אני חושבת שני דברים הפוכים
אבל אתחיל מזה שלא מקובלת עלי הגישה כאן "שקודם הוא יבוא אליה". מה אנחנו רוצים לשמר את השוביניזם? מה זה משנה אצל מי נפגשים קודם?
עכשיו ... מחד גם אני לא הייתי מתלהבת מפגישה ראשונה ממושכת, ומלינה באותו הבית (ולא משנה איזה בית). אפילו ליום שלם לא הייתי מתלהבת. שיתחילו מפגישות של שעות בודדות, יעברו ליום שלם ואז אפשר גם יותר. מדוע? לא, ממש לא בגלל הדאגות של ההורים, אלא בגלל שהם עדיין לא באמת מכירים ולא באמת חברים. אל תספרו לי שכבר באותה פגישה ראשונה הם קבעו שהם חברים. חברות לא יכולה באמת להתקיים לאורך זמן רק בטלפון ובאינטרנט. אז הם עדיין לא יודעים אם יהיה להם באמת מספיק טוב יחד. אז כבר שאחד מהם ייסע מרחק יחסית משמעותי עם כוונה להישאר הרבה, ואולי כבר אחרי שעתיים שלוש ייפרדו? ממש לא רצוי. אם בעתיד הקשר ימשך ויתהדק, וכן ירצו לישון היא אצלו והוא אצלה, זה ממש לא משנה אם תחילה הוא ייסע אליה או תחילה היא אליו.
מצד שני ... רבים כבר אמרו וצדקו - מה כבר היא תוכל לעשות עם החבר כשתישן בביתו בלילה, שאותו לא תוכל לעשות כשתהייה אתו זמן קצר לבד ללא השגחת מבוגרים? יחסי מין? אם ירצו בזה, מסיבות נכונות או לא נכונות, לא ניתן למנוע גם בפגישה קצרה, אלא אם כל הזמן תהיו צמודים אליהם. סמים? אם ירצו ויהיו נגישים, זה יקרה בכל מצב. בנוסף, כאן אתם מבקשים שהתחלת התבססות הