חדשה פה...

[סחלבונית]

חדשה פה...

היי,

אספר קצת עלינו - אנחנו יחד שנתיים וחצי והחטלנו להתחתן לפני כשבועיים. אמא שלו אישה מאוד שתלטנית, מאוד מעריצה את בנה, ויש להם גם הרבה כסף. היא קנתה דירה לכל אחד מהילדים וכשרצינו לעבור לגור יחד לפני שנה וחצי ראינו יחידות דיור כמו כל זוג צעיר בתחילת דרכו ואהבנו אחת והיא ישר אמרה "הבן שלי לא יגור ביחידת דיור. חכו ונעזור לכם." קנו דירה ואנו גרים בה. תחילה רצתה שאשלם סכום ( רק אני הבת זוג) ואח"כ אחותו שהיא יותר אסרטיבית ועם פה וגם גרה עם חבר בדירה שההורים קנו לה הורידה אותם מזה בטענה שהם עושים את זה כדי לעזור לנו אז למה שנשלם? במה העזרה אם כך...
כעבור חודשיים מהכניסה לדירה הם החליטו לשפץ ( בגלל שקיבלו כסף ורצו להשקיע חכם וזו גם דירה מאוד ישנה) ואז עברה עלינו תקופה גם מאוד לא פשוטה כי בכל לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצים ואם שאלו ואמרנו אז מחלק מהדברים בכלל התעלמו. אני לא התערבתי כי זו לא דירה שלי ולמרות שהיה ברור כבר אז שנתחתן ידעתי שבעל המאה הוא בעל הדעה וזה שלה ולכן אני שותקת. בן הזוג שלי הרגיש שבוחרים הכל לדירה שהוא יגור בה ולא מתחשבים בו וזה פגע בו. המשכנו הלאה וניסינו לראות את הצד החיובי של הדבר שזו דירה ולא נבודק את השיניים של הסוס...
היתה סגה נוספת לפני שעברנו לגור יחד שהיא לכלכה עליי וידעה שאני שומעת ובכל זאת לא עצרה - היא אישה מאוד קשה עם לשון חלקה וחדה. ובן זוגי היה בשוק שלא ידע לעצור אותה, רק אחר כך. לא פעם חלפה במוחי המחשבה האם עלי להיפרד בגלל העניין הזה של אימא שלו.
היה עוד אירוע שבו היא רשמה לו שאני היפוכונדרית ושלא קל לחיות עם מישהו כזה ושאם זה מה שהוא רוצה, שהוא חייב "ליישר" אותי וכו'. והוא ענה לה שזו החלטה שלו ושהדברים הם לא ככה. כלומר ענה לה.
כעת שהחלטנו להתחתן, ההורים שלנו שמים בדיוק אותו סכום. כלומר אני גם בעלת המאה ובעלת הדעה ואני שווה כמו כולם פה.
הבן זוג שלי שהה בחו"ל מטעם עבודה לכמה ימים ובזמן הזה היא חפרה לי בכל האמצעים הטכנולוגיים על רעיונות לחתונה שוהחתונה לא צריכה להיות רגילה ובנאלית כי זה רע בעיניה ושצריך לעשות משהו אחר וצנוע ולא מנקר עיניים. בקיצור לדבריהם - חתונה לא חתונתית. שלשום היא רשמה לי סמס שאם החתונה תהיה בגן/אולם היא לא תבוא לחתונה.
בטלפון היתה שיחה סוערת שהיא צעקה ובכתה והיתה לגמרי דרמה קווין, וכשאמרתי לה שזו החתונה שלנו היא אמרה לי שהדירה שאני גרה בה היא שלה והאוטו שאני נוסעת בו הוא שלה. זה הפריע לי יותר מכל. אם היא "נותנת מתנה" אז מה היא מזכירה לי? היא התכוונה לומר שכמו שאני נהנית "מהמתנות" האלו היא צריכה להבנות מהחתונה שלנו ושזה צריך להתאים לכולם ולהם לא מתאים אירוע בגן/אולם מנקר עיניים. יש לציין שאנחנו רוצים משהו פשוט וצנוע וממש לא מנקר עיניים, וכנראה שההגדרות שלנו ושלהם למנקר עיניים שונות.
דברתי עם בן זוגי והוא הסכים איתי ואמר שצריך לדבר איתם ולהסביר להם את המקום והגבול שאותו הם לא יכולים לעבור. שהבעיה היא הוא ולא אני - הוא מבין שלא חשוב אם זו אני או מישהי אחרת. שהוא צריך ללמוד לעמוד על שלו מול אמא שלו אבל שנינו יודעים שקשה לו. הוא אמנם עשה זאת בעבר באירועים האחרים אבל שוב זה קורה.
הם לא יכולים להחליט עבורנו איך נתנהל. הוא מתחיל להבין מה שאני מזמן הבנתי וזה שהם קונים אותנו בכסף - נכון שזה נוח לא לשלם שכ"ד אבל על זה משלמים מחיר גבוה אחר והוא מבין את זה ומסכים איתי שאם זה יימשך כך אז נשקול לעבור מכאן.
הוא אמור לחזור היום ומחר לדבר עם אמו על הכל.
השאלה שלי היא, מהניסיון שלכם, איך מתמודדים?
האם גם האישה צריכה להציב גבולות ולדבר או רק בן הזוג שזו אמא שלו?

