חדשה עם שאלה...

[nily של ליאל]

חדשה עם שאלה...

קודם כל רציתי לאגיד שקראתי תשובות לכל מני נושאים וכל הכבוד על ההתיחסות והרצינות!! יש לי שאלה לגבי הבנת המילה "אסור" בגיל שנה וחודשיים. ליאל נולדה פגית (שבוע 29 במשקל 1138 גר') ומאד בעייתית באוכל. היא לא מרגישה רעב ואצלה האכילה היא דרך משחקים , קלטת ולהטוטים (ממש ערב בידור). בזמן האחרון הצטרף דבר חדש ומוציא מהכלים . אם עד עכשיו היתה שומרת בפה עכשיו היא פשוט דוחפת את האוכל החוצה והכל זורם על המפית אוכל או על הרגליים. אני מכניסה והיא מוציאה... השאלה האם בגיל כזה מבינה את המילה "אסור" ? אני אומרת לא! אסור! לא להוציא! אך היא בשלה... מה לעשות? לכעוס? לא להמשיך להאכיל? חשוב לציין שזה לא כל ארוחה אך גם קשה לוותר לה על האוכל כי היא שוקלת מעט למשקלה (7300 גר')

 

[zimes]

אסור/אוכל

את מעלה שני נושאים נפרדים. לגבי ה"אסור" - אני משערת שהם יכולים להבין, אבל לדעתי, זה לא אפקטיבי לטווח רחוק (והכעסים רק הופכים את כל הענין למענין יותר עבורה). הנושא היותר רציני שאני קוראת בהודעתך הוא נושא האוכל - את מאוד מודאגת, ואני יכולה להבין. (יעודד אותך שבתי, בגילה, שקלה לא הרבה יותר?) מה שקרה אצלכם הוא שאת לקחת את נושא האוכל על עצמך - את לא מאפשרת לה להכיר בכלל את התחושה של רעב, ומקדימה אותה בלתת לה אוכל. יותר מזה: האוכל הוא נושא למלחמות, למשחקים, למשא ומתן... לא רק שהיא לא מבינה שהאוכל טוב בשבילה, היא מבינה טוב מאוד שהאוכל חשוב לאמא, ועל כן הוא יכול לשמש כלי - לקבלת תשומת לב, להדאגה, למשחקים מרתקים וכו'. אני משוכנעת שאם היא לא תאכל 6 שעות רצוף, הוא תהיה רעבה. סביר, עם זאת, שהיא לא תדע לקשר הרגשה (חדשה) זו לאוכל, כי היא לא היתה צריכה לעשות זאת עד היום. מה אני מציעה? הרפי. סמכי עליה ועל גופה! רוצה לאכול?. טוב. לא? לא נורא. יכול להיות שתהיה לכם תקופה ראשונית קשה, אבל את לא יכולה לשמש עבורה חיישן-רעב. ברור לי שקשה לך. העליה במשקל כל כך חשובה אצל ילדים, בפרט אצל פגים, ובכ"ז - את לא יכולה לבלוע במקומה, ואת לא יכולה לעכל במקומה. יותר מזה: לדעתי - ואולי אני מעט חריפה מדי פה - המצב שאת מתארת הוא התחלה של הפרעות אכילה (שעלולות להתפתח להפרעות קשות בבגרותה - מה שאת ממש לא רוצה שיקרה). מה שכן - יכול להיות שחסרים לה ויטמינים או ברזל, קורה שחסר כזה גורם להפחתת התאבון.

 

[nily של ליאל]

היא לא אוכלת הרבה ארוחות..

