חדשה ישנה

מאי1992

New member
חדשה ישנה

אז כתבתי מסר למנהלים והחלטתי לרשום גם פה..לא יודעת אם זה הצורך לפרוק או שפשוט הצורך להיות שייכת גם.
נכנסתי לפה פעם ראשונה בגיל 15 16 במצב רע מאוד(כיום אני בת 20), רק קראתי בכלל לא הגבתי. דיכאון, חרדה ומשם התפתחה הפרעת אכילה. אני חושבת שאני זוכרת פה רק את המנהלים..אולי כינוי אחד או שנים מוכרים לי פה..מפה לשם התחלתי להגיב והמליצו לי לעבור טיפול ושזה לא עסק. וכך היה - התגובות, לקרוא מה אנשים אחרים כותבים הכל ביחד דרבן אותי לבקש עזרה. דיברתי עם ההורים, כבר הייתי על סף לקחת כדורים ושלחו אותי לפסיכולוגית שהצילה אותי. כמובן שזאת הייתה עבודה עצמית מאוד חזקה שלי ועדיין התמיכה מהמשפחה והחברים הצילה אותי. הכל התחיל מפה!
היום אני לא מקיאה, ללא בולמוסים מטורפים, ללא כדורים ובן אדם אחר לגמרי. החברות שלי לא מזהות אותי, אני אפילו נראית אחרת.

ולפתע, אחרי יותר משנתיים ללא הקאות, היה משבר והג'יני יצא. בולמוס מטורף והקאות ונבהלתי כל כך..מאיפה זה בא פתאום?! איך זה קרה?! אבל התמודדתי עם זה וזה לא חזר..
ובכלל אני עוברת תקופה לא פשוטה עם עצמי ולא הבנתי למה אני מרגישה צורך כה חזק לחזור לפה.

ואז נפל האסימון. זה לא הבולמוס, זאת לא ההקאה\אנורקסיה\השמנה\הרעבה זה הכל שם לאותו דבר.
זה הפרפקציוניזם המטורף. זאת השנאה העצמית שאני לא מבינה מאיפה היא באה. זה הדיכאון. זה להיות קשה עם עצמך וכתוצאה מכך כל כך קשה עם אחרים...
אז כן אני לא מקיאה תודה לאלל ואני כבר לא בסרט הרע הזה..אבל העבודה העצמית לא נגרמת אם חשבתי לרגע שכן.

ובנימה אופטימית אני אסיים בתודה. תודה שהפורום הזה קיים בכלל..תודה לכן שאתן מדהימות אחת אחת למרות שאני לא מכירה אתכן אחת אחת...
תודה למנהלות הפורום שפה כבר המון זמן.
מאחלת לעצמי ולכן שנה טובה. שנה של פרגון ואהבה עצמית.
 
היי, מאי


שמחה לראות אותך כאן ושמחה לשמוע ממך על כל הדברים הטובים שקרו לך בזמן הזה, כל הדברים הטובים שעשית, ושידעת להושיט אליהם יד ולקחת.

אני מסכימה איתך שהעבודה העצמית לא נגמרת. ההפך הוא הנכון-
ברגע שמפסיקים להשתמש בהפרעות אכילה כדי להרדים את הרגשות והתחושות שלנו ולטשטש את הבעיות האמתיות שלנו, אז אפשר להסתכל פנימה באמת ולראות מה הדברים שנמצאים בגרעין, אלו שהצמיחו את הפרעת האכילה, אלו שעכשיו צריך לפתור אותם מהשורש.
את עדיין אצל הפסיכולוגית? כי נראה לי שזה מקום נכון לעבוד בו על הדברים האלו.

תודה לך על המילים המרגשות, במסר וכאן, ותודה שבאת לספר.
מוזמנת להמשיך ולכתוב לנו כשתרצי וכשתצטרכי, כאן תמיד בית.
 

מאי1992

New member
מרגישה קצת צבועה - אבל גם המון גאווה (ט)

אז ככה. אספר לכן שוב כמה הפורום תרם גם אחרי יותר משלוש שנים.
כן ההודעה הזאת שלי הייתה מאוד אפוטימית וחגיגית.
נכון, אני כבר לא מקיאה ובבולמוסים מדקה לדקה.
נכון, אני כבר לא חותכת את עצמי וטוב שכך.
אבל...עוברת עליי תקופה מאוד לא פשוטה...היו לי בולמוסים רציניים בתקופה האחרונה אבל התעקשתי לא להקיא או לחתוך את עצמי לחלופין שזה עוד יותר קשה.
כמו שאמרת הפרעת האכילה, האובססיביות באוכל זה הכל רק מסך עשן למה שבאמת קורה מבפנים.
הדיכאון העמוק והשנאה העצמית.

החלטתי ביחד עם ההורים שאני אחזור לטיפול וכנראה אלך גם לפסיכיאטר. נלחמתי כל כך כדי לא להגיע לשלב של כדורים..כל מה שיעשה לי טוב..טיפול פסיכולוגי, חברות םעילויות אך אני חושבת שאין ברירה. אין ברירה לטיפול.

אני חייבת לתת לעצמי גם פיטבק חיובי. בכל זאת עברתי דרך ארוכה מאוד...ועדיין כל כך קשה לי. קשה לי שזה חוזר שוב ושוב. אני מרגישה כמו ילדת שמנת ששום דבר לא באמת רע לה בחיים ובכל זאת בדיכאון ועושה רע להורים שלה. בשביל מה? הרי יש לי את כל הסיבות להיות מאושרת אני פשוט רואה הכל מעוות. כן כן..בהיגיון אני יודעת הכל ועדיין.

אז קבעתי תור לפסיכולוגית ואני יודעת שיהיה יותר טוב. חייב להיות. פשוט צריך להמשיך.
עוזר לי מאוד התגובות..חייבת להודות שקשה לי לחזור לפה, עצם המחשב אבל עדיין אני מרגישה פה בנוח.
תודה.
 

קולדון

New member
כל הכבוד !

אני מאמינה שזו הדרך הכי בריאה ואחראית לפעול בה, את מרגישה רע, ואין סיבה שלא לטפל בזה.

אני מבינה את החשש מהכדורים, אבל קודם כל זו אופציה שלא ניסית ואולי תופתעי לטובה, ואם לא.. זה לא בלתי הפיך.

מאחלת המון בהצלחה ותמשיכי לעדכן!
 
מותר לכאוב

ואת לא צריכה להיות עם היסטוריה קשה כדי לכאוב.
אם יש בך כאב, מגיע לו מקום ומגיעה לו התייחסות.
וטוב שאת יודעת לקבל את העזרה שההורים שלך מציעים.

התיאור שלך כל כך מציאותי, כל כך לא בורח לאשליות,
וזה טוב, וזה משמח שאת מצליחה לראות גם את החלקים שחייבים טיפול אבל גם את מה שכבר עשית והצלחת.

ממש נשמח להיות איתך בדרך
 

קולדון

New member
היי יקרה ***המלצה***

שמחה ששיתפת..

את מוזמנת להמשיך להיות חלק מהפורום, לקרוא ולכתוב מתי שבא לך!
 
למעלה