חדשה כאן

[1the lonely wolf1]

חדשה כאן

שלום לכולם! אני מוצאת לאחרונה את החיים שלי קצת קשים ומבלבלים בלשון המעטה. תחושה שמה שאני עושה לא יוצא טוב או כמו שציפיתי, בדידות וחוסר אונים מסויים לגבי איך ממשיכים מכאן הלאה ואין מרימים את עצמי שוב. אף פעם לא חשבתי שאני סובלת מחרדות או דיכאונות ובשנה וחצי האחרונות אני חושבת שזה מתחיל לרדוף אותי. כל מיני דברים שניסיתי וכשלתי בהם,למרות שבראייה אובייקטיבית לא הייתי מספיק בשום מקום כדיי לקבל החלטה אובייקטיבית אם משהו נכון לי או לא. חרדות שניראות לי מטופשות כמו פחד מאוד לא מובן לענות לאנשים בטלפון מחשש שלא אוכל להתמודד עם שאלות או עם כעס. עייפות מטורפת שבאה כשאני קצת מתחילה לנסות לשפר את החיים. מה עושים? איך מתמודדים עם התחושות האלו וחוזרים לחיים? מודה לכולכם, שיהיה יום מקסים.

 

[chenby]

בואי נבחן את זה רגע

קודם כל - מהו כשלון? האם זה טעות? האם זה משהו שלא הצלחתי בו? האם זה אולי ההפך הגמור ממה שאת חושבת? ואם עשית טעות -האם טעות היא כשלון? מי קבע שזה כשלון? אולי זה חגיגה- עצם גילוי הטעות - כבר לימד אותך וכבר ברור לך שעלית פה על משהו שלא תחזרי עליו - כי את לומדת מזה. אולי טעות זה בכלל הצלחה? אולי הכשלון שלך הוא למעשה הצלחה? כי כל דבר מקדם אותנו? אולי הדברים שאת מצפה ו"לא יוצאים טוב" הם למעשה לא יכלו לצאת טוב מראש? מי קובע את הסטנדרטים של טוב או לא טוב? את... כלומר, את מציבה סטנדרטים (לעצמך או לאחרים) וכשאת לא עומדת בהם - את כשלון או לא יצא טוב.. בטח שתרגישי רע- מי שופט אותך חוץ מאשר את? ואם עשית משהו שנכשל - האם את כשלון? או המעשה נכשל - ולמעשה את עדיין את? (כשילד עושה משהו אסור- הרבה יודע אפקטיבי וסלחני מבחינת הילד לעצמו - לומר - המעשה שעשית חמור, אבל אתה עדיין אהוב. ) וכשיש טלפון ואת חוששת לענות - מי קבע שאת צריכה לענות? כלומר, אולי זה בסדר לא לענות? ועוד משהו - כל הנסיונות שלך וה"כשלונות" שלך (שכבר סיכמתי לך שהן הצלחות) האם הן באמת בראייה אובייקטיבית? האם את באמת יכולה להיות אובייקטיבית לעצמך? על מנת להתמודד עם התחושות האלו - עלייך להבין - שאת לא צריכה להתמודד איתן. תחושות הן בסך הכל מחשבות שאת מחזיקה אצלך בראש- מחשבות הן באות הרי בלי שליטה.. אנחנו לא חושבים - אנחנו למעשה "נחשבים" ואת בוחרת לאיזו מחשבה להאמין - כמו מחשבה שאומרת - ניסיתי ושוב נכשלתי.. אולי תהפכי את זה - נכשלתי, אבל שוב ניסיתי - מה המשפט הזה עושה לך לעומת הראשון? אני למדתי להפוך כל משפט שגורם לי סבל. פשוט להפוך אותו - או להפוך את המשפט ניסיתי אבל נכשלתי לנכשלתי אבל ניסיתי או להפוך לגמרי - ניסיתי והצלחתי - ולמצוא דוגמאות בחיים שלך איפה את מנסה או עושה דברים (כי אין באמת לנסות או להשתדל - או שעושים או שלא עושים, ביננו.. כמו שאת לא יכולה לנסות להרים את יד ימין - או שאת מרימה או שלא) ואיפה יש לך הצלחות. אולי אם תהיי ממוקדת במקומות שבהם את מצליחה- תיצרי עוד הצלחות? תמצאי דרך כשבאה תחושה קשה- להתיידד איתה. לברך אותה על שהגיעה, להסתכל על המחשבה הזו מהצד כאילו זו מחשבה של מישהו אחר - ולחייך אליה. כשאת עושה את זה - קוראים לזה unattachment או בעברית - מודה ועוזב ירוחם - כלומר זה משתחרר ממך. המחשבה הידידותית הזו - פשוט הולכת והמיינד שלך מתפנה להתמקד במה שאפקטיבי לך. ושוב- זה הכל את. זה בחירה שלך לאן לשלוח את תשומת הלב. אני מאמנת את עצמי כל הזמן להתמקד בטוב, החלטתי אתמול בעזרת חבר מפורום אחר -לפתוח בשבוע חמלה.. כלומר מזכירה לעצמי להיות בחמלה.. להיות בחיוך. שם תשומת הלב שלי ממוקדת ונחשי מה - קרעתי את התחת היום 8 שעות בבר, קיבלתי אתמול ,אז היום הבטן כאבה לי בטירוף, שלא לדבר על שהתקררתי לפני כמה ימים - ואת יודעת מה? אז מה! היה לי אחלה יום, והולך להיות לי אחלה ערב. מה יעזור לי להיות בבאסה אם אני חולה- אולי עדיף לחייך ולשמוח - זה נשמע לי יותר בריא ויותר מחזק את מערכת החיסון מאשר להיות בבאסה עם הצינון.. כשעולות המחשבות האלו - ישר תשאלי את עצמך - האם הן אפקטיביות או תוקעות? וכשתשאלי את עצמך - איזו עוד אפשרות יכולה להיות חוץ מהמחשבה ההיא - מיד המיינד שלך יתן לך תשובה. זה ככה פ-ש-ו-ט. וממליצה לך בחום לקרוא את - לאהוב את מה שיש - של ביירון קייטי שגם ישפוך עוד הרבה אור על הדברים שכתבתי. גם יש לה פורום פה בתפוז וגם אתר אינטרנט thework.com ערב מהמם לך חן

