תודה ועוד
ברגע זה עם דמעות בעיניים מאוד קשה להיות אופטימים. איזשהו אור שהוביל אותי תמיד החל לגווע. ואני די מתקשה להפסיק את פרץ הנפילה ולצערי זו פעם ראשונה שזה בא בכזאת עוצמה. אופטימיות כרגע זה דבר שרק מעצבן אותי, מרגישה מכוערת, לא מתפקדת, וביחוד הפעם יותר מתמיד מרגישה לא נשית. מאבדת אמונה בכל הסובב אותי ואני פשוט לא מכירה את עצמי. מפגינה חיוכים ומצב רוח טוב לכל עבר, אך בפנים נאכלת עד כדי כאב. עד כדי כך רע שאפילו הזריקות כואבת (מה שלא קרה לעולם). מנסה להתעסק בהכל חוץ מזה אך אתן בטח מכירות את המצב שדווקא ברגעים כאלה פתאום הכל מסביב קשור ללידה, הריון וכו´... רוצה להרים ידיים יש דרכים פחות כואבות, סך הכל אנחנו די אינטרסטיות - ילד בכל מחיר. אז מה העניין אם זה לא יהיה הריון שלי - סוף העולם??? מצוקה עמוקה קוראת מהגרון שלי, וזה לא מתאים לי... עכשיו מצאו בעיה חדשה, וכך זה מטיפול לטיפול - בעיה נפתרת בעיה עולה - בעיה אחרת נפתרת בעיה ישנה עולה וכך מעגל האיימים נמשך ונמשך ונמשך .... אני שופכת כאב ללא קשר וללא חשיבה העיקר לשפוך... ואכן תודה לכולם על קבלת הפנים ועל הברכות להמשך הדרך כרגע הדרך נראת מאוד עצורה!!! שרית