אני יודעת שהוא ידבר איתה ויגיד לה את הדברים, אבל אני יודעת גם שהיא יודעת לרכך אותו. אני לא רוצה שהם יריבו אבל אני מבינה שזה עכשיו או לעולם לא וגם הוא מבין. אני פוחדת שהוא לא מספיק חזק לעמוד מולה. הוא אומר שהם חייבים להבין שהוא ילד גדול ועושה את ההחלטות שלו ולכבד אותם. מבחינתנו אם הכסף = דעה שלהם אז אנחנו לא רוצים אותו. אנחנו מוכנים לשמוע רעיונות אבל שלא יכריחו אותנו לבחור מה שמתאים להם בלבד.
וחוצמזה שהחתונה זה רק זרז, אח"כ זה יהיה דבר אחר.
יש לציין שבשוטף אנחנו בסדר, לא חברות ולא חיבוקים וזה.. אבל בסדר...

פשוט שכל אירוע כזה מביא לי ספקות ומחשבות האם עליי "לברוח" לפני שאנחנו נשואים.. הקשר שלנו מצויין, אנחנו אוהבים והכל בסדר למעט הדבר הזה. אני מבינה שהוא הבעיה שהוא צריך לעמוד מול אימו ולהיות עם גב חזק.

כולם אומרים לי שזה שהוא תומך בי ומסכים איתי זה העיקר.

סליחה על החפירה..

 

[restart2]

ברוכה הבאה

היי סחלבית

מזל טוב לחתונה

שאלת -"השאלה שלי היא, מהניסיון שלכם, איך מתמודדים?
האם גם האישה צריכה להציב גבולות ולדבר או רק בן הזוג שזו אמא שלו?"

האירוע - חתונה-מכונן והכיפי לא אמור לשאת סבל כה רב.. אבל יש לכם חילוקי דעות
והמציאות היא שהגישה שלכם שונה.
החמות לעתיד רגילה להחליט ולנהל את ילדיה,
היום כשאת נכנסת לתמונה נטרפו קלפיה.
אתם מתווכחים לכאורה על דברים מהותיים - מי מקבל את ההחלות? האם היא שותפה?
לדברייך היא לא יודעת להתחשב באחר ואצלה זה דיכוטומי...

העניין הוא שאותה אתם לא יכולים לשנות, רק את דרך תגובתכם-
אפשר להבין שהחתונה היא אירוע גם של ההורים לא רק שלכם-
ללכת על הפשרה כלומר להחליט ביניכם מה מהותי ומה לאו על מה לצאת למלחמה...
ולשוחח ,להעמיד גבולות של פלדה במהות.
לדוגמא- לא הייתי מזמינה אותה לראות את השמלה שהייתי בוחרת,
המקום- תחליטו לבד, קחו אותה אתכם לשניים גרועים ואחרון מה שהחלטתם...
כן מניפולציות לרתימה.

ןאפשר גישה אחרת שונה - דומה לשלה-
שאומרת לא מעוקצך ולא מדבשך.
כלומר המחירים שאנחנו גרים בדירתך יקרים לנו-
עוברים לשכירות, ומנהלים את חיינו כרצוננו.
היא יודעת שומעת והגבול השתנה.

יצירת גבולות לאדם הזקוק "לשליטה" מלאה הוא מורכב.
אבל אפשרי.
התקשורת בינך לבן זוגך היא מצויינת, נשמע לי שהוא מודע למצב , ופועל לשינוי.
את צודקת שהפעולות שלכם יבשרו את העתיד מולה, אם היום תתרפסו לכאורה
בעתיד הקושי יהיה גבוה יותר, אבל יש דרכי פעולה נרחבים איך להגיע לתוצאות.

בהצלחה
אירית

-

 

[סחלבונית]

תודה על התגובה

בן זוגי ואני מרגישים שיש מקום מלהתחשבות ברצונם אבל כל עוד יש הדדיות, ברגע שהם אומרים לנו שאם החתונה תהיה חתונתית ותיערך במקום שמיועד לחתונות ( אולם/גן) הם לא יגיעו זה דבר מאוד משמעותי לומר ובעצם זה פוסלים 90% מהאופציות למקום עריכת החתונה. בסופו של דבר זו החלטה גדולה מאוד, זו המסגרת של החתונה. אם היו מבקשים בצורה טובה ומסבירים לנו זה היה אחרת ועדיין יש גבול למה שהם יכולים לבקש.
ההורים לשי לא אומרים דבר ולא יבואו לראות קודם את המקום אז למה היא צריכה לבוא? למה אנחנו לא יכולים לבחור לבד מה מתאים לנו? למה האיומים האלה שהם לא יגיעו.? לא רוצים לתת כסף שלא יתנו. אבל שלא יאיימו עלינו בזה.
מה אתם אומרים על זה?