 

[פרפרי אהבה]

האם קרה משהו משמעותי מאוד עבורך בשנה האחרונה?

איזה שינוי שחווית שמאוד השפיע עלייך? שולחת לך חיבוקים וחיזוקים לתקופה הלא קלה שעוברת עלייך

 

[1the lonely wolf1]

קודם כל

תודה לשתי הכותבות מעליי שהגבתן כל אחת בדרכה שלה

אני מסכימה שהגדרת המצב מאוד משפיעה על איך אתה רואה את הדברים ולכן אולי כדאי לשנות פרספקטיבה גם מבחינת דרך החשיבה שלי. עברתי לאחרונה לת"א אחריי שניסיתי בעיר מגוריי למצוא את עצמי. זה כלל פסיכומטרי בציון נמוך ,כל מיניי קורסים קטנים שניסיתי ולא התמדתי וגם קיבלתי תחושה מאחת המדריכות שאני בכלל לא מתאימה לעשייה הזאת, למרות שאני מאוד אוהבת את התחום ומאמינה שבאומנות יש מקום לכולם.(הקורס היה עיצוב אופנה). עברתי למקום חדש ניסיתי ואני עדיין מנסה למצוא את עצמי שם.חחח זה מצחיק שת"א ניראת הרבה יותר "זוהרת" מבחוץ מאשר מבפנים. נתקלתי באנשים שהוליכו אותי שולל וכאלה שלא באמת התגלו כחברים. העניין הכספי עכשיו גם מתחיל להציק למרות שאני עובדת אני מוצאת את המשכורת נמוכה לרמת המחייה שלי שם. אני לא מוותרת, אין לי כוונה כזו. אני פשוט מרגישה שקצת קשה לי ואין לי כ"כ אנשים שמבינים אותי בנושא.

