~~~חג הסוכות~~~
- פותח הנושא ספiרטkית בנשמה
- פורסם בתאריך
ספiרטkית בנשמה
New member
המשך פרק א>>>>>
סא. פירס סדין על גבי קינופות או נקליטין וישן תחתיהם או הישן תחת כילה, האם יצא ידי חובתו, ואם לא - האם זה מדאורייתא, ומדוע? *דף י: יא. סב. הישן בכילה ערום, האם יכול להוציא ראשו החוצה ולקרות קריאת שמע, ומדוע? *דף י: סג. מדוע אסור לסכך בענפי אילן המחובר לקרקע, ובאיזה מקרה כשרה אף כשסככה בענפי אילן המחוברים? *דף יא. יא: סד. מה הדין ומהו שלפינהו שלופי? *דף יא: סה. האם מותר לסכך בעורות שאינם מקבלים טומאה? *דף יא.–יב. סו. האם בגד של אשה מחויב בציצית, ומדוע? *דף יא. סז. הטיל חוט של הציצית לנקב וכפלו לשמונה ופסקו, האם יש להכשיר זאת מצד "פסיקתן זו היא עשייתן", ומה הדין כשעשה חוטין מן הקוצים ומן הגרדים ואח"כ עשה את הציצית? *דף יא. סח. אימתי נפסל ההדס מחמת ענביו, ומה הדין אם מיעטן בעיו"ט או ביו"ט, לפני שאגדן ואחר שאגדן, ומדוע? *דף יא: סט. האם לולב צריך אגד, ומנין למדים זאת? *דף יא: ע. האם יש פסול של "תעשה ולא מן העשוי" בציצית, סוכה, ולולב? *דף יא: עא. מדוע אסור לסכך בחבילי קש, מה נחשב לחבילה, ואם סיכך, מה יעשה כדי להכשיר את הסוכה? *דף יב. עב. מהו החסרון של סוכה שחטטה בגדיש, האם מדאורייתא, האם מהני נענוע, ומדוע? *דף יב. יב: עג. האם מותר לעשות דפנות הסוכה מדבר המקבל טומאה? *דף יב. עד. האם בית קיבול העשוי למלאות נחשב לבית קיבול, ומדוע? *דף יב: עה. האם מותר לסכך בחיצין, ומדוע? *דף יב: עו. בגד פשתן וצמר מאימתי ראוין לקבל טומאה? *דף יב: עז. מה הן הוצני, הושני, ואניצי פשתן, האם הם ראויים לקבל טומאה, והאם מותר לסכך בהם, ומדוע? *דף יב: עח. האם מותר לסכך בדבר המקבל טומאה מדרבנן? *דף יב: עט. האם מותר לסכך בשושי ובשווצרי, ומדוע? *דף יב: פ. האם מותר לסכך בהיזמי והיגי, ומדוע? *דף יג. פא. האם יוצא אדם חובת מצות אכילת "מרור" במרור שיש לו שם לווי, והאם אזוב שיש לו שם לווי ראוי למצות "אזוב", ומדוע? *דף יג. פב. מהי מצות אזוב לכתחילה, ומהו בדיעבד? *דף יג. פג. איזה אגד אין בו משום גזירת "אוצר", ומדוע? *דף יג. יג: פד. ירקות לחים או יבשים, כשהן מחוברים או תלושים, מה דינם לענין טומאה כשהוכשרו לקבל טומאה וכשלא הוכשרו, והאם מדאורייתא הם כשרים לסיכוך? *דף יג: פה. ענפי תאנה וענפי ענבים, ובהם תאנים וענבים, קשין ובהם שבלים, באלו אופנים הם כשרים לסיכוך, באלו אופנים אינם כשרים, האם יש לידות דין אוכל או דין פסולת, ומדוע? *דף יג: יד. פו. מדוע בית המסוכך בקורות אי אפשר לקיים בו מצות סוכה? *דף יד. פז. האם ובאלו נסרים מותר לסכך, ומדוע? *דף יד.–1טו. פח. הישן תחת נסרים שאסור לסכך בהם, האם יצא ידי חובתו, ומה הדין כשהפכן על צידיהן או כשהניח נסר רחב ד' טפחים על שפת הסוכה באופן שרק ג' טפחים בסוכה, ומדוע? *דף יד: פט. שני נסרים האם מצטרפים לד' טפחים לפסול את הסוכה או לד' אמות שלא נימא דופן עקומה, ומדוע? *דף יד: צ. נסר ופסל, נסר ופסל, כשבכל נסר יש יותר מג' טפחים, האם הסוכה כשרה, ואם לא - האם מותר לישן מתחת לנסר או מתחת לפסל, ומדוע? *דף יד: צא. מה הדין במי שסיכך ברוח רביעית, בנסר של ד' טפחים, אלא שג' טפחים בסוכה, וטפח אחד מחוץ לסוכה? *דף יד: צב. האם ומהו התקנה להכשיר תקרה שאין עליה מעזיבה, ומדוע? *דף טו. צג. באופנים שהתבאר בתשובה הקודמת שמהני, האם גם יהא מותר לישן מתחת לנסרים, ובכל מקום הפסל, ומדוע? *דף טו. צד. המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה, האם הסוכה כשרה, ומה הדין אם הניח סכך כשר בין שיפוד לשיפוד, ומדוע? *דף טו.–1טז. צה. האם אפשר לצמצם, ואיך קיי"ל להלכה? *דף טו. טו: צו. יצאו שנים בבת אחת וקראן "עשירי" או כשקרא לעשירי "עשירי" וגם לאחד עשר קרא "עשירי", האם שניהם קדושים, ומדוע? *דף טו. טו: צז. מיטה שנתפרקה, האם ואלו חלקים ממנה מקבלים טומאה, והאם מותר לסכך בהם, ומדוע? *דף טו: טז. צח. מיטה שנתפרקה לאיברים, האם יכולים לטהרה ע"י טבילה? *דף טז. צט. האם למפץ יש טהרה במקוה? *דף טז. ק. האם מטלניות שאין בהם שלש על שלש מקבלים טומאה, ומדוע? *דף טז. קא. מה דינו של החוטט בגדיש לעשות לו סוכה, ומדוע? *דף טז. קב. האם מהני מחיצת עשרה טפחים בסוכה הגבוהה מעשרה, ומדוע? *דף טז. טז: קג. אימתי רשאי למלאות מים בשבת מבור שבין שתי חצירות, ומדוע? *דף טז. טז: קד. אילו דברים נאסרו בשבת מחמת איסור עשיית אהל עראי, ומדוע? *דף טז: קה. מחצלת שגובהה ארבעה ומשהו ואורכה כאורך הדופן, או פס שגובהו י' טפחים ואורכו ארבעה ומשהו, האם כשרים לסוכה, ומדוע? *דף טז: קו. האם הוכשרו לסוכה דפנות העשויים מקנים, ואין בין קנה לקנה ג' טפחים, ומדוע? *דף טז: יז. קז. מהו השיעור שסכך פסול פוסל את הסוכה? *דף יז. יז: קח. באיזה אופן פוסלים אויר או סכך פסול את כל הסוכה, ומדוע? *דף יז. קט. האם סכך פסול ואויר מצטרפין לפסול בסוכה גדולה, [בסוכה קטנה - עיין תשובה קיא], והאם כשיש סכך פסול וסכך פסול ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם מצטרפין לפסול, ומדוע? *דף יז. קי. מהו שיעור הבגד השק והעור והמפץ לענין קבלת טומאת משכב הזב ומדרסו, או טומאת מת, והאם הבגד השק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה, ומדוע? *דף יז: קיא. אויר שלשה בסוכה גדולה או קטנה, שמיעטו בקנים או בשפודים, האם הסוכה כשרה, ומדוע? *דף יח. קיב. מהי אכסדרה, באיזה אופן הוכשר לסכך על גבה, ומדוע? *דף יח.–1יט. קיג. האם מועיל "פי תקרה יורד וסותם" להתיר את הטלטול באכסדרה בשבת, ולהתיר בכלאים, ומדוע? *דף יח. יח: קיד. האם מועיל נראה מבפנים ושווה מבחוץ ולהיפך, לענין לחי בשבת, ולענין טפח שבדופן ג' שבסוכה? *דף יט. קטו. האם אומרים לבוד להכשיר סכך סוכה או להכשיר דפנות סוכה, ומדוע? קטז. אלו אופנים הוכשרו בסוכה מדין "פסל היוצא מן הסוכה"? *דף יט. קיז. האם סכך פסול פחות מג' טפחים או אויר פחות מג' טפחים בסוכה קטנה מצטרפים לז' טפחים, והאם מותר לישן תחתיהם, ומדוע? *דף יט. קיח. הטובל בטיט האם עלתה לו טבילה, והאם טיט מצטרף למ' סאה? *דף יט: קיט. באיזה טיט נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע [הנ"ל תשו' קודמת]? *דף יט: קכ. מה דינה של סוכה שעשאוה כמין צריף או שסמכה לכותל, ומדוע? *דף יט: קכא. האם מותר לסכך במחצלות, ומדוע? *דף יט:–1כ: קכב. האם מחצלת מקבלת טומאה? *דף כ:
סא. פירס סדין על גבי קינופות או נקליטין וישן תחתיהם או הישן תחת כילה, האם יצא ידי חובתו, ואם לא - האם זה מדאורייתא, ומדוע? *דף י: יא. סב. הישן בכילה ערום, האם יכול להוציא ראשו החוצה ולקרות קריאת שמע, ומדוע? *דף י: סג. מדוע אסור לסכך בענפי אילן המחובר לקרקע, ובאיזה מקרה כשרה אף כשסככה בענפי אילן המחוברים? *דף יא. יא: סד. מה הדין ומהו שלפינהו שלופי? *דף יא: סה. האם מותר לסכך בעורות שאינם מקבלים טומאה? *דף יא.–יב. סו. האם בגד של אשה מחויב בציצית, ומדוע? *דף יא. סז. הטיל חוט של הציצית לנקב וכפלו לשמונה ופסקו, האם יש להכשיר זאת מצד "פסיקתן זו היא עשייתן", ומה הדין כשעשה חוטין מן הקוצים ומן הגרדים ואח"כ עשה את הציצית? *דף יא. סח. אימתי נפסל ההדס מחמת ענביו, ומה הדין אם מיעטן בעיו"ט או ביו"ט, לפני שאגדן ואחר שאגדן, ומדוע? *דף יא: סט. האם לולב צריך אגד, ומנין למדים זאת? *דף יא: ע. האם יש פסול של "תעשה ולא מן העשוי" בציצית, סוכה, ולולב? *דף יא: עא. מדוע אסור לסכך בחבילי קש, מה נחשב לחבילה, ואם סיכך, מה יעשה כדי להכשיר את הסוכה? *דף יב. עב. מהו החסרון של סוכה שחטטה בגדיש, האם מדאורייתא, האם מהני נענוע, ומדוע? *דף יב. יב: עג. האם מותר לעשות דפנות הסוכה מדבר המקבל טומאה? *דף יב. עד. האם בית קיבול העשוי למלאות נחשב לבית קיבול, ומדוע? *דף יב: עה. האם מותר לסכך בחיצין, ומדוע? *דף יב: עו. בגד פשתן וצמר מאימתי ראוין לקבל טומאה? *דף יב: עז. מה הן הוצני, הושני, ואניצי פשתן, האם הם ראויים לקבל טומאה, והאם מותר לסכך בהם, ומדוע? *דף יב: עח. האם מותר לסכך בדבר המקבל טומאה מדרבנן? *דף יב: עט. האם מותר לסכך בשושי ובשווצרי, ומדוע? *דף יב: פ. האם מותר לסכך בהיזמי והיגי, ומדוע? *דף יג. פא. האם יוצא אדם חובת מצות אכילת "מרור" במרור שיש לו שם לווי, והאם אזוב שיש לו שם לווי ראוי למצות "אזוב", ומדוע? *דף יג. פב. מהי מצות אזוב לכתחילה, ומהו בדיעבד? *דף יג. פג. איזה אגד אין בו משום גזירת "אוצר", ומדוע? *דף יג. יג: פד. ירקות לחים או יבשים, כשהן מחוברים או תלושים, מה דינם לענין טומאה כשהוכשרו לקבל טומאה וכשלא הוכשרו, והאם מדאורייתא הם כשרים לסיכוך? *דף יג: פה. ענפי תאנה וענפי ענבים, ובהם תאנים וענבים, קשין ובהם שבלים, באלו אופנים הם כשרים לסיכוך, באלו אופנים אינם כשרים, האם יש לידות דין אוכל או דין פסולת, ומדוע? *דף יג: יד. פו. מדוע בית המסוכך בקורות אי אפשר לקיים בו מצות סוכה? *דף יד. פז. האם ובאלו נסרים מותר לסכך, ומדוע? *דף יד.–1טו. פח. הישן תחת נסרים שאסור לסכך בהם, האם יצא ידי חובתו, ומה הדין כשהפכן על צידיהן או כשהניח נסר רחב ד' טפחים על שפת הסוכה באופן שרק ג' טפחים בסוכה, ומדוע? *דף יד: פט. שני נסרים האם מצטרפים לד' טפחים לפסול את הסוכה או לד' אמות שלא נימא דופן עקומה, ומדוע? *דף יד: צ. נסר ופסל, נסר ופסל, כשבכל נסר יש יותר מג' טפחים, האם הסוכה כשרה, ואם לא - האם מותר לישן מתחת לנסר או מתחת לפסל, ומדוע? *דף יד: צא. מה הדין במי שסיכך ברוח רביעית, בנסר של ד' טפחים, אלא שג' טפחים בסוכה, וטפח אחד מחוץ לסוכה? *דף יד: צב. האם ומהו התקנה להכשיר תקרה שאין עליה מעזיבה, ומדוע? *דף טו. צג. באופנים שהתבאר בתשובה הקודמת שמהני, האם גם יהא מותר לישן מתחת לנסרים, ובכל מקום הפסל, ומדוע? *דף טו. צד. המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה, האם הסוכה כשרה, ומה הדין אם הניח סכך כשר בין שיפוד לשיפוד, ומדוע? *דף טו.–1טז. צה. האם אפשר לצמצם, ואיך קיי"ל להלכה? *דף טו. טו: צו. יצאו שנים בבת אחת וקראן "עשירי" או כשקרא לעשירי "עשירי" וגם לאחד עשר קרא "עשירי", האם שניהם קדושים, ומדוע? *דף טו. טו: צז. מיטה שנתפרקה, האם ואלו חלקים ממנה מקבלים טומאה, והאם מותר לסכך בהם, ומדוע? *דף טו: טז. צח. מיטה שנתפרקה לאיברים, האם יכולים לטהרה ע"י טבילה? *דף טז. צט. האם למפץ יש טהרה במקוה? *דף טז. ק. האם מטלניות שאין בהם שלש על שלש מקבלים טומאה, ומדוע? *דף טז. קא. מה דינו של החוטט בגדיש לעשות לו סוכה, ומדוע? *דף טז. קב. האם מהני מחיצת עשרה טפחים בסוכה הגבוהה מעשרה, ומדוע? *דף טז. טז: קג. אימתי רשאי למלאות מים בשבת מבור שבין שתי חצירות, ומדוע? *דף טז. טז: קד. אילו דברים נאסרו בשבת מחמת איסור עשיית אהל עראי, ומדוע? *דף טז: קה. מחצלת שגובהה ארבעה ומשהו ואורכה כאורך הדופן, או פס שגובהו י' טפחים ואורכו ארבעה ומשהו, האם כשרים לסוכה, ומדוע? *דף טז: קו. האם הוכשרו לסוכה דפנות העשויים מקנים, ואין בין קנה לקנה ג' טפחים, ומדוע? *דף טז: יז. קז. מהו השיעור שסכך פסול פוסל את הסוכה? *דף יז. יז: קח. באיזה אופן פוסלים אויר או סכך פסול את כל הסוכה, ומדוע? *דף יז. קט. האם סכך פסול ואויר מצטרפין לפסול בסוכה גדולה, [בסוכה קטנה - עיין תשובה קיא], והאם כשיש סכך פסול וסכך פסול ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם מצטרפין לפסול, ומדוע? *דף יז. קי. מהו שיעור הבגד השק והעור והמפץ לענין קבלת טומאת משכב הזב ומדרסו, או טומאת מת, והאם הבגד השק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה, ומדוע? *דף יז: קיא. אויר שלשה בסוכה גדולה או קטנה, שמיעטו בקנים או בשפודים, האם הסוכה כשרה, ומדוע? *דף יח. קיב. מהי אכסדרה, באיזה אופן הוכשר לסכך על גבה, ומדוע? *דף יח.–1יט. קיג. האם מועיל "פי תקרה יורד וסותם" להתיר את הטלטול באכסדרה בשבת, ולהתיר בכלאים, ומדוע? *דף יח. יח: קיד. האם מועיל נראה מבפנים ושווה מבחוץ ולהיפך, לענין לחי בשבת, ולענין טפח שבדופן ג' שבסוכה? *דף יט. קטו. האם אומרים לבוד להכשיר סכך סוכה או להכשיר דפנות סוכה, ומדוע? קטז. אלו אופנים הוכשרו בסוכה מדין "פסל היוצא מן הסוכה"? *דף יט. קיז. האם סכך פסול פחות מג' טפחים או אויר פחות מג' טפחים בסוכה קטנה מצטרפים לז' טפחים, והאם מותר לישן תחתיהם, ומדוע? *דף יט. קיח. הטובל בטיט האם עלתה לו טבילה, והאם טיט מצטרף למ' סאה? *דף יט: קיט. באיזה טיט נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע [הנ"ל תשו' קודמת]? *דף יט: קכ. מה דינה של סוכה שעשאוה כמין צריף או שסמכה לכותל, ומדוע? *דף יט: קכא. האם מותר לסכך במחצלות, ומדוע? *דף יט:–1כ: קכב. האם מחצלת מקבלת טומאה? *דף כ:
ספiרטkית בנשמה
New member
שאלות חזרה לפרק שני
פרק שני - הישן תחת המטה א. האם הישן תחת המיטה בסוכה יוצא ידי חובתו, ומדוע? *דף כ. כא: ב. אהל שאינו עשוי בידי אדם או אהל זרוק או מיטה או אהל שלגבה עשויה האם נחשבים לאהל, ומדוע? *דף כ:–1כא: ג. איזה אהל מביא את הטומאה, ומי הוא הנטמא בטומאת אהלים? *דף כא. ד. קוברי המת או מצורע העוברים באכסדרה, האם מטמאים את הטהורים, ומדוע? *דף כא. ה. האם יכול קטן למלאות מים חיים [מן השלוח] או להשים את האפר במים או להזות על הטמא? *דף כא. ו. האם יכולים למלאות מים חיים מן השילוח ע"י שישלשל בחבל או שצריך מילוי ידים דוקא? *דף כא. ז. מהו הדין של סוכה שסמכה על כרעי המיטה או כשסמכה על דבר המקבל טומאה או על גב המיטה או על דבר המיטלטל לדוגמא: עגלה, ספינה, שידה תיבה ומגדל המחזיקים ארבעים סאה בלח, ומדוע? *דף כא: ח. מה הפירוש "סוכה מדובללת", והאם היא כשרה, ומדוע? *דף כב. ט. היכן נאמר הדין של "חבוט רמי" בטומאה? *דף כב. כב: י. שתי קורות המתאימות לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח, האם צריך להביא קורה אחרת כדי להתיר את הטילטול במבוי, והאם אומרים "חבוט רמי" בעירובין? *דף כב: יא. מה הדין בסוכה שחמתה וצילתה שווין, ומדוע? *דף כב: יב. מה דין של סוכה המעובה כמין בית, ומדוע? *דף כב: יג. העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה או בראש האילן או על גבי גמל, האם הסוכה כשרה, והאם עולים לה ביו"ט, ומדוע? *דף כב: כג. יד. עשאה לבהמה דופן לסוכה, או סמך הדופן על נוד תפוח ברוח, האם הסוכה כשרה, ומדוע? *דף כג. כד. טו. מהו הפירוש של גולל, דופק, דופק דפקין, ומהם דיני טומאה הנוהג בהם? *דף כג. טז. אלו נפק"מ עולים לדינא באם חוששין למיתה? *דף כג: כד. יז. כיצד ינהג מי שלקח יין מבין הכותים והגיע בין השמשות של שבת או הגיע ליל שבת? *דף כג: יח. האם מותר לעשר טבל ודאי או דמאי בשבת או בערש"ק בין השמשות, והאם מותר בזמנים הנ"ל לעשר בתנאי "שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו'", והאם העושה תנאי כזה לפני שבת או בביהש"מ מותר לו להפריש בשבת, ומדוע? *דף כג: יט. מתי אמרינן יש ברירה, מתי לא, פרט האופנים והשיטות שבגמ', ושבתוס', ומדוע? *דף כג: כד. כ. על איזה דבר נכתב הגט, ומנין למדים זאת? *דף כד: כא. אימתי תוכשר סוכה העשויה בין האילנות והאילנות דפנות לה, ומדוע, ומה דינה של מחיצה העומדת מאליה? *דף כד: כה. כב. אלו אנשים פטורים ממצות "סוכה", ומדוע? *דף כה.–1כו. כג. מה דינו של העוסק במצוה, או של הטרוד בטירדת מצוה או בטירדת רשות, וכן השרוי בצער, לגבי חיוב קריאת שמע, ומדוע? *דף כה. כד. האם אבל חייב בכל המצוות, ומדוע? *דף כה: כה. מאלו מצוות פטורים החתן והשושבינין וכל בני החופה, ומדוע? *דף כה.–1כו. כו. מהי שינת עראי ואכילת עראי, ומה דינם לענין חיוב סוכה, ומדוע? *דף כו. כז. איזו שינה מותרת בתפילין, ואיזו אסורה, ומדוע? *דף כו. כו: כח. א) מנין למדים זאת. מהו המקור בתורה לחיוב ברכה על אוכלין ומשקין. ב) מהו השיעור המחייב ברכה ראשונה ואחרונה בכל האוכלים, בפת, וביין, מן התורה ומדבריהם. ג) אם כן הדין באוכל בריה. ד) מה הם השיעורים לאוכל ושותה ביוה"כ לענין לחייבו בכרת. ה) מהו שיעור שתיית היין של קידוש היום בשבת וביו"ט? *דף כו: כט. האם אפשר לאכול פת במפה בלא נטילת ידים? *דף כו: כז. ל. כמה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, והאם יכול להשלים חובה זו, מתי, ומדוע? *דף כז. כז: לא. הטועה ולא הזכיר של יו"ט בברכת המזון, האם חייב לחזור, ומדוע? *דף כז. לב. האם יוצאים מסוכה לסוכה, האם מותר לבנות סוכה במועד, והאם אדם יוצא בסוכה שאולה? *דף כז. כז: לג. האם יוצאים ידי חובה בסוכת השותפין, ומדוע? *דף כז: לד. מה הדין במי שראשו ורובו בתוך הסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה, ומדוע? *דף כח. לה. האם אשה קטן וגר חייבים במצות סוכה, ומנין למדים זאת? *דף כח. כח: לו. מאימתי מגיע הקטן לחינוך במצות סוכה, ובשאר מצוות? *דף כח: לז. האם תוספת עינוי בערב יוה"כ חיובה מדאורייתא, והאם נשים חייבות בעינוי ותוספת עינוי, ומנין למדים זאת? *דף כח: לח. האם לימוד, ושינון, צריכים סוכה, ומדוע? *דף כח: לט. האם מותר להכניס לסוכה כלי אכילה, כלי שתיה, ונרות, ומדוע? *דף כט. מ. מה הדין למי שאוכל או ישן בסוכה וירדו גשמים? *דף כט.