עוד דבר, נכון שהיא לא תשתנה. השאלה האם חיי יהיו קשים בגלל העניין הזה. האם זה יעזור אם בעלי יהיה לצידי ויאמר לה שאלו חיינו ומכאן והלאה הצעות יתקבלו אבל ההחלטות שלנו?

מה עלינו לומר להם כרגע? לדבר על העיקרון או על החתונה עצמה?
או גם וגם...
אשמח להצעות

 

[הדסהש1]

אני חיתנתי 2 בנותהכסף הוא של הצד השנ י כי

ללנו אין סכומיםשכאלהנ.לחתונה הם קבעו עם הזוג היכן תהייה החתונה .
באנו לטעימות לקבע את הארוחה.חתונה אחת היתה גדולה ומפוארת.
השניה ביום שישי בצהריים צנעה 200 איש לעומת 600..לא התערבתי בכלום.
את השמלה של הבת הגדולה ראיתי כבר גמורה 3 ימים לפני.העדיפה ללכת
עם חמותה שתפרה לה אצל תופרת.אצל הבת הקטנה הלכתי איתה ואני זאת ששילמתי.
זאת היתה המתנה שלי אליה גם סכום לא פשוט.צריך להתפשר.
יש מזל ישי להם חמות נהדרות שלא גטרכות עך ל היבלות שהם עשו כמעט הכל
אבל ידעו מראש את המתצב.הבת הראשונה לא הצ יעו אפילו הסכם ממון
לשניה כבר עשו כי זה הכסף שלההורים.שיחיו בשלום עד עין קץ.תגיעו להסכם ,על צורת החתונה.את שמלתך תבחרי את שחמותך תראה אותך בחופה.ואם הם רוצים שלחתן יקנו בגדים ולטעמו אל תתני להם לטפס עלייך .ולא לענות .רק להסביר את דעתך.אתם אוהבים וחבל שזה יקלקל את היחסים בינכם.תדעי שתקופה לפני ה יא לחוצה מאוד מכל ה כיוונים.

 

[HLAddict]

כן, חייכם יהיו קשים בגלל הענין הזה

אבל כל עוד בעלך איתך ומבין שהתגובות של הוריו אינן סבירות או הגיוניות ושעליו לעמוד לצידך בכל מחיר, כולל מריבות וניתוק יחסים עם ההורים, אני רוצה להאמין שהעובדה שמצאת את בחיר לבך תהיה שווה את הקושי. כך זה אצלנו בינתיים, בכל אופן.

אספר לך קצת (בדיעבד הרבה, עמך הסליחה על האורך) על המצב אצלנו: בעלי ואני הכרנו ונישאנו בגיל יחסית מבוגר (30+) ולכן לא רצינו להיעזר כלל כלכלית בהורים מאף אחד מהצדדים, ואכן מימנו את החתונה בעצמנו (צמצום בעלויות ושימוש בכספי המתנות עזרו מאד בענין הזה, אבל היינו נכונים גם להשתמש בחסכונות המאד לא עודפים שלנו). עם זאת, בעוד שההורים שלי עזרו לנו לבחור אולם וספקים מבלי להתערב בשלב ההחלטה הסופית, התעקשו לתת מתנה כספית גדולה מאד ובלתי מותנית בדבר וליוו אותנו באהבה לאורך כל התהליך, ההורים של בן זוגי (שבדיעבד התברר לי שהתנגדו מלכתחילה לנישואינו) הטילו וטו על האולם המועדף עלינו מטעמים חסרי הגיון לחלוטין (יש עמודים באמצע האולם, הכסאות פשוטים מדי, המחיר למנה-שלא הם נדרשו לשלם, כאמור, והיה סביר לחלוטין-גבוה מדי, אין גישה לנכים-כמובן שהיתה, החיוך של נציגת האולם מזויף וכד') ואף התנו את הגעתם לחתונה בכך שנבחר באולם אחר. היות שהיה ברור לי שזה לא האולם אלא הצורך הכפייתי שלהם בשליטה, והיות שבן זוגי עד היום נושא עמו את צלקות יחסם המעוות כלפיו, סירבתי להיענות לדרישותיהם. הבנתי שהם מרגישים שהם מאבדים את הבן שלהם (שתפקידו בחיים היה להישאר רווק כדי שיהיה פנוי לטפל באחיותיו הבוגרות והרווקות, או לכל הפחות להינשא לבת זוג כנועה שתציב את משפחתו בראש סדר העדיפויות שלה) ושאם נוותר בנקודה הזו, הסיפור יחזור על עצמו שוב ושוב בקונסטלציות שונות בכל תחומי חיינו (לצערי זה בכל מקרה כך, כפי שאני יכולה להעיד ממרומי שישה עשר חודשי נישואין ושמונה חודשי הריון). בן זוגי, שהוא מטבעו עדין ורודף שלווה ושקט, ומאד קשה לו להיות בין פטיש וסדן כל כך דומיננטיים, החליט (באופן עצמאי ובלתי תלוי בי לחלוטין, לאחר שנפרדתי ממנו בגלל שלא רציתי להכריח אותו להימצא בעמדה כה בעייתית למשך כל חייו. הבחירה החופשית הזו היא נקודה קריטית מבחינתי) שהוא דבק בי ומשתחרר משליטתם, וכך היה. בסופו של דבר, לאחר נתק בן חודשים ארוכים, הם הגיעו לחתונה, הזמינו את כל חבריהם והכריזו שזו היתה חתונת המאה מבחינתם. זה לא מפריע להם לנסות להתערב לנו בחיים גם כיום, אבל לא ניתנת להם דריסת רגל ולו הקטנה ביותר על מנת לעשות זאת, ולכן הם לא מצליחים (לסבך לנו את החיים ולאמלל את בן זוגי במריבות מטופשות הם דווקא כן מצליחים, ולכן אמרתי שחייכם יהיו קשים, אבל שוב, מבחינתנו זה שווה את זה).