 

[פרפרי אהבה]

נראה שהכל סובב סביב המעבר דירה-

אולי שווה לעבור למקום יותר זול מבחינת המחייה, גם שם יהיו לך אפשרויות להתפתח. אין ספק שמעבר דירה זה דבר שיכול להשפיע מאוד, מניסיון-אני הייתי על סף התחרפנות במעבר דירה האחרון שלי ויציאה מהבית זה בכלל קשה גם פיזית וגם נפשית, בכל זאת עוזבים את בית ההורים. אנחנו עברנו בתוך העיר שגרנו בה אחרי היציאה מהבית, ופה אני ממש מרגישה ב"בית" וממש מצאתי את עצמי וזה אחרי פחות מחצי שנה של מגורים פה בדירה הנוכחית ואחרי שנתיים של מגורים באיזור אחר-פה יש לי ממש חיים-העבודה שלי במרחק יריקה (ממש בהמשך הרחוב!), יש לי את הירקן שלי, הקצב שלי, הסופר שלי, מכירה את האנשים באיזור. אנחנו לא כל כך מכירים אותך, ואני גם דוגלת במחשבה שלנו יש את הפתרון הנכון-כל אחד לעצמו, אז אולי תנסי לחשוב מה יעזור לך לצאת מהקשיים הללו? ותזכרי שאנחנו פה בשבילך

 

[chenby]

אוקי מעולה

שאת יודעת לבקש תמיכה ויש לך בשפע. וגם תלמדי את עצמך להיות התומכת הראשית שלך - ככה לא תרגישי לבד לא משנה איפה תהיי. אנחנו כל הזמן מתמודדים עם מצבים, קשיים, אתגרים, הפתעות, פתאומיות, שינויים - אלו החיים הם דינאמיים. העניין הוא שיש הבדל עצום בין להיות עם חשש לגבי זה- או עם תקווה לגבי זה. ההבדל בא לידי ביטוי בתגובות שלך. כשאת עם חשש- את מגיבה מחשש כשאת עם תקווה - את מגיבה מתקווה - האם את חושבת שהן יכולות להיות אותה התגובה בדיוק? מפה מתחילה האחריות - מלבחור את התגובה שלי - זו יכולת שניתן לפתח - רק לשים לב. קרה משהו - הגיע למיינד שלי גירוי מסויים. המיינד רגיל לפרש אותו בדרך מסויימת (נגיד בחשש) ומיד עולה רגש שתואם לפרשנות - והופ - הוצאת החוצה תגובה אוטומטית מתוך הפרשנות האוטומטית, ועוד עם המחשבה - שבטח הרגש היה שם קודם. זה כל כך מהיר וכל כך אוטומטי שאנחנו לא שמים לב שמחשבה באה לפני רגש- וכך נשארים כבולים להרגלים שלנו. אותן פעולות -יצרו את אותן תוצאות. ככה זה תמיד. בשביל להגיב תגובה חדשה- צריך למצוא פרשנות חדשה - אם תבחני את זה באמת, תוכלי לשים לב שיש הרבה פרשנויות למחשבה אחת - שכולן יכולות להיות נכונות באותה מידה, רק שאנחנו רגילים לקבל אוטומטית את מה שנראה לנו הכי הגיוני וזה בדרך כלל גם מחשבות לא טובות עלינו - אני לא אצליח, אני לא מספיק, זה לא יעבוד, אין לי כסף , הוא לא באמת מעוניין וכו'... אלו פרשנויות אוטומטיות - והמציאות תמיד תמיד תמיד עולה על כל דמיון - בידיים שלך לתת צ'אנס שזה יקרה- וזה יכול לקרות ברגע שאנחנו נותנים מקום לפרשנויות חדשות - לאפשרויות חדשות - כי אז עולה רגש חדש, ועם רגשות אנחנו יוצרים את המציאות שלנו. עם רגש חדש באה תגובה חדשה - והופ- תוצאה חדשה דנדשה לגמרי. שוב ממליצה לך על הספר או על האתר - שתבדקי ותתחילי לעשות עם עצמך עבודה. בסופו של יום זה תלוי בך - עד כמה באמת את רוצה שינוי.