פרק שני - הישן תחת המטה א. האם הישן תחת המיטה בסוכה יוצא ידי חובתו, ומדוע? *דף כ. כא: ב. אהל שאינו עשוי בידי אדם או אהל זרוק או מיטה או אהל שלגבה עשויה האם נחשבים לאהל, ומדוע? *דף כ:–1כא: ג. איזה אהל מביא את הטומאה, ומי הוא הנטמא בטומאת אהלים? *דף כא. ד. קוברי המת או מצורע העוברים באכסדרה, האם מטמאים את הטהורים, ומדוע? *דף כא. ה. האם יכול קטן למלאות מים חיים [מן השלוח] או להשים את האפר במים או להזות על הטמא? *דף כא. ו. האם יכולים למלאות מים חיים מן השילוח ע"י שישלשל בחבל או שצריך מילוי ידים דוקא? *דף כא. ז. מהו הדין של סוכה שסמכה על כרעי המיטה או כשסמכה על דבר המקבל טומאה או על גב המיטה או על דבר המיטלטל לדוגמא: עגלה, ספינה, שידה תיבה ומגדל המחזיקים ארבעים סאה בלח, ומדוע? *דף כא: ח. מה הפירוש "סוכה מדובללת", והאם היא כשרה, ומדוע? *דף כב. ט. היכן נאמר הדין של "חבוט רמי" בטומאה? *דף כב. כב: י. שתי קורות המתאימות לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח, האם צריך להביא קורה אחרת כדי להתיר את הטילטול במבוי, והאם אומרים "חבוט רמי" בעירובין? *דף כב: יא. מה הדין בסוכה שחמתה וצילתה שווין, ומדוע? *דף כב: יב. מה דין של סוכה המעובה כמין בית, ומדוע? *דף כב: יג. העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה או בראש האילן או על גבי גמל, האם הסוכה כשרה, והאם עולים לה ביו"ט, ומדוע? *דף כב: כג. יד. עשאה לבהמה דופן לסוכה, או סמך הדופן על נוד תפוח ברוח, האם הסוכה כשרה, ומדוע? *דף כג. כד. טו. מהו הפירוש של גולל, דופק, דופק דפקין, ומהם דיני טומאה הנוהג בהם? *דף כג. טז. אלו נפק"מ עולים לדינא באם חוששין למיתה? *דף כג: כד. יז. כיצד ינהג מי שלקח יין מבין הכותים והגיע בין השמשות של שבת או הגיע ליל שבת? *דף כג: יח. האם מותר לעשר טבל ודאי או דמאי בשבת או בערש"ק בין השמשות, והאם מותר בזמנים הנ"ל לעשר בתנאי "שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו'", והאם העושה תנאי כזה לפני שבת או בביהש"מ מותר לו להפריש בשבת, ומדוע? *דף כג: יט. מתי אמרינן יש ברירה, מתי לא, פרט האופנים והשיטות שבגמ', ושבתוס', ומדוע? *דף כג: כד. כ. על איזה דבר נכתב הגט, ומנין למדים זאת? *דף כד: כא. אימתי תוכשר סוכה העשויה בין האילנות והאילנות דפנות לה, ומדוע, ומה דינה של מחיצה העומדת מאליה? *דף כד: כה. כב. אלו אנשים פטורים ממצות "סוכה", ומדוע? *דף כה.–1כו. כג. מה דינו של העוסק במצוה, או של הטרוד בטירדת מצוה או בטירדת רשות, וכן השרוי בצער, לגבי חיוב קריאת שמע, ומדוע? *דף כה. כד. האם אבל חייב בכל המצוות, ומדוע? *דף כה: כה. מאלו מצוות פטורים החתן והשושבינין וכל בני החופה, ומדוע? *דף כה.–1כו. כו. מהי שינת עראי ואכילת עראי, ומה דינם לענין חיוב סוכה, ומדוע? *דף כו. כז. איזו שינה מותרת בתפילין, ואיזו אסורה, ומדוע? *דף כו. כו: כח. א) מנין למדים זאת. מהו המקור בתורה לחיוב ברכה על אוכלין ומשקין. ב) מהו השיעור המחייב ברכה ראשונה ואחרונה בכל האוכלים, בפת, וביין, מן התורה ומדבריהם. ג) אם כן הדין באוכל בריה. ד) מה הם השיעורים לאוכל ושותה ביוה"כ לענין לחייבו בכרת. ה) מהו שיעור שתיית היין של קידוש היום בשבת וביו"ט? *דף כו: כט. האם אפשר לאכול פת במפה בלא נטילת ידים? *דף כו: כז. ל. כמה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, והאם יכול להשלים חובה זו, מתי, ומדוע? *דף כז. כז: לא. הטועה ולא הזכיר של יו"ט בברכת המזון, האם חייב לחזור, ומדוע? *דף כז. לב. האם יוצאים מסוכה לסוכה, האם מותר לבנות סוכה במועד, והאם אדם יוצא בסוכה שאולה? *דף כז. כז: לג. האם יוצאים ידי חובה בסוכת השותפין, ומדוע? *דף כז: לד. מה הדין במי שראשו ורובו בתוך הסוכה ושלחנו מחוץ לסוכה, ומדוע? *דף כח. לה. האם אשה קטן וגר חייבים במצות סוכה, ומנין למדים זאת? *דף כח. כח: לו. מאימתי מגיע הקטן לחינוך במצות סוכה, ובשאר מצוות? *דף כח: לז. האם תוספת עינוי בערב יוה"כ חיובה מדאורייתא, והאם נשים חייבות בעינוי ותוספת עינוי, ומנין למדים זאת? *דף כח: לח. האם לימוד, ושינון, צריכים סוכה, ומדוע? *דף כח: לט. האם מותר להכניס לסוכה כלי אכילה, כלי שתיה, ונרות, ומדוע? *דף כט. מ. מה הדין למי שאוכל או ישן בסוכה וירדו גשמים? *דף כט.
ספiרטkית בנשמה
New member
שאלות חזרה לפרק שלישי>>>>>>>
פרק שלישי - לולב הגזול א. מה דינו של א) לולב הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) לולב היבש. ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, 1. כאשרה של משה, 2. של עיר הנדחת, 3. של עבודה זרה. ד) כשנקטם ראשו, ומה הפירוש של נקטם ראשו. ה) כשנפרצו עליו, ומה פירושו. ו) ועוד אלו פסולי לולב הוזכרו בדפים כט: לב:, מדוע הם פסולים, והאם לשבעת ימות החג? *דף כט: לב: ב. מה דינו של לולב א) שנפרדו עליו. ב) של ציני של הברזל. ג) גזול בשאר ימות החג. ד) כמוש. ה) שנסדקו בפחות מהימנק. ו) עקום. ז) דומה לחרות, ומדוע? *דף כט:–1לב: ג. מצוה הבאה בעבירה, האם מעכבת מהתורה, והאם מעכבת מצוה שחיובה מדאורייתא או כשעיקרה מדאורייתא, והאם מעכב להקריב קרבן שקנאו ביאוש או ביאוש ושינוי רשות, והאם מעכב מלברך על דבר גזול? *דף כט: ל. ד. מדוע בהמה גזולה פסולה לקרבן? *דף ל. ה. מה דורשים חז"ל מהפסוקים "מכם", "קרבנו", "ביתו", ומה ממעטים מהדין של מצהב"ע? *דף ל. ו. האם קרקע נגזלת, והאם יש יאוש בקרקע, ומהם הנפק"מ העולות מדין קרקע אינה נגזלת לגבי מצות סוכה, ד' מינים, כלאיים, וערלה? *דף ל: לא. ז. כיצד ינהג הקונה א' מארבעת המינים מקרקעו של עכו"ם, ומדוע? *דף ל. ל: ח. גזל קרש לסוכה ועשה בהם שינוי מעשה באופן שקנאם רק מדרבנן [עיין בתשובה הבאה], האם יוצא ידי המצוה? *דף ל: ט. האם באופנים הבאים הגזלן קונה את הגזילה, א) בשינוי מעשה שאינו חוזר או בשינוי השם שאינו חוזר ב) בשינוי מעשה החוזר בלא יאוש, ג) בשינוי מעשה החוזר עם יאוש, ד) בשינוי השם החוזר בלא יאוש, ה) בשינוי השם החוזר עם יאוש, ו) בשינוי מעשה בצירוף שינוי השם. *דף ל: לא. י. האם אדם יוצא ידי חובת מצות סוכה א) בסכך גזול, ב) בסוכה הגזולה ע"י שהוציא את חבירו מסוכתו. ג) כשגזל סוכה בראש העגלה. ד) כשבנה סוכה בחצירו של חבירו שלא מדעתו, ומדוע? *דף לא. יא. מי שלא מוצא לולב או אתרוג, האם יכול להביא תחתיו את אחד מהדברים הבאים, ולברך עליו, ומה הדין בשעת הדחק. א) מין אחר, ב) אתרוג יבש או לולב יבש. ג) אתרוג או לולב פסול, ומדוע? *דף לא. לא: יב. האם יש דין "הדר" בלולב ובאתרוג? *דף לא. לא: יג. האם יבש, כמוש, וישן, פוסל באתרוג ובלולב, ומדוע? *דף לא. לא: יד. האם אתרוג ירוק או בוסר כשר לנטילת לולב, ומדוע? *דף לא: טו. מהו השיעור של אתרוג למעלה ולמטה, ומדוע? *דף לא: טז. האם מותר ליטול חמשה מינים או לאגוד את ארבעת המינים במין שאינו ממין ארבעת המינים, ומדוע? *דף לא. לא: יז. מה דינו של א) הדס הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) הדס היבש, ומהי הגדרת "יבש". ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, פרט. ד) כשנקטם ראשו ומה הפירוש של נקטם ראשו. ה) כשנפרצו עליו, ומה פירושו. ו) ועוד אלו פסולי הדס הוזכרו בסוגיא, מדוע הם פסולים, והאם לשבעת ימות החג? *דף לב:–1לג: לד: יח. מה נחשב להדס עבות, ומה נכלל בכלל הדס שאינו עבות? *דף לב: יט. מה נחשב לנדחה, האם "דיחוי מעיקרא" הוי דיחוי, והאם "נראה ונדחה" חוזר ונראה א) בהדס כשנקטם ראשו ועלתה בו תמרה לפני יו"ט. ב) כשעלתה בו תמרה ביו"ט. ג) בכיסוי הדם, כשכיסתה הרוח את הדם וחזר ונתגלה, ד) בענבי הדס השחורים מעיו"ט ומרובין מעליו שמיעטן ביו"ט. ה) דיחוי מעיקרא בקדשים. ו) נראה ונדחה בענבי הדס שנהיו שחורים ביו"ט ומיעטן ביו"ט? *דף לג. לג: כ. האם ענבי הדס, ירוקים או אדומים או שחורים, פוסלים את ההדס, וא"כ מה הדין אם מיעטן בעיו"ט או ביו"ט, האם הלולב כשר, ומדוע? *דף לג. כא. האם לולב צריך אגד, ומנין למדים זאת? *דף לג. כב. האם מנומר פוסל בהדס? *דף לג: כג. אלו ערבות אינם כשרות ללולב, והאם פסולים לכל השבעת ימות החג? *דף לג: לד. כד. מה הדין של ערבה כמושה, של בעל ושל הרים, ושל חילפא גילא? *דף לג: לד. כה. מה הם סימני "ערבה", ומה הם סימני "צפצפה", ומה הם סימני "חילפא גילא", והאם הם כשרים ללולב? *דף לד. כו. מה נאסר בחרישה בערב שביעית מפסח, ומה מעצרת, ומה הותר עד ראש השנה, ובאיזה תנאי? *דף לד. כז. מה מנסכין כל השנה, מה בחג, ומתי בחג מנסכין? *דף לד. כח. מאי נפק"מ בין "בי כסי" ל"הובלילא", ומה הדין בניקב נקב מפולש והבריא? *דף לד. כט. מדוע המביא גט ממדינת הים צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", ומה הדין למי שמביא מבבל? *דף לד. לד: ל. האם הדס קטום כשר ללולב, וכמה הדסים צריך ליקח למצות לולב? *דף לד: לא. ד' מינים א) האם מעכבין זה את זה, מנין למדים זאת, [והאם האגד מעכב]. ב) והאם תוספת כמות המנין של כל אחד מד' המינים מעכב, ומדוע? *דף לד: לב. האם פלפלין, אתרוג, ותלתן, חייבים בערלה, ומדוע? *דף לה. לג. האם האתרוגים המפורטים בהמשך פסולים, מדוע, והאם לשבעת ימות החג? א) אתרוג הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) אתרוג היבש. ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, פרט. ד) של ערלה. ה) של תרומה טהורה. ו) של תרומה טמאה. ז) של דמאי, ח) של טבל. ט) של מעשר שני בירושלים, ובגבולין, י) כשעלתה בו חזזית. יא) כשניטלה פיטמתו, ומה פירושו, יב) כשנקלף, ומה פירושו. יג) כשנסדק. יד) כשניקב נקב מפולש ושאינו מפולש, ובשאר ימות החג. טו) חיסר או שניקבוהו עכברים. טז) אתרוג התפוח, או הסרוח, או שנימוח. יז) כבוש. יח) שלוק. יט) כושי, ודומה לכושי. כ) לבן. כא) מנומר. כב) ככדור, כג) תיום, כד) ירוק או בוסר, ושיעור האתרוג. כה) כשגידלו בדפוס ועשאו כבריה אחרת. כו) שאול, ואם ד' מינים מעכבים זה את זה. כז) אתרוג השותפין. *דף לד:–לו: לד. האם מותר לטלטל בשבת אבנים מקורזלות או להכניסם לבית הכסא לצורך קינוח, ומדוע? *דף לו: לה. האם מותר לאגוד את ארבעת המינים במין שאינו ממין ארבעת המינים, ומדוע? *דף לו: לו. האם מותר לסכך בפסולת גורן ויקב, ובפירות, ומדוע? *דף לו: לז. כיצד אנו מצווים לבער חמץ וביעור, וכיצד נפסק להלכה? *דף לו: לח. מין במינו או בשאינו מינו, האם חוצץ, והאם אפי' כשזה לנוי. א) בלולב. ב) בפטר רחם כשילדה ב' זכרים, ג) בתנופה ע"י שנים. ד) בהניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם או כשהניח סיב בתוך המזרק, ומדוע? *דף לז. לט. הנוטל לולב באופן שעלי ההדס נשרו ונפלו בין הלולב לערבה או באופן שעלי הלולב נפלו בין הלולב למינים האחרים או כשדבר שאינו ממין לולב כרוך בידו, האם הוי חציצה? *דף לז. לז: מ. האם לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, לענין לולב, אזוב, ואפר, ומדוע? *דף לז. מא. האם בחג מותר להריח הדס או אתרוג של מצוה, ומה הדין להריחם בשבת בעודם מחוברים לקרקע, ומדוע? *דף לז: מב. היכן היו מנענעין? *דף לז: מג. מהו אופן הנענוע, לאיזה צדדים, וכמה פעמים? *דף לז: מד. אימתי צריך אדם להפסיק את סעודתו לצורך קיום מצוה, אימתי לא, ומדוע? *דף לח. מה. האם חיוב "קידוש היום" הוא מדאורייתא? *דף לח. מו. אשה א) האם חייבת לומר את ההלל, ב) האם יכולה להוציא אנשים במצוות, ומדוע? *דף לח. מז. האם שומע כעונה, מהיכן למדים זאת, ולמאי נפק"מ? *דף לח: מח. אימתי ראוי לכתחילה לברך את ברכת "על נטילת לולב", ועד מתי יכול לברכו, ומדוע? *דף לט. מט. האם מותר לקנות פירות שביעית, אלו פירות משומרים מותרים באכילה, ומדוע? *דף לט. לט: נ. מהי סחורה האסורה בשביעית, ובאיזה אופנים מותר לסחור? *דף לט. המשך>>>>>>