מה שכן, מאד אבל מאד מאד חשוב, לדעתי, שתימנעו מלקבל מהם כל עזרה שהיא, כספית או אחרת (משלוחי אוכל, שירותי בייביסיטינג ושאר סוגי עזרה שהורים נוטים לעתים להעניק לילדיהם). זה לא קל, אבל אחרת יהיה קשה עד בלתי אפשרי מבחינתכם להקים יחידה משפחתית עצמאית. כשאנשים כאלה מרגישים שיש להם איזשהו סוג של שליטה, הם נוטים לשחרר כל רסן. כשאתם עצמאיים לחלוטין, הם מבינים לכל הפחות שיחסי הכוחות שווים ושהרווח וההפסד של שני הצדדים שקולים זה לזה. כמו כן, לי היה חשוב לבסס את קווי היסוד של מערכת היחסים שלנו עם הוריו של בן זוגי מההתחלה (מרגע שהתארסנו), כדי שעל בסיסם נוכל לבנות את התא המשפחתי שלנו. אינני סבורה שהיה הוגן או חכם מצדי לו הייתי בוחרת להתפשר לפני החתונה ולהקשות עורף בהמשך. אלה דברים שכדאי להגדיר מראש יחד עם בן הזוג, כדי שהוא יוכל לקבל החלטות משלו בנושא.

אגב, הוריו של בן זוגי עדיין מנסים לשלוט בנו באמצעות מערכת היחסים שלהם עם בנם ("אם לא תעשו XYZ, יהיה בינינו נתק, לא נדבר איתכם, לא נראה את הנכד העתידי" וכו' וגו'), אבל לפחות לא מדובר בשליטה קיומית. זה מאד כואב, כי בן זוגי גבר מאד משפחתי ותלוי נואשות בתמיכה ובאישור של הוריו (כבר אמרתי שהם דפקו אותו לכל החיים ביחסם המעוות כלפיו?), אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה לתמוך בו ולנסות לשמש תחליף במידת האפשר, יחד עם הוריי וחבריו.

מה שלא יהיה, בהצלחה

אל תשכחי שזו אמורה להיות תקופה מאושרת בחייכם, ואל תאפשרי לגורמים עוינים לקלקל לכם את זה!

 

[עלה לא נידף]

 

[מיציפיצי1]

התערבבת איתם מוקדם מידי

את הגבולות הייתם צריכים לקבוע בתחילת הקשר שלכם והמעבר למגורים משותפים. כבר אז הייתם צריכים לעמוד על שלכם שאתם תשכרו לעצמכם דירה שמתאימה ליכולות הכלכליות של שניכם ואם הם רוצים לקנותת לבן שלהם דירה, זה בסדר אבל לא מחייב שתגורו בה (אפשר להשכירה ושבן זוגך יעשה עם הכסף מה שהוא רוצה). בנוסף, מאוד לא נכון שלפני החתונה לא שילמת שכירות כמו שותפה. אחר כך זה כבר עניין אחר. לדעתי אתם צריכים להפרד מהם כלכלית כמה שיותר מהר ומיוחד את.

 

[ayaht]

תחשבי שוב לפני שאת מכניסה את עצמך לביצה הזאת.

כן, חמותך לעתיד לא מעוניינת שתתחתני עם הבן שלה.
כן, היא תלחם בך בכל דרך אפשרית ותעשה הכל כדי להרוס לך את חיי הנישואין.
ו.. כן. לדעתי עשית שטות שאת מסכימה בכלל לגור בדירה שהיא שלה.

אם בן זוגך באמת חשוב לך, אם הוא אכן האחד שהיית רוצה לחיות איתו את חייך, אם את בכלל חשובה לעצמך...
אז..
אני הייתי מציעה לצאת מהדירה של אמו.
להבהיר לו שמכיוון שאמו כל כך מתנגדת לנישואין, את לא מעוניינת בשום מעורבות שלה בקשר בינכם.
שאם אתם בכלל נשארים יחד, זה יהיה אך ורק במימון שלכם. בהחלטות משותפות של שניכם. שאתם תעבדו ותסתדרו לבד, בלי שום עזרה כספית.
ו.. בלי מעורבות של הורים בכל תחומי החיים.
אתם זוג, לא חמולה.

