חדשה פה...
היי,
אספר קצת עלינו - אנחנו יחד שנתיים וחצי והחטלנו להתחתן לפני כשבועיים. אמא שלו אישה מאוד שתלטנית, מאוד מעריצה את בנה, ויש להם גם הרבה כסף. היא קנתה דירה לכל אחד מהילדים וכשרצינו לעבור לגור יחד לפני שנה וחצי ראינו יחידות דיור כמו כל זוג צעיר בתחילת דרכו ואהבנו אחת והיא ישר אמרה "הבן שלי לא יגור ביחידת דיור. חכו ונעזור לכם." קנו דירה ואנו גרים בה. תחילה רצתה שאשלם סכום ( רק אני הבת זוג) ואח"כ אחותו שהיא יותר אסרטיבית ועם פה וגם גרה עם חבר בדירה שההורים קנו לה הורידה אותם מזה בטענה שהם עושים את זה כדי לעזור לנו אז למה שנשלם? במה העזרה אם כך...
כעבור חודשיים מהכניסה לדירה הם החליטו לשפץ ( בגלל שקיבלו כסף ורצו להשקיע חכם וזו גם דירה מאוד ישנה) ואז עברה עלינו תקופה גם מאוד לא פשוטה כי בכל לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצים ואם שאלו ואמרנו אז מחלק מהדברים בכלל התעלמו. אני לא התערבתי כי זו לא דירה שלי ולמרות שהיה ברור כבר אז שנתחתן ידעתי שבעל המאה הוא בעל הדעה וזה שלה ולכן אני שותקת. בן הזוג שלי הרגיש שבוחרים הכל לדירה שהוא יגור בה ולא מתחשבים בו וזה פגע בו. המשכנו הלאה וניסינו לראות את הצד החיובי של הדבר שזו דירה ולא נבודק את השיניים של הסוס...
היתה סגה נוספת לפני שעברנו לגור יחד שהיא לכלכה עליי וידעה שאני שומעת ובכל זאת לא עצרה - היא אישה מאוד קשה עם לשון חלקה וחדה. ובן זוגי היה בשוק שלא ידע לעצור אותה, רק אחר כך. לא פעם חלפה במוחי המחשבה האם עלי להיפרד בגלל העניין הזה של אימא שלו.
היה עוד אירוע שבו היא רשמה לו שאני היפוכונדרית ושלא קל לחיות עם מישהו כזה ושאם זה מה שהוא רוצה, שהוא חייב "ליישר" אותי וכו'. והוא ענה לה שזו החלטה שלו ושהדברים הם לא ככה. כלומר ענה לה.
כעת שהחלטנו להתחתן, ההורים שלנו שמים בדיוק אותו סכום. כלומר אני גם בעלת המאה ובעלת הדעה ואני שווה כמו כולם פה.
הבן זוג שלי שהה בחו"ל מטעם עבודה לכמה ימים ובזמן הזה היא חפרה לי בכל האמצעים הטכנולוגיים על רעיונות לחתונה שוהחתונה לא צריכה להיות רגילה ובנאלית כי זה רע בעיניה ושצריך לעשות משהו אחר וצנוע ולא מנקר עיניים. בקיצור לדבריהם - חתונה לא חתונתית. שלשום היא רשמה לי סמס שאם החתונה תהיה בגן/אולם היא לא תבוא לחתונה.
בטלפון היתה שיחה סוערת שהיא צעקה ובכתה והיתה לגמרי דרמה קווין, וכשאמרתי לה שזו החתונה שלנו היא אמרה לי שהדירה שאני גרה בה היא שלה והאוטו שאני נוסעת בו הוא שלה. זה הפריע לי יותר מכל. אם היא "נותנת מתנה" אז מה היא מזכירה לי? היא התכוונה לומר שכמו שאני נהנית "מהמתנות" האלו היא צריכה להבנות מהחתונה שלנו ושזה צריך להתאים לכולם ולהם לא מתאים אירוע בגן/אולם מנקר עיניים. יש לציין שאנחנו רוצים משהו פשוט וצנוע וממש לא מנקר עיניים, וכנראה שההגדרות שלנו ושלהם למנקר עיניים שונות.
דברתי עם בן זוגי והוא הסכים איתי ואמר שצריך לדבר איתם ולהסביר להם את המקום והגבול שאותו הם לא יכולים לעבור. שהבעיה היא הוא ולא אני - הוא מבין שלא חשוב אם זו אני או מישהי אחרת. שהוא צריך ללמוד לעמוד על שלו מול אמא שלו אבל שנינו יודעים שקשה לו. הוא אמנם עשה זאת בעבר באירועים האחרים אבל שוב זה קורה.