את כנראה הבנת שאני כל הזמן דוחפת לה אוכל כל היום ...המצב לא כך.. היא אוכלת רק שלושה ארוחות היום (בבוקר דייסה 200 CC, בצהריים מרק טחון ובערב דייסה 200 CC ולפעמים גמד או גרבר) כך שהיא לא אוכלת איזה 7 שעות . היא לא מבקשת אוכל וכשהיא רואה אוכל היא לא מתלהבת, למרות שהיא מנסה דברים חדשים כל הזמן. כנראה זה גנטי כי גם אני וגם אמא שלי היינו בעיתיות באוכל (וברוך השם לא היה לנו הפרעות אכילה ). אני לא דואגת כל כך כי כל עוד היא עולה אז היא בסדר, זה עניין של אופי של תינוק. אני גם לא מכריחה אותה, אם היא בוכה או מראה סימנים שהיא לא רוצה אז אני מרפה.

 

[נעה גל]

אני שמחה שכתבת את ההודעה שלך

כי כשקראתי את ההודעה הראשונה שלך השאלה הראשונה שעלתה לי לראש היא - האם גם לך הייתה בעיה עם האוכל ולא היה לי נעים לשאול. יקירתי, זה לא גנטי. זו תופעה התנהגותית לחלוטין. את עושה לבת שלך בדיוק מה שאימא שלך עשתה לך והיא עשתה לך את מה שסבתא שלך עשתה לה. יש בערוץ 8 סרט (אני ממליצה לך לחפש אותו) שמראה בדיוק את התופעה הזו (על ילדים שמסרבים לאכול) וזה פשוט מדהים - גם אם את לא זוכרת באופן מפורש איך אמא שלך נהגה בך, את נוהגת בבת שלך בדיוק באותו אופן ובכך את מנציחה את הדפוס הזה הלאה (כשהבת שלך תהיה אמא - יש סיכוי גדול שגם היא תנהג כך כלפי הבת שלה). את רוצה לשבור את הדפוס הזה? את צריכה ללכת ליעוץ מקצועי. אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל, אם הדבר באמת חשוב לך כדאי ללכת על זה. היעוץ לא צריך להיות קשור לכמויות שהבת שלך אוכלת, אלא, לאיך את מתמודדת עם כל נושא האוכל (זו בעיה של שליטה ומאבקי כוח והיא בפירוש עלולה להחריף).

 

[נעה גל]

אגב, מה שכן יכול להיות גנטי

זה החוסר תאווה למזון. הבת שלי בגיל של הבת שלך שקלה פחות ממנה (אם זה גנטי, זה לא ממני

) והיא לא פגית, היא פשוט לא אוהבת לאכול. עד היום היא הילדה הכי רזה שאני מכירה (היא בת שבע ושוקלת 14 קילו). פיזית היא לא ילדה חזקה וכנראה שהיא לעולם לא תהיה ספורטאית (אולי נערת גומי

, אבל זו היא. היא אוכלת פירור ונהיית שבעה. היא בריאה לחלוטין, כמעט ולא חולה, שמחה עליזה וחברותית וכל זה - כמעט בלי אוכל (

אגב, היא לא מגובלת בסוגי המזון שהיא אוכלת, וזה די מפתיע. היא אחת הילדות שאוכלת את פירורי האוכל הכי מגוונים והכי משונים שיש). בקיצור, אם את רזה ואמא שלך רזה - אין סיבה שהבת שלך לא תהיה רזה גם כן.

 

[1אילת2]

בני בן השנתיים וחצי שוקל יותר....

מצד שני- בן זוגי כבר עבר את הגיל. הוא שוקל 60 ק"ג וגובהו 183.

 

[דסי אשר]

"מעבר מתזונה נוזלית לאוכל מוצק"