תדחו את החתונה עד שתוכלו לממן אותה בעצמכם. ממילא מה שחשוב זה החיים המשותפים, לא השעתיים של המסיבה.

 

[הדסהש1]

לא צריך לנתק קשר אבל אפשר להגיע להסדר

חמותה של ביתימנסה להכנס לחיים וביתי אמרה לה שזה בינה לבין הבן
היא מידי פעם קונה משהו לילד בלי רצון ההורים .אבל הקשר טוב.
הבן שלה השתנה מאז החתונה כי שומע בקול האישה ולא עושה מה שהאמא אומרת
כך חיים כולם בשלום.ולגבי האיום שלא יבואו לראות את הנכד זאת תהיית
הבעיה שלהם הם\ יפסידו .

 

[feralcat]

למה הבעיה היא שלהם?

הבן אדם חיי רוב ימי חייו בלי נכד. יש לו ילדים. הילדים בשלב מסויים מסבירים לאותו אדם שאת אפו ידחוף במקום אחר.
אז המצב בפועל הוא שאין לו כבר ילדים. למה שהוא יהנה מנוכחות הילדים של אותו ילד בכלל ?
אם אדם אומר במילים אחרות שהוא פגוע, שהוא חש מרוחק מדבר כל כך קרוב כמו בן, צפוי שלא כל כך יתעניין בנכדיו. אז מה אותו זקן יפסיד באמת?

 

[feralcat]

בדיון הספציפי אין נכדים

אבל רציתי לדעת את הדעה בלי קשר לפוסט המקורי.

 

[B l u e D e v i l]

קראתי את הפוסט שלך בשבת

ולא היה לי זמן להגיב כמו שצריך, אז חשבתי על זה קצת.
אני לא מאלו שלוקחים עזרה שאני צריכה כל יום להשתחוות עליה.
חמותך אמרה לכם אני עוזרת רק אם אני קובעת. אם לא מתאים לכם שהיא תקבע תגידו לה תודה, אבל לא תודה. וזה הכל.
קחי בחשבון שעל כל דבר בחיים שלך היא תמצא לנכון להעיר,להגיב ולצפות ממך להקשיב, לבצע ולסתום. כי היא עזרה לך.
כי היא נתנה גג מעל ראשך. כי בזכותה את קונה בגדים בחנות ולא בשוק. בזכותה את קונה רכב ולא נוסעת באוטובוס. הכל יהיה בזכותה.
ועכשיו תעשי חישוב אם מתאים לך כל פעם שהנושא יעלה או שוב, להגיד תודה אבל לא תודה. וכן, כמו זוגות רבים וטובים סביבכם, לשלם שכירות/משכנתא, להתבאס בגלל זה ולשתוק.מצד שני, כל הביאוסים שאת מתארת פה ושעוד יבואו עליך יחסכו לך. בעיני עסקה לא רעה בכלל.

לגבי האיום שלא יגיעו לחתונה, תוציאי את עצמך מהמשוואה לגמרי!!!
את תעשי לך חתונה כמו שתמיד רצית (ושאת יכולה) ושבעלך יפתור עם הוריו אם הם לא מגיעים לחתונה של הבן שלהם או שהם סותמים את הפה.
חמותך חושבת שהיא מלכה.היא לא.

 

[סחלבונית]

אז ככה

אני מבינה שהבעיה היא של בעלי לעתיד עם הוריו. הוא מבין את זה גם וידבר איתם על מה שמפריע לו ועל ההתערבות והשליטה שהם מבקשים על חייו וכתוצאה מזה על חיינו.
הוא אומר שהוא לצידי ושיש לשים גבול ושזה יהיה תהליך שאי אפשר לצפות שהחל מהשיחה הדברים ישתנו לגמריי, זה תהליך שנצטרך אנחנו לךהשתנות כלפיהם ולשים את הגבול. מבחינתי אני מסכימה למצוא מקום שהם יאהבו ויהיה מקובל עליהם וגם עלינו, וגם בן זוגי אמר שלא נעשה חתונה שלא נאהב . מעבר לכך זו רק חתונה ואם זה מה שייתן להם שקט אז בסדר, אבל שלא ניתן אצבע ויקחו את כל היד. את זה נברר לפני שמסכימים ללכת לקראתם בדבר הזה.
מעבר לכך, החשש הגדול שלי הוא שבכל החיים היא תתערב ותבקש שליטה ושהמילה האחרונה תהיה שלה כמו שהיא רגילה. אבל בן זוגי מסכים איתי שככה זה לא יכול להיות ולא רוצה לוותר עלינו ועל מה שיש לנו ולכן אומר שהוא צריך לפתור את יחסיו עם ההורים שלו.
מבחינת הדירה אני רוצה לצאת מכאן ובן זוגי אומר שאם הדברים ימשיכו ככה אז זה מה שיקרה. אבל אולי נוכל להגיע להסכמה שאם נותנים מתנה אז לא מזכירים אותה אח"כ. לא אומרים בזכותי וכו'...
אני אוהבת אותו ורוצה להיות איתו אבל כל הסערה הזו מערערת אותי...ואני פוחדת שאני אחליט החלטה שאתחרט עליה בהמשך חיי.
מצד שני בשוטף הם לא מתערבים... כנראה ששנינו נצטרך ללמוד לעמוד על שלנו בעתיד ולהעמיד במקום את האחר כשהוא עובר את הגבול שלנו.