פרק שלישי - לולב הגזול א. מה דינו של א) לולב הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) לולב היבש. ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, 1. כאשרה של משה, 2. של עיר הנדחת, 3. של עבודה זרה. ד) כשנקטם ראשו, ומה הפירוש של נקטם ראשו. ה) כשנפרצו עליו, ומה פירושו. ו) ועוד אלו פסולי לולב הוזכרו בדפים כט: לב:, מדוע הם פסולים, והאם לשבעת ימות החג? *דף כט: לב: ב. מה דינו של לולב א) שנפרדו עליו. ב) של ציני של הברזל. ג) גזול בשאר ימות החג. ד) כמוש. ה) שנסדקו בפחות מהימנק. ו) עקום. ז) דומה לחרות, ומדוע? *דף כט:–1לב: ג. מצוה הבאה בעבירה, האם מעכבת מהתורה, והאם מעכבת מצוה שחיובה מדאורייתא או כשעיקרה מדאורייתא, והאם מעכב להקריב קרבן שקנאו ביאוש או ביאוש ושינוי רשות, והאם מעכב מלברך על דבר גזול? *דף כט: ל. ד. מדוע בהמה גזולה פסולה לקרבן? *דף ל. ה. מה דורשים חז"ל מהפסוקים "מכם", "קרבנו", "ביתו", ומה ממעטים מהדין של מצהב"ע? *דף ל. ו. האם קרקע נגזלת, והאם יש יאוש בקרקע, ומהם הנפק"מ העולות מדין קרקע אינה נגזלת לגבי מצות סוכה, ד' מינים, כלאיים, וערלה? *דף ל: לא. ז. כיצד ינהג הקונה א' מארבעת המינים מקרקעו של עכו"ם, ומדוע? *דף ל. ל: ח. גזל קרש לסוכה ועשה בהם שינוי מעשה באופן שקנאם רק מדרבנן [עיין בתשובה הבאה], האם יוצא ידי המצוה? *דף ל: ט. האם באופנים הבאים הגזלן קונה את הגזילה, א) בשינוי מעשה שאינו חוזר או בשינוי השם שאינו חוזר ב) בשינוי מעשה החוזר בלא יאוש, ג) בשינוי מעשה החוזר עם יאוש, ד) בשינוי השם החוזר בלא יאוש, ה) בשינוי השם החוזר עם יאוש, ו) בשינוי מעשה בצירוף שינוי השם. *דף ל: לא. י. האם אדם יוצא ידי חובת מצות סוכה א) בסכך גזול, ב) בסוכה הגזולה ע"י שהוציא את חבירו מסוכתו. ג) כשגזל סוכה בראש העגלה. ד) כשבנה סוכה בחצירו של חבירו שלא מדעתו, ומדוע? *דף לא. יא. מי שלא מוצא לולב או אתרוג, האם יכול להביא תחתיו את אחד מהדברים הבאים, ולברך עליו, ומה הדין בשעת הדחק. א) מין אחר, ב) אתרוג יבש או לולב יבש. ג) אתרוג או לולב פסול, ומדוע? *דף לא. לא: יב. האם יש דין "הדר" בלולב ובאתרוג? *דף לא. לא: יג. האם יבש, כמוש, וישן, פוסל באתרוג ובלולב, ומדוע? *דף לא. לא: יד. האם אתרוג ירוק או בוסר כשר לנטילת לולב, ומדוע? *דף לא: טו. מהו השיעור של אתרוג למעלה ולמטה, ומדוע? *דף לא: טז. האם מותר ליטול חמשה מינים או לאגוד את ארבעת המינים במין שאינו ממין ארבעת המינים, ומדוע? *דף לא. לא: יז. מה דינו של א) הדס הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) הדס היבש, ומהי הגדרת "יבש". ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, פרט. ד) כשנקטם ראשו ומה הפירוש של נקטם ראשו. ה) כשנפרצו עליו, ומה פירושו. ו) ועוד אלו פסולי הדס הוזכרו בסוגיא, מדוע הם פסולים, והאם לשבעת ימות החג? *דף לב:–1לג: לד: יח. מה נחשב להדס עבות, ומה נכלל בכלל הדס שאינו עבות? *דף לב: יט. מה נחשב לנדחה, האם "דיחוי מעיקרא" הוי דיחוי, והאם "נראה ונדחה" חוזר ונראה א) בהדס כשנקטם ראשו ועלתה בו תמרה לפני יו"ט. ב) כשעלתה בו תמרה ביו"ט. ג) בכיסוי הדם, כשכיסתה הרוח את הדם וחזר ונתגלה, ד) בענבי הדס השחורים מעיו"ט ומרובין מעליו שמיעטן ביו"ט. ה) דיחוי מעיקרא בקדשים. ו) נראה ונדחה בענבי הדס שנהיו שחורים ביו"ט ומיעטן ביו"ט? *דף לג. לג: כ. האם ענבי הדס, ירוקים או אדומים או שחורים, פוסלים את ההדס, וא"כ מה הדין אם מיעטן בעיו"ט או ביו"ט, האם הלולב כשר, ומדוע? *דף לג. כא. האם לולב צריך אגד, ומנין למדים זאת? *דף לג. כב. האם מנומר פוסל בהדס? *דף לג: כג. אלו ערבות אינם כשרות ללולב, והאם פסולים לכל השבעת ימות החג? *דף לג: לד. כד. מה הדין של ערבה כמושה, של בעל ושל הרים, ושל חילפא גילא? *דף לג: לד. כה. מה הם סימני "ערבה", ומה הם סימני "צפצפה", ומה הם סימני "חילפא גילא", והאם הם כשרים ללולב? *דף לד. כו. מה נאסר בחרישה בערב שביעית מפסח, ומה מעצרת, ומה הותר עד ראש השנה, ובאיזה תנאי? *דף לד. כז. מה מנסכין כל השנה, מה בחג, ומתי בחג מנסכין? *דף לד. כח. מאי נפק"מ בין "בי כסי" ל"הובלילא", ומה הדין בניקב נקב מפולש והבריא? *דף לד. כט. מדוע המביא גט ממדינת הים צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", ומה הדין למי שמביא מבבל? *דף לד. לד: ל. האם הדס קטום כשר ללולב, וכמה הדסים צריך ליקח למצות לולב? *דף לד: לא. ד' מינים א) האם מעכבין זה את זה, מנין למדים זאת, [והאם האגד מעכב]. ב) והאם תוספת כמות המנין של כל אחד מד' המינים מעכב, ומדוע? *דף לד: לב. האם פלפלין, אתרוג, ותלתן, חייבים בערלה, ומדוע? *דף לה. לג. האם האתרוגים המפורטים בהמשך פסולים, מדוע, והאם לשבעת ימות החג? א) אתרוג הגזול, לפני יאוש ואחר יאוש, ב) אתרוג היבש. ג) של איסוה"נ שמצותן בשריפה, פרט. ד) של ערלה. ה) של תרומה טהורה. ו) של תרומה טמאה. ז) של דמאי, ח) של טבל. ט) של מעשר שני בירושלים, ובגבולין, י) כשעלתה בו חזזית. יא) כשניטלה פיטמתו, ומה פירושו, יב) כשנקלף, ומה פירושו. יג) כשנסדק. יד) כשניקב נקב מפולש ושאינו מפולש, ובשאר ימות החג. טו) חיסר או שניקבוהו עכברים. טז) אתרוג התפוח, או הסרוח, או שנימוח. יז) כבוש. יח) שלוק. יט) כושי, ודומה לכושי. כ) לבן. כא) מנומר. כב) ככדור, כג) תיום, כד) ירוק או בוסר, ושיעור האתרוג. כה) כשגידלו בדפוס ועשאו כבריה אחרת. כו) שאול, ואם ד' מינים מעכבים זה את זה. כז) אתרוג השותפין. *דף לד:–לו: לד. האם מותר לטלטל בשבת אבנים מקורזלות או להכניסם לבית הכסא לצורך קינוח, ומדוע? *דף לו: לה. האם מותר לאגוד את ארבעת המינים במין שאינו ממין ארבעת המינים, ומדוע? *דף לו: לו. האם מותר לסכך בפסולת גורן ויקב, ובפירות, ומדוע? *דף לו: לז. כיצד אנו מצווים לבער חמץ וביעור, וכיצד נפסק להלכה? *דף לו: לח. מין במינו או בשאינו מינו, האם חוצץ, והאם אפי' כשזה לנוי. א) בלולב. ב) בפטר רחם כשילדה ב' זכרים, ג) בתנופה ע"י שנים. ד) בהניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם או כשהניח סיב בתוך המזרק, ומדוע? *דף לז. לט. הנוטל לולב באופן שעלי ההדס נשרו ונפלו בין הלולב לערבה או באופן שעלי הלולב נפלו בין הלולב למינים האחרים או כשדבר שאינו ממין לולב כרוך בידו, האם הוי חציצה? *דף לז. לז: מ. האם לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, לענין לולב, אזוב, ואפר, ומדוע? *דף לז. מא. האם בחג מותר להריח הדס או אתרוג של מצוה, ומה הדין להריחם בשבת בעודם מחוברים לקרקע, ומדוע? *דף לז: מב. היכן היו מנענעין? *דף לז: מג. מהו אופן הנענוע, לאיזה צדדים, וכמה פעמים? *דף לז: מד. אימתי צריך אדם להפסיק את סעודתו לצורך קיום מצוה, אימתי לא, ומדוע? *דף לח. מה. האם חיוב "קידוש היום" הוא מדאורייתא? *דף לח. מו. אשה א) האם חייבת לומר את ההלל, ב) האם יכולה להוציא אנשים במצוות, ומדוע? *דף לח. מז. האם שומע כעונה, מהיכן למדים זאת, ולמאי נפק"מ? *דף לח: מח. אימתי ראוי לכתחילה לברך את ברכת "על נטילת לולב", ועד מתי יכול לברכו, ומדוע? *דף לט. מט. האם מותר לקנות פירות שביעית, אלו פירות משומרים מותרים באכילה, ומדוע? *דף לט. לט: נ. מהי סחורה האסורה בשביעית, ובאיזה אופנים מותר לסחור? *דף לט. המשך>>>>>>
ספiרטkית בנשמה
New member
המשך פרק ג>>>
נא. מי שרוצה לקנות אתרוג מעם הארץ, כיצד עליו לנהוג, ומדוע? *דף לט. נב. לענין מה שווה אתרוג לאילן, ולמה לירק? *דף לט: מ. נג. מהו השלב הקובע בירק לענין חיוב שביעית ומעשרות? *דף לט: נד. מתי הוא ראש השנה של פירות האילן לענין שביעית? *דף לט: נה. האם שביעית נוהגת בלולב, ובעצים, האם יש פירות שלא נוהג בהם קדושת שביעית, ומדוע? *דף מ. נו. האם שביעית נוהגת בדבר שהנאתו אחר ביעורו, ומדוע? *דף מ. נז. האם שביעית נוהגת ב"עצים דמשחן" שעשויין להאיר, ומדוע? *דף מ. נח. מה הן האופנים לחילול קודש, שביעית, ומעשר, ומנין למדים זאת? *דף מ: מא. נט. אלו איסורים עובר מי שזורע או זומר או חורש בשביעית או שסוחר בפירות שביעית? *דף מ: ס. האם אפשר לחלל מעשר שני על בהמה חיה ועוף, לכתחילה ובדיעבד, ומדוע? *דף מ: מא. סא. כמה ימים יש מדאורייתא חיוב נטילת לולב, ומנין למדים זאת? *דף מא. סב. ממתי מותר לאכול "חדש", ומנין למדים זאת? *דף מא. מא: סג. האם בנית ביהמ"ק דוחה יו"ט, והאם מותר לבנותו בלילה? *דף מא. סד. האם מצות "נטילת לולב" דוחה שבת, ומדוע? *דף מא: סה. האם אדם יוצא באתרוג השאול או של השותפין או של אחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית או באתרוג של הקהל, ומדוע? *דף מא: סו. מהו האופן שבו יקנה אתרוג לחבירו ב"מתנה על מנת להחזיר"? *דף מא: סז. המקבל מתנה מחבירו על מנת להחזיר, האם המקבל יכול להקדישו וליתנו במתנה, ומדוע? *דף מא: סח. האם אדם יוצא ידי נטילת לולב כשנוטלו מהופך, או כשמתכוין שלא לצאת בו, ומדוע? *דף מב. סט. העושה מלאכה בשבת בשוגג מחמת שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה או כשעשה לבסוף מצוה או במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, האם חייב חטאת? *דף מב. ע. האם קטן שלא הביא ב' שערות וכן מי שהביא ב' שערות אך לא נתמלא זקנו יכולים לפרוס כפיהם? *דף מב. עא. קטן ששחט, האם מותר לאכול משחיטתו, ומדוע? *דף מב:
נא. מי שרוצה לקנות אתרוג מעם הארץ, כיצד עליו לנהוג, ומדוע? *דף לט. נב. לענין מה שווה אתרוג לאילן, ולמה לירק? *דף לט: מ. נג. מהו השלב הקובע בירק לענין חיוב שביעית ומעשרות? *דף לט: נד. מתי הוא ראש השנה של פירות האילן לענין שביעית? *דף לט: נה. האם שביעית נוהגת בלולב, ובעצים, האם יש פירות שלא נוהג בהם קדושת שביעית, ומדוע? *דף מ. נו. האם שביעית נוהגת בדבר שהנאתו אחר ביעורו, ומדוע? *דף מ. נז. האם שביעית נוהגת ב"עצים דמשחן" שעשויין להאיר, ומדוע? *דף מ. נח. מה הן האופנים לחילול קודש, שביעית, ומעשר, ומנין למדים זאת? *דף מ: מא. נט. אלו איסורים עובר מי שזורע או זומר או חורש בשביעית או שסוחר בפירות שביעית? *דף מ: ס. האם אפשר לחלל מעשר שני על בהמה חיה ועוף, לכתחילה ובדיעבד, ומדוע? *דף מ: מא. סא. כמה ימים יש מדאורייתא חיוב נטילת לולב, ומנין למדים זאת? *דף מא. סב. ממתי מותר לאכול "חדש", ומנין למדים זאת? *דף מא. מא: סג. האם בנית ביהמ"ק דוחה יו"ט, והאם מותר לבנותו בלילה? *דף מא. סד. האם מצות "נטילת לולב" דוחה שבת, ומדוע? *דף מא: סה. האם אדם יוצא באתרוג השאול או של השותפין או של אחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית או באתרוג של הקהל, ומדוע? *דף מא: סו. מהו האופן שבו יקנה אתרוג לחבירו ב"מתנה על מנת להחזיר"? *דף מא: סז. המקבל מתנה מחבירו על מנת להחזיר, האם המקבל יכול להקדישו וליתנו במתנה, ומדוע? *דף מא: סח. האם אדם יוצא ידי נטילת לולב כשנוטלו מהופך, או כשמתכוין שלא לצאת בו, ומדוע? *דף מב. סט. העושה מלאכה בשבת בשוגג מחמת שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה או כשעשה לבסוף מצוה או במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, האם חייב חטאת? *דף מב. ע. האם קטן שלא הביא ב' שערות וכן מי שהביא ב' שערות אך לא נתמלא זקנו יכולים לפרוס כפיהם? *דף מב. עא. קטן ששחט, האם מותר לאכול משחיטתו, ומדוע? *דף מב:
ספiרטkית בנשמה
New member
שאלות חזרה לפרק רביעי
פרק רביעי - לולב וערבה א. מה הפירוש "לולב וערבה ששה ושבעה"? *דף מב: ב. מהו מקור לאמירת "הלל"? *דף מב: ג. מה הפירוש "השמחה שמונה", כיצד, ומנין למדים זאת? *דף מב: מח. ד. מה הפירוש "החליל חמשה וששה"? *דף מב: ה. מי שנטל חפץ בשבת על מנת שלא להעבירו ד' אמות ברה"ר, ונמלך והעבירו ד' אמות בלא שעמד לפוש בינתיים, האם עבר איסור דאורייתא? *דף מג. ו. האם מצות "נטילת לולב" היא מדאורייתא בכל מקום ובכל שבעת ימי החג, ומנין למדים זאת? *דף מד. ז. האם מצות "נטילת לולב" ומכשיריו דוחה שבת, ומדוע? *דף מג. מד. ח. מהו המקור ל"מצות ערבה" שבמקדש, ומנין למדים זאת, ומהו המקור ל"מצות ערבה" שבגבולין, מהו אופן קיומה, והאם חייבים לקיימה בכל מקום ובכל זמן, והאם אפשר לקיימה גם בערבה שאולה, ומנין למדים זאת? *דף מב:–1מה: ט. באלו ימים נוהג ניסוך המים? *דף מב: י. האם בזמן הזה מברכים על קיום מצות "חיבוט ערבה", והאם יש לערבה שיעור, ומה הדין למי שנטל ערבה יחד עם דברים אחרים? *דף מד. מד: יא. האם מברכים על מצוה מכח "מנהג", ומדוע? *דף מד. מד: יב. האם מותר לקשקש בכרמים בשביעית, ומנין למדים זאת? *דף מד: יג. האם מותר לפועלים לאכול פירות שביעית כתמורה לעבודתם בשדה, ומדוע? *דף מד: יד. האם מברכים "על נטילת לולב" בכל יום שנוטלים לולב או "לישב בסוכה", וכן בכל פעם שנכנסים לסוכה לישב או לישן בה? *דף מה: מו. טו. אלו ברכות מברכים א) בכניסה לסוכה בליל יו"ט ראשון, ב) בעשיית הסוכה לעצמו או לאחר. ג) כשיש לו סוכה עשויה ועומדת, ד) בשאר ימות החג, דהיינו בכל פעם שנכנס כדי לאכול או לישן בה, ומדוע? *דף מו. טז. אימתי תיקנו חז"ל לברך ברכת "שהחיינו", בעת קיום המצוות, ומדוע? *דף מו. יז. אתרוג שקיימו בו מצות נטילה, האם מותר לאוכלו בחג, ומדוע, א) בשבעת ימות החג, לפני שיצא ואחר שיצא בו ועדיין הוא כשר, וכן בבין השמשות של שמיני עצרת, ובשמיני. ב) לאחר שנפסל. ג) בשמיני ובתשיעי בחוץ לארץ שעושין תרי יומי. ד) כשהתנה? *דף מו: יח. האם בימי החג וביום השמיני וכן בתשיעי בחוץ לארץ, מותר להשתמש בעצי הסוכה או בנויי הסוכה, למטרת הסקה, ומדוע? *דף מו: יח2/. האם קטן יכול להקנות לולב לגדול כדי לצאת בו מצות לולב, ומדוע? *דף מו: יט. מה דינו של שמיני ספק שביעי, לענין ישיבה בסוכה, ולענין ברכת "לישב בסוכה", ומדוע? *דף מו: מז. כ. האם מזכירים "זמן" בשמיני עצרת ובשביעי של פסח, ומדוע? *דף מז.–1מח. כא. באלו דברים חלוק שמיני עצרת מהחג? *דף מז. כב. מהו פז"ר קש"ב? *דף מז. מח. כג. מה הפירוש "טעון לינה", אלו קרבנות חייבים בלינה, והאם ביכורים חייבים בלינה, ומנין למדים זאת? *דף מז. מז: כד. האם ביכורים טעונים תנופה, ומנין למדים זאת? *דף מז: כה. אלו פרקים נקבעו לאומרם כשיר בקרבנות החג, ומדוע? *דף מז. כו. היאך מתקיים הדין של "כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף", ומדוע? *דף מז: כז. כיצד יש על האדם לנהוג בסוכתו בשביעי של חג לאחר שגמר את אכילתו, ומדוע? *דף מח. כח. ממה היו עשויים שני הספלים שהיו מנסכין בהם, האם היו קבועים בגופו של מזבח, איזה ספל היה בצד מזרח, ואיזה במערב, מה היו בספלים, ומה הדין אם החליף? *דף מח. כט. מדוע יין ומים מגולין פסולים לגבי המזבח? *דף מח: ל. האיך סדר העליה למזבח והחזרה ממנה, ומדוע? *דף מח: לא. קרן המזבח שנפגם, וסתמוהו, האם הוכשר לעבודה, ומדוע? *דף מח: לב. מה הם התנאים המעכבים בכשרות המזבח, ומנין למדים זאת? *דף מט. לג. האם יש שיעור לפגימת המזבח או לפגימת קרן המזבח, מהו שיעורו, ומדוע? *דף מט. לד. באלו אבנים נצטוו "לא תבנה אתהן גזית"? *דף מט. לה. מה הפירוש "שיתין", ומי עשאן? *דף מט. לו. האם ניסוך המים היה בשמונת ימי החג, מהו השיעור המים שמילאו, באיזה סוג כלי היו ממלאים מים לנסכים, האם במקודשת, ומדוע? *דף מח: נ. לז. באלו אופנים הכלי שרת מקדשין את מה שבתוכם, ואת המים לנסכים, ובאלו אופנים אינם מקדשין, ומדוע? *דף מט: נ. לח. האם כלי שרת מקדשין ליפסל ביוצא? *דף נ.