הי, זהו שמה של עבודה שכתבה חרתי לסיום קורס דו שנתי בהתפתחות הילד הנורמאלי בגיל הרך. מאחר והיה מעט מאד רקע ביבליוגרפי- היא נעזרה בתצפיות על אמהות, בעת שעות ארוחת הצהריים עם התינוק/ת. הממצא המרגש אותה, באופן משמעותי ביותר היה- עד כמה התנהגות לא מודעת של ההורה המגיש את האוכל, על כל מרכיביה, גורמת לילד שעושה סימנים רציניים לרעב, להפסיק לאכל מהר מאד אחרי שמוגש לו האוכל. אם אחת ספרה, שהיא מורדת שבתה תסבול מבעיות דיאטה כמוה. היא לא מנעה ממנה אוכל- אבל העמדות שלה כנראה השלבו בהתנהגותה כלפי הארוחה, מידת ההנאה של בתה מהאכל וכו'. כתבה כאן אמא של אופיר והציעה שהאם תאכל בזמן שהילד אוכל- על מנת שלא תהיה עסוקה בצלחת שלו, וגם על מנת שיחקה אותה. מעבר לכך- הילד לומד שעכשיו כולם אוכלים, וארוחה היא סוג של כיף. בכל המקרים שאותה חברה כתבה, ראו היטב בתצפית את ההשפעה של התנהגות ההורה על הפסקת התאבון של הילד. כמובן שהמקרה החד פעמי חזר על עצמו עוד ועוד פעמים, והפך לדפוס. הפסיכולוגים ההתפתחותיים מציינים, ששתחי בעיות הכי נפוצות בפניה ליעוץ בתחום הגיל הרך הנורמאלי- הן בעיות שינה ואכילה. נושא "הוא לא אוכל לי" כל כך עמוק וטעון רגשית, שהשלכותיו עוברות מדור לדור- כמו שנעה כתבה. אז יש בנים בנות שבצעירותם הכריחו אותם, והם הפכו לצעירים לא אוהבי אוכל. לעומתם- אחרים הפכו לאנשים, במקרה הזה אמהות, מלאות עד שמנות, שמאד מוטרדות מנושא האוכל. הן כבר לא מכריחות לאכל- כמו אמהותיהן- אבל המסרים הסמויים כה עמוקים, שנשארים. במסגרת הקורס התקיימה סדנא סביב נושא האוכל, - התחלקנו לקבוצות של זוג הורים וילד- וארוע סביב ארוחה. מגוון הסיפורים שעלו מכל בעלי המקצוע, לגבי המטענים שלהם המפרשים את התנהגותם בסימולציה- כאשר לכאורה קוגנטיבית יודעים מה לא נכון- היה ממש מדהים. אתמול נתקלתי באב, שבא אלי לצורך הכרת המשפחתון. סיפר שאשתו- דיאטיקנית קלינית- והסנדלר הולך יחף- יש בעיות של אכילה עם הבת בת שנה וחדשיים.... הבת של זוג רופאי הדשנים שלי- מלאים עד שמנים מאד- הלכה ללמוד להיות דיאטיטקנית קלינית.... דסי

 

[zimes]

כנראה הגזמתי בפירוש... ../images/Emo9.gif

בכל מקרה - התיאור שלך של - את נותנת, היא יורקת, את כועסת - הוא תיאור של מריבה על אוכל. יורקת? טוב. אז לא נאכל את זה עכשיו. (לגבי עוד עצות פרקטיות: לאה כתבה הכל, לא נשאר מה להוסיף). ד"א - את אומרת שאת ובעלך הייתם קשים באוכל - גם אחי היה כזה - אבל ברור לי לגמרי שאם היו עוזבים אותו לנפשו (ולא משאירים אותו שעתיים מול הצלחת המתקררת/מתיבשת של ארוחת הצהריים), הוא היה אוכל. (ד"א - הוא התחיל לאכול "כמו בנאדם" כשהוא יצא לפנימיה, בגיל 15: לא היה אף אחד שבדק כמה ומה הוא מעמיס על הצלחת, אז הוא אכל, או נשאר רעב...). עוד סיפור, קצת אחר (קיצוני, אבל מדגים את נושא ה-מי אחראי לאוכל): בתי היתה 9 ימים בפגיה. מיום ליום היא אכלה פחות טוב: היא לא השלימה את המנה שהוקצבה לה, והיתה מקבלת את השארית בזונדה. כמובן, שבארוחה הבאה היא שוב לא היתה רעבה, ולכן שוב קיבלה את האוכל בזונדה. מעגל שגרם להם לא לשחרר אותה הביתה - כי "בבית אין לכם זונדה". (במאמר מוסגר: היא גם נעשתה אפאטית יותר מיום ליום). ביום האחרון, שכנע בעלי את הרופא שלא ישלימו לה ארוחות בזונדה בכלל. היו לה ביום ההוא ארוחות שהיו שליש מהמנה, וארוחות אחרות שהיו פי שניים מהמנה שלה. הסך היומי סיפק את הרופאים, והיא שוחררה מיד!

