חדשה פה

[רוחות סתיו]

חדשה פה

המקום נראה חם ומזמין והחלטתי להצטרף. אם חד הורית לשלושה ילדים מקסימים שנמצאת כרגע בבעיה. הגרוש שלי חי זמן רב עם מישהי אחרת שבסך הכל מתייחסת מאוד יפה לילדים, דואגת להם, קונה להם ובזכותה הילדים גם מבלים יותר. בשבת הילדים חזרו מאצלו, והבן הגדול סיפר לי שאבא שלו והחברה שלו מצפים לתינוקת ואף הראו להם את האולטרסאונד, ובנוסף הם מתכוונים להתחתן בקרוב. החשש שלהם שהועלה בפני שהקשר עם אביהם לא יהיה כפי שהוא כיום. ואני אפרט. הם הולכים אליו כל שבת שניה ומעבר לזה אין שום קשר, לא באמצע השבוע ולא טלפונים, מעבר לזה הוא גם לא משלם מזונות (זה בטיפול ההוצאה לפועל). הילדים רואים אותו מעט מאוד וחוששים שגם המעט הזה כבר לא יהיה. הבן שלי הביע רצון לבלות עם אביו יותר ולכן הרים אליו טלפון ואמר לו זאת, תשובתו הייתה שאין הדבר אפשרי משום שהוא מסיים לעבוד בשעה 18:00 והוא לא יספיק לקחת אותם ולהחזירם(אנו גרים במרחק נסיעה של יותר משעה). אתמול הזעיקו אותי לבית הספר כי הבן הגדול (בן 12) ברח מהכיתה ואינו מוכן להיכנס חזרה. אני הייתי בעבודה והצלחתי להגיע רק כעבור כשעה וחצי ומצאתי אותו עומד בחוץ רטוב כולו. מסתבר שכל הזמן הזה היה בגשם, סירב להיכנס ואף אמר שהוא רוצה למות ואיים להתאבד. כשסיפרו לי זאת רציתי לבכות, המצוקה שהילד הזה חש, כזה ילד רגיש שלוקח ללב כל דבר. מכיוון שאני לא מדברת עם אביו העברתי לו מסר דרך אחותו שיש בעיה בהולה שצריכים לדבר עליה ולטפל בה והוא מסר דרכה שהוא יצור איתי קשר. היום יועצת בית הספר שוחחה עם הילד ונראה שהוא חש קצת יותר טוב, עם אביו הקשר עדיין לא נוצר. אני מרגישה חסרת אונים ביכולת שלי להגן עליהם, עם כל ההתמודדות הלא קלה שאני מצליחה להתגבר ופתאום דבר כזה. אני יכולה לעטוף אותם, לתת תמיכה, אבל כאן הפיתרון מצוי בידי אביהם שעד היום לא היה קשוב למצוקות שלהם ואני חוששת שגם במקרה זה לא אראה ישועה ממנו. הלוואי ואתבדה.

 

[m i c h a l i]

ראשית, ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

את מוזמנת להצטרף אלינו

בנוגע לסיפורך, על פניו נראה כי בנך במצוקה . אינני מומחית (ואשמח לבקש ממישהו שאכן מתמחה להביע דעתו) אבל לדעתי הבעיה מתחילה בך ובאביו של הילד. כל עוד הקצר בתקשורת ביניכם ימשך,כל עוד תמשיכו לתקשר דרך אחותו או דרך מסרים ולא זה עם זו. ולא, הכוונה היא לא לנהל איתו שיחות חולין או סתם לקשקש. התעוררו !!! מדובר בילד שלכם !!! הוא במצוקה וזקוק להוריו לצידו. זה בטח לא עוזר כשהוא רואה ויודע שאמא לא מדברת עם אבא והחששות שלו מניתוק מאביו מובנים בהחלט. הגיע הזמן לקחת אחריות, להניח בצד את המשקעים ולהתרכז איך לעזור לבנכם. אל תחכי שהוא יעשה את הצד. קחי יוזמה , נישמי עמוק ותיזמי שיחה איתו במקום ניטרלי. אני בטוחה שהוא אוהב את בנו ויהיה לו מאד חשוב לשמוע מה יש לך לומר בעיניין ויחד (כן כן יחד) גבשו פיתרון כיצד ניתן לעזור לו. ניתן להתייעץ גם עם פסיכולוג ילדים. זהו הבסיס לדעתי לפיתרון

 

[פפריקה היחידה 1]

