אין מה לעשות, זה קשה. כי אנחנו אלה שמחכות להם בבית. לא החברים. לחברים יש גם חברים אחרים והם לא מבזבזים את הזמן שלהם בלחשוב ולהתגעגע. אף אחד לא אמר שהם באמת חייבים להיות איתנו כל הסופ"ש כשהם חוזרים. זאת השאיפה אבל ברור שזה לא בריא ולא טוב לשני הצדדים.
 

Miss KuChit

New member
../images/Emo45.gif ידוע, אנחנו מצאנו "בערך" פתרון

זה מצחיק, אבל זה בדיוק מה שאני אומרת לעצמי - "אני זאת שיושבת וסופרת את הזמן עד שאתה חוזר, לא הם!" . מובן שזו גישה לא "בריאה" וכו', אבל זה לגיטימי כשרואים את הבנאדם שאת אוהבת פעם בעשור בערך
החצי שלי סוגר בד"כ 21/28 ויוצא לשו"שים מקוצרים (משישי בצהריים עד שבת בלילה), שזה יממה ורבע שהוא צריך להיות עם המשפחה, החברים ו.. איתי. לא קל, אבל אנחנו מסתדרים. הפתרון שלנו הוא פשוט להיות כמה שיותר ביחד: עם המשפחה שלו אנחנו יושבים ואוכלים ארוחת ערב בד"כ, יושבים איתם כמה שצריך וכמה שהוא והם רוצים. יוצאים עם החברים כי החברים שלנו הם בערך משותפים ואת השעות הבודדות שיש לנו מנסים להיות לבד.
 
ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

אני שמחה לדעת שאני לא היחידה שיש לה את הריבים הקטנים האלה עם החבר שהוא חוזר אחרי הרבה זמן. אני חושבת שאין פגישה אחת מאז שהוא התגייס שנפגשנו לסופ"ש שלם (ובד"כ שהוא בא אלי בסופישבוע שיוצא מהצבא הוא ישן אצלי שוש) פתאום הוא רוצה את השקט שלו למרות שהוא התגעגע ואוהב אותי , אני נעלבת הולכת למחשב עד שהוא בא ומבקש סליחה או השבוע לדוגמא שנשאר אצלי שו"ש הוא שיחק במשחק בפלאפון וממש 3 דק' אולי שציפתי שהתייחס אלי כי בכל זאת יושבת לידו מחבקת אותו והוא לא מזיז לו . הלכתי לצד ישבתי במחשב בחדר או הפעלתי טלווזיה , ואז בזכות הגשם שראיתי אותו דרך החלון הוא פתאום בא וחיבק אותי כזה מאחורה ואמר שלי שהוא מצטער אבל הוא גם חייב את הזמן גם אם זה 3-5 דק' הוא חייב קצת חופש כי תכלס הוא לא רגיל. בקשר לחברים , משפחה , אחים הכל הכל יש לנו משהו דיי קבוע - עכשיו שהוא בטירונות-קורס הזה הוא יוצא כמעט כל שבוע אלא אם כן מאז שזוכרת ת'גיוס שלו הוא סגר פעם אחת ולא נפגשנו שבועיים ואח"כ בא ראש השנה והיה אצלי מרביעי עד שבת בלי לראות את ההורים שלו. אנחנו יודעים לחלק את הזמנים עם המשפחות - שבוע אצלי שבוע בבית , ואם סוגר אז אח"כ לפי הפעם האחרונה שאצל מי שהיה הוא הולך . ככה שהוא בבית יש לו זמן להכל , לישון ולא לשמוע אותי חופרת לו מרוב אהבה
והוא יוצא עם החברים , שבת משפחה והכל וכאן שהוא אצלי ? קודם כל הוא רק איתי
, בערב בימי שישי יוצאים עם חברות וידידים שלי קצת , ושבת זה איתי בבית או שנוסעים למשפחה שלי לאכול לבקר וכאלה
(ומי ששואלת למה שהוא בבית לא ניפגשים בכלל? כי יש לנו מרחק נסיעה של שעתיים וקצת אחד מהשני , אז זה בלתי אפשר , אלא אם כן אני נוסעת לאיזור המרכז לבקר משפחה , ההורים מקפיצים אותי אליו) חג שמח לכולן
 