 

[אמא של יובל ה]

אוכל קדימה אוכל

מקריאת דבריך יש לי תחושה שאתן נכנסתן למאבק כוחות. הייתי ממליצה לך לנסות להושיב את התינוקת איתכם ליד השולחן כאשר אתם אוכלים ולתת לה לטעום מהאוכל שאתם אוכלים (לא מרק טחון ולא פירות טחונים). אני גילתי שבתי בגיל הזה התלהבה מאד מפסטה לסוגיה השונים (ההתלהבות נשארה עד היום). אין לי ספק שהילדה קולטת את הלחץ שלך בנושא. אני גם נגד משחקים בעבור אוכל. אצלינו יש הפרדה בין אוכל לבין משחקים. (יש לזה השלכות לטווח רחוק וזה הרגל שיהיה קשה מאד לשנות אחר כך.)

 

[mom of Ophrie]

some experience - long

Hi, my duaghter is a bit similar, she rarely asks for food. If I don't offer her for long time she gets very hungry and then she is tired and she cries and will eat very very little (it happans to me sometimes, I am so hungry that I can't eat). My duaghter is thin but she weight more than your daughter. My advice from my experience is: Don't fight over it. Try to amuse her in order to eat if you need, but don't argue. If she spills it out, give her another chance and that's it, take it away, try to bring something else, or try again later. Give her iron and vitamines (or do blood tests first). I found out that when I give her iron she eats much more. I give her about 50% of the recommended amount for babies. I give her Floradix which is very tasty and organic. Try not to feed her at all but put food in front of her on a plate, and more important always eat your own food at the same time. First she learn to copy you, also it will keep you busy in your own plate and you will not force her. Change the food you give her. I am sorry it sounds very boring for her age. Why almost every baby in Israel eats daysa (which is usually from powder and not really cooked) and then this chicken soup which also looks like daysa??? and then yogurt (again like daysa). give her little peaces of fruit to hold (melon, bannana, peach) also peaces of avocado, batata, broccly, add butter or olive oil to give more calories. You can cook adashim with rice. Give her something different everyday. I have many more ideas for food, ask me if you want. I give Ophrie deserts. So after she eats something at lunch, she gets bored with the food. Instead of ending the meal I ask do you want desert? she is always happy. Deserts can be anything: melon, biscuit, yogurt. The good thing about it: more calories for a baby that doesn't like to eat. good luck, mom of Ophrie​

 

[mom of Ophrie]

and more ../images/Emo21.gif

I know I am nudnikit . I gave it another thought and I think what you give her can be a lot of the problem. I think it's worth to add that you better give her more than one thing at the time. for example, pasta with vegetable/ egg with tuna and avocado/ rice, broccly and fish. Always few tastes and few colours on her plate. That's the sort of food I gave at your daughter's age. hope this is helpful, me.​

 

[maya100]

וואו, כמה דברים חכמים! תודה ../images/Emo140.gif

 

[nily של ליאל]

תודה רבה על ההתיחסות וקצת תשובות..

