שלום../images/Emo201.gifנועה../images/Emo42.gifברוכה הבאה
מצב רוח, עד כמה שזה נשמע אולי מוזר, תלוי לגמרי בנו. בתודעה שלנו. כשאת אומרת 'זה עושה לי עצוב' את בעצם, מניחה את האחריות לעצבות שלך, או למצב ה
שלך למשהו חיצוני. לאיזשהו טריגר המפעיל אותך. אם טרם עיבדת בתוכך את אבדנה של אימך ז"ל, גם אם היא הלכה לעולמה לפני 16 שנה, יתכן שהתמונה מהוו טריגר מתאים להעלות את אותו צער, או אבל ולעבד אותו דרך בהבנתו. אין טעם להדחיקו חזרה אל תת המודע על ידי העלמת התמונה שנית. ראי את תליית התמונה כאוורור של כאב ישן, של טיפול בפצע שלא נרפא שיתכן שבזמנו לא היו לך הכלים להתמודד אתו ואילו עכשיו, את חזקה דייך על מנת לעשות זאת. יידו קרישנמורטי תמיד אמר, שהצער שלנו נובע לא מכך שאנו חושבים על האדם שממנו נאלצנו להפרד בפיזי (מפני שב
לעולם איננו ב-א-מ-ת נפרדים) אלא מתוך הרחמים שלנו כלפי עצמנו, על כך שלא נראה יותר את אותו אדם ולא נחווה את האהבה שהוא העניק לנו . לכן הצער נובע מן האגו ולא ממשהו אחר. כאומה שיש בה שכול רב, אנו נוטים להפוך ל'קדושים מעונים' בכל הקשור ליקירנו המתים. הצער, האבל והשכול 'נותנים לנו לגיטימציה' להיות 'קדושים יותר'. קראי גם את השרשורים שהתפתחו סביב חג הפסח ויום השואה, כדי להעמיק את ההבנה לגבי כל נושא הקרבנות בקבוצה האתנית שאנו משתייכים אליה כ"עם ישראל". זה ישפוך אור על מה שכתבתי לך כאן
מעבר לכך, ראיתי בחתימתך, שאת כותבת שאת 'חולה' על חתולים וכלבים. היות שהפורום הזה עוסק במודעות עצמית, הייתי רוצה להפ0נות את תשומת
ך לכח שיש למילים. גם אני מ-א-ד- אוהבת חתולים וכלבים. אך לא הייתי מחריזה על עצמי 'חולה' בשום אופן. למה להכניס ראש בריא למיטה חולה????אז כדאי לך לשנות את המשפט ל:"גם אני אוהבת"... ואם את רוצה להדגיש זאת, כתבי אוהבת מאד, או הוסיפי לב, או הרחיבי את אוווווווווההההההההבבבת. L&L TALYA