מיכלי

לא רציתי לפרט את הנסיבות שהובילו אותנו לנתק, אך כדי להבהיר אני מוכנה להיכנס לזה. כל עוד לא היה לי בן זוג לאחר גירושינו הכל היה נפלא, (אפילו חזרנו אחד לשניה) אך ברגע שהבנתי שהאדם הזה פשוט מתעלל ברגשותיי שוב ושוב החלטתי שאני רוצה להמשיך בחיי. הוא נעלם ללא שום הודעה ולא יצר איתנו קשר ואני הבנתי שדי הגיע הזמן לשים לקשר הלא בריא הזה סוף, ובאמת הכרתי אדם מקסים והתחלנו לצאת, וכאשר הוא גילה את זה הוא כעס מאוד והחליט שהוא רוצה לצמצם את הקשר בנינו, אבל עוד דיברנו פה ושם. הנתק הסופי ארע כאשר הוא תקף אותי לעיני הילדים לפני כשנה. שוב, אני לא רוצה להיכנס לסיבה שהוא תקף אותי (למרות שאני מבהירה שאין שום סיבה שבעולם לאלימות) בגלל הסיפור הארוך. האדם הזה אימלל את חיי עשרות פעמים ואני הבלגתי ושתקתי ולא עשיתי דבר כדי לא לפגוע בילדים. תמיד היה חשוב לי שיהיה קשר ביננו למען הילדים. הנתק הגיע מצידו. בחיים שלו יש רק שחור או לבן, וקשה לו להפריד ביננו כזוג לבין היותנו הורים. מבחינתי וזו לא הפעם הראשונה, הבהרתי שאני מעוניינת בקשר בשביל הילדים, אך הדחיה תמיד באה מצידו.

 

[ליאתייייייי]

אין לי עצות עבורך אבל שולחת../images/Emo24.gif

 

[פפריקה היחידה 1]

תודה

 

[ielly]

חשיבות הילד בראש ובראשונה

את פשוט חייבת לנסות ולהגיע לעמק השווה עם האב ואני מאמינה שאם תשתפי אותו בחומרת המצב לגבי ילדכם הוא יתרם לעזרה ויניח את המחלוקות שלכם בצד לעת אתה ואולי בכלל אם הוא יבין וגם את כמובן ששורש הבעיה הוא בקשר הלקוי שלכם עצם העברת המסרים בצורת טלפון שבור לא בריאה כשלעצמה ואם המסר שאתם משדרים הוא ליקוי בתקשורת אתם לא יכולים לצפות מהילד שיתקשר איתכם וזה כמובן מנקודת מבט שלי אני לא אשת מקצוע מה שמאוד רצוי שתתייעצו עם אחת לטובת הילד שהרי היא קודמת לכל

 

[גרא.]

רוחות סתיו,התבקשתי להתייחס לפנייתך

ואני עושה את זה ברצון.אבל לפני שאנסה כפסיכולוג חינוכי/התפתחותי להגיב, אני מבקש לדעת מה בעצם את רוצה שיקרה? פרט לרצון שלך לדבר על התסבוכת שנוצרה עם גרושך ,לנסות לפתור יחד את הבעייה.האם למנוע מהאקס להתחתן בשנית? האם להכריח אותו להפגש בכפייה עם ילדיכם,כאשר הוא טוען שזמנו אינו בידו,ומעבר לכך הוא כנראה רוצה להתמסר למשפחתו החדשה? את מדברת על פתרון שנתון בידי האיש. מהו הפתרון? מתנצל מראש אם השאלות מעט חודרניות אבל כשאת מסמנת מטרה,נוכח מציאות עם כוחות מעכבים כל כך רבים,חשוב לדעת מהי המטרה,ומה היית רוצה שיקרה. גרא שכטר מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי (52) פסיכולוג חינוכי/התפתחותי.