לגבי הברזל נתתי לה כל השנה ועכשיו הבדיקה הראתה שההמוגלובין שלה בסדר (13.3) כך שאמרו שאחרי גיל שנה מפסיקים ברזל וויטמינים. אנחנו מושיבים אותה איתנו בארוחות ערב או צהריים ונותנים לה לאכול מה שאנו אוכלים אך ניא רק טועמת ולא מתלהבת. ניסיתי פסטות חתוכות עם עגבניות, כל סוגי הביצה (קשה , מקושקשת חביתה , רק לא רכה בגלל הסלמונלה) והיא לא אוהבת ביצה, פירות חתוכים לא מתלהבת (תפוח, בננה, אפרסק) בקיצור פשוט כל מה שחתיכה ולא מרוסק היא מוציאה מהפה , "שוש" היא אוהבת ובסקויטים כי הם נמסים בפה. אני נותנת לה קוטג' או גבינה והיא אוכלת לבד מהכפית (יותר מלכלכת אך גם מכניסה קצת), אני יודעת שבגיל כזה צריכים לתת להם להתנסות באוכל וללכלך את הפנים והידיים עם האוכל לכן אני משתפת אותה. נראה לי שפשוט היא עדיין לא בשלה לאוכל חתוך . יש לנו ביקורת בהתפתחות הילד כך שאשאל אותם אם יכול להיות בעיה בחיתוך אוכל (יש לה 6 שיניים). לפחות אני יודעת שהדייסה מועשרת בקלוריות וויטמינים ולכן היא לא נעצרת במשקל . אני גם מוסיפה לה טחינה למרק ושקדיה לפירות נקווה שהמצב ישתפר והיא תלמד כבר לאכול סוגי אוכל אחרים וגם תהנה מלאכול... תודה לכולכם...אתם מקסימות..ונקווה שגם אני אוכל להועיל לכם בנושאים אחרים

 

[לאה_מ]

אני מצטרפת לתשובות החכמות שקיבלת

אני מבינה שבתך פגית, ולכן לפי הגיל המתוקן שלה, היא בעצם עדיין לא בת שנה, נכון? אני יודעת שיש לא מעט ילדים בגיל הזה שעדיין מסרבים לאכול מוצקים. למעשה, רופא הילדים שלנו טוען, שעד גיל שנה זה בסדר גמור אם תינוק ניזון רק מחלב אם (או תחליפיו, כמובן). אגב, בחלב אם או בתמ"ל (וודאי בדיסה) יש יותר קלוריות מאשר בפירות או במרק ירקות, כך שמבחינה קלורית, דוקא הארוחות שהיא אוכלת בבקבוק הן ה"כבדות" יותר. אני הייתי יורדת לחלוטין מכל סוג של עימות עם הילדה בעניין אוכל. לחלוטין. ומכיוון שגם את צריכה להיות שקטה, הייתי מוצאת רופא ילדים רגוע, לא מלחיץ, ונמצאת במעקב אצלו כדי לבדוק שאין לילדה חוסרים כלשהם. במקום להתעמת איתה על האוכל, במקום להתלבט בשאלות "אסור" או "מותר", במקום להכניס לה אוכל ולצפות בה מוציאה אותו... אני הייתי פשוט מנסה איתה סוגים שונים של אוכל, מרקמים שונים של אוכל, צורות שונות (מרוסק, בכפית, אוכל אצבעות). האם אתם אוכלים בבית ארוחות משותפות? האם את אוכלת יחד איתה במשך היום? הייתי מושיבה אותה יחד איתכם לארוחה ומציעה לה מהמאכלים שאתם אוכלים. בנוסף, בהחלט אפשר להציע "נשנושים" במהלך היום לא בצורה "מסודרת" (כלומר, לא בכסא אוכל, אלא, למשל, צלחת עם פירות חתוכים שנמצאת על השולחן/ הרצפה במקום בו היא משחקת). יש ילדים שפחות מתאים להם 3 ארוחות מסודרות ביום ויותר מתאים להם טעימות קטנות. נסי גם את זה. אבל ממש תשתדלי לא להכנס איתה לעימות, כי זה לא לטובת אף אחת מכן.

 

[כרמית מ.]

בנוסף לכל מה שנאמר

ואני מסכימה מאד (תפקידנו להציע אוכל. תפקידם לאכול. לא כדאי לבלבל בין התפקידים (אלא אם כן, ילד גדול יותר מבקש אוכל מסוים... זה בלבול "מותר")). אבל מה שרציתי להגיד, הוא שלפעמים, במיוחד אצל פגים, יש קושי בלעיסה או בתחושות בפה. אין לי מושג אם זה המצב אצלכם (לא ברור אם אי הלעיסה היא מתוך קושי או מתוך מאבק הכוחות על האוכל) - אבל אם זה בכיוון, כדאי לפנות בהקדם למרפא בעיסוק (דרך רופא הילדים, או פרטי) - לפחות לאבחון.

