חדשה פה

[d80]

חדשה פה

ראתית את הפורום ונשאבתי לכל מה שכתבו פה, אני לא יודעת איך להתחיל אז אני מצרפת משהו שכתבתי אשמח לשמוע תגובות.

 

[adamsplit]

ערב טוב די

נעים מאד, אדם דבר ראשון אני רוצה לתת לך

גדול. ברוכה הבאה אלינו, שמחים שאת פה. המצב שאת מתארת הוא לא קל.. החיים הם לפעמים קרב, ואנחנו עייפים מכדי להרים את החרב.. אני עוד לא מכיר אותך מספיק טוב כדי לתת דעה, אבל לפי מה שאני רואה, אני חושב שכדאי שתפסיקי לומר שהחיים ייעדו לך דבר זה או אחר. אין גורל, רק מה שאנחנו עושים, ומה שקורה מסביבנו. כתבתי כמה הודעות למטה, בשחרור הקיטור של מנהלתנו האהובה את שיר האומץ, תקראי ותחווי דעה.. עכשיו שאת כבר פה, בואי שבי בנוח.. משהו לשתות? תה, קפה, כמה סוכר?

 

[פרפרי אהבה]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo24.gif

את כותבת מאוד יפה, אבל גם מאוד מסתורי. נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה בכלל והכוחות נגמרים וזה טבעי לגמרי. אם תרצי יותר לפרט על האישיו שמטריד אותך, נשמח לשמוע

 

[d80]

היי תודה על התגובות

קוראים לי דנה אני בת 28 אחות מוסמכת עם תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, ועדיין בגלל בעיות בריאותיות כמו סכרת או העובדה שאני לא יכולה ללדת בגלל שיש לי תסמונת טרנר שזה חסר של כרומוזום X שגורם לכל מני בעיות לא בהכרח ניראות לעין, החלטתי שאני לא מספיק טובה לחיים האלה, זה כבר גיל שאין הסברים ללמה אין לך אף אחד,כל החיים הסתרתי את זה וקשה ליצור קשר שחיים בצורה כזאת, והרגשה של לבד, אני עובדת גם במחלקה פנימית אני אוהבת את האנשים והאחראית שהיא ממש טובה, אבל אני עובדת משמרות וזה מתיש אז אני גם בקושי יוצאת כי אני אישית יוצאת ממשמרת בלי כוחות לא פיזית ולא נפשית העבודה עצמה קשה, אני שמחה שאני במחלקה הזאת ושיש לי עבודה ואני מסוגלת לעבוד, אבל המצברים מתרוקנים.לא מתאימה לי העובדה אפילו לפרסם את זה ולכתוב באינטרנט, מנסה לשנות את החשיבה שלי, וליצור קשרים. תודה על המחמאה על הכתיבה. ושוב תודה על התגובות.

 

[efriend]

הסברים ללמה אין לך אף אחד

החברה "המתקדמת", שלנו כבר מקבלת שאפשר לחיות בזוג בלי להתחתן, שאפשר להביא ילדים בלי להתחתן, שאישה יכולה להביא ילד לבד, שזוג שני גברים או שתי נשים, ואולי, אולי....יום אחד אפילו מותר יהיה להיות לבד. שימי קצוץ על כולם. גם אני חי לבד, אצמם לגברים זה יותר קל אבל אני בן 34, אז זה מתקזז. אם את רוצה להיות בקשר זה משהו אחר, אבל אם זה בגלל הלחץ - יש גם צרות חיים אחרות, שאינון זוגות ומשפחות, ולצורות החיים האלה יש זכות קיום לפחות כמו לזוגיות אלתרנטיבית!

 

[נטע....]

אני מניחה שהתכוונת לצורות חיים

ולא לצרות חיים

(סליחה אם אני נשמעת קטנונית פשוט ברגע הראשון קראתי את זה ככה ולקח לי רגע או שניים להבין את המשמעות האמיתית של המשפט

)

 

[efriend]

תודה

עניתי בלהט רב מידי ולא שמתי לב לטעויות הדפוס...