הם לא יכולים להחליט עבורנו איך נתנהל. הוא מתחיל להבין מה שאני מזמן הבנתי וזה שהם קונים אותנו בכסף - נכון שזה נוח לא לשלם שכ"ד אבל על זה משלמים מחיר גבוה אחר והוא מבין את זה ומסכים איתי שאם זה יימשך כך אז נשקול לעבור מכאן.
הוא אמור לחזור היום ומחר לדבר עם אמו על הכל.
השאלה שלי היא, מהניסיון שלכם, איך מתמודדים?
האם גם האישה צריכה להציב גבולות ולדבר או רק בן הזוג שזו אמא שלו?
אני יודעת שהוא ידבר איתה ויגיד לה את הדברים, אבל אני יודעת גם שהיא יודעת לרכך אותו. אני לא רוצה שהם יריבו אבל אני מבינה שזה עכשיו או לעולם לא וגם הוא מבין. אני פוחדת שהוא לא מספיק חזק לעמוד מולה. הוא אומר שהם חייבים להבין שהוא ילד גדול ועושה את ההחלטות שלו ולכבד אותם. מבחינתנו אם הכסף = דעה שלהם אז אנחנו לא רוצים אותו. אנחנו מוכנים לשמוע רעיונות אבל שלא יכריחו אותנו לבחור מה שמתאים להם בלבד.
וחוצמזה שהחתונה זה רק זרז, אח"כ זה יהיה דבר אחר.
יש לציין שבשוטף אנחנו בסדר, לא חברות ולא חיבוקים וזה.. אבל בסדר...
פשוט שכל אירוע כזה מביא לי ספקות ומחשבות האם עליי "לברוח" לפני שאנחנו נשואים.. הקשר שלנו מצויין, אנחנו אוהבים והכל בסדר למעט הדבר הזה. אני מבינה שהוא הבעיה שהוא צריך לעמוד מול אימו ולהיות עם גב חזק.
כולם אומרים לי שזה שהוא תומך בי ומסכים איתי זה העיקר.
סליחה על החפירה..
היי,
אספר קצת עלינו - אנחנו יחד שנתיים וחצי והחטלנו להתחתן לפני כשבועיים. אמא שלו אישה מאוד שתלטנית, מאוד מעריצה את בנה, ויש להם גם הרבה כסף. היא קנתה דירה לכל אחד מהילדים וכשרצינו לעבור לגור יחד לפני שנה וחצי ראינו יחידות דיור כמו כל זוג צעיר בתחילת דרכו ואהבנו אחת והיא ישר אמרה "הבן שלי לא יגור ביחידת דיור. חכו ונעזור לכם." קנו דירה ואנו גרים בה. תחילה רצתה שאשלם סכום ( רק אני הבת זוג) ואח"כ אחותו שהיא יותר אסרטיבית ועם פה וגם גרה עם חבר בדירה שההורים קנו לה הורידה אותם מזה בטענה שהם עושים את זה כדי לעזור לנו אז למה שנשלם? במה העזרה אם כך...
כעבור חודשיים מהכניסה לדירה הם החליטו לשפץ ( בגלל שקיבלו כסף ורצו להשקיע חכם וזו גם דירה מאוד ישנה) ואז עברה עלינו תקופה גם מאוד לא פשוטה כי בכל לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצים ואם שאלו ואמרנו אז מחלק מהדברים בכלל התעלמו. אני לא התערבתי כי זו לא דירה שלי ולמרות שהיה ברור כבר אז שנתחתן ידעתי שבעל המאה הוא בעל הדעה וזה שלה ולכן אני שותקת. בן הזוג שלי הרגיש שבוחרים הכל לדירה שהוא יגור בה ולא מתחשבים בו וזה פגע בו. המשכנו הלאה וניסינו לראות את הצד החיובי של הדבר שזו דירה ולא נבודק את השיניים של הסוס...
היתה סגה נוספת לפני שעברנו לגור יחד שהיא לכלכה עליי וידעה שאני שומעת ובכל זאת לא עצרה - היא אישה מאוד קשה עם לשון חלקה וחדה. ובן זוגי היה בשוק שלא ידע לעצור אותה, רק אחר כך. לא פעם חלפה במוחי המחשבה האם עלי להיפרד בגלל העניין הזה של אימא שלו.