 

[החתולה השחורה]

את אומרת בנשימה אחת "אני לא

מכריכה אותה לאכול" ו "אסור להוציא את האוכל מהפה". מה זה אם לא להכריח? כשאני גיליתי בעצמי את התאווה לגרום לילדיי לאכול, פשוט החלטתי לצאת מהחדר. מהיום שבו הם למדו לאחוז לבד בבקבוק, ראיתי עצמי כ"טכנאית הבאת מזון": תפקידי הוא להביא את המזון לילדים, אך לא להיות מעורבת כלל במה שקורה מנקודה זו. לא שרה, לא רוקדת, לא מגישה מזון לפה ולא מחווה דעה, לא משבחת ולא מעודדת. האכילה היא עניין פרטי שלהם, ומה שקורה בין הצלחת והפה הוא לא עסקי. מזון הוא צורך של הגוף ממש בדומה לאויר, וכמו שאין ילד שצריך לריב אתו על מנת שינשום, כך אין ילד ללא תחושת רעב. יש רק ילדים שקילקלו להם את ההנאה ממזון.

 

[אינה של יערה]

אז זהו, שכן ../images/Emo3.gif

כדי שבתי הצעירה תנשום היינו צריכים לריב איתה ועוד איך, זה אפילו הגיע למכות

 

[nily של ליאל]

כנראה שלא הבנת אותי ..

אני לא מכריחה אותה לאכול: הכוונה שאם היא מוציאה כמה פעמים אז אני מבינה שהיא לא רוצה ומפסיקה להאכיל אותה ומנסה משהו אחר לדוגמא "גמדים". הבעיה שהיא לא שותה כבר בקבוקים, היא מוכנה רק עם כפית..אז מה תעשי תשאירי אותה עם כפית וקערה ותלכי? היא לא מיומנת לאכול לבד והיא פשוט תשחק עם הידיים באוכל תזרוק את כל הקערה על הרצפה ונגמר הארוחה. לכן אני צריכה לשבת לידה ולהאכיל אותה בכפית. אני פשוט לא מסוגלת לתת לה לאכול לבד וכמה שהיא רוצה...היא תרד לי בקלות במשקל..ובגיל הזה הרי בין כה וכה עולים מעט מאד כל פעם אז לרדת זה קל מאד אך להעלות בחזרה זה קשה שבעתיים. כל אחת והגישה שלה וברוך השם גל ליאל ילדה בריאה,סקרנית, שובבה, ומפותחת לגילה, אז העיקר שכל התינוקות יהיו בריאים ו...רזים...אם כך צריך להיות ...( מה לעשות יש לה אבא ואמא רזים)

 

[1אילת2]

אני לא מתיימרת להבין ולפתור

אבל הנה מספר הצעות: להפסיק דייסות ומחיות. היא כבר גדולה ויכולה לאכול. פרוסת לחם, גבינה בכפית, לביבות גבינה, פסטה, ירקות חתוכים. נסי לאכול בחברותא. זה עובד אצל רב הילדים. למצוא ילד אחר, בערך בגילה, ולאכול יחד אחת מהארוחות.

 

[ima3]

ילדים ואכילה

ספר מומלץ מאת אלין סאטר (כבר פעם המלצתי עליו פה בפורום). הגישה הכללית שלו מצוינת (מאד בראש של רוב התשובות שקיבלת פה) והיתרון מבחינתך (כך נראה לי) שהיא נותנת המון טיפים למקרים דומים לשלך, ונדמה לי (אין לי את הספר לידי כרגע) שיש אפילו פרק המוקדש לילדים שלא אוכלים וזה משפיע על גדילתם. בהצלחה!