 

[efriend]

להתחיל בקטן

אחלק את תגובתי לשניים. יש שני דברים שתפסו אותי בהודעה שלך: האחד הוא תחושת חוסר הטעם שבחיים, והשני הוא החומות שאת בונה מסביב ולא נותנת להתקרב לאנשים. אתחיל מהראשון. אני חושב שזו אשליה שכולם מצאו את הטעם ואת דרכם בחיים ואת לא. לדעתי תחושת חוסר הטעם בחיים לא באמת קשורה ל"מסלול" בו אנשים נמצאים בחיים, וגם אנשים עם משפחה וילדים, או אנשים עם עיסוקים שכביכול משאירים יותר חותם (כמו שאמרת), מרגישים את חוסר הטעם. כשאנחנו ילדים תמיד בונים בנו ציפיות לחיים מאושרים, כשלמעשה ההורים שלנו, ושאר המבוגרים שהקיפו אותנו ומכרו לנו את הלוקש הזה, לא חיו באושר, וגם לא הכירו אף אחד שחי באושר. את חיה חיים "רגילים", שלא "קורה" בהם הרבה, ואת מרגישה שמשו לא בסדר. אבל לדעתי הכל בסדר. אלה החיים. איש חכם אחד פעם אמר לי שמה שאנחנו צריכים לעשות בחיים זה לצבור כמה שיותר "נקודות אושר", כלומר לעשות בחיים כמה שיותר דברים, מקצרי טווח ועד ארוכי טווח (באיזון נכון), שגורמים לנו להרגיש טוב, וזה הכל. ומכאן זה הופך למשהו נקודתי. האם נחמד לך לעבוד במה שאת עובדת? אם לא, אולי אפשר לחשוב על להתפח לאנשהו בכיוון הזה. את רוצה להיפתח לאנשים - נהדר, תנסי להתקדם בכיוון הזה (עוד על כך בהמשך). אל תזלזלי גם בדברים קטנים יותר, כי גם הם מעניקים לנו נקודות אושר ובהם קל יותר לעשות שינויים. אני לא יודע מה את אוהבת, אבל אני מתכוון דברים כמו ספורט, תיאטרון, ספרים, כל אלה מעניקים נקודות אושר. אז תתחילי בקטן, והתוצאות מורגשות לאורך זמן. ולגבי להיפתח בפני אנשים - זה החלק הקשה, כי בד"כ מה שעוצר אותנו מלהיפתח לפני אנשים הם דברים עמוקים שקשה להתגבר עליהם. כאן אולי שווה לשקול טיפול פסיכולוגי. וברכותיי על כך שעשית צעד ונפתחת לפנינו, אולי זה אפילו ייגמר באיזו חלקיק של נקודת אושר, אה? וכרגיל אני מוסיף - שכתבתי רק על איך שאני מבין את הדברים ויכול להיות שזה לא בכיוון, כי מה אני יודע בכלל?

 

[ורד של אהבה]

אני כ"כ מזדהה

הרבה ממה שכתבת אני גם מרגישה ואני רוצה להגיד לך שמי שיסתכל עלי מהצד, עשוי לחשוב שאני מאלה שדווקא "הצליחו", יש לי כל מיני דברים שמוגדרים ככה (נשואה, תואר וכו'), והנה, אני גם מרגישה כמוך, לא מכירה את עצמי, לא מבינה מה אנשים מוצאים בי, ועוד. אני חושבת שבמצב הנפשי הזה (שאנחנו קצת שותפות לו), העניין הוא לא בלהשיג את הדברים הללו, אלא בלטפל קודם כל בעצמך, לפתור את הפלונטר הפנימי, למצוא את הדרך להכיר ולקבל ולאהוב את עצמך. אני עוד לא יודעת איך עושים את זה, אם אני אמצא דרך אני אעדכן... בינתיים קבלי

אה, ועוד דבר, את כותבת כל כך יפה, תמשיכי. תכתבי. אולי את כבר כותבת אני לא יודעת, אולי לא, אולי תנסי לכתוב לעצמך סוג של "יומן"? אני חושבת שכתיבה מעבר להיותה סוג של תרפיה, יכולה גם להעלות לתודעה שלך דברים שלא חשבת עליהם, על עצמך, וכדומה. וחוץ מזה, זו כבר נקודת ציון ראשונה להכרות איתך, כמי שיודעת לבטא רגשות ותחושות באופן כ"כ יפה. מקווה שלא התפלצנתי יותר מדי ולא נכנסתי לך לקישקע בטעות אני