just shirush

New member
בדיוק ככה

גם לנו יש את הקטעים האלה שאנחנו ביחד ואז הוא מוצא לו איזה משהו לעשות, אם זה לראות טלוויזיה, להיות במחשב או לקרוא ספר.. אז כשלי יש גם מה לעשות אז אנחנו מסתדרים וכל אחד עסוק קצת במשהו אחר.. אבל נגיד שאנחנו בבית שלו, אז אין הרבה מה לעשות כי המשפחה שלו שומרת שבת אז אין טלוויזיה או מחשב. אז אם הוא נגיד מתחיל לקרוא או משהו מה אני אמור לעשות? להסתכל עליו קורא? זה קצת מעצבן.. כי אני יודעת שאם זה היה ההפך אז הוא לא היה יושב בשקט ומחכה עד שאסיים לקרוא.. קשה לי להעיר לו על זה יותר מידי כי כשאני אומרת משהו אז הוא אומר: אני איתך כמעט בכל רגע פנוי שיש לי אין לי זמן לעשות את הדברים הרגילים שעושים לבד,כי אנחנו ביחד, אז אני מנסה לשלב בין שני הדברים.. אתמול כשהוא אמר לי את זה פשוט אמרתי לו שאם ככה שיגיד לי מתי שהוא צריך את הזמן הזה לעצמו ולא נהיה ביחד בזמן הזה.. אני מבינה שאצלכם זה שונה כי אין לכם ברירה, זה או להיות ביחד כל הסופ"ש או לא להיות בכלל.. אז אם זה באמת כמה דקות שהוא לוקח לעצמו, באמת תנסי להתעסק קצת במשהו אחר, תני לו קצת את הזמן הזה מתוך ידיעה שהוא מוותר על לעשות את הדברים האלה בבית כדי להיות איתך.. אבל אם הוא עסוק במשהו הרבה זמן, וכבר אין לך איך להעסיק את עצמך, תסבירי לו את העניין ותציעי לו לעשות משהו נחמד ששניכם נהנים ממנו במקום
 
../images/Emo13.gif

בטח , אחרי הריב הקטן ממש של השתי דקות שהיה בשבת דיברנו על הדברים , על זה שאני צריכה להבין שגם הוא רוצה קצת שקט מלבד להיות איתי . ואני מבינה את הדברים כמו שהם
וזהו הכל מסתדר ואני מתרגלת לעניין חג שמח
 

Please Dont Cry

New member
נראה לי אין אחת שלא מכירה P:

זה משהו שלדעתי הוא דיי בלתי נמנע... גם אני עם החבר כבר שנתיים וחצי+ ותמיד יש את הריבים הקטנים האלה כשנפגשים. זה כי אני לא רואה אותו שבועיים, וגם בשיחות במהלך השבועיים אני לא מתחילה לספר כמה קשה לי וכמה רע לי, אני רק רוצה שתהיה שיחה כיפית ולהתעדכן ולשמוע מה קורה איתו, ואז פתאום כשהוא פה כל החרא שעבר עליי בשבועיים האלה מהתסכול שהוא לא כאן, ומללכת לישון לבד, ומזה שאני בקושי מדברת איתו, הכל יוצא עליו P: חחח מסכן בכל מקרה, אין לי פיתרון קסם, כי זה לא משהו שאפשר לשלוט בו. ואפילו ברגע שאני עצבנית אני אומרת לעצמי שזה שטות ואני אומרת לעצמי שזה לא אמיתי ושזה סתם עצבים מפגרים, ואני עדיין לא יכולה לעצור את זה. אבל כן, צריך לנסות להירגע, ולחשוב טוב טוב טוב לפני שמדברים רק כדי לא להחמיר את המצב ולהפוך את זה מריב טיפשי למשהו יותר רציני. באמת שאני מכירה את זה, אבל אני חושבת שזה גם טבעי ולא צריך לעשות מזה סיפור, חבר שלי כבר רגיל ויודע שאין מה לעשות.. קשר בצבא זה קשה וחלק מהעניין זה בכי ועצבים לא צפויים של החברה
בנוגע לחברים - זה באמת עניין של גישה. אני לא מסוגלת בכלל לעשות לו פרצופים על כלום, כי אני הכי הכי מבינה בעולם, ואני בחיים לא אעיז לשפוט אותו על הבחירות וההחלטות שהוא עושה בנוגע לזה, כי אני לא יודעת מזה להיות בבית 6 ימים בחודש, מזה לצמצם את החיים שלך לכמה שעות כל פעם, מזה להתעדכן בכל דבר באיחור של שבועיים... אין לנו שום ריבים על זה, ובאמת שבזכות זה אנחנו מסתדרים כ"כ מעולה. נכון אנחנו אלה שמחכות ואנחנו אלה שסובלות, אבל הוא לא יכול לתת לנו את כל הזמן, אחרת לא יישאר לו שום דבר אחר. יאללללללללה עד מתי???????? :( אוף יהיה טוב P:
 
למעלה