מפלצת או ילדה
New member
חדירה לפרטיות
מראש מצטערת על האורך...
חייבת לשתף, מאז הגילוי אני לא כתמול שלשום...
לא יודעת מה'לשות. חייבת את העצות שלכם. ואני יודעת שאתם בטח תקטלו אותי על זה שאין לי כבוד בשיט לפרטיות של הבן אדם, וזה בטח מגיע לי, וכל השטויות הרגילות שלכם, אבל תהיו בני אדם פעם אחת ואל תהיו מגעילים או שיפוטיים! זה נכון שגם אני לא טלית שכולה תכלת, ומצד אחד ידעתי שהוא, למרות שעושה את עצמו נופת צופים, עוד לא אמר את המילה האחרונה. ידעתי שהוא מסוגל ללכת רחוק ולשחק מלוכלך. לא ידעתי עד כמה... הכל התפוצץ לפני כמה שבועות. קדמה לזה ההרגשה שלי (אתם יודעים - אינטואיציה נשית מפורסמת
) שמשהו לא כשורה, שמשהו פה מסריח... בהתחלה לא יכולתי לשים על זה את האצבע, מין הרגשה מופשטת כזאת כמו שהרוב שעברו דברים דומים מספרות. אבל החששות הלכו וגברו. אז בהתחלה העדפתי להדחיק את זה, רציתי לסמוך על בן הזוג שלי כמו שחנבי תמיד מציעה. נתתי בו אמון, אחרי כל השנים האלה, כיבדתי את הנפרדות שלו, אף פעם לא חיטטתי לו בדברים. עד אותו רגע ארור, שבו איבדתי לרגע שליטה ועשיתי משהו לא מוסרי... אתם חייבים להבין, הייתי כבר ממש במצוקה, ובגלל ה- PMS זה רק הלך והתעצם. פתחתי את התיבה שלו. ומה שגיליתי שם הלם בי, התקשיתי להאמין למראה עיני כשראיתי אותן. לבנות, שחומות, אלגנטיות, ספורטיביות - מה שלא תרצו. מה זה מעוצבות, חבל על הזמן, לכולן הלוק המלוכלך הזה שגברים כל כך אוהבים, ובתנוחות שעל האיסתור! לא האמנתי שיש כאלה צורות בכלל, ותיבה מפוצצת בהן! מודה, חשכו עיני. לא ציפיתי. מייד התקשרתי עליו לעבודה ונהמתי לתוך האפרקסת "אנחנו חייבים לדבר!" לא משתמע לשתי פנים. הוא חזר דווקא רגוע, ניסה לשמור על קור הרוח. אני עמדתי להתפוצץ באותו הרגע. "מה זה?!" לא יכולתי להתאפק, וחשפתי בפניו את מה שגיליתי. הוא לבש ערשת פנים של בוז ועליונות הטיפוסיים לו כשתופסים אותו בקלקלתו ואמר לי, ככה, בלי להתבלבל "את ממש חצופה, את יודעת?! באיזו זכות את בכלל נוגעת לי בדברים?!" ולא רק זה גם הדביק לי "זה לא מה שאת חושבת!" הלעוס והמעפן. נשבעת לכם, באותו רגע רציתי להביא לו סטירה, אבל התאפקתי. אמרתי לו: "תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, אתה שומע?! זה או אני או הן! תבחר, ועכשיו!!!!" מודה, דחקתי אותו לפינה. אבל מה יכולתי לעשות?!?!!! הוא אמר: "אה, ככה?! את חודרת לי לפרטיות, ואחר-כך עוד באה לי באיומים?! אין בעיה! הינה, אני זורק אותן! טוב לך?!?!!?!" והשליך אותן לסל. האמת לא ידעתי מה להגיד. נשארתי בלי מהלך מוכן מראש. לא הייתי מוכנה לזה שיוותר כל כך מהר. אבל מצד שני, הרגשתי שככה, ההפך, הוא דווקא ניצח. שוב פעם יצאתי אני הלא בסדר! בערב רציתי לפייס אותו, לעשות סולחה. הוא דווקא זרם. אמרתי לו "תגיד לי שאתה אוהב אותי! תבטיח לי שלא תעשה לי את זה יותר!" הוא הנהן לאות הסכמה ומייד לאחר מכן פירק לי את הצורה עד ששכחתי איך קוראים לי וגם את המקרה הארור. או לפחות כך חשבתי. עד אתמול. החלטתי שאני חוזרת לבטוח בו. הוא הרי הבטיח לי. אבל משהו בתוכי בכל זאת לא נשאר רגוע. אתם יודעים. לא יכולתי להאמין בו עד הסוף. להתמסר במאה האחוזים אחרי המקרה. כל הדיבורים האלה בתקופה האחרונה על הפרטיות מול השקיפות בזוגיות שעולים פה בשבוע האחרון בפורום השקם וערב, עוררו בתוכי שוב את ה
, והיום לא התאפקתי, והחלטתי ש"זכות הציבור לדעת" גוברת על זכותו לפרטיות. הכנסתי את עצמי שוב לתיבת הפנדורה הזאת. לפחות הפעם לא הופתעתי (קשות) כמו בפעם ההיא, אבל עכשיו הבנתי שיש לי עסק עם מטמין גרביים ("שלבש רק פעם אחת") סדרתי
. זה אמנם "מוחבא" בתוך תיבת הנעליים שלו, אבל אני זאת שצריכה לחיות עם הידיעה הזאת! ולא, אני לא מוכנה לכבס ככה סתם את הסיפור הזה כאילו לא היה! בהתחלה חשבתי לערוך טקס "פולסא דה- נורה" בעזרת נרות חנוכה. אבל זה לא סביבתי, ועל כן לא חינוכי. גם "להלביש לו אותן על הראש" לא בא בחשבון בשל מצבן הקשה, תרתי משמע
. אני אובדת עצות!!!!!!!
מראש מצטערת על האורך...