 

[Caesarus]

ברוכה הבאה

כמה דברים שבלטו אצלך בהודעה, הראשון הוא אובדן דרך, לדעתי זה בדרך כלל קורא כאשר מסתכלים יותר מידי על אנשים אחרים והדרך שלהם, אם את מרגישה שעדיין לא מצאת את דרכך אז כניראה יש לך דרך יחודית משלך, שאך ורק את יכולה למצוא אותה. השני הוא בדידות מסוימת, לדעתי זה עיניין שמאוד משתנה בתקופות שונות של החיים , והאמת שלדעתי זה לא כזה חטא גדול, לפעמים נחמד גם להשקיע בעבודה או לקרוא ספרים טובים, ועם הזמן הבדידות תחלוף מעצמה.

 

[d80]

אני קוראת את התגובות

ואני ממש עם דמעות פעם ראשונה שאני לא מרגישה לבד, ועוד אנשים עוברים או עברו דברים דומים, לפחות מנסים להבין מה אני עוברת כי ברור שהרבה בראש, מנסה להחליף את הסרטים שרצים בראש, שמחה שמצאתי מקום עם אנשים מדהימים שתומכים, אני יוצאת למשמרת לילה מחוזקת, תודה לכולם.

 

[נסיכת הכוכב]

חמודה אני באותו מצב

בגיל 31 שסיימתי את הטיפולים בהוצקין הבנתי שבגלל הריאות נפגעו ,אני לא אוכל ללדת , הריאות במצב קריטי וזה נמשך ככה שנים ואני כיום בת 51, עם בעיות לבביות אבל חיה ופעילה ועצמאית !!!! תראי וקצת אחרי זה בשנת 92 , נודע לי שאני חולת סכרת, ואני במשך כל הטיפולים הסתובבתי עם סכרת פעילה ולא מטופלת ואם אכנס להריון י,כול להיות שהעובר לא יהיה תקין , בגלל מה שעברתי כימו + סכרת לא מאוזנת ,ואז יצטרכו לשקול הפלה החלטתי שאני גם לא מנסה, ומוותרת על להיות אמא, ולקחתי שנים לחיות עם ההחלטה הזו בלי לכאוב , היום יודעת שלא נתנו לי אתץ כל המידע ,ועד היום מבינה שזה הפספוס שלי שלא חוויתי מה זה הריון ולידה תשמעי אם תקבלי תרומת ביצית , ותהיי בהריון מבוקר, תוכלי ללדת , אז אל תוותרי יש פתרונות , יש ניסים ברפואה וחוץ מזה תמיד ניתן לאמץ ילדים , זה לא אומר שאת לא צריכה ליצור זוגיות של אהבה, שלא תכיל ילדים משלך ,מצאי לך גרוש או אלמן ותגדלו את ילדיו יחד אל תוותרי על החיים יש כאילו שיש להם פלולה על האף ויש כאילו שיש להם סכרת אף אחד לא מושלמ יש מלא אנשים סביביך בבית החולים חולים מבקרים זה מקום להכיר אנשים , ליצור חברים וחברה אל תתבודדי , אל תטעי כמוני , תמצאי את האהבה שתישן לידך בלילה שאת לא בתורנות

יש קשרי אהבה מגוונים, לא כמו פעם שחיו בתיבת נוח ,מצאי לך את האהבה שלך ותעשי חיים משוגעים

 

[d80]

שלום נסיכת הכוכב

תודה על התמיכה, אני לאט לאט מבינה שאין מושלם לשל אחד יש משהו, נשאר רק להאמין שיהיה מי שירצה אותי ככה, כל הכבוד לך על ההתמודדות הכל כך קשה, ועל זה שלא איבדת את האמונה אני יכולה רק לחזק אותך ושתמשיכי בדרך הזאת, אני מנסה לא לאבד את האמונה בעצמי כי ברור לי שזאת לא התמודדות קלה בשום שלב, עושה צעד אחרי צעד מקווה להצליח תודה על התמיכה.