פרק רביעי - לולב וערבה א. מה הפירוש "לולב וערבה ששה ושבעה"? *דף מב: ב. מהו מקור לאמירת "הלל"? *דף מב: ג. מה הפירוש "השמחה שמונה", כיצד, ומנין למדים זאת? *דף מב: מח. ד. מה הפירוש "החליל חמשה וששה"? *דף מב: ה. מי שנטל חפץ בשבת על מנת שלא להעבירו ד' אמות ברה"ר, ונמלך והעבירו ד' אמות בלא שעמד לפוש בינתיים, האם עבר איסור דאורייתא? *דף מג. ו. האם מצות "נטילת לולב" היא מדאורייתא בכל מקום ובכל שבעת ימי החג, ומנין למדים זאת? *דף מד. ז. האם מצות "נטילת לולב" ומכשיריו דוחה שבת, ומדוע? *דף מג. מד. ח. מהו המקור ל"מצות ערבה" שבמקדש, ומנין למדים זאת, ומהו המקור ל"מצות ערבה" שבגבולין, מהו אופן קיומה, והאם חייבים לקיימה בכל מקום ובכל זמן, והאם אפשר לקיימה גם בערבה שאולה, ומנין למדים זאת? *דף מב:–1מה: ט. באלו ימים נוהג ניסוך המים? *דף מב: י. האם בזמן הזה מברכים על קיום מצות "חיבוט ערבה", והאם יש לערבה שיעור, ומה הדין למי שנטל ערבה יחד עם דברים אחרים? *דף מד. מד: יא. האם מברכים על מצוה מכח "מנהג", ומדוע? *דף מד. מד: יב. האם מותר לקשקש בכרמים בשביעית, ומנין למדים זאת? *דף מד: יג. האם מותר לפועלים לאכול פירות שביעית כתמורה לעבודתם בשדה, ומדוע? *דף מד: יד. האם מברכים "על נטילת לולב" בכל יום שנוטלים לולב או "לישב בסוכה", וכן בכל פעם שנכנסים לסוכה לישב או לישן בה? *דף מה: מו. טו. אלו ברכות מברכים א) בכניסה לסוכה בליל יו"ט ראשון, ב) בעשיית הסוכה לעצמו או לאחר. ג) כשיש לו סוכה עשויה ועומדת, ד) בשאר ימות החג, דהיינו בכל פעם שנכנס כדי לאכול או לישן בה, ומדוע? *דף מו. טז. אימתי תיקנו חז"ל לברך ברכת "שהחיינו", בעת קיום המצוות, ומדוע? *דף מו. יז. אתרוג שקיימו בו מצות נטילה, האם מותר לאוכלו בחג, ומדוע, א) בשבעת ימות החג, לפני שיצא ואחר שיצא בו ועדיין הוא כשר, וכן בבין השמשות של שמיני עצרת, ובשמיני. ב) לאחר שנפסל. ג) בשמיני ובתשיעי בחוץ לארץ שעושין תרי יומי. ד) כשהתנה? *דף מו: יח. האם בימי החג וביום השמיני וכן בתשיעי בחוץ לארץ, מותר להשתמש בעצי הסוכה או בנויי הסוכה, למטרת הסקה, ומדוע? *דף מו: יח2/. האם קטן יכול להקנות לולב לגדול כדי לצאת בו מצות לולב, ומדוע? *דף מו: יט. מה דינו של שמיני ספק שביעי, לענין ישיבה בסוכה, ולענין ברכת "לישב בסוכה", ומדוע? *דף מו: מז. כ. האם מזכירים "זמן" בשמיני עצרת ובשביעי של פסח, ומדוע? *דף מז.–1מח. כא. באלו דברים חלוק שמיני עצרת מהחג? *דף מז. כב. מהו פז"ר קש"ב? *דף מז. מח. כג. מה הפירוש "טעון לינה", אלו קרבנות חייבים בלינה, והאם ביכורים חייבים בלינה, ומנין למדים זאת? *דף מז. מז: כד. האם ביכורים טעונים תנופה, ומנין למדים זאת? *דף מז: כה. אלו פרקים נקבעו לאומרם כשיר בקרבנות החג, ומדוע? *דף מז. כו. היאך מתקיים הדין של "כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף", ומדוע? *דף מז: כז. כיצד יש על האדם לנהוג בסוכתו בשביעי של חג לאחר שגמר את אכילתו, ומדוע? *דף מח. כח. ממה היו עשויים שני הספלים שהיו מנסכין בהם, האם היו קבועים בגופו של מזבח, איזה ספל היה בצד מזרח, ואיזה במערב, מה היו בספלים, ומה הדין אם החליף? *דף מח. כט. מדוע יין ומים מגולין פסולים לגבי המזבח? *דף מח: ל. האיך סדר העליה למזבח והחזרה ממנה, ומדוע? *דף מח: לא. קרן המזבח שנפגם, וסתמוהו, האם הוכשר לעבודה, ומדוע? *דף מח: לב. מה הם התנאים המעכבים בכשרות המזבח, ומנין למדים זאת? *דף מט. לג. האם יש שיעור לפגימת המזבח או לפגימת קרן המזבח, מהו שיעורו, ומדוע? *דף מט. לד. באלו אבנים נצטוו "לא תבנה אתהן גזית"? *דף מט. לה. מה הפירוש "שיתין", ומי עשאן? *דף מט. לו. האם ניסוך המים היה בשמונת ימי החג, מהו השיעור המים שמילאו, באיזה סוג כלי היו ממלאים מים לנסכים, האם במקודשת, ומדוע? *דף מח: נ. לז. באלו אופנים הכלי שרת מקדשין את מה שבתוכם, ואת המים לנסכים, ובאלו אופנים אינם מקדשין, ומדוע? *דף מט: נ. לח. האם כלי שרת מקדשין ליפסל ביוצא? *דף נ.
ספiרטkית בנשמה
New member
שאלות חזרה לפרק חמישי
פרק חמישי - החליל א. האם החליל דוחה את השבת ואת היו"ט, האם עיקר שירה בפה או בכלי, ומדוע? *דף נ.–1נא. ב. האם בשבת וביו"ט מותר לתקן כלי שיר שבמקדש, או לקשור נימא במקדש ובמדינה, ומדוע? *דף נ: ג. האם יש שבות במקדש, ומדוע? *דף נ. נ: ד. מי היו המנגנים האוחזים בכלי השיר שבמקדש, ומדוע? *דף נא. ה. באיזה שעה שאבו את המים לניסוך בחג, האם השאיבה היתה בצלוחית מקודשת, ומדוע לא נפסלו בלינה? *דף נא: ו. מה הפירוש "אמן יתומה"? *דף נב. ז. האם מותר לברור מאכל, לאור האור העולה משמן ופתילה של הקדש, ואם אסור - האם יש בזה מעילה, ומדוע? *דף נג. ח. האם יוצאים ידי חובת התקיעות שבראש השנה באופן שהיה הפסק בין תקיעה לתרועה, ומדוע? *דף נג: נד. ט. מה היה מנין התקיעות ועל מה תקעו. א) בכל יום. ב) בערב שבת. ג) ביום שיש בו מוסף אחד או בערב שבת שבתוך חג הסוכות או ביום שיש בו שני מוספין או שלוש מוספין או בשבת שבתוך החג, [והאם ממלאים מים בשבת, ומדוע?]. ד) בערב פסח שחל בחול. ה) בערב פסח שחל בשבת. ו) ביו"ט שחל להיות בערב שבת. ז) ביו"ט ראשון של חג שחל להיות בערב שבת, [והאם ממלאים מים ביו"ט, ומדוע?] *דף נג:–1נד: י. כיצד בני חו"ל הנוהגים שני יו"ט, צריכים לומר את סדר אמירת המוספים בתפילה, [דהיינו "וביום השני", "וביום השלישי" וכו'], ומהו סדר הקריאה שהם צריכים לקרוא בחוה"מ סוכות ובהושענא רבא, ומדוע? *דף נה. יא. לכמה משמרות נחלקו הכהנים, כמה זמן היה עובד כל משמר, וכיצד חילקו ביניהם את קרבנות המוסף של חג הסוכות, ושל שמיני עצרת? *דף נה: יב. באלו זמנים היו כל המשמרות שוות, לענין מה הם היו שוות, לענין מה לא היו שוות, מנין למדים זאת, ומדוע? *דף נה:–1נו. יג. מי שמחויב לברך שתי ברכות, לדוגמא: סוכה וזמן או יין וקידוש, את מה עליו להקדים, ומדוע? *דף נו. יד. כיצד חילקו את לחם הפנים, ברגלים, ביו"ט הסמוך לשבת, וביו"ט שחל להיות ביום ב' בשבת, ובשאר ימות השנה, מנין למדים זאת, ומדוע? *דף נו. טו. איזה משמרת מקריבה את המוספין של כל שבת? *דף נו: אמר המחבר: ניתנת בזאת הרשות לכל אדם להעתיק ולהעביר לכל לומד בחינם, וזהו בבחינת "וצדקתו עומדת לעד" – זה הקונה ספרים ומשאילן לאחרים. חג שמח ובהצלחה!! (מקור: ספר "משנת התלמוד השלם")
פרק חמישי - החליל א. האם החליל דוחה את השבת ואת היו"ט, האם עיקר שירה בפה או בכלי, ומדוע? *דף נ.–1נא. ב. האם בשבת וביו"ט מותר לתקן כלי שיר שבמקדש, או לקשור נימא במקדש ובמדינה, ומדוע? *דף נ: ג. האם יש שבות במקדש, ומדוע? *דף נ. נ: ד. מי היו המנגנים האוחזים בכלי השיר שבמקדש, ומדוע? *דף נא. ה. באיזה שעה שאבו את המים לניסוך בחג, האם השאיבה היתה בצלוחית מקודשת, ומדוע לא נפסלו בלינה? *דף נא: ו. מה הפירוש "אמן יתומה"? *דף נב. ז. האם מותר לברור מאכל, לאור האור העולה משמן ופתילה של הקדש, ואם אסור - האם יש בזה מעילה, ומדוע? *דף נג. ח. האם יוצאים ידי חובת התקיעות שבראש השנה באופן שהיה הפסק בין תקיעה לתרועה, ומדוע? *דף נג: נד. ט. מה היה מנין התקיעות ועל מה תקעו. א) בכל יום. ב) בערב שבת. ג) ביום שיש בו מוסף אחד או בערב שבת שבתוך חג הסוכות או ביום שיש בו שני מוספין או שלוש מוספין או בשבת שבתוך החג, [והאם ממלאים מים בשבת, ומדוע?]. ד) בערב פסח שחל בחול. ה) בערב פסח שחל בשבת. ו) ביו"ט שחל להיות בערב שבת. ז) ביו"ט ראשון של חג שחל להיות בערב שבת, [והאם ממלאים מים ביו"ט, ומדוע?] *דף נג:–1נד: י. כיצד בני חו"ל הנוהגים שני יו"ט, צריכים לומר את סדר אמירת המוספים בתפילה, [דהיינו "וביום השני", "וביום השלישי" וכו'], ומהו סדר הקריאה שהם צריכים לקרוא בחוה"מ סוכות ובהושענא רבא, ומדוע? *דף נה. יא. לכמה משמרות נחלקו הכהנים, כמה זמן היה עובד כל משמר, וכיצד חילקו ביניהם את קרבנות המוסף של חג הסוכות, ושל שמיני עצרת? *דף נה: יב. באלו זמנים היו כל המשמרות שוות, לענין מה הם היו שוות, לענין מה לא היו שוות, מנין למדים זאת, ומדוע? *דף נה:–1נו. יג. מי שמחויב לברך שתי ברכות, לדוגמא: סוכה וזמן או יין וקידוש, את מה עליו להקדים, ומדוע? *דף נו. יד. כיצד חילקו את לחם הפנים, ברגלים, ביו"ט הסמוך לשבת, וביו"ט שחל להיות ביום ב' בשבת, ובשאר ימות השנה, מנין למדים זאת, ומדוע? *דף נו. טו. איזה משמרת מקריבה את המוספין של כל שבת? *דף נו: אמר המחבר: ניתנת בזאת הרשות לכל אדם להעתיק ולהעביר לכל לומד בחינם, וזהו בבחינת "וצדקתו עומדת לעד" – זה הקונה ספרים ומשאילן לאחרים. חג שמח ובהצלחה!! (מקור: ספר "משנת התלמוד השלם")
ספiרטkית בנשמה
New member
כך בונים סוכה כשרה
כך בונים סוכה כשרה הסוכה צריכה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות, העשויות מחומר חזק וקשיח. בחב"ד מקפידים שתהיה גם דופן רביעית (לפחות טפח). חלל הסוכה יהיה לא פחות מ-58 ס"מ רבועים. יריעת בד כשהיא לעצמה אינה נחשבת דופן. אם רוצים בכל זאת להשתמש בבד, יש לקשור חוטי ברזל סביב מסגרת הסוכה, במרווחים של כ-20 ס"מ מהרצפה עד לגובה של 82 ס"מ, או לחבר פסי עץ למסגרת הסוכה באותם מרווחים. על הסוכה להיות תחת כיפת השמיים ולא תחת ענפים. חשוב להבהיר כי סוכה שנבנתה מקרשים שנלקחו ללא רשות - היא סוכה גזולה ואסור לשבת בה ולברך בה. הסכך צריך להיות מן הצומח בלבד. עליו להיות צפוף, כדי שרוב שטח הסוכה יהיה מוצל. אסור להשתמש בסכך שנקטף ללא רשות. גם בחצר של בית משותף אסור לגזום סכך מן העצים מבלי לקבל את רשות הוועד. מותר להשתמש ב"סכך לנצח" העשוי מהצומח בלבד ובתנאי שאינו משמש לשימושים אחרים. כסוי הסוכה בסכך הוא הפעולה האחרונה שיש לעשות בבניית הסוכה, כלומר, תחילה יש לבנות את הדפנות ורק לאחר מכן להניח את הסכך. מי כשר לבנות סוכה: את הסוכה צריך לבנות מי שמחוייב במצוות סוכה. את הדפנות יכולים להקים גם ילדים, אך את הסכך יניח יהודי בן 13 ומעלה. מאחר ואישה אינה חייבת בסוכה, אין היא יכולה לקיים את מצוות בניית הסוכה ולא תניח את הסכך. ברכת "לישב בסוכה": מצוות הסוכה היא לדור בה, כנאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ופירשו חז"ל "תשבו - כעין תדורו". כלומר, בימי חג-הסוכות נעשית הסוכה ביתו העיקרי של האדם. על-כן מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו'. בלילה הראשון, חובה לאכול בסוכה לפחות 'כזית' לחם. כאשר אוכלים בסוכה לחם (בשיעור של יותר מ'כביצה' (ששיעורה 54 סמ"ק), או שותים כוס יין, מברכים את ברכת 'לישב בסוכה', מיד לאחר ברכת 'המוציא' (על הלחם) וברכת ה'גפן' (על היין). עוגות ושאר מיני מזונות מעל השיעור האמור, חייבים לאכלם בסוכה. למנהג חב"ד - מברכים 'לישב בסוכה', אולם יש נמנעים מלברך אלא על הלחם והיין, כאמור. נוסח הברכה: "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". כבר במשנה מוזכר כי רצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב"ד מהדרים בכך, אך אין לברך על כך 'לישב בסוכה'. "ברכת שהחיינו" בליל חג הסוכות מצווה על כל יהודי לאכול בסוכה (גם אם הוא לא רעב...). בה 'קידוש' ומעתה ועד שמחת-תורה (ולא עד בכלל) אוכלים את כל הארוחות בסוכה. אחרי ה'קידוש' מברך המקדש את ברכת 'לישב בסוכה', וכן ברכת 'שהחיינו' (בעת אמירת ברכה זו מתכוונים גם על מצוות בניית הסוכה): "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". שאר המסובים מברכים ברכת 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' על החלה (לחם), אך אינם מברכים 'שהחיינו', שיוצאים ידי חובת ברכה זו מהמקדש.