היה עוד אירוע שבו היא רשמה לו שאני היפוכונדרית ושלא קל לחיות עם מישהו כזה ושאם זה מה שהוא רוצה, שהוא חייב "ליישר" אותי וכו'. והוא ענה לה שזו החלטה שלו ושהדברים הם לא ככה. כלומר ענה לה.
כעת שהחלטנו להתחתן, ההורים שלנו שמים בדיוק אותו סכום. כלומר אני גם בעלת המאה ובעלת הדעה ואני שווה כמו כולם פה.
הבן זוג שלי שהה בחו"ל מטעם עבודה לכמה ימים ובזמן הזה היא חפרה לי בכל האמצעים הטכנולוגיים על רעיונות לחתונה שוהחתונה לא צריכה להיות רגילה ובנאלית כי זה רע בעיניה ושצריך לעשות משהו אחר וצנוע ולא מנקר עיניים. בקיצור לדבריהם - חתונה לא חתונתית. שלשום היא רשמה לי סמס שאם החתונה תהיה בגן/אולם היא לא תבוא לחתונה.
בטלפון היתה שיחה סוערת שהיא צעקה ובכתה והיתה לגמרי דרמה קווין, וכשאמרתי לה שזו החתונה שלנו היא אמרה לי שהדירה שאני גרה בה היא שלה והאוטו שאני נוסעת בו הוא שלה. זה הפריע לי יותר מכל. אם היא "נותנת מתנה" אז מה היא מזכירה לי? היא התכוונה לומר שכמו שאני נהנית "מהמתנות" האלו היא צריכה להבנות מהחתונה שלנו ושזה צריך להתאים לכולם ולהם לא מתאים אירוע בגן/אולם מנקר עיניים. יש לציין שאנחנו רוצים משהו פשוט וצנוע וממש לא מנקר עיניים, וכנראה שההגדרות שלנו ושלהם למנקר עיניים שונות.
דברתי עם בן זוגי והוא הסכים איתי ואמר שצריך לדבר איתם ולהסביר להם את המקום והגבול שאותו הם לא יכולים לעבור. שהבעיה היא הוא ולא אני - הוא מבין שלא חשוב אם זו אני או מישהי אחרת. שהוא צריך ללמוד לעמוד על שלו מול אמא שלו אבל שנינו יודעים שקשה לו. הוא אמנם עשה זאת בעבר באירועים האחרים אבל שוב זה קורה.
הם לא יכולים להחליט עבורנו איך נתנהל. הוא מתחיל להבין מה שאני מזמן הבנתי וזה שהם קונים אותנו בכסף - נכון שזה נוח לא לשלם שכ"ד אבל על זה משלמים מחיר גבוה אחר והוא מבין את זה ומסכים איתי שאם זה יימשך כך אז נשקול לעבור מכאן.
הוא אמור לחזור היום ומחר לדבר עם אמו על הכל.
השאלה שלי היא, מהניסיון שלכם, איך מתמודדים?
האם גם האישה צריכה להציב גבולות ולדבר או רק בן הזוג שזו אמא שלו?
אני יודעת שהוא ידבר איתה ויגיד לה את הדברים, אבל אני יודעת גם שהיא יודעת לרכך אותו. אני לא רוצה שהם יריבו אבל אני מבינה שזה עכשיו או לעולם לא וגם הוא מבין. אני פוחדת שהוא לא מספיק חזק לעמוד מולה. הוא אומר שהם חייבים להבין שהוא ילד גדול ועושה את ההחלטות שלו ולכבד אותם. מבחינתנו אם הכסף = דעה שלהם אז אנחנו לא רוצים אותו. אנחנו מוכנים לשמוע רעיונות אבל שלא יכריחו אותנו לבחור מה שמתאים להם בלבד.
וחוצמזה שהחתונה זה רק זרז, אח"כ זה יהיה דבר אחר.
יש לציין שבשוטף אנחנו בסדר, לא חברות ולא חיבוקים וזה.. אבל בסדר...
פשוט שכל אירוע כזה מביא לי ספקות ומחשבות האם עליי "לברוח" לפני שאנחנו נשואים.. הקשר שלנו מצויין, אנחנו אוהבים והכל בסדר למעט הדבר הזה. אני מבינה שהוא הבעיה שהוא צריך לעמוד מול אימו ולהיות עם גב חזק.
כולם אומרים לי שזה שהוא תומך בי ומסכים איתי זה העיקר.
סליחה על החפירה..