חדשה פה למען האמת,עוד לילה ללא שינה שינה
שמחה(עד כמה שאפשר) סוף סוף למצוא מקום שבו אוכל להתפרק קצת.. אבל מאיפה מתחילים?
בקצרה, אני אושפזתי לראשונה בכפייה לפני 3 שנים בערך למשך 5 חודשים (יצאתי בכוחות עצמי) אובחנתי כסובלת ממאניה דיפרסיה..הייתי אנטי לכל נושא ה"מחלת נפש" בהקשר שלי בתחילת האשפוז ובסופו אז ככה שברגע שיצאתי הפסקתי במכה. הלוואי ויכולתי לומר שהיום אני פורחת, מצליח לי ושמתי את כל התקופה הזאת מאחוריי.היו לי המון בורות בדרך מאז.. גם עכשיו אני בבור
כמעט 3 חודשים לא עובדת.
לא יוצאת מהבית, בקושי מהחדר
אין מה לדבר על חברים בכלל, באיזשהו מקום חלק בי רוצה שיוותרו כדי שלא אפגע בהם וכך אולי זה יהיה פחות קשה. לא חשבתי שזה יקרה לי שוב אבל עם כל הזמן הפנוי הזה והריק מגיעות להן גם המחשבות שאני כל כך מתביישת בהן.מרגישה מבולבלת לא יודעת למי להקשיב
אני רוצה לחיות אבל לא ככה.
מצטערת על זה שזה ארוך מידיי, תודה למי שקורא
שמחה(עד כמה שאפשר) סוף סוף למצוא מקום שבו אוכל להתפרק קצת.. אבל מאיפה מתחילים?
בקצרה, אני אושפזתי לראשונה בכפייה לפני 3 שנים בערך למשך 5 חודשים (יצאתי בכוחות עצמי) אובחנתי כסובלת ממאניה דיפרסיה..הייתי אנטי לכל נושא ה"מחלת נפש" בהקשר שלי בתחילת האשפוז ובסופו אז ככה שברגע שיצאתי הפסקתי במכה. הלוואי ויכולתי לומר שהיום אני פורחת, מצליח לי ושמתי את כל התקופה הזאת מאחוריי.היו לי המון בורות בדרך מאז.. גם עכשיו אני בבור
כמעט 3 חודשים לא עובדת.
לא יוצאת מהבית, בקושי מהחדר
אין מה לדבר על חברים בכלל, באיזשהו מקום חלק בי רוצה שיוותרו כדי שלא אפגע בהם וכך אולי זה יהיה פחות קשה. לא חשבתי שזה יקרה לי שוב אבל עם כל הזמן הפנוי הזה והריק מגיעות להן גם המחשבות שאני כל כך מתביישת בהן.מרגישה מבולבלת לא יודעת למי להקשיב
אני רוצה לחיות אבל לא ככה.
מצטערת על זה שזה ארוך מידיי, תודה למי שקורא