כך בונים סוכה כשרה הסוכה צריכה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות, העשויות מחומר חזק וקשיח. בחב"ד מקפידים שתהיה גם דופן רביעית (לפחות טפח). חלל הסוכה יהיה לא פחות מ-58 ס"מ רבועים. יריעת בד כשהיא לעצמה אינה נחשבת דופן. אם רוצים בכל זאת להשתמש בבד, יש לקשור חוטי ברזל סביב מסגרת הסוכה, במרווחים של כ-20 ס"מ מהרצפה עד לגובה של 82 ס"מ, או לחבר פסי עץ למסגרת הסוכה באותם מרווחים. על הסוכה להיות תחת כיפת השמיים ולא תחת ענפים. חשוב להבהיר כי סוכה שנבנתה מקרשים שנלקחו ללא רשות - היא סוכה גזולה ואסור לשבת בה ולברך בה. הסכך צריך להיות מן הצומח בלבד. עליו להיות צפוף, כדי שרוב שטח הסוכה יהיה מוצל. אסור להשתמש בסכך שנקטף ללא רשות. גם בחצר של בית משותף אסור לגזום סכך מן העצים מבלי לקבל את רשות הוועד. מותר להשתמש ב"סכך לנצח" העשוי מהצומח בלבד ובתנאי שאינו משמש לשימושים אחרים. כסוי הסוכה בסכך הוא הפעולה האחרונה שיש לעשות בבניית הסוכה, כלומר, תחילה יש לבנות את הדפנות ורק לאחר מכן להניח את הסכך. מי כשר לבנות סוכה: את הסוכה צריך לבנות מי שמחוייב במצוות סוכה. את הדפנות יכולים להקים גם ילדים, אך את הסכך יניח יהודי בן 13 ומעלה. מאחר ואישה אינה חייבת בסוכה, אין היא יכולה לקיים את מצוות בניית הסוכה ולא תניח את הסכך. ברכת "לישב בסוכה": מצוות הסוכה היא לדור בה, כנאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ופירשו חז"ל "תשבו - כעין תדורו". כלומר, בימי חג-הסוכות נעשית הסוכה ביתו העיקרי של האדם. על-כן מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו'. בלילה הראשון, חובה לאכול בסוכה לפחות 'כזית' לחם. כאשר אוכלים בסוכה לחם (בשיעור של יותר מ'כביצה' (ששיעורה 54 סמ"ק), או שותים כוס יין, מברכים את ברכת 'לישב בסוכה', מיד לאחר ברכת 'המוציא' (על הלחם) וברכת ה'גפן' (על היין). עוגות ושאר מיני מזונות מעל השיעור האמור, חייבים לאכלם בסוכה. למנהג חב"ד - מברכים 'לישב בסוכה', אולם יש נמנעים מלברך אלא על הלחם והיין, כאמור. נוסח הברכה: "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". כבר במשנה מוזכר כי רצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב"ד מהדרים בכך, אך אין לברך על כך 'לישב בסוכה'. "ברכת שהחיינו" בליל חג הסוכות מצווה על כל יהודי לאכול בסוכה (גם אם הוא לא רעב...). בה 'קידוש' ומעתה ועד שמחת-תורה (ולא עד בכלל) אוכלים את כל הארוחות בסוכה. אחרי ה'קידוש' מברך המקדש את ברכת 'לישב בסוכה', וכן ברכת 'שהחיינו' (בעת אמירת ברכה זו מתכוונים גם על מצוות בניית הסוכה): "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". שאר המסובים מברכים ברכת 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' על החלה (לחם), אך אינם מברכים 'שהחיינו', שיוצאים ידי חובת ברכה זו מהמקדש.
ספiרטkית בנשמה
New member
סדר מצוות החג
ערב סוכות י"ד בתשרי אגד מינים. אוגדים את הלולב, ההדסים והערבות בערב החג - בסוכה. לוקחים לפחות שלושה הדסים ושתי ערבות, ויש שמוסיפים הדסים. הדלקת הנרות. בשנה רגילה מברכים: "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב" "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה" בשנה שחג הסוכות חל בשבת מברכים: "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב" "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה" סוכות ט"ו בתשרי ישיבה בסוכה. בלילה זה מצווה על כל יהודי לאכול בסוכה (גם אם הוא לא רעב...). עושים בה 'קידוש' ומעתה ועד שמחת-תורה (ולא עד בכלל) אוכלים את כל הארוחות בסוכה. אחרי ה'קידוש' מברך המקדש: "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". וכן ברכת 'שהחיינו' (בעת אמירת ברכה זו מתכוונים גם על מצוות בניית הסוכה): "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". שאר המסובים מברכים ברכת 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' על החלה (לחם), אך אינם מברכים 'שהחיינו', שיוצאים ידי חובת ברכה זו מהמקדש. שמחת בית-השואבה. בחג הסוכות יש מצווה מיוחדת לשמוח. לכן עורכים בכל לילה שמחות וריקודים, זכר לשמחת שהיתה בבית-המקדש ושנקראה "שמחת בית- השואבה". ארבעת המינים. כאשר יומו הראשון של חג הסוכות חל בשבת, יהיה יום א' של חול המועד (ט"ז תשרי) היום הראשון שמקיימים את מצוות ארבעת המינים. מהדרים לקיימה בסוכה. אוחזים את הלולב (עם ההדסים והערבות) ביד ימין ומברכים: "ברוך אתה א-דני אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על נטילת לולב". אחר-כך לוקחים ביד שמאל את האתרוג ומברכים "שהחיינו": "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". בסיום הברכה מצמידים את האתרוג ללולב ומנענעים אותם. (בימים האחרים של החג אין מברכים עוד "שהחיינו" אלא מי שזו לו הפעם הראשונה השנה לקיים את המצווה). את מצוות ארבעת המינים אפשר לקיים מזריחת השמש ועד שקיעתה. הושענא-רבה כ"א בתשרי זהו היום שבו נגמר דין העולם. ניעורים כל הלילה. בחג הסוכות נידונים על המים, ולכן נוהגים להישאר ערים בליל הושענא-רבה ולקרוא את ספר דברים ואת כל התהילים. ולמחרת מתפללים בעיקר על המים. חביטת ערבות. בתפילת שחרית מקיפים את הבימה עם ארבעת המינים שבע פעמים, ובסיום חובטים בקרקע חמש ערבות אגודות יחד (מנהג שהנהיגו הנביאים, שטעמיו מיוסדים על תורת הקבלה).
ערב סוכות י"ד בתשרי אגד מינים. אוגדים את הלולב, ההדסים והערבות בערב החג - בסוכה. לוקחים לפחות שלושה הדסים ושתי ערבות, ויש שמוסיפים הדסים. הדלקת הנרות. בשנה רגילה מברכים: "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב" "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה" בשנה שחג הסוכות חל בשבת מברכים: "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב" "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה" סוכות ט"ו בתשרי ישיבה בסוכה. בלילה זה מצווה על כל יהודי לאכול בסוכה (גם אם הוא לא רעב...). עושים בה 'קידוש' ומעתה ועד שמחת-תורה (ולא עד בכלל) אוכלים את כל הארוחות בסוכה. אחרי ה'קידוש' מברך המקדש: "ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה". וכן ברכת 'שהחיינו' (בעת אמירת ברכה זו מתכוונים גם על מצוות בניית הסוכה): "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". שאר המסובים מברכים ברכת 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' על החלה (לחם), אך אינם מברכים 'שהחיינו', שיוצאים ידי חובת ברכה זו מהמקדש. שמחת בית-השואבה. בחג הסוכות יש מצווה מיוחדת לשמוח. לכן עורכים בכל לילה שמחות וריקודים, זכר לשמחת שהיתה בבית-המקדש ושנקראה "שמחת בית- השואבה". ארבעת המינים. כאשר יומו הראשון של חג הסוכות חל בשבת, יהיה יום א' של חול המועד (ט"ז תשרי) היום הראשון שמקיימים את מצוות ארבעת המינים. מהדרים לקיימה בסוכה. אוחזים את הלולב (עם ההדסים והערבות) ביד ימין ומברכים: "ברוך אתה א-דני אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על נטילת לולב". אחר-כך לוקחים ביד שמאל את האתרוג ומברכים "שהחיינו": "ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה". בסיום הברכה מצמידים את האתרוג ללולב ומנענעים אותם. (בימים האחרים של החג אין מברכים עוד "שהחיינו" אלא מי שזו לו הפעם הראשונה השנה לקיים את המצווה). את מצוות ארבעת המינים אפשר לקיים מזריחת השמש ועד שקיעתה. הושענא-רבה כ"א בתשרי זהו היום שבו נגמר דין העולם. ניעורים כל הלילה. בחג הסוכות נידונים על המים, ולכן נוהגים להישאר ערים בליל הושענא-רבה ולקרוא את ספר דברים ואת כל התהילים. ולמחרת מתפללים בעיקר על המים. חביטת ערבות. בתפילת שחרית מקיפים את הבימה עם ארבעת המינים שבע פעמים, ובסיום חובטים בקרקע חמש ערבות אגודות יחד (מנהג שהנהיגו הנביאים, שטעמיו מיוסדים על תורת הקבלה).
ספiרטkית בנשמה
New member
כיצד חוגגים בחול המועד?
בחול-המועד לא חייבים במצוות 'כבוד' ו'עונג' כמו ביום-טוב, ועם זה הם אסורים בהספד ובתענית, ו"כל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג... חייב האדם להיות שמח וטוב-לב, הוא ובניו ואשתו ובני-ביתו וכל הנלווים אליו. ושמחה זו היא מצוות-עשה מן התורה, שנאמר (דברים טז,יד): 'ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך...'". חובה ללבוש בגדים נאים וחגיגיים, משום שמחה (ויש המחייבים ללבוש בגדי שבת). נהוג שבכל ימי חול-המועד פרוסה על השולחן מפה נאה, כמו ביום-טוב. רצוי לאכול בכל יום סעודה של לחם. מכיוון ש"אין שמחה אלא ביין" – חובה (על הגברים) לשתות 'רביעית' יין (או מיץ ענבים) בכל יום מימי החג. רצוי לאכול ('כזית') בשר בהמה, ולפחות לאכול בשר עוף. חז"ל דיברו קשות על "המבזה את המועדות" – שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. על ראש המשפחה מוטלת החובה לשמח את אשתו וילדיו ואת כל הנלווים אליו. "כיצד משמחן? הקטנים – נותן להם קְלָיות ואגוזים (=ממתקים), והנשים – קונה להן (אפילו בחול-המועד) בגדים ותכשיטים כפי ממונו", ולפחות נעליים חדשות לכבוד החג. ככלל, לא דיי בפעולות המתחייבות לשם שמחה, אלא על האדם להיות בשמחה כל שעות היום, וגם השרוי בצער חלילה, אסור לו לעשות במועד דבר שעלול להרבות את צערו. בחול-המועד יש להוסיף בלימוד התורה. הראשונים הביאו את דברי התלמוד הירושלמי: "כלום אסור לעשות מלאכה (בחול-המועד), אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה...". מקורות: פסחים קט,א. אבות פ"ג מי"א, ופירש"י. רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז-כ. שו"ע, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקכט. חול המועד כהלכתו פ"א, וש"נ.
בחול-המועד לא חייבים במצוות 'כבוד' ו'עונג' כמו ביום-טוב, ועם זה הם אסורים בהספד ובתענית, ו"כל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג... חייב האדם להיות שמח וטוב-לב, הוא ובניו ואשתו ובני-ביתו וכל הנלווים אליו. ושמחה זו היא מצוות-עשה מן התורה, שנאמר (דברים טז,יד): 'ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך...'". חובה ללבוש בגדים נאים וחגיגיים, משום שמחה (ויש המחייבים ללבוש בגדי שבת). נהוג שבכל ימי חול-המועד פרוסה על השולחן מפה נאה, כמו ביום-טוב. רצוי לאכול בכל יום סעודה של לחם. מכיוון ש"אין שמחה אלא ביין" – חובה (על הגברים) לשתות 'רביעית' יין (או מיץ ענבים) בכל יום מימי החג. רצוי לאכול ('כזית') בשר בהמה, ולפחות לאכול בשר עוף. חז"ל דיברו קשות על "המבזה את המועדות" – שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. על ראש המשפחה מוטלת החובה לשמח את אשתו וילדיו ואת כל הנלווים אליו. "כיצד משמחן? הקטנים – נותן להם קְלָיות ואגוזים (=ממתקים), והנשים – קונה להן (אפילו בחול-המועד) בגדים ותכשיטים כפי ממונו", ולפחות נעליים חדשות לכבוד החג. ככלל, לא דיי בפעולות המתחייבות לשם שמחה, אלא על האדם להיות בשמחה כל שעות היום, וגם השרוי בצער חלילה, אסור לו לעשות במועד דבר שעלול להרבות את צערו. בחול-המועד יש להוסיף בלימוד התורה. הראשונים הביאו את דברי התלמוד הירושלמי: "כלום אסור לעשות מלאכה (בחול-המועד), אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה...". מקורות: פסחים קט,א. אבות פ"ג מי"א, ופירש"י. רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז-כ. שו"ע, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקכט. חול המועד כהלכתו פ"א, וש"נ.
בייבידוסית
New member
קמה מאוחר
זה מספיק, לא צריכה יותר מזה, במקום לקום כל בוקר בחמש וחצי שש קמה באיחור של שעתיים
זה מספיק, לא צריכה יותר מזה, במקום לקום כל בוקר בחמש וחצי שש קמה באיחור של שעתיים
ספiרטkית בנשמה
New member
מה אסור לעשות בחול המועד?
