חדרי.

nati6589884

New member
חדרי.

חדרי חשוך
כי הגיע השעה.
לישון מאחור הלילה
והגיע הזמן לשון.
אבל אני חושב על
מה היה לי היום.

כי כמו כל יום אני חושב
על מה היה מחר.
אך היום זה אחרת
המחשבה היא דוקרת
.
זה היה בבוקר, עברתי
ברחוב הבטתי לפה
ולפה, וראיתי אותה

, יושבת על מרצפות.
עם בובה בידה, הסתכלתי
בילדה וראיתי אותי ולי
חדר בו אוכל לישון.

ולא נגשתי היא כולה
מטונפת מכף רגל עד ראש.
היא לא שייכת לאיש היא ילדת.
הרחוב,


ונזכרתי שלי יש חדר, ושולחן
אוכל, וגם מצרכים לא חסר.
אך היא ילדת רחוב,


מה אעשה? השפלתי מבט
ועליתי לביתי, והבית מוגף
מכל הכוונים, והחדר שחור.


,והגיע העת לאכול .ושבעתי
, והגיע הזמן לישון, ולחשוב
על ילדת הרחוב, זה מכפר
חטאי?:

אבל היא הייתה
מלוכלכת, והבית נקי.
והמחשבה דוקרת. ובא
לי להקיא, ולא עליה
אלה על עצמי.
 

nati6589884

New member
שישי אחר הצהרים:

הערה: צי דורש פה עריכה רצינית אם יש לך הערות לתיקון
אני אשמח, תודה מראש.

יום שישי אחר הצהרים:
מי הוא הנבל? זה שעליו כתוב בעיתון.
הוא רצח את אישתו וילדיו .טבע הוא - בכוס
היין. היה הוא איש צעיר.


רב מרץ, שטף ערס. אשתו הייתה אישה
יפה. וילדיו כמו פרח נובל. מתרוציצים הוי
אומללים, רצים לכל פינה ילדי נבלה".


היא לא ידע כלל,
שבעלה הוא קרימנל
, עם תעודות. שיצא לפני
לפני שנה מבית- חולי הרוח
השכונתי והטוב שמו הוא ( ברבי)
בעיתונים כתוב הם מתו שוטטי דם.
ואת ילדיו השקה בכוס הויסקי.



מי הוא הנבל אני שואל
האיש? או התקשורת
האומללה.? שכל שנייה
וכל עת עוד שתיין את כוס
התרעלה לוגם?. ואישה
מה אהיה עמה?. אז מתה מה נורא


לתקשורת אהיה הרבה מה
לפטפט. אוי " היא הייתה אישה
נפלאה" והילד הבכור?" גאון ממש
מבטן אימו היה מנגנן על חלילית.
ותורם מעצמו לכל אירוע צדקה
הגיע" והבעל" שמוק, שתיין


איך לא ידענו איך האסימון לא
נפל"? " ממש מתחת לאף" ואחד
אף יש לכם, אפילו את ריח הפגר
לא הרחתם, באו אחרי חצי יום.

ואני?. עוד קורא עיתון, על אישה
בלויה שנרצחה על ידי בעלה. הסרחון.
עולה, איפ איזה ריח\ מוזר, מזה מסריח.
מזה מי שהוא פה חרבן? ממש הכל מרוח.


נקיון אנו רוצים אבל את לבנו אנחנו אוטמים.
שיר הלל ליושבי הכנסת הגדולה. שאת אחינו
קברו כל יום בשנה. והריח הוא מסריח. והריח
הוא נורא. בוא נחליף חיתולים לחברי הכנסת הגדולה.