 

[פפריקה היחידה 1]

שלום לך גרא

רצוני להבהיר שאין ברצוני למנוע מהגרוש לי להתחתן או להביא ילדים לעולם, זו זכותו ומבחינתי שיהיה לו רק טוב. טובת ילדיי עומדת לנגד עיניי, ומשום כך כואב לי שאביהם לא נפגש איתם מספיק. בסה"כ הבעתי פה את מה שילדיי הביעו בפניי. כמובן שהדבר היחיד שאני רוצה הוא שילדיי לא יחוו פגיעה, וזה טיבעי לחלוטין כאמא, למרות שאני יודעת שיש דברי שאינם בשליטתי. ילדיי מנהלים את הקשר עם אביהם מבלי שאתערב, זה אומר שאם הם מעוניינים להתקשר אליו הם מרימים טלפון, אם לא מתחשק להם ללכת אליו זו החלטתם (אני שם בשבילם). אך, כאשר קורה מקרה כזה, אני כן אנסה בכל דרך לעזור לבני, גם אם זה אומר לנסות לדבר עם אביהם ולהציג בפניו את המצב כפי שהוא. במידה ולמרות הכל הוא יחליט שאין הוא רוצה\יכול לעשות דבר, לא אוכל לעשות דבר כדי לשנות זאת, אני רק יודעת שמחובתי לנסות לפחות להסב את תשומת ליבו למצב. יודעת אני שאיני יכולה להכריח אותו לראות את ילדיו ועד היום (כבר כמה שנים), הוא רואה אותם פעם בשבועיים בלבד ואני הנחתי לעניין הזה ולא רבתי איתו על כך, רציתי שזה יבוא ממנו ולא בגלל שהוא מרגיש חובה. אני חושבת שאפשר להבין את המצוקה והכאב שלי כאמא, מצוקה שלא באה מתוך רצון ל"הפריע" למהלך חייו של אביהם. תודה

 

[גרא.]

פפריקה היחידה 1,התגובות שקבלת

מעבר לחום הרב והאמתפיה שיש בהן,לכאורה כמעט ולא השאירו לי מה להוסיף,וכי איה יתרון יש לפסיכולוג על פני אם שעברה וחוותה מצבים דומים. ובכל אופן אנסה להאיר את נקודת המבט שלי לגבי התנהגותו של בנך, להבנתי, התגובה שלו לנוכח הנישואים הקרובים של אביו, והבשורה על התינוק,היתה לאו דווקא קנאה בתינוק לכאורה על הסבת תשומת הלב אליו, אלא ניפוץ החלום של כל ילד שחווה גירושים של הוריו, החלום להחזירם לחיות שוב יחד כאבא וכאמא. כל עוד הם חיים בנפרד,בלא מיסוד קשר חדש, התקווה והחלום הזה של איחוד המשפחה, אינו רק בגדר של פנטזיה,אלא עשוי גם להתגשם.ואכןצאת עצמך מספרת שתקןפת מה חשבתם אולי לחזור.הנישואים והתינק הקרב ובא, טפחו על פניו של בנך ,התקווה לאחוד המשפחה נגוזה,ותגובתו שהיתה מאד אופיינית למצב של חוסר אונים, היתה טבעית ודומה בעוצמתה לתגובה על אובדן.מה שהנער זקוק לפי שעה,כפי שכבר צויין ואכן קיים לשיחות עם היועצת, והשתתפות בקבוצה של חד הוריות,המהווה עבורו לא רק קבוצת תמיכה, אלא הכרה בכך שזה המעמד שבו הוא נמצא כרגע.הוא זקוק בעיקר לזמן בכדי להתגבר על אובדן החלום לשינוי המציאות..ואין לי ספק שכמו במצבים דומים אצל ילדים אחרים, הוא יטמיע ויסתגל למציאות כפי שהיא,למרות שהיה רוצה אחרת,וילמד לקחת או לקבל מאביו את מה שהוא יכול בסופו של דבר לקבל. גרא-מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי.

 

[אור הנפש]

רוחות סתיו

רוחות סתיו יקרה מיכלי הבטיחה וקיימה....והזעיקה גם אותי לעזרה... כל הכבוד למיכלי... אני מבינה את את המצוקה, חוסר האונים והדאגה הרבה לבנך, בנך נמצא במצוקה ובהלה מהמצב החדש...וזקוק כמה שיותר לתמיכה וליציבות במצב הלא ברור והמבלבל הזה... בנך מרגיש מאויים מכך שמקומו אצל אביו עומד לילקח והוא יצטרך לחוות נטישה נוספת...כאשר אביו יעדיף את האח החדש....בנך לא חיכה ללידה והחליט לבדוק בעצמו את מקומו אצל אביו - ניסה להתקרב ולהדק את הקשר אך התאכזב קשות... כמובן שהוא זקוק לאביו אך בנסיבות ובעובדות שאת מתארת יש קושי בגיוס שלו מעבר למפגשים הקבועים. יש לשים לב שהשיחה עם היועצת עזרה לבנך ויתכן שהוא זקוק לשיחות נוספות איתה או עם איש מקצוע אחר... חשוב שידבר וישתף ברגשותיו, החששות והפחדים... אם הדבר מתאפשר כדאי אף לשקול לצרפו לקבוצה לילדים בני גילו המתמודדים עם משבר הגרושים של הוריהם...הדבר יכול בהחלט להיות לעזר ולהעצים אותו... הוא לא יהיה לבד במצבוובהתמודדויות הקשות שלו... אם יש עוד שאלות אני כאן