לא יודעת מה לעשות...

 

[B l u e D e v i l]

יש הבדל בין

הורים שבאו ואמרו לכם שהמחקום שבחרתם מאוד מציק להם והם מבקשים שתבחרו מקום אחר, לבין הורים שמפילים עליכם אולטימטום - וגם אחד כזה שפוגע בהם ודי מחוצף.
אני לגמרי בעד להתחשב בדעה, כי בסך הכל, חלק מהמוזמנים יהיו בני משפחה שלהם וחברים שלהם, אבל יש דרך ויש גם גבולות. אם הית באה ומספרת רק את סיפור החתונה, התגובה שלי היתה שונה. לכן קצת מפליא אותי שאת מתיחסת לזה כאל מקרה בודד. יש לך פה מקרה של חמות ש*את* זו שמספרת שמעוניינת לקבוע לכם את התנהלות החיים. היום זה איפה תתחתני, מחר זה איך יראו ההזמנות. אתמול היא כבר הודיעה לך איך תראה הדירה שלך ואפילו הראתה לך את הדלת למקרה שזה לא מוצא חן בעיניך - ופה בערך עובר הגבול שלי. בזה שוקבעים לי איך תראה הדירה שאגור בה. אם היא רוצה לעזור ולתת לכם כסף לקנות דירה - זו עזרה. לא זה שהיא קובעת איפה תהיה הדירה, איך תראה הדירה ובוחרת דברים שלא מתאימים לכם.
אלא אם כן היא מוכנה לנסח את העזרה בצורה אחרת - אני קונה לעצמי דירה ומעצבת אותה כרצוני. ובמקום להשכיר אותה ולעשות מהנכס כסף, אני מרשה לכם ברב טובי לגור בה.בינתיים. ואז גישת ההסתכלות היא כבר שונה.
חשוב מאוד מאוד נושא הניסוח גם להמשך הדרך.

מה שעוד לא ברור לי, חוץ מגן ואולם, מה עוד נשאר אלא אם כן יש לה גינה אדירה ולכם יש 100 מוזמנים והיא מוכנה שתעשו אצלה?
אתם מתחננים חתונה מתחת למים? על יכטא? לטוס למרתה-ויניירדס על חשבונה? מה האופציות?

ועוד דבר אחרון לסיכום - שימי לב טוב על שם מי רשומה דירת המתנה וקבלי החלטה גם לגבי כך. קשה לחשוב על זה היום, אבל אם תהי עם 3 ילדים קטנים ותריבי איתה, יהיה הרבה יותר קשה להיזרק לרחוב. כמו כן, אם תתגרשי פתאום חלילה, וזה כן משהו שאת צריכה לחשוב עליו מראש - אם הדירה שלה ורשומה על שמה, את תצטרכי למצוא לעצמך דירה אחרת עם שלושה קטנטנים ובלי כסף לקנות דירה חדשה כי לא טרחת לחסוך כשסמכת עליה.

 

[סחלבונית]

אוקיי

נכון שזה לא מקרה יחיד, הבעיה כאן היא שהיא מאוד שתלטנית ושהבן זוג שלי לא עומד מספיק על שלו עד עכשיו. הוא מבין שצריך לשנות את המצב. אם הוא מתכוון לעשות כדי שהמצב ישתנה ותומך בי זה משהו , לא?
מבחינתי זה הרבה כי יש כאלה שגם לא מצדדים בבת הזוג ולא מבינים מה הרעש/בעיה.
לגביי החתונה, אנו מסכימים שהדרך שבה מציגים את הדברים חשובה לא פחות מהבקשה ואם היו מבקשים יפה ולא תוקפים או פוסלים כל דבר שלאט מתאים להם הדברים היו נראים אחרת.
הבירור צריך ליעשות מה עוד חוץ ממקום החתונה הם מבקשים "לקבוע". ואז נראה מה עושים.
לגביי הבית, אנחנו מעצבים אותו איך שבא לנו. נכון שהשיפוץ לא נעשה לפי רצוננו אבל את המטבח והריצוף למשל בן זוגי כן היה שותף להחלטות. לדעתי לי לא היה מקום בקבלת ההחלטות האלה כי לא הייתי אישתו בזמנו.
הדירה היא על שם בן זוגי.
אני לא באה לקחת מאף אחד מה שלא שלי, אני באה והולכת עם הדברים שלי. מהרגע שאנחנו יחד כל מה שבנינו יחד וחסכנו יחד הוא של שנינו. במקרה של גירושים חס וחלילה.
ואני חייבת לומר שאני לא סומכת עליה בשום דבר. אני עובדת, מפרסנת את עצמי יחד עם בן זוגי, אנחנו מקיימים את כל החיים הכלכליים שלנו לבד לגמריי. נכון שאנו לא משלמים שכ"ד אבל שאר ההוצאות הם שלנו בלבד.
אז אני לא מבינה למה הכוונה "סומכת עליה" ולכן אני לא חוסכת ...אשמח להסבר כי אולי את מתכוונת למשהו שאני צריכה לקחת בחשבון ואני לא מבינה.