נתייחס להלן רק לעניינים רגילים הנוגעים לפרט (להבדיל מצרכי רבים ו/או לצורך מצווה). ישנם פרטים נוספים שמפאת קוצר היריעה לא הובאו בתשובה זו. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל "כל המבזה את המועדות, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב". חול המועד שווה ליום-טוב, ולכן, מלבד מלאכות שהותרו בחול-המועד, שאר המלאכות האסורות ביום-טוב, אסורות גם בחול-המועד. חז"ל אמרו ש"המחלל את חוה"מ כאילו עובד עבודה זרה" (פסחים קיח). המלאכות שהותרו: חז"ל התירו מלאכות שונות לצורך המועד ולרווחת חול המועד; מלאכות לצרכי הגוף ורפואתו. כן הותרה "מלאכת הדיוט" (=מלאכות הנעשות על ידי סתם אנשים, להבדיל ממעשה אומן שאסור לעשותו בחול המועד, אם אינו בבחינת "דבר האבד" כפי שנפרט בהמשך). לפיכך, מותר להכשיר אוכל ולבשלו, לרבות הצתת אש, ומותר לרחוץ ולשחות, לנסוע (גם למרחקים) ולטייל. אף במלאכת הדיוט, ההיתר הוא לצורך המועד ויש להימנע מעשיית מלאכות שלא לצורכו. מותר לעשות מלאכה שהיא בגדר "דבר האבד" (בתנאי שאין בכך טירחה מרובה), דהיינו שאם לא יעשנה בחול המועד יבוא לידי הפסד. חשוב להדגיש שהגדרת "הפסד" אינה מניעת רווח, אלא הפסד של דבר קיים. עם זאת, הותר לסחור בחול המועד לצורך ביצוע עיסקה הטומנת בחובה רווח גדול שאינו שכיח ואשר דחייתה לאחר המועד עלולה להחמיץ עיסקה זו, וכך גם ללוות כסף בחול המועד ולכתוב שטרות, אם קיים חשש שאלחר המועד לא יהיה ניתן להשיג את ההלוואה. המלאכות שנאסרו: כתיבה והדפסה: מאחר ו"מלאכת אומן" אסורה, אסור לכתוב כתיבה אומנותית בחול המועד. כתיבה אומנותית נחשבת כתיבת אותיות עבריות מרובעות (להבדיל מאותיות כתב-יד) וכן כתיבה בעלת עיצוב מיוחד הנעשית על ידי אנשי מקצוע (גרפיקאי). אותיות כתב-יד וספרות (מספרים), הנכתבות בדרך רגילה, (ולא בעיצוב מיוחד) אינן נחשבות כתיבה אומנותית וכתיבה כזו מותרת אם היא לצורך המועד, אך מאחר וגם כתב-יד נחשב כתב, מהדרים לכתוב בשינוי. כאמור, הכתיבה שהותרה הינה לצורך המועד, כיתר מלאכת-הדיוט שהותרה לצורך המועד. מותר לכתוב חשבונות ולחשב הוצאות (שאינם רשומים עדיין), כיון שהדבר נחשב כ"דבר האבד", היות ועלולים לשכוח אותם. אך אסור להשאיר זאת מלכתחילה לביצוע בחול המועד, ומי שעשה כן, אסור לו לעשות זאת בחול המועד. הקלדה במחשב מותרת, אך עדיף להדר לעשות זאת רק כשיש חשש שהדבר ישכח. הדפסה במדפסת (לייזר או הזרקת דיו) - אסורה (אך מותרת ב"דבר האבד"). לפיכך, עדיף להימנע מהנפקת תדפיסים בנקאיים, אם לא יגרם הפסד באי הוצאתם בחול המועד. מותר להדפיס תדפיסי קופות רושמות בחנויות, שכן מותר להנפיק חשבון או קבלה בגין קנייה המותרת בחול המועד (כפי שיפורט בהמשך). כתיבת חידושי תורה - מותרת, שמא ישכחם (ואפילו אם אינו חושש שישכח). כתיבת המחאות - אם הן לצורך המועד, או "דבר האבד", או שלא יוכל להשיג הלוואה לאחר המועד אם לא יכתוב המחאת-ביטחון (והוא הדין בשטר חוב) - מותר. תספורת וצפורניים: בחול המועד אסור להסתפר ואסור להתגלח, אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום-טוב. כמו-כן אסור לקצוץ ציפורניים אם לא קצצן בערב יום-טוב, אבל (בשונה מתגלחת) אם קצצן בערב יום-טוב, מותר לקצצן שוב בחול המועד. כביסה: איסור הכביסה במועד חמור מסתם עשיית מלאכה. חז"ל חששו שמא לא יכבס אדם את בגדיו לפני החג, בהסתמכו על כך שיעשה זאת בחול-המועד בהיותו פנוי, ונמצא שייכנס ליום טוב כשבגדיו מלוכלכים. לפיכך אסרו לכבס בחול-המועד. האיסור חל גם על כיבוס במכונה, ואף על השריה במים או שימוש בחומרי ניקוי לצורך ניקוי הבגד. הברשה יבשה - מותרת. מי שאין לו בגד אחר, רשאי להסיר אבק גם באמצעות מים. מי שיש לו רק בגד אחד (מפריט זה), יש מתירים (גם לאנשים אחרים בעבורו) לכבסו במכונה, אף אם לא כיבסו מערב החג. מתירים לכבס בגדי ילדים קטנים, המתלכלכים בתדירות גבוהה; מגבות המיועדות לניגוב הידיים בשעת הסעודה; מגבות ציבוריות; ממחטות וגרביים, לנוהגים להחליפם מדי יום וכבר אזלו הנקיים; וכן אם כבר אין לילד בגד חגיגי נקי המתאים למועד (אולם בבגדי מבוגרים, אם יכול היה לכבס מסוג זה מערב החג כמות שתספיק לו לכל החג - יש אוסרים). כשמכבסים במכונה, מתירים כמה מהפוסקים בזמננו לכבס בבת-אחת את כל הכמות הדרושה מהם למועד (אך אין להוסיף לכביסה זו בגדים מסוג שלא הותר לכבסו במועד). הנוסע מביתו להתארח אצל אחרים בחול-המועד, ייקח עמו כמות שרגילים לקחת בדרך-כלל, ואינו חייב לקחת את כל המלאי. ואם יצטרך - מותר לכבס. כמו-כן מותר לכבס בגד שהוכתם ועלול להיפגם, ככל 'דבר האבד'. ואם אפשר להסתפק בהסרת הכתם - יש לעשות כן. את הכביסה והייבוש יש לעשות בצנעה ככל האפשר. בגד המותר בכביסה, שאי-אפשר לנקותו או לכבסו בבית, מותר למוסרו למכבסה. תיקון מכונת כביסה: תיקון פשוט שסתם אדם יכול לתקן - מותר, אבל תיקון שמחייב אומן (איש מקצוע) - אסור. גיהוץ וקיפול בגדים: מותר לגהץ בגדים לצורך לבישתם בחול המועד או במועד הסמוך לחול המועד, אך אסור לגהץ קמט שאינו ניכר, וכמו כן אסור ליצור קמט חדש. כמו-כן מותר לקפל בגדים, אלא גיהוץ ו/או קיפול אומנתי, או המחייבים טירחה מרובה. ניקיון הבית: מותר לעשות את כל עבודות הניקוי השגרתיות בבית, שנעשות יותר מאשר פעם אחת בשבוע (שטיפת רצפות, ניקוי חלונות, הסרת אבק מרהיטים ושאיבת אבק משטיחים באמצעות שואב אבק). אבל אסור לעשות עבודות נדירות יותר. שטיפת המכונית: הפוסקים האחרונים פסקו שאסור לשטוף את המכונית בחול המועד, אבל יש לשאול רב אם יותר הדבר בקום שמקובל לשטוף את המכונית בתדירות גבוהה יותר מאשר אחת לשבוע. קניות: קניית מוצרים לצורך החג: מותר לקנות מוצרים לצורך חול המועד ו/או המועד הסמוך לו, אך אסור לבצע קנייה גדולה למלא את ביתו. קניית בגדים ומתנות: בשו"ע אורח חיים סי' תקל"ט נפסק שאסור לקנות (וכן למכור) בגדים בחול המועד. הדברים אמורים כאשר הקנייה איננה מוכרחת לצורך המועד. קניה לצורך המועד, כגון שאין לו מה לנעול וכן כשבגדו נקרע מותרת. אך מותר לקנות בגדים ונעלים כדי לתתם מתנה לאשתו ולילדיו כמתנה, כדי לשמחם לרגל החג. מלכתחילה יש לקנות מתנות קודם המועד, אך בדיעבד מותר בחול המועד משום שמחת המועד, גם שכשהמתנה איננה מיועדת לשימוש במועד עצמו (חול המועד כהלכתו פרק י' הערה קמ"ז). עבודת האדמה: עבודת האדמה אסורה בחול המועד, ולכן אסור לזבל את הקרקע ולעבדה, אסור לזרוע, לנטוע, לנכש , לגזום וכיו"ב, אך מותר להשקות בחול המועד כשהדבר הכרחי שלא יגרם נזק. עבודה בחול המועד: ככלל, אסור לעבוד בחול המועד עבודת שכיר, אך אם אין לאדם מה לאכול, מותר לו לעבוד על מנת להשתכר שיהיה לו כסף לקנות אוכל. בכל אופן, יש להשתדל, אם אפשר, שהעבודה בחול המועד תהיה "מלאכת הדיוט" (שאינה אומנותית) ואם אפשר בצינעה. קיימות אבחנות רבות בסוגי העבודה האסורה והמותרת בחול המועד וראוי לשאול רב בכל ענין לגופו. הנחת תפילין: הפוסקים בדורות ראשונים נחלקו לענין הנחת תפילין בחול המועד, אך כיום נוהגים רוב עדות ישראל שלא מניחים תפילין בחול המועד. (אתר חב"ד)
נתייחס להלן רק לעניינים רגילים הנוגעים לפרט (להבדיל מצרכי רבים ו/או לצורך מצווה). ישנם פרטים נוספים שמפאת קוצר היריעה לא הובאו בתשובה זו. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל "כל המבזה את המועדות, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב". חול המועד שווה ליום-טוב, ולכן, מלבד מלאכות שהותרו בחול-המועד, שאר המלאכות האסורות ביום-טוב, אסורות גם בחול-המועד. חז"ל אמרו ש"המחלל את חוה"מ כאילו עובד עבודה זרה" (פסחים קיח). המלאכות שהותרו: חז"ל התירו מלאכות שונות לצורך המועד ולרווחת חול המועד; מלאכות לצרכי הגוף ורפואתו. כן הותרה "מלאכת הדיוט" (=מלאכות הנעשות על ידי סתם אנשים, להבדיל ממעשה אומן שאסור לעשותו בחול המועד, אם אינו בבחינת "דבר האבד" כפי שנפרט בהמשך). לפיכך, מותר להכשיר אוכל ולבשלו, לרבות הצתת אש, ומותר לרחוץ ולשחות, לנסוע (גם למרחקים) ולטייל. אף במלאכת הדיוט, ההיתר הוא לצורך המועד ויש להימנע מעשיית מלאכות שלא לצורכו. מותר לעשות מלאכה שהיא בגדר "דבר האבד" (בתנאי שאין בכך טירחה מרובה), דהיינו שאם לא יעשנה בחול המועד יבוא לידי הפסד. חשוב להדגיש שהגדרת "הפסד" אינה מניעת רווח, אלא הפסד של דבר קיים. עם זאת, הותר לסחור בחול המועד לצורך ביצוע עיסקה הטומנת בחובה רווח גדול שאינו שכיח ואשר דחייתה לאחר המועד עלולה להחמיץ עיסקה זו, וכך גם ללוות כסף בחול המועד ולכתוב שטרות, אם קיים חשש שאלחר המועד לא יהיה ניתן להשיג את ההלוואה. המלאכות שנאסרו: כתיבה והדפסה: מאחר ו"מלאכת אומן" אסורה, אסור לכתוב כתיבה אומנותית בחול המועד. כתיבה אומנותית נחשבת כתיבת אותיות עבריות מרובעות (להבדיל מאותיות כתב-יד) וכן כתיבה בעלת עיצוב מיוחד הנעשית על ידי אנשי מקצוע (גרפיקאי). אותיות כתב-יד וספרות (מספרים), הנכתבות בדרך רגילה, (ולא בעיצוב מיוחד) אינן נחשבות כתיבה אומנותית וכתיבה כזו מותרת אם היא לצורך המועד, אך מאחר וגם כתב-יד נחשב כתב, מהדרים לכתוב בשינוי. כאמור, הכתיבה שהותרה הינה לצורך המועד, כיתר מלאכת-הדיוט שהותרה לצורך המועד. מותר לכתוב חשבונות ולחשב הוצאות (שאינם רשומים עדיין), כיון שהדבר נחשב כ"דבר האבד", היות ועלולים לשכוח אותם. אך אסור להשאיר זאת מלכתחילה לביצוע בחול המועד, ומי שעשה כן, אסור לו לעשות זאת בחול המועד. הקלדה במחשב מותרת, אך עדיף להדר לעשות זאת רק כשיש חשש שהדבר ישכח. הדפסה במדפסת (לייזר או הזרקת דיו) - אסורה (אך מותרת ב"דבר האבד"). לפיכך, עדיף להימנע מהנפקת תדפיסים בנקאיים, אם לא יגרם הפסד באי הוצאתם בחול המועד. מותר להדפיס תדפיסי קופות רושמות בחנויות, שכן מותר להנפיק חשבון או קבלה בגין קנייה המותרת בחול המועד (כפי שיפורט בהמשך). כתיבת חידושי תורה - מותרת, שמא ישכחם (ואפילו אם אינו חושש שישכח). כתיבת המחאות - אם הן לצורך המועד, או "דבר האבד", או שלא יוכל להשיג הלוואה לאחר המועד אם לא יכתוב המחאת-ביטחון (והוא הדין בשטר חוב) - מותר. תספורת וצפורניים: בחול המועד אסור להסתפר ואסור להתגלח, אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום-טוב. כמו-כן אסור לקצוץ ציפורניים אם לא קצצן בערב יום-טוב, אבל (בשונה מתגלחת) אם קצצן בערב יום-טוב, מותר לקצצן שוב בחול המועד. כביסה: איסור הכביסה במועד חמור מסתם עשיית מלאכה. חז"ל חששו שמא לא יכבס אדם את בגדיו לפני החג, בהסתמכו על כך שיעשה זאת בחול-המועד בהיותו פנוי, ונמצא שייכנס ליום טוב כשבגדיו מלוכלכים. לפיכך אסרו לכבס בחול-המועד. האיסור חל גם על כיבוס במכונה, ואף על השריה במים או שימוש בחומרי ניקוי לצורך ניקוי הבגד. הברשה יבשה - מותרת. מי שאין לו בגד אחר, רשאי להסיר אבק גם באמצעות מים. מי שיש לו רק בגד אחד (מפריט זה), יש מתירים (גם לאנשים אחרים בעבורו) לכבסו במכונה, אף אם לא כיבסו מערב החג. מתירים לכבס בגדי ילדים קטנים, המתלכלכים בתדירות גבוהה; מגבות המיועדות לניגוב הידיים בשעת הסעודה; מגבות ציבוריות; ממחטות וגרביים, לנוהגים להחליפם מדי יום וכבר אזלו הנקיים; וכן אם כבר אין לילד בגד חגיגי נקי המתאים למועד (אולם בבגדי מבוגרים, אם יכול היה לכבס מסוג זה מערב החג כמות שתספיק לו לכל החג - יש אוסרים). כשמכבסים במכונה, מתירים כמה מהפוסקים בזמננו לכבס בבת-אחת את כל הכמות הדרושה מהם למועד (אך אין להוסיף לכביסה זו בגדים מסוג שלא הותר לכבסו במועד). הנוסע מביתו להתארח אצל אחרים בחול-המועד, ייקח עמו כמות שרגילים לקחת בדרך-כלל, ואינו חייב לקחת את כל המלאי. ואם יצטרך - מותר לכבס. כמו-כן מותר לכבס בגד שהוכתם ועלול להיפגם, ככל 'דבר האבד'. ואם אפשר להסתפק בהסרת הכתם - יש לעשות כן. את הכביסה והייבוש יש לעשות בצנעה ככל האפשר. בגד המותר בכביסה, שאי-אפשר לנקותו או לכבסו בבית, מותר למוסרו למכבסה. תיקון מכונת כביסה: תיקון פשוט שסתם אדם יכול לתקן - מותר, אבל תיקון שמחייב אומן (איש מקצוע) - אסור. גיהוץ וקיפול בגדים: מותר לגהץ בגדים לצורך לבישתם בחול המועד או במועד הסמוך לחול המועד, אך אסור לגהץ קמט שאינו ניכר, וכמו כן אסור ליצור קמט חדש. כמו-כן מותר לקפל בגדים, אלא גיהוץ ו/או קיפול אומנתי, או המחייבים טירחה מרובה. ניקיון הבית: מותר לעשות את כל עבודות הניקוי השגרתיות בבית, שנעשות יותר מאשר פעם אחת בשבוע (שטיפת רצפות, ניקוי חלונות, הסרת אבק מרהיטים ושאיבת אבק משטיחים באמצעות שואב אבק). אבל אסור לעשות עבודות נדירות יותר. שטיפת המכונית: הפוסקים האחרונים פסקו שאסור לשטוף את המכונית בחול המועד, אבל יש לשאול רב אם יותר הדבר בקום שמקובל לשטוף את המכונית בתדירות גבוהה יותר מאשר אחת לשבוע. קניות: קניית מוצרים לצורך החג: מותר לקנות מוצרים לצורך חול המועד ו/או המועד הסמוך לו, אך אסור לבצע קנייה גדולה למלא את ביתו. קניית בגדים ומתנות: בשו"ע אורח חיים סי' תקל"ט נפסק שאסור לקנות (וכן למכור) בגדים בחול המועד. הדברים אמורים כאשר הקנייה איננה מוכרחת לצורך המועד. קניה לצורך המועד, כגון שאין לו מה לנעול וכן כשבגדו נקרע מותרת. אך מותר לקנות בגדים ונעלים כדי לתתם מתנה לאשתו ולילדיו כמתנה, כדי לשמחם לרגל החג. מלכתחילה יש לקנות מתנות קודם המועד, אך בדיעבד מותר בחול המועד משום שמחת המועד, גם שכשהמתנה איננה מיועדת לשימוש במועד עצמו (חול המועד כהלכתו פרק י' הערה קמ"ז). עבודת האדמה: עבודת האדמה אסורה בחול המועד, ולכן אסור לזבל את הקרקע ולעבדה, אסור לזרוע, לנטוע, לנכש , לגזום וכיו"ב, אך מותר להשקות בחול המועד כשהדבר הכרחי שלא יגרם נזק. עבודה בחול המועד: ככלל, אסור לעבוד בחול המועד עבודת שכיר, אך אם אין לאדם מה לאכול, מותר לו לעבוד על מנת להשתכר שיהיה לו כסף לקנות אוכל. בכל אופן, יש להשתדל, אם אפשר, שהעבודה בחול המועד תהיה "מלאכת הדיוט" (שאינה אומנותית) ואם אפשר בצינעה. קיימות אבחנות רבות בסוגי העבודה האסורה והמותרת בחול המועד וראוי לשאול רב בכל ענין לגופו. הנחת תפילין: הפוסקים בדורות ראשונים נחלקו לענין הנחת תפילין בחול המועד, אך כיום נוהגים רוב עדות ישראל שלא מניחים תפילין בחול המועד. (אתר חב"ד)
ספiרטkית בנשמה
New member
כמה מנהגים של כמה עדות
פסיפס מנהגים במרוצת הדורות רקמו עדות-ישראל פסיפס מנהגים הבאים לבטא בצורות שונות ומיוחדות את ערכי החגים ומשמעויותיהם. משותף לכולם, שהם מסמלים ברכה, שפע ושלום. לקט קטן ממנהגי עדות ישראל בחג הסוכות, על-פי "ערכים ממועדי ישראל" - אנציקלופדיה לשבת וחג יהודי אשכנז (הפרושים) נוהגים לתלות בסוכה סדינים נאים ובגדים צבעוניים. ויש התולים בה קמח, יין, שמן ודבש בבקבוקוניים, ומוסיפים עליהם מחרוזת של תאנים מיובשות או ענף של תאנים טריות, רימון על זלזל ואתרוגים, כביטוי לשבעת המינים שנתברכה בהם ארץ-ישראל. כן תולים בסוכה פנסי-נייר צבעוניים, ועל הכל - ציפורים עשויות קליפות ביצים מצוירות, שאותן מעטרים בנוצות ובכנפיים, והן מרחפות בססגוניות, תחת הסכך. על דפנות הסוכה תולים שושנים עשויות נייר צבעוני, שבקצותיהן מונחת אבן- קטנה. מקובל לעטר את דפנות הסוכה בתמונות דמיוניות של ה'אושפיזין'. חסידי חב"ד נוהגים לעשות את הסוכה עצמה נאה ויפה, אך אינם תולים בה קישוטים. יהודי קורדיסטאן מקפידים להניח שבע קורות על דפנות הסוכה - כנגד שבעת האושפיזין - ועליהן מונח הסכך. באחת הפינות מעמידים כיסא המכוסה מפה צבעונית, והוא מיועד ומיוחד לשבעת האושפיזין. יהודי מרוקו נוהגים לתלות על קיר הסוכה "כיסא אליהו הנביא" המקושט באריגים צבעוניים. מניחים עליו ספרים שבהם משתמשים בחג, כמו מחזורי תפילות וספרי מגילת קוהלת (אף שהספרדים אינם נוהגים לקרוא בציבור את 'קוהלת'). יהודי תוניס מקפידים שסכך הסוכה יהא עשוי מענפי דקל. מנהג מיוחד נהגו יהודי פרס, שהקימו סוכות גדולות שנועדו, כל אחת, לשימושן של כמה משפחות. בכל העדות מקובל מנהג האושפיזין. מקור המלה בלאטינית: הוספיס - אורח. האושפיזין הם רועי האומה, ומספרם כמספר ימי החג - שבעה. יש נוהגים להזמין, בצד האושפיזין, גם אורחים של בשר-ודם, עניים המתקשים בשמחת החג, ואשר ההזמנה נועדה לשמחם כאילו הם מייצגים את האורחים הרוחניים העליונים.
פסיפס מנהגים במרוצת הדורות רקמו עדות-ישראל פסיפס מנהגים הבאים לבטא בצורות שונות ומיוחדות את ערכי החגים ומשמעויותיהם. משותף לכולם, שהם מסמלים ברכה, שפע ושלום. לקט קטן ממנהגי עדות ישראל בחג הסוכות, על-פי "ערכים ממועדי ישראל" - אנציקלופדיה לשבת וחג יהודי אשכנז (הפרושים) נוהגים לתלות בסוכה סדינים נאים ובגדים צבעוניים. ויש התולים בה קמח, יין, שמן ודבש בבקבוקוניים, ומוסיפים עליהם מחרוזת של תאנים מיובשות או ענף של תאנים טריות, רימון על זלזל ואתרוגים, כביטוי לשבעת המינים שנתברכה בהם ארץ-ישראל. כן תולים בסוכה פנסי-נייר צבעוניים, ועל הכל - ציפורים עשויות קליפות ביצים מצוירות, שאותן מעטרים בנוצות ובכנפיים, והן מרחפות בססגוניות, תחת הסכך. על דפנות הסוכה תולים שושנים עשויות נייר צבעוני, שבקצותיהן מונחת אבן- קטנה. מקובל לעטר את דפנות הסוכה בתמונות דמיוניות של ה'אושפיזין'. חסידי חב"ד נוהגים לעשות את הסוכה עצמה נאה ויפה, אך אינם תולים בה קישוטים. יהודי קורדיסטאן מקפידים להניח שבע קורות על דפנות הסוכה - כנגד שבעת האושפיזין - ועליהן מונח הסכך. באחת הפינות מעמידים כיסא המכוסה מפה צבעונית, והוא מיועד ומיוחד לשבעת האושפיזין. יהודי מרוקו נוהגים לתלות על קיר הסוכה "כיסא אליהו הנביא" המקושט באריגים צבעוניים. מניחים עליו ספרים שבהם משתמשים בחג, כמו מחזורי תפילות וספרי מגילת קוהלת (אף שהספרדים אינם נוהגים לקרוא בציבור את 'קוהלת'). יהודי תוניס מקפידים שסכך הסוכה יהא עשוי מענפי דקל. מנהג מיוחד נהגו יהודי פרס, שהקימו סוכות גדולות שנועדו, כל אחת, לשימושן של כמה משפחות. בכל העדות מקובל מנהג האושפיזין. מקור המלה בלאטינית: הוספיס - אורח. האושפיזין הם רועי האומה, ומספרם כמספר ימי החג - שבעה. יש נוהגים להזמין, בצד האושפיזין, גם אורחים של בשר-ודם, עניים המתקשים בשמחת החג, ואשר ההזמנה נועדה לשמחם כאילו הם מייצגים את האורחים הרוחניים העליונים.