 

[נסיכת הכוכב]

אני פה עבורך יקרה

קודם כל את לא לבד בהתמודדות מול הקושי לבנות לך חיים פרטיים אני פה במסרים וגם בפון , אלמד אותך איך שרדתי ואוטלי תוכלי לקחת מזה טיפים לעצמך ותביני שאני תמכתי בהורים עד שנפטרו בידיים שלי , למרות הבעיות הרפואיות לא אשכח את ההתפעלות של הרופא שלי, שהגעתי אליו אחרי הצנטור, שאמר לי שחידה עבורי איך הלב תפקד במצב שהוא היה , כי זה היה עניין של ימים או שלאחר הצינטור חזרתי הביתה לטפל באחיינית הקטנה שלי שהיתה עם דלקת בעין שורדים יקרה שלי , הכל תלוי בך תעיזי ותחיי את החיים אל תעמדי מנגד , זכותך להוציא מהחיים יותר ממה שאת מוציאה כיום , ואני פה לרשותך ללמד אותך שניתן

 

[daliac]

מסירה את הכובע

היי נסיכת הכוכב היקרה, פעמים מספר קארתי את תגובותיך בפורום אבל לא יכולתי לדעת עליך שום דבר חוץ המהרושם שהתקבל אצלי של אדם מאד מאוזן ועם יכולת פרגון. לא ציפיתי לקרא סיפור חיים בכלל לא פשוט,ואני מסירה את הכובע על שהיה לך אומץ ונכונות לחשוף את הסיפור כדי לתמוך בדנה. כשאנחנו שומעים על קשיים והתמודדויות של אחרים זה מהווה השראה או פשוט נותן פרופורציות לבעיות שלנו והמשך הדרך. שיהיו ימיך סוגים בשושנים,שזורים בחברים ועם הרבה רגעי חסד. דליה כמון מאמנת אישית מעגלי אימון אישי

 

[נסיכת הכוכב]

אין לי תואר או ניירת

אבל עסוקה בתמיכה באחרים באינטרנט , ושמי ידוע לטובה בהנהלת הפורמים הצלחתי להעיר לחיים פורום של אלמנים ואלמנות בתפוז רק ע"י מילות עידוד ותמיכה צריך לעזור אחד לשני מכח הצווי "ואהבת לרעך כמוך"

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

גם אני חדשה פה ../images/Emo66.gif

קראתי את מה שכתבת ואני תוהה.... נכון שאת יודעת מה את לא רוצה ? זה מקום טוב להתחיל.... אני לא יודעת מה עומד מאחורי הרגשתך, בין אם זה שגרה חסרת תוחלת או אירוע/ים שפצעו עמוק אבל אם זה כואב מספיק כדי לעשות משהו, אני יכולה לתת לך כמה רעיונות. בינתיים שולחת לך

גדול ורוצה להזכיר לך שאת לא לבד. רוב האנשים שחשים כך חושבים שזה רק שלהם. נכנסתי לפורום כי העין שלי קלטה את שמו ו... זה נשמע כל כך מוכר.... רוב האנשים נמנעים מלגעת, נמנעים מלדבר זה רק מגדיל את הכאב, כמו מורסה שאין לה פתח ניקוז אז את לא לבד, לא רק כי מישהו פתח את הפורום ולא בגלל שחברים בו אנשים אלא כי לכל אחד יש פינה כזאת, מודעת או לא... אז תני דרור למחשבות, ואל תדאגי אם הן ברורות או לא, ואני מקווה שמה שיחזור אליך מההדהוד שלהן אצל מי שישמע / ייקרא אותן יתרום ויוסיף ויעזור לך לפזר את העננים

 

[נסיכת הכוכב]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אנחנו מכירות , אבל לא מצפ]ה שתזכרי אותי אבל תודות להרצאה שלך יכולתי לעזור לאנשדים רבים את אשה גדולה תרתי משמע , שמחה לקרוא אותך פה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo9.gif תודה!

כדי לזכור אני צריכה לזהות

אני סקרנית.... איזו הרצאה שמעת ממני? מתי?

 

[נסיכת הכוכב]

שולחת לך מסר