אם בן זוגי יציב לה עובדה שאם אנו גרים בדירה הזו אז היא לא אומרת לנו יותר דבר על כך, האם זה "בסדר"? ברור לי שהכי טוב זה לעזוב את הדירה ושלא תהיה לה שליטה כלכלית עלינו. אבל איך שאבא לשי אומר, לעזוב תמיד אפשר, בוא ננסה קודם להגיע להסכמה/הסדר בנושא של ה"מתנות". אם נותנים מתנה אז לא מזכירים אותה אח"כ. נכון שהיא תמיד תחשוב - שתחשוב. לשנות אותה אני לא יכולה אבל לומר לה עד פה אני כן. כרגע זה לא תפקידי אלא זה של בן זוגי ובהמשך החיים כנראה שגם אני אצטרך לעשות את זה - עם הילדים שלי. היא לא מתערבת באופן קבוע כל שני וחמישי, היא לא מתערבת על עניינים קטנים. כשיש משהו מהותי על הפרק אז היא מתערבת.
אנחנו לא ניתן לה להחליט על כל החתונה רק כי היא שמה כסף. מבחינתי שלא תשים. אני מעדיפה את זה. אבל בן זוגי רוצה קודם לדבר איתה ולראות מה קורה שם ומה היא רוצה.
אני לא רוצה ללכת ראש בראש ולומר שנעשה חתונה בלי הצד שלה ובלי הכסף שלה. כי זה יפגע בסופו של דבר בבן זוג שלי. הוא מבין שצריך לפתור את המצב ומתכוון לעשות את זה.
אני מניחה שהזמן יגיד אם זה הולך לכיוון של פתרון אולא. ואני יודעת שכנראה נעבור את זה ועוד X זמן יבוא משהו חדש ונצטרך כל פעם לעמוד על המשמר. אבל אם נהיה בכך יחד, האם בגלל זה לוותר על האהבה שלנו ועל הקשר שלנו?

 

[B l u e D e v i l]

אז אני באמת לא מבינה מה בעיה ואיזו עזרה את

מבקשת מהפורום.
אין לך שום בעיה עם חמותך והכל בסדר. היא שתלטנית אבל זה בקטנה ואת מתמודדת. במיוחד כי בן זוגך לטובתך-נהדר
הדירה עוצבה על פי רצונו של בעלך והיום גם שלך.-יפה מאוד
אתם מתכננים לראות מה הם עוד יבקשו ולקבל החלטה זוגית משותפת איך להתמודד - כל הכבוד.

את ובעלך החלטתם איך אתם עומדים לפנות אליה ומה הבקשה שלכם ואיך תגיבו במידה ולא תענו - גם נפלא.
את ממש מרוצה מהעזרה שאת מקבלת ממנה ומוכנה לסתום בשביל להמשיך ליהנות ממנה, גם אם מדי פעם יצא לך קצת קיטור האוזניים - שוב, נהדר.

ולוותר על האהבה ועל הקשר מעולם לא היתה אופציה.איך פתאום את שואלת את זה?
התשובה לשאלה הזו היא ברור שלא לפי מה שאת מתארת.

 

[סחלבונית]

לא מדויק

יש לי בעיה עם זה שהיא שתלטנית אבל אין לי אפשרות לשנות אותה. אין לי טעם לחיות בפנטזיה שהיא תשתנה.
הדירה הלא מעניין אותי איך המטבח או הריצוף או החלונות - סוס שמקבלים מתנה לא בודקים לו את השיניים. מה שיש לי בעיה איתו זה זה שהיא מזכירה לי שאני גרה בדירה שלה.
אז אני לא מוכנה לקבל עזרה ושיגידו לי זעזרו לי אם עוזרים אז עוזרים בלי לומר. או שיעבור לי מעל הראש, זה משהו שגם אלמד לעשות אני מניחה. שתגיד ותחשוב - כי אני לא יכולה לשלוט על המחשבות/המילים שלה ולשנות את הגישה שלי.
שלא יזיז לי .. עד כמה שאפשר...אני מניחה שרבות עושות זאת או לךפחות מנסות.
אני באמת חושבת ובעצם רוצה למשוע האם זה מספיק שבעלי יעמוד לצידי ויציג איתי עמדה אחידה. לא בציניות...
אני פשוט מניחה שיש עוד בנות שנמצאות במצב דומה ויכולות לתת לי טיפים ומילים למצב מהניסיון שלהן.
כמובן שאני לא שוללת את אפשרות היציאה מהדירה הזו, אני רוצה אבל עוד לא הצלחתי לדבר על זה עם בן זוגי כי הוא לא בארץ כרגע.. וזה לא משהו שמחליטים ברגע.

 

[B l u e D e v i l]

נמר לא יהפוך חברבורותיו

לגבי החמות - היא שתלטנית. אולי אפשר לשנות אותה אבל את לא ממש רוצה להיכנס לזה. לפי מה שאת כותבת.הרי בסך הכל אתם בסדר ומגיעים להסכמות. ואת תלמדי להתמודד עם כל מה שלא.
שימי לב שאני עניתי לך בהתחלה בהתאם למה שאת כותבת פה - אני לא מוכנה לקבל עזרה ושיגידו לי....
ואת ענית לי שאת ממש בסדר עם זה. כשכתבתי לך שאיזה יופי שאת ממש בסדר עם זה, את שוב לא בסדר עם זה.
את בטוחה שהגעת להחלטות עם עצמך מה את רוצה לשנות?? אם את בסך הכל רוצה לשפוך קיטור זו גם אפשרות מקובלת בפורום. רק פשוט תגידי את זה במפורש כי חבל שאנחנו (או במקרה הזה אני) מתרכזת בלנסות לפתור את הבעיה כשהיא בעצם לא בעיה.

ולגבי הבעל שוב, אני באמת באמת לא מבינה את השאלה אם זה בסדר שבעלך יעמוד לצידך.
ברור שזה בסדר. למה הוא מתחתן איתך אם לא כדי שתוכלו להציג חזית אחידה (לא נכתב בשום ציניות)? אתם כרגע זוג שאמור להציג חזית אחידה מול כל העולם כולל הילדים שלכם. מותר לכם לא להסכים, יהיו לכם וודאי ריבים,ויכוחים,חילוקי דעות ודיונים. אבל מול העולם אתם אמורים להציג חזות אחידה. הוא אמור לתמוך בך. כמו שאוהבים אצלנו בפורום לצטט - ויעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. זה לא משפט שנאמר בציניות, זה מה שמצופה מגבר שבוחר לו אישה.

וטיפ בכל הנוגע לחמותך, כמו שאת כותבת את מסוגלת להתמודד עם המצב. כן, זה קשה, אבל כל עוד בעלך לצידך את מסתדרת גם אם מדי פעם קצת רועד לך הפיוז.
על כן, סכמי עם בעלך סופית את העמדה שלכם בנוגע לכל עזרה עתידית. לאו דווקא שמתבטאת במתן כסף ביד ואיך אתם רואים אותה. מה אתם מוכנים לספוג ומה לא. באיזה חלקים הוא מוכן להתערב ולעמוד מולה ובאיזה חלקים הוא יצפה ממך לעשות את זה. ממש תקבעו את הנושא הזה. שלא ימאס לו עוד 3 שנים והוא יפיל עליך להיות הרעה כל פעם שאתם לא מסכימים איתה. אלא אם כן זה מתאים לך (וזה בסדר גמור) ואת מוכנה להיות זו שבעתיד תהיה החומה מולה. יש הרבה שמתנהלים ככה - אישה מול אישה ומשחררות את הבעל "מהחפירות".

לגבי הדירה, אף אחד לא עומד לכם עם סטופר כרגע - גם לא היא. אז בהחלט יש לכם זמן לקבל החלטות. אבל אתם צריכים לקבל החלטות (בהתאם לטיפ מלמעלה) ולדעת ביום הדין אתם עומדים בהם. אם זה אומר שאתם מציבים לה תנאי מצדכם, אתם עוזבים במידה והיא לא עומדת בו.
זה מאוד לא נעים לשמוע כל הזמן נתתי,עזרתי, אתם נמצאים איפה שאתם נמצאים בזכותי. כל עזרה במקומה מונחת. אבל היא עדין לא מסובבת את העולם.

 

[Alice07]

חכי שהיה לכם ילד

עכשיו אולי לא אכפת לך להבליג לה, אבל כשיהיה לך תינוק זה יהיה להתערב ביקר לך מכל.
דבר שני, מניסיון עבר שלי - כשההורים "מסרסים", בסוף הגבר שלך כבר לא ירגיש לך כל כך גבר.

עצתי לך - עצמאות כלכלית והצבת גבולות. אין מחיר לחופש ואת זה תרגישו כשתפרשו כנפיים הרחק מהדירה ומהאוטו של המאדאם.

 

[אסתי קלי]

אם הדירה רשומה על שם בעלך אתם יכולים למכור

אותה ולקנות אחרת שתהיה לפי טעמכם, למה לעזוב?

לגבי החתונה.........כמו שאמרו לך,יש הבדל בין לתת עיצות איפה כדאי לקיים לבין לתת אולטימטום על השתתפות

בעלך צריך להגיד לאימו שתשמחו להתייעץ עמים ולשמוע את דעתם אבל א הם מתכוונים לאיים באי הגעה לחתונה אז שיקחו בחשבון שהם עלולים להזיד את החתונה של הבן שלהם.