ספiרטkית בנשמה
New member
../images/Emo41.gifסיפורים
ספiרטkית בנשמה
New member
סוכות על נהר הדנייפר
סוכות על נהר הדנייפר קייב, אוקראינה. ערב חג הסוכות תרע"ו, בדיוק לפני תשעים שנה. מושל מחוז קייב באותם ימים היה הגנרל דרנטלן, שהיה ממוצא גרמני ושונא-ישראל. זמן-מה לפני חג-הסוכות חיפש הגנרל דרך להציק ליהודים המתגוררים במחוזו. הוא ידע כי בחג-הסוכות היהודים נוהגים לשבת ולסעוד בסוכות שהקימו בחצרות בתיהם. לאחר מחשבה ממושכת והתייעצות עם חבר מרעיו הגה רעיון מרושע. כשבוע לפני החג פרסם הגנרל פקודה האוסרת להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז. הנימוק הרשמי לכך היה - חשש מדליקות. ללשון הפקודה צורף איום ב"עונשים חמורים" שיינקטו כנגד מפיריה. איכרי הסביבה אף נצטוו, בצו נפרד, שלא להכניס עצים וסכך לקייב בעת הקרובה. העיר קייב הייתה כמרקחה. הנשמע כדבר הזה?! לבטל מעם-ישראל את מצוות סוכה?! עוד באותו היום התארגנה משלחת שתדלנים נכבדה, שבה העשיר ברודסקי, העסקן זלוטופולסקי ועורך-הדין קופרניק. השלושה ביקשו פגישה דחופה עם מושל המחוז. אולם הגנרל דרנטלן, שניחש את מטרת הפגישה הדחופה, סירב לקבלם ודחה אותם בקש. ההתמרמרות הייתה גדולה. הדעה הרווחת הייתה שאסור להיכנע לגזרה זו. אך גם להפר אותה אי-אפשר. סוכות אי-אפשר להקים בחדרי-חדרים ולהסתירן מעין רואים. שוטרי העיר הגבירו את פיקוחם, וכל פעולה שנחשדה בעיניהם כהכנה להקמת סוכות, סיכלוה מיד. עשירי קייב ונכבדיה היהודים התאספו לטכס עצה. לפתע הבריק רעיון מקורי במוחו של אחד המשתתפים, מנהל חברת הספנות המקומית, מרגולין שמו. "הרבה אויות שטות על נהר הדנייפר", אמר. "על סיפונה של אחת האניות נקים סוכה גדולה, ותושבי העיר יוזמנו לסעוד בה את סעודותיהם!". עורך-הדין קופרניק חיווה את דעתו כי בהתחכמות זו לא יהיה משום הפרה של פקודת המושל, שכן הוא אסר להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז, אך לא על המים. ההבדל בין שתי הפעולות אף הגיוני ומנומק היטב, שכן סיבת האיסור - החשש מהתפרצות דליקות – איננה קיימת על המים. משתתפי האספה התלהבו מהרעיון והחליטו לשמור עליו בסוד גמור, כדי שלא ידלוף ויגיע לאוזני הגנרל, אשר ללא-ספק יעשה הכול להכשילו. יומיים לפני החג הוכשר מקום על אחת האניות, להקמת שתי סוכות ענקיות. סוכה אחת הוקמה על סיפון המחלקה הראשונה, והיא נועדה לעשירי העיר. סוכה נוספת הוקמה על סיפון המחלקה השנייה, לכל שאר תושבי העיר. הסוכות הוקמו בהידור רב וברוב פאר. צוות האנייה הכשיר את המטבח, והוכן מזון בשפע לכל האורחים הצפויים להגיע. מרגולין הודיע כי הסעודות יוגשו חינם אין-כסף לכל מי שיבוא לקיים את מצוות החג. התחכמותם של יהודי קייב נשמרה בסוד עד ערב החג ממש. או-אז נפוצה השמועה על הסוכות השטות, שהוקמו על אחת האניות. יהודי העיר הוזמנו בהמוניהם לבוא בערב אל הנהר ולקיים את מצוות הישיבה בסוכה. שעות אחדות לפני החג גילו שוטרי קייב את האונייה עם הסוכות שעליה. השוטרים שפשפו את עיניהם בתדהמה והיו חסרי-אונים. ההוראות שבידיהם לא נגעו לנעשה על מי הדנייפר. גם לא הייתה להם כל עילה להורות על פירוק הסוכות, שהרי שום סכנת דליקה לא נשקפה מהן. מפקד המשטרה אץ-רץ אל המושל ודיווח לו על ההתפתחות המפתיעה, שאיש מהם לא חזה אותה מראש. הגנרל דרנטלן התקשה להאמין למשמע אוזניו, וביקש לראות במו-עיניו את הסוכות שהוקמו על הנהר. הערב ירד והמוני יהודי קייב החלו לזרום לעבר נהר הדנייפר, כדי לקיים את המצווה ולחוג את החג כדת וכדין. בתוך הסוכות נערכו הסעודות בשמחה יתרה. לפתע עבר הקול בשתי הסוכות – "דרנטלן בא". הגנרל לא ידע את נפשו מרוב חימה. הוא איים לשלוח את הנוכחים לערבות סיביר. באותו רגע התרומם רב העיר מלוא קומתו וביקש את רשות הדיבור. "אדוני הגנרל, המושל הנכבד!", פתח הרב ואמר. "יהיה ברור לו, כי אין דבר המסוגל להעביר את היהודים על דתם. בכל העולם כולו לא נמצא הכוח לעקור מליבנו את מצוות התורה שקיבלנו מבורא העולם לפני אלפי שנים. תורתנו הקדושה מורה לנו לשבת בסוכה, ועל-אף היותנו בגלות קרוב לאלפיים שנה, לא נטשנו ולא ניטוש את הוראותיה". המושל שמע את דברי הרב בתשומת-לב. בגמר דבריו הנרגשים הושיט המושל את ידו ולחץ את ידו של הרב. לאחר מכן עזב את המקום, ועמו כל השוטרים שנלוו אליו. אותו חג סוכות נחוג על-ידי יהודי קייב בשמחה יתרה. הם חגגו את חג-הסוכות וחגגו גם את ניצחונם המתוק על מי שביקשו לעקור מהם את המצווה ונכשלו כישלון חרוץ. מאותו יום נהפך ליבו של המושל לטובה והוא חדל מלהציק ליהודים. גם גזרות אחרות שהטיל עליהם בעבר, ביטל.
סוכות על נהר הדנייפר קייב, אוקראינה. ערב חג הסוכות תרע"ו, בדיוק לפני תשעים שנה. מושל מחוז קייב באותם ימים היה הגנרל דרנטלן, שהיה ממוצא גרמני ושונא-ישראל. זמן-מה לפני חג-הסוכות חיפש הגנרל דרך להציק ליהודים המתגוררים במחוזו. הוא ידע כי בחג-הסוכות היהודים נוהגים לשבת ולסעוד בסוכות שהקימו בחצרות בתיהם. לאחר מחשבה ממושכת והתייעצות עם חבר מרעיו הגה רעיון מרושע. כשבוע לפני החג פרסם הגנרל פקודה האוסרת להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז. הנימוק הרשמי לכך היה - חשש מדליקות. ללשון הפקודה צורף איום ב"עונשים חמורים" שיינקטו כנגד מפיריה. איכרי הסביבה אף נצטוו, בצו נפרד, שלא להכניס עצים וסכך לקייב בעת הקרובה. העיר קייב הייתה כמרקחה. הנשמע כדבר הזה?! לבטל מעם-ישראל את מצוות סוכה?! עוד באותו היום התארגנה משלחת שתדלנים נכבדה, שבה העשיר ברודסקי, העסקן זלוטופולסקי ועורך-הדין קופרניק. השלושה ביקשו פגישה דחופה עם מושל המחוז. אולם הגנרל דרנטלן, שניחש את מטרת הפגישה הדחופה, סירב לקבלם ודחה אותם בקש. ההתמרמרות הייתה גדולה. הדעה הרווחת הייתה שאסור להיכנע לגזרה זו. אך גם להפר אותה אי-אפשר. סוכות אי-אפשר להקים בחדרי-חדרים ולהסתירן מעין רואים. שוטרי העיר הגבירו את פיקוחם, וכל פעולה שנחשדה בעיניהם כהכנה להקמת סוכות, סיכלוה מיד. עשירי קייב ונכבדיה היהודים התאספו לטכס עצה. לפתע הבריק רעיון מקורי במוחו של אחד המשתתפים, מנהל חברת הספנות המקומית, מרגולין שמו. "הרבה אויות שטות על נהר הדנייפר", אמר. "על סיפונה של אחת האניות נקים סוכה גדולה, ותושבי העיר יוזמנו לסעוד בה את סעודותיהם!". עורך-הדין קופרניק חיווה את דעתו כי בהתחכמות זו לא יהיה משום הפרה של פקודת המושל, שכן הוא אסר להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז, אך לא על המים. ההבדל בין שתי הפעולות אף הגיוני ומנומק היטב, שכן סיבת האיסור - החשש מהתפרצות דליקות – איננה קיימת על המים. משתתפי האספה התלהבו מהרעיון והחליטו לשמור עליו בסוד גמור, כדי שלא ידלוף ויגיע לאוזני הגנרל, אשר ללא-ספק יעשה הכול להכשילו. יומיים לפני החג הוכשר מקום על אחת האניות, להקמת שתי סוכות ענקיות. סוכה אחת הוקמה על סיפון המחלקה הראשונה, והיא נועדה לעשירי העיר. סוכה נוספת הוקמה על סיפון המחלקה השנייה, לכל שאר תושבי העיר. הסוכות הוקמו בהידור רב וברוב פאר. צוות האנייה הכשיר את המטבח, והוכן מזון בשפע לכל האורחים הצפויים להגיע. מרגולין הודיע כי הסעודות יוגשו חינם אין-כסף לכל מי שיבוא לקיים את מצוות החג. התחכמותם של יהודי קייב נשמרה בסוד עד ערב החג ממש. או-אז נפוצה השמועה על הסוכות השטות, שהוקמו על אחת האניות. יהודי העיר הוזמנו בהמוניהם לבוא בערב אל הנהר ולקיים את מצוות הישיבה בסוכה. שעות אחדות לפני החג גילו שוטרי קייב את האונייה עם הסוכות שעליה. השוטרים שפשפו את עיניהם בתדהמה והיו חסרי-אונים. ההוראות שבידיהם לא נגעו לנעשה על מי הדנייפר. גם לא הייתה להם כל עילה להורות על פירוק הסוכות, שהרי שום סכנת דליקה לא נשקפה מהן. מפקד המשטרה אץ-רץ אל המושל ודיווח לו על ההתפתחות המפתיעה, שאיש מהם לא חזה אותה מראש. הגנרל דרנטלן התקשה להאמין למשמע אוזניו, וביקש לראות במו-עיניו את הסוכות שהוקמו על הנהר. הערב ירד והמוני יהודי קייב החלו לזרום לעבר נהר הדנייפר, כדי לקיים את המצווה ולחוג את החג כדת וכדין. בתוך הסוכות נערכו הסעודות בשמחה יתרה. לפתע עבר הקול בשתי הסוכות – "דרנטלן בא". הגנרל לא ידע את נפשו מרוב חימה. הוא איים לשלוח את הנוכחים לערבות סיביר. באותו רגע התרומם רב העיר מלוא קומתו וביקש את רשות הדיבור. "אדוני הגנרל, המושל הנכבד!", פתח הרב ואמר. "יהיה ברור לו, כי אין דבר המסוגל להעביר את היהודים על דתם. בכל העולם כולו לא נמצא הכוח לעקור מליבנו את מצוות התורה שקיבלנו מבורא העולם לפני אלפי שנים. תורתנו הקדושה מורה לנו לשבת בסוכה, ועל-אף היותנו בגלות קרוב לאלפיים שנה, לא נטשנו ולא ניטוש את הוראותיה". המושל שמע את דברי הרב בתשומת-לב. בגמר דבריו הנרגשים הושיט המושל את ידו ולחץ את ידו של הרב. לאחר מכן עזב את המקום, ועמו כל השוטרים שנלוו אליו. אותו חג סוכות נחוג על-ידי יהודי קייב בשמחה יתרה. הם חגגו את חג-הסוכות וחגגו גם את ניצחונם המתוק על מי שביקשו לעקור מהם את המצווה ונכשלו כישלון חרוץ. מאותו יום נהפך ליבו של המושל לטובה והוא חדל מלהציק ליהודים. גם גזרות אחרות שהטיל עליהם בעבר, ביטל.
ספiרטkית בנשמה
New member
סוכה או גן-עדן
סוכה או גן-עדן חג הסוכות הלך והתקרב, ובכל העיר ברדיצ'וב אין אפילו אתרוג אחד לקיים בו את המצווה. אין אתרוג לצדיק, רבי לוי יצחק, ואין אתרוג אף לאחד מיהודי העיר. עצוב רבי לוי יצחק וככל שמתקרבים ימי החג, מעמיק צערו. שליחים נפוצו בכל הסביבה. ביקרו בכל השווקים, חיזרו על כל בתי היהודים באיזור, ארבו בדרכים, אולי ייתקלו ביהודי הנושא עימו אתרוג לחג הסוכות. המאמצים נשאו פרי. נמצא יהודי שהיה בדרכו לביתו, ובידו, ממש לא ייאמן: אתרוג מהודר. ולא זו בלבד, ברשותו של היהודי גם לולב, הדסים וערבות. מי היה מעלה על דעתו מציאה מושלמת ונפלאה כזו? בשמחה גדולה ביקשו השליחים מהיהודי למכור להם את האתרוג. הציעו לו מחיר גבוה ומפתה. אולם היהודי מסרב. האתרוג אינו למכירה. שלו הוא. גם הוא יהודי המחוייב בנטילת ארבעת-המינים. לא הועילו הפצרות ותחנונים. השליחים ניסו לבקשו שיואיל לפחות להתעכב בברדיצ'וב ולשהות עימם בימי חג הסוכות, כדי שיוכלו גם בני העיר לברך ולצאת ידי- חובת המצווה בזכות האתרוג היחיד שבידו. היהודי לא ניאות. מתגעגע הוא אל אשתו ואל ילדיו. זה זמן רב שנעדר מביתו ובדעתו לחגוג בחיק משפחתו. אך בני ברדיצ'וב לא ויתרו. במאמץ שיכנוע אחרון התחננו בפניו: לכל הפחות ייכנס נא אל הצדיק רבי לוי-יצחק. לזאת נענה היהודי. "זכות גדולה נפלה בחלקך", ניסה הרבי לשכנעו. "כל הקהילה הגדולה תוכל בזכותך לקיים את המצווה החשובה". אך היהודי בשלו: ברצונו לשוב לביתו ולעשות את החג במחיצת בני- משפחתו. כשראה הצדיק שדבר לא יזיזו מדעתו אמר לו: "אם תשאר כאן לחג הסוכות, אני מבטיח לך שתהיה איתי במחיצתי בגן-עדן". להבטחה שכזו אי-אפשר לסרב. הבטחה מפורשת להיות בגן- עדן יחד עם הצדיק רבי לוי-יצחק! היהודי נענה ל'עיסקא' ונשאר בעיר. מפה-לאוזן עברה הבשורה, וכהרף עין שבה השמחה לשכון בלבבות היהודים המתכוננים לחג הממשמש ובא. אחרי תפילת ערבית, בלילו הראשון של החג, סר היהודי האורח לעבר הסוכה הצמודה לאכסניה בה השתכן. הוא היה במצב-רוח מרומם מאוד. הכבוד הגדול שזכה לו מבני- העיר והמחשבה על גן-העדן המובטח לו סיפקו לו די והותר סיבות להיות שמח. בלב גדוש שמחה עמד להיכנס לסוכה ולקיים את מצוות הישיבה בסוכה. הפתעה מאוד לא נעימה ציפתה לו. בנימוס אך בתקיפות הסביר לו מארחו, כי הכול הוא יכול לתת לו, רק לא לשבת בסוכה. היהודי נדהם. "מה זאת אומרת?!", תמה, "אני רוצה לקיים את מצוות סוכה". אך המארח בשלו: אין הוא יכול לאפשר לו את הכניסה לסוכה. "מארח מוזר", חשב האורח בליבו ופנה לבית השכן. חשב לבקש מהשכנים להתארח בסוכתם. למרבה פליאתו, גם משפחה זו סרבה לפתוח בפניו את דלת סוכתה. תוצאות דומות השיג לתדהמתו הגוברת גם אצל יתר השכנים. אט-אט החל היהודי להבין שאין אלו סתם מקרים. הרבי, כך מסתבר, ציווה על בני הקהילה שלא יכניסוהו בשום פנים ואופן לסוכה. אך מדוע הוציא הוראה מוזרה כל-כך?! מיואש ומבולבל כיוון פעמיו לעבר בית הצדיק. "האם כך משלמים לי עבור הטובה שעשיתי?!", קבל. "נעתרתי לבקשתכם ונשארתי כאן, במקום זר, במשך כל ימי החג במקום לבלות בנעימים עם משפחתי, על-מנת לזכותכם במצווה, ואתם מונעים ממני מצווה חשובה לא פחות, מצוות ישיבה בסוכה?!". "זהו הדין", מרגיעו הרבי. "אם אין אתרוג - אין מברכים עליו. אם אין סוכה, פטורים גם מן החיוב לשבת בה". "אין סוכה?!", דברי הרבי הקפיצו את האיש. "הרי בעיר אלפי סוכות!" "מה אפשר לעשות?", נענה הרבי באדישות מעושה. "רבי", זעק האיש בעיניים דומעות, "אנא רחם עלי ותן לי לשבת בסוכה. אני מוכן לתת את כל הוני כדי לא להפסיד את המצווה". "אם תוותר על ההבטחה שנתתי לך, בדבר חלקך בגן-עדן, אתן לך מיד לשבת בסוכה", אמר הצדיק בקול שלוו ומתון. היהודי האורח קפא על עמדו כשהוא נבוך. מלחמה פנימית קשה התלקחה בליבו. האם יוותר על ההבטחה הנפלאה רק כדי לקיים מצוות סוכה? ואולי כדאי לשלם את המחיר הגבוה, לוותר על הסוכה, כדי לזכות בגן-עדן? והוא החליט. "רבי", אמר בקול בוטח ונחוש. "אני מוותר על הבטחתך. מה בצע לי בגן-עדן אם אינני יכול לחיות כיהודי ולקיים את מצוות סוכה ככל עמנו בני- ישראל. אנא הנח לי לקיים את מצוות סוכה"! חיוך לבבי זרח על פניו של הרבי. "הנך מוזמן לסעוד עמנו בסוכה. ועכשיו אני שב ומבטיחך: מקומך בגן-עדן שמור לך, עמי במחיצתי. לא רציתי שתזכה בגן-עדן רק בזכות חושך המסחרי. רציתי שתהיה ראוי לכך. ועכשיו, כשהוכחת מסירות-נפש על קיום מצווה, הינך ראוי באמת להיות עמי במחיצתי בגן-עדן!"