 

[פפריקה היחידה 1]

אור הנפש

תחושת חוסר האונים כאמא היא גדולה במצב כזה. מצד אחד את רוצה לעזור לילדך, בעוד שאת יודעת שקיימים דברים שאינם בשליטתך. שני הבנים שלי (12, 11), הביעו בפני את הבלבול, הכאב, החשש מפני העתיד לבוא ואני ניסיתי ככל יכולתי לעזור להם. כשבני הקטן יותר אמר לי שהוא רוצה לבקש מאביו להיפגש יותר, איפשרתי לו את הדבר. את האכזבה מתשובתו של אביו לא יכולתי למנוע. נכון להיום, שניהם משתתפים בקבוצה של ילדים למשפחות חד הוריות ומאוד נהנים.

 

[פפריקה היחידה 1]

רוחות סתיו = פפריקה

מצטערת אם בלבלתי מישהו

 

[אור הנפש]

פפריקה היחידה 1 ורוחות סתיו

מבינה מאוד את תחושת חוסר האונים... אני מבינה מדברייך שאת עושה כל שביכולתך לעזור ולהגן על ילדייך...לפעמים צריך לדעת לקבל שאין ביכולתנו לשלוט על הכל...את עושה כל שביכולתך...תמשיכי בצורה כזו שלא פוגעת בך... לתמוך ולהבין אותם עם המגבלות... מחזקת אותך

 

[s h o o s h a]

טובת הילדים

ברור כי טובת הילדים עומדת מעל ולפני הכל. אבל, בלי לשים לב, בלי שום כוונה, את תורמת למצב. יש בינך ובין בן זוגך לשעבר משקעים רבים. את כועסת עליו בגלל העבר. את אולי אפילו מקנאה קצת שהוא מקים חיים חדשים במקום אחר, עם אשה אחרת ובונה לעצמו משפחה חדשה. את מוכנה להיות אתו בקשר למען הילדים, את היית אפילו מוכנה לנסות לחיות עמו שוב, למען הילדים. וכשזה התנפץ כמו בלון, נשארת מתוסכלת ולמעשה את התסכול שלך את נושאת עמך מאז ועד היום. והילדים שלך קולטים את כל התסכול שלך ומנסים בעצם להגן עליך מפני אביהם. וההגנה הטובה ביותר היא לשמור אתכם קרובים אחד לשני. כי הרי את עצמך מספרת שהקשר בין האב וילדיו מעולם לא היה קרוב וחם. אחת לשבועיים "...הם הולכים אליו כל שבת שניה ומעבר לזה אין שום קשר, לא באמצע השבוע ולא טלפונים..." מכאן שהם אינם מכירים אבא אחר שפתאום משתנה להם ו'נעלם' להם. מאידך, החברה של האב מכבדת אותם ומקבלת אותם. מכאן, שממנה הם לא חוששים. החשש שהקשר המאד מוגדר הזה יהיה שונה הוא שלך ולא של הילדים. ובלי משים את מעבירה ומקרינה אליהם, כאמור, את החשש שלך ומכניסה המון ספק וחשש לחייהם. הארוע עם בנך בבית הספר היה זעקה. בהחלט. אלא שלהבנתי היתה זו זעקה של 'תעזבו אותנו ואל תערבו אותנו במלחמות שלכם'. אני לא פסיכולוגית, רק אמא שחוותה גירושין. שלא תביני אותי לא נכון- אינני שופטת אותך ובטח שלא מאשימה אותך בדבר שכן מבחינתך, רווחת ילדייך היא בראש מעייניך ולכן, כל האמצעים מקדשים את המטרה. אלא שהמחירים שהאמצעים הללו גובים הם יקרים מידי. מאחלת לך ולילדייך את כל האושר לה כולכם ראויים ולדעתי, כדאי שתפני באופן עצמאי לגורם חיצוני להתייעצות ולקבלת חוות דעת בנוגע למהלכים אותם את נוקטת, סביר להניח, כפי שאמרתי קודם, שלא במודע.