ושוחחתי עם השכן ואותי שאל מה קרה, ועניתי. היה
כתוב בחדשות " שמוטי מהמכולת רצח
את רותי מהמספרה" מה? " לא ידעת
י מתי? הוא דווקא נראה חבל


על הזמן . כן "שמע מה לעשות
שתה, אולי צריך להגביל את מתן
השתייה? והוא ענה" חה עדיף כבר להגביל
את הילודה, כזה שמוק עוד לא נראה"


ובחדשות הודיע יונית לוי
זאת עם הצבע בשער.
עם היופי, וזוג שדים נהדרים,
שכל גבר כן רוצה
בה . ואמרה " אסון נורא
ארע היום בת ים, גבר


כבן 40 רצח את ילדיו
ואת אשתו, המשטרה בעקובתיו.
הוא ברח בעת סיום המעשה
ומשטרת ישראל- במרדף אחריו"


כך המשיכה מילימלה, פיטוטים
סרק ונבלה, ואני צופה עם
פוקפורן וקולה מגודל בשקל
תשעים. לא צריך הולוויד כאן
יש לנו סרטים ולא רק בורקס,
גם- סרטי אקשן איכותים

על השוטר שנגע לצפיקלה
( לא מהכנסת חלילה וחס
אותה היא תסרסרהו) אלה תחת מרותו
נגע לה בשדים. הכניס לה בין הרגלים.
וראש הממשלה עומד דום. שהפצצת אטום
אוטם תיפול ירצאה בכנס אמרקאי ו


ירווח עוד עשרים אלף דולר לשעה.
והנשיא קצב איש ללא דופי הצב.
תקע מכל הבא ביד. נכנס שבע
בול. כמו שתה רד בול והשתכר.


תקע את חן, א וד. הוא לפחות
נכנס. רבלין החדש, נראה לא פחות
שובב. עם פרצוף עליז, ומוח חריף
גם הוא בסוף יתקע גול, לרותי
מחלקת העיתון כי כך חברי כנסת

אוי אדוני מרום. והתקשורת מודיעה
" חברי הכנסת בני זונות הלא מה"
אבל מילה יפה מכובסת נקייה
-" מושחתים" נכון כך הם היו בארץ
הקרשים.


לאחר האירוע הקשה בני
יקרי שלי לקחני לשיחה:
ובני בן השלוש אומר
" אבי גם לי כך תעשה"
ועניתי לו " ילדי אין לדעת
בעט השכל נופל לתחת

והשמוק עומד גם את הילד
אני קובר" והילד אמר"
למה אבי" כי כך הוא טבע
אדם שזורם הדם לראש.
עדיף לשתוק.\

וכן חברי זהו סיפור של
יום שישי בצהריים. על מוטי
חיקו מבית ים ואסתר אישתו.
וילדיו, שרצח אוי הוא נבל?

כך זה במדינת ישראל, כל
יום רצח, יום שני אונס, יום שלישי שוחד.ו
יום רביעי שחיתות בין גופים זרים,
ילדים מתגוששים על טיפת לחם.
קורעים זה את רעיו. גברים
פוקדים את בתי המשכב,

ומי אחראי?
גם חברי -הכנסת ביקר את גולי סחורה יקרה
נגעו רק לה. ואני? ביום- אחרון אני מתפלל שביבי
יקפוץ ראש. !
 
נתי השיר "שישי אחר הצהרים "גדול אלי .אם תסכים אז............

אערוך את השיר "חדרי" מצא חן בעיני
צ'י
 
חדרי (ילדת רחוב)

חדרי חשוך מאוחר כבר לילה
הגיעה השעה לישון
ואני חושב מה עבר עלי היום


לא כמו כל יום כשאני תוהה
מה יביא המחר
היום .כן היום זה אחרת
המחשבה בי דוקרת.

זה היה בוקר עברתי ברחוב
מתבונן לפה לשם
והנה ראיתי אותה

יושבת על המרצפות
בידה בובה מרופטת
וחשבתי על עצמי
לי יש חדר בו אוכל לישון

לא ניגשתי נרתעתי כולה מטונפת
מכף רגל עד ראש אין לה איש
ילדת רחוב

וחשבתי על עצמי על מצבי
לי יש חדר בו שולחן
ואוכל כל צורכי
והיא ילדת רחוב עזובה

מה אעשה התבישתי השפלתי מבט
עליתי לביתי הגפתי החדר
סביב והחדר חשוך

ישבתי לאכול והרגשתי אַשְמָה

חדרי חשוך מאוחר כבר לילה
הגיעה השעה לישון
ואני חושב על ילדת הרחוב


אבל היא הייתה מלוכלכת,
וביתי שלי נקי.
והמחשבה מיסרת.
ובא לי להקיא,
לא עליה אלא על עצמי
 
למעלה