סוכה או גן-עדן חג הסוכות הלך והתקרב, ובכל העיר ברדיצ'וב אין אפילו אתרוג אחד לקיים בו את המצווה. אין אתרוג לצדיק, רבי לוי יצחק, ואין אתרוג אף לאחד מיהודי העיר. עצוב רבי לוי יצחק וככל שמתקרבים ימי החג, מעמיק צערו. שליחים נפוצו בכל הסביבה. ביקרו בכל השווקים, חיזרו על כל בתי היהודים באיזור, ארבו בדרכים, אולי ייתקלו ביהודי הנושא עימו אתרוג לחג הסוכות. המאמצים נשאו פרי. נמצא יהודי שהיה בדרכו לביתו, ובידו, ממש לא ייאמן: אתרוג מהודר. ולא זו בלבד, ברשותו של היהודי גם לולב, הדסים וערבות. מי היה מעלה על דעתו מציאה מושלמת ונפלאה כזו? בשמחה גדולה ביקשו השליחים מהיהודי למכור להם את האתרוג. הציעו לו מחיר גבוה ומפתה. אולם היהודי מסרב. האתרוג אינו למכירה. שלו הוא. גם הוא יהודי המחוייב בנטילת ארבעת-המינים. לא הועילו הפצרות ותחנונים. השליחים ניסו לבקשו שיואיל לפחות להתעכב בברדיצ'וב ולשהות עימם בימי חג הסוכות, כדי שיוכלו גם בני העיר לברך ולצאת ידי- חובת המצווה בזכות האתרוג היחיד שבידו. היהודי לא ניאות. מתגעגע הוא אל אשתו ואל ילדיו. זה זמן רב שנעדר מביתו ובדעתו לחגוג בחיק משפחתו. אך בני ברדיצ'וב לא ויתרו. במאמץ שיכנוע אחרון התחננו בפניו: לכל הפחות ייכנס נא אל הצדיק רבי לוי-יצחק. לזאת נענה היהודי. "זכות גדולה נפלה בחלקך", ניסה הרבי לשכנעו. "כל הקהילה הגדולה תוכל בזכותך לקיים את המצווה החשובה". אך היהודי בשלו: ברצונו לשוב לביתו ולעשות את החג במחיצת בני- משפחתו. כשראה הצדיק שדבר לא יזיזו מדעתו אמר לו: "אם תשאר כאן לחג הסוכות, אני מבטיח לך שתהיה איתי במחיצתי בגן-עדן". להבטחה שכזו אי-אפשר לסרב. הבטחה מפורשת להיות בגן- עדן יחד עם הצדיק רבי לוי-יצחק! היהודי נענה ל'עיסקא' ונשאר בעיר. מפה-לאוזן עברה הבשורה, וכהרף עין שבה השמחה לשכון בלבבות היהודים המתכוננים לחג הממשמש ובא. אחרי תפילת ערבית, בלילו הראשון של החג, סר היהודי האורח לעבר הסוכה הצמודה לאכסניה בה השתכן. הוא היה במצב-רוח מרומם מאוד. הכבוד הגדול שזכה לו מבני- העיר והמחשבה על גן-העדן המובטח לו סיפקו לו די והותר סיבות להיות שמח. בלב גדוש שמחה עמד להיכנס לסוכה ולקיים את מצוות הישיבה בסוכה. הפתעה מאוד לא נעימה ציפתה לו. בנימוס אך בתקיפות הסביר לו מארחו, כי הכול הוא יכול לתת לו, רק לא לשבת בסוכה. היהודי נדהם. "מה זאת אומרת?!", תמה, "אני רוצה לקיים את מצוות סוכה". אך המארח בשלו: אין הוא יכול לאפשר לו את הכניסה לסוכה. "מארח מוזר", חשב האורח בליבו ופנה לבית השכן. חשב לבקש מהשכנים להתארח בסוכתם. למרבה פליאתו, גם משפחה זו סרבה לפתוח בפניו את דלת סוכתה. תוצאות דומות השיג לתדהמתו הגוברת גם אצל יתר השכנים. אט-אט החל היהודי להבין שאין אלו סתם מקרים. הרבי, כך מסתבר, ציווה על בני הקהילה שלא יכניסוהו בשום פנים ואופן לסוכה. אך מדוע הוציא הוראה מוזרה כל-כך?! מיואש ומבולבל כיוון פעמיו לעבר בית הצדיק. "האם כך משלמים לי עבור הטובה שעשיתי?!", קבל. "נעתרתי לבקשתכם ונשארתי כאן, במקום זר, במשך כל ימי החג במקום לבלות בנעימים עם משפחתי, על-מנת לזכותכם במצווה, ואתם מונעים ממני מצווה חשובה לא פחות, מצוות ישיבה בסוכה?!". "זהו הדין", מרגיעו הרבי. "אם אין אתרוג - אין מברכים עליו. אם אין סוכה, פטורים גם מן החיוב לשבת בה". "אין סוכה?!", דברי הרבי הקפיצו את האיש. "הרי בעיר אלפי סוכות!" "מה אפשר לעשות?", נענה הרבי באדישות מעושה. "רבי", זעק האיש בעיניים דומעות, "אנא רחם עלי ותן לי לשבת בסוכה. אני מוכן לתת את כל הוני כדי לא להפסיד את המצווה". "אם תוותר על ההבטחה שנתתי לך, בדבר חלקך בגן-עדן, אתן לך מיד לשבת בסוכה", אמר הצדיק בקול שלוו ומתון. היהודי האורח קפא על עמדו כשהוא נבוך. מלחמה פנימית קשה התלקחה בליבו. האם יוותר על ההבטחה הנפלאה רק כדי לקיים מצוות סוכה? ואולי כדאי לשלם את המחיר הגבוה, לוותר על הסוכה, כדי לזכות בגן-עדן? והוא החליט. "רבי", אמר בקול בוטח ונחוש. "אני מוותר על הבטחתך. מה בצע לי בגן-עדן אם אינני יכול לחיות כיהודי ולקיים את מצוות סוכה ככל עמנו בני- ישראל. אנא הנח לי לקיים את מצוות סוכה"! חיוך לבבי זרח על פניו של הרבי. "הנך מוזמן לסעוד עמנו בסוכה. ועכשיו אני שב ומבטיחך: מקומך בגן-עדן שמור לך, עמי במחיצתי. לא רציתי שתזכה בגן-עדן רק בזכות חושך המסחרי. רציתי שתהיה ראוי לכך. ועכשיו, כשהוכחת מסירות-נפש על קיום מצווה, הינך ראוי באמת להיות עמי במחיצתי בגן-עדן!"
ספiרטkית בנשמה
New member
סוס או אתרוג
סוס או אתרוג אורי היה שמו. התגורר בעיר יאנוב, ושימש מלמד לילדים קטנים. משכורתו הצנועה והדלה בקושי הספיקה לפרנסת המשפחה. אך לא איש כמותו יתלונן. גם אשתו נשאה בעול ועסקה בעבודות שונות כדי להביא עוד כמה פרוטות הביתה. מדי שבוע היה אורי מניח בצד זהוב אחד, אותו היה מפריש ממשכורתו הדלה. גם בימים קשים, של עוני ומחסור, לא נמנע מלשים בקופה את הזהוב הקבוע. בתום השנה, בעשרת ימי-תשובה, היה פותח את הקופה, סופר חמישים זהובים שהצטברו בה במשך השנה, נפרד מאשתו ומילדיו ויוצא לדרך. מצווה אחת היתה יקרה לו ביותר, ועבורה היה חוסך מלחמו במשך השנה: מצוות ארבעת המינים. הון רב נהג לשלם כדי להשיג אתרוג יפה ומהודר לחג-הסוכות. כל אנשי העיר ידעו שאתרוגו של אורי המלמד הוא היפה והמהודר ביותר, והיו באים בהמוניהם לקיים בו את המצווה. שוק האתרוגים הגדול נמצא בלמברג. לשם מגיעים האתרוגים היפים והמהודרים ביותר. אורי הולך רגלי. כסף לשכור עגלה, אין לו. אך אין הדרך קשה עליו; נהנה הוא להתאמץ עבור המצווה. בפונדק-דרכים עצר למנוחת-ביניים. שתה כוס משקה, ועם ערוב היום נעמד בפינת החדר לתפילה. בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה הגיעה לאוזניו צעקה נוראה, ולאחריה קולות גניחה ואנחות. מיד כשסיים להתפלל יצא אורי לחצר לראות מה קרה. אולי יוכל לעזור במשהו? בחוץ ראה את הפונדקאי מנסה להרגיע איש שפניו מפיקים ייאוש ומצוקה, כשמדי פעם הוא מפליט מחזהו אנחה עמוקה. הלה, עגלון לפי מראהו, עמד ובכה ללא הרף. התברר שאירע לו אסון - בשעת נסיעה בדרך, צנח סוסו הזקן והעייף, ומת. "נשבר מטה לחמי", בכה האיש, "מנין אביא עכשיו לחם לפיות ילדיי? אין לי ברירה אלא לשים קץ לחיי", זעק מרות, תוך שהוא מנפנף בשוטו. "אסור להתייאש", ניסה אורי לנחמו, "שים את מבטחך בקב"ה והוא יכול לעזור". אך דבריו לא הועילו. "מי יוכל לעזור לי!", קרא העגלון בייאושו, "מי יתן לי עכשיו סוס שעולה הון עתק!". "יש ברשותי סוס טוב, ששוויו 80 זהובים", פנה אליו לפתע הפונדקאי. "אני מוכן למכרו לך, נוכח האסון שקרה לך. אתן לך את הסוס תמורת 50 זהובים בלבד". "חמישים זהובים?!", זעק העגלון, "אין לי בכיסי אלא חמישה. אוי לי ואוי לילדיי. אין עוד טעם לחיי"... אותו רגע התעוררו רגשותיו של אורי. בכיסו נמצאים 50 זהובים. בכסף הזה הוא יכול להציל את מטה-לחמו של היהודי האומלל! בו-במקום החליט: מוטב להציל את פרנסתו של יהודי מלהוציא את הכסף על אתרוג יקר ומהודר. "מהו המחיר האחרון שתבקש תמורת סוסך?", פנה אורי לפונדקאי. "כבר אמרתי", התרגז האיש, "שוויו של הסוס 80 זהובים, ואני מוכן למכרו ב- 50!". לאחר דין-ודברים קצר, הסכים הפונדקאי לוותר על חמישה זהובים. אורי שילשל לידיו ארבעים וחמשה זהובים, והסוס נמסר לעגלון הנדהם. תחילה לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, ואחר-כך לא פסק מלשבח ומלהודות למצילו המופלא. "לא לי עליך להודות, אלא לקב"ה", הצטנע אורי, "הרי אמרתי לך שהקב"ה יכול תמיד לעזור". אורי מיהר לדרכו, ללמברג. עתה היו בכיסו רק חמישה זהובים. בכסף הזה יוכל לקנות רק אתרוג פשוט. אמנם כשר, אולם לא כעין-זה שזכה לו בכל שנה. הוא התבייש לעשות את החג בעירו. הלוא הכול יבקשו לברך על האתרוג שלו, ומה יתן להם? אתרוג בחמישה זהובים? בהתייעצות עם אשתו, החליט לחוג את חג-הסוכות במקום שאין מכירים אותו. הבחירה נפלה על העיר ליזנסק, שם ישב הצדיק רבי אלימלך. אורי בליזנסק. יום ראשון של חג-הסוכות. הוא נכנס לבית-המדרש, התיישב בפינה, מאחורי כל קהל המתפללים, ושקע בתפילה. רבי אלימלך ניצב לפני עמודו, והתכונן לאמירת ה'הלל'. לפתע החל להביט לצדדים, להסתכל אחורה - כאילו הוא מחפש משהו. ופתאום אמר לאחיו, הצדיק רבי זושא: "מרגיש אני ריח גן-עדן הממלא את בית-הכנסת". האחים הקדושים עברו בין הספסלים, חלפו על פני המתפללים, עד שהגיעו לשורות האחרונות, ונעצרו ליד הצעיר אורי, שהיה שקוע בתפילתו. "הנה", קרא הצדיק, "מכאן נודף הריח המופלא, מן האתרוג של הצעיר הזה". אורי הרים את עיניו ונבוך. תשומת-לב כל המתפללים הופנתה אליו. הצדיק לא הותיר לו זמן למבוכה והאיץ בו לספר מנין בא האתרוג הזה. ואורי סיפר... "האתרוג שלך הוא באמת מיוחד במינו", נענה הצדיק כשסיים אורי את סיפורו. "זהו ריחה של המצווה הגדולה שקיימת כשהצלת משפחה בישראל!". "חזור לביתך", הורה לו הצדיק, "והייה מנהיג בישראל. אולם לפני-כן, אנא הרשה גם לנו לברך על האתרוג שלך". ואורי זה אכן נעשה מנהיג גדול בישראל, הלוא הוא - רבי אורי מסטרליסק.
סוס או אתרוג אורי היה שמו. התגורר בעיר יאנוב, ושימש מלמד לילדים קטנים. משכורתו הצנועה והדלה בקושי הספיקה לפרנסת המשפחה. אך לא איש כמותו יתלונן. גם אשתו נשאה בעול ועסקה בעבודות שונות כדי להביא עוד כמה פרוטות הביתה. מדי שבוע היה אורי מניח בצד זהוב אחד, אותו היה מפריש ממשכורתו הדלה. גם בימים קשים, של עוני ומחסור, לא נמנע מלשים בקופה את הזהוב הקבוע. בתום השנה, בעשרת ימי-תשובה, היה פותח את הקופה, סופר חמישים זהובים שהצטברו בה במשך השנה, נפרד מאשתו ומילדיו ויוצא לדרך. מצווה אחת היתה יקרה לו ביותר, ועבורה היה חוסך מלחמו במשך השנה: מצוות ארבעת המינים. הון רב נהג לשלם כדי להשיג אתרוג יפה ומהודר לחג-הסוכות. כל אנשי העיר ידעו שאתרוגו של אורי המלמד הוא היפה והמהודר ביותר, והיו באים בהמוניהם לקיים בו את המצווה. שוק האתרוגים הגדול נמצא בלמברג. לשם מגיעים האתרוגים היפים והמהודרים ביותר. אורי הולך רגלי. כסף לשכור עגלה, אין לו. אך אין הדרך קשה עליו; נהנה הוא להתאמץ עבור המצווה. בפונדק-דרכים עצר למנוחת-ביניים. שתה כוס משקה, ועם ערוב היום נעמד בפינת החדר לתפילה. בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה הגיעה לאוזניו צעקה נוראה, ולאחריה קולות גניחה ואנחות. מיד כשסיים להתפלל יצא אורי לחצר לראות מה קרה. אולי יוכל לעזור במשהו? בחוץ ראה את הפונדקאי מנסה להרגיע איש שפניו מפיקים ייאוש ומצוקה, כשמדי פעם הוא מפליט מחזהו אנחה עמוקה. הלה, עגלון לפי מראהו, עמד ובכה ללא הרף. התברר שאירע לו אסון - בשעת נסיעה בדרך, צנח סוסו הזקן והעייף, ומת. "נשבר מטה לחמי", בכה האיש, "מנין אביא עכשיו לחם לפיות ילדיי? אין לי ברירה אלא לשים קץ לחיי", זעק מרות, תוך שהוא מנפנף בשוטו. "אסור להתייאש", ניסה אורי לנחמו, "שים את מבטחך בקב"ה והוא יכול לעזור". אך דבריו לא הועילו. "מי יוכל לעזור לי!", קרא העגלון בייאושו, "מי יתן לי עכשיו סוס שעולה הון עתק!". "יש ברשותי סוס טוב, ששוויו 80 זהובים", פנה אליו לפתע הפונדקאי. "אני מוכן למכרו לך, נוכח האסון שקרה לך. אתן לך את הסוס תמורת 50 זהובים בלבד". "חמישים זהובים?!", זעק העגלון, "אין לי בכיסי אלא חמישה. אוי לי ואוי לילדיי. אין עוד טעם לחיי"... אותו רגע התעוררו רגשותיו של אורי. בכיסו נמצאים 50 זהובים. בכסף הזה הוא יכול להציל את מטה-לחמו של היהודי האומלל! בו-במקום החליט: מוטב להציל את פרנסתו של יהודי מלהוציא את הכסף על אתרוג יקר ומהודר. "מהו המחיר האחרון שתבקש תמורת סוסך?", פנה אורי לפונדקאי. "כבר אמרתי", התרגז האיש, "שוויו של הסוס 80 זהובים, ואני מוכן למכרו ב- 50!". לאחר דין-ודברים קצר, הסכים הפונדקאי לוותר על חמישה זהובים. אורי שילשל לידיו ארבעים וחמשה זהובים, והסוס נמסר לעגלון הנדהם. תחילה לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, ואחר-כך לא פסק מלשבח ומלהודות למצילו המופלא. "לא לי עליך להודות, אלא לקב"ה", הצטנע אורי, "הרי אמרתי לך שהקב"ה יכול תמיד לעזור". אורי מיהר לדרכו, ללמברג. עתה היו בכיסו רק חמישה זהובים. בכסף הזה יוכל לקנות רק אתרוג פשוט. אמנם כשר, אולם לא כעין-זה שזכה לו בכל שנה. הוא התבייש לעשות את החג בעירו. הלוא הכול יבקשו לברך על האתרוג שלו, ומה יתן להם? אתרוג בחמישה זהובים? בהתייעצות עם אשתו, החליט לחוג את חג-הסוכות במקום שאין מכירים אותו. הבחירה נפלה על העיר ליזנסק, שם ישב הצדיק רבי אלימלך. אורי בליזנסק. יום ראשון של חג-הסוכות. הוא נכנס לבית-המדרש, התיישב בפינה, מאחורי כל קהל המתפללים, ושקע בתפילה. רבי אלימלך ניצב לפני עמודו, והתכונן לאמירת ה'הלל'. לפתע החל להביט לצדדים, להסתכל אחורה - כאילו הוא מחפש משהו. ופתאום אמר לאחיו, הצדיק רבי זושא: "מרגיש אני ריח גן-עדן הממלא את בית-הכנסת". האחים הקדושים עברו בין הספסלים, חלפו על פני המתפללים, עד שהגיעו לשורות האחרונות, ונעצרו ליד הצעיר אורי, שהיה שקוע בתפילתו. "הנה", קרא הצדיק, "מכאן נודף הריח המופלא, מן האתרוג של הצעיר הזה". אורי הרים את עיניו ונבוך. תשומת-לב כל המתפללים הופנתה אליו. הצדיק לא הותיר לו זמן למבוכה והאיץ בו לספר מנין בא האתרוג הזה. ואורי סיפר... "האתרוג שלך הוא באמת מיוחד במינו", נענה הצדיק כשסיים אורי את סיפורו. "זהו ריחה של המצווה הגדולה שקיימת כשהצלת משפחה בישראל!". "חזור לביתך", הורה לו הצדיק, "והייה מנהיג בישראל. אולם לפני-כן, אנא הרשה גם לנו לברך על האתרוג שלך". ואורי זה אכן נעשה מנהיג גדול בישראל, הלוא הוא - רבי אורי מסטרליסק.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.