חבר רוצה שארזה?
אני מבולבלת. עלה לי החשד שבן זוגי היה רוצה שאהיה רזה יותר. אני 160, שוקלת 55, חזה מידה D, ומידה 38. 21BMI. אני לא רזונת, אני כן פרופורציונלית ובעיקר נשית וסקסית, בעיני. בן זוגי רזה מאוד, מקפיד על תזונה אורגנית, בריאה, נטולת שמנים. הוא ספורטאי, ומתייחס לגופו כאל מקדש. הוא אובססיבי לגבי אוכל, משקל, ברמות שזה מחלחל אלי לתודעה וכבר לא נעים לאכול לידו לפעמים. בקושי פירות אני יכולה לאכול לידו. כשהכיר אותי החמיא וטען שאני בחורה סקסית. ככל שעבר הזמן (אנחנו שנה ושלושה חודשים ביחד) המחמאות פחתו, ואיתן תדירות הסקס. אם בהתחלה היה מדובר בשלוש פעמים ביום, עכשיו אנחנו בשלוש פעמים בשבוע, כשאני מתחננת בפניו ליותר. אני לא מפסיקה להחמיא לו ואומרת לו כמה שהוא סקסי, חתיך, כמה שאני בת מזל להיות זוגתו. היחסים ביננו היו ועדיין מאוד מאוד חמים. כל האקסיות שלו היו רזות מקלות, אני היחידה שיש לה פתאום חזה, ישבן, מעט ירכיים. יש מה לתפוס. היום, בזמן ארוחת הצהריים, כשלקחתי אוכל לצלחת (ואני לא אוכלת הרבה) קלטתי אותו מסנן לי משהו בסגנון "לאט בובה..תרגעי". לא הבנתי מאיפה זה הגיע. כולם מסביב לשולחן העירו לי שלא אכלתי הרבה, הציעו שאוכל עוד. חבר שלי שתק. אחר כך הוא הביא שוקולד מיוחד לשולחן, נתן לחבר שלו, לקח לעצמו וסגר את הקופסא. כששניהם ישבו לידי. חבר שלו שאל למה אני לא אוכלת גם, אמרתי שאני לא רוצה אבל מבפנים כבר התבאסתי ולא הבנתי מה עובר עליו. אני יודעת שאני לא יכולה לקרוא את המחשבות שלו, אבל אם אי פעם שאלתי אותו אם היה רוצה שארזה הוא אף פעם לא אמר שכן (כמו חבר טוב), ומקסימום אמר שכדאי שאקפיד על ריצה. אני תוהה עד כמה הוא כן איתי. אין לי מה להלחם בזה, זו אני. זה הגוף שלי, אני לא אשתנה, ואני לא מאמינה בלהשתנות בשביל אף אחד. ועד שהוא הגיע עם האובססיות אוכל\גוף שלו החזקתי מעצמי מינימום אלילה. ולא, זו לא אשמתו, זו אשמתי שאין לי עמוד שדרה חזק יותר. אשמח לעצות מכם, איך להתנהג במצבים כאלו (והם קורים פעם ב..). מה להגיד לעצמי בראש, ואיך לצאת מזה בלי להתחיל להתבלבל.
אני מבולבלת. עלה לי החשד שבן זוגי היה רוצה שאהיה רזה יותר. אני 160, שוקלת 55, חזה מידה D, ומידה 38. 21BMI. אני לא רזונת, אני כן פרופורציונלית ובעיקר נשית וסקסית, בעיני. בן זוגי רזה מאוד, מקפיד על תזונה אורגנית, בריאה, נטולת שמנים. הוא ספורטאי, ומתייחס לגופו כאל מקדש. הוא אובססיבי לגבי אוכל, משקל, ברמות שזה מחלחל אלי לתודעה וכבר לא נעים לאכול לידו לפעמים. בקושי פירות אני יכולה לאכול לידו. כשהכיר אותי החמיא וטען שאני בחורה סקסית. ככל שעבר הזמן (אנחנו שנה ושלושה חודשים ביחד) המחמאות פחתו, ואיתן תדירות הסקס. אם בהתחלה היה מדובר בשלוש פעמים ביום, עכשיו אנחנו בשלוש פעמים בשבוע, כשאני מתחננת בפניו ליותר. אני לא מפסיקה להחמיא לו ואומרת לו כמה שהוא סקסי, חתיך, כמה שאני בת מזל להיות זוגתו. היחסים ביננו היו ועדיין מאוד מאוד חמים. כל האקסיות שלו היו רזות מקלות, אני היחידה שיש לה פתאום חזה, ישבן, מעט ירכיים. יש מה לתפוס. היום, בזמן ארוחת הצהריים, כשלקחתי אוכל לצלחת (ואני לא אוכלת הרבה) קלטתי אותו מסנן לי משהו בסגנון "לאט בובה..תרגעי". לא הבנתי מאיפה זה הגיע. כולם מסביב לשולחן העירו לי שלא אכלתי הרבה, הציעו שאוכל עוד. חבר שלי שתק. אחר כך הוא הביא שוקולד מיוחד לשולחן, נתן לחבר שלו, לקח לעצמו וסגר את הקופסא. כששניהם ישבו לידי. חבר שלו שאל למה אני לא אוכלת גם, אמרתי שאני לא רוצה אבל מבפנים כבר התבאסתי ולא הבנתי מה עובר עליו. אני יודעת שאני לא יכולה לקרוא את המחשבות שלו, אבל אם אי פעם שאלתי אותו אם היה רוצה שארזה הוא אף פעם לא אמר שכן (כמו חבר טוב), ומקסימום אמר שכדאי שאקפיד על ריצה. אני תוהה עד כמה הוא כן איתי. אין לי מה להלחם בזה, זו אני. זה הגוף שלי, אני לא אשתנה, ואני לא מאמינה בלהשתנות בשביל אף אחד. ועד שהוא הגיע עם האובססיות אוכל\גוף שלו החזקתי מעצמי מינימום אלילה. ולא, זו לא אשמתו, זו אשמתי שאין לי עמוד שדרה חזק יותר. אשמח לעצות מכם, איך להתנהג במצבים כאלו (והם קורים פעם ב..). מה להגיד לעצמי בראש, ואיך לצאת מזה בלי להתחיל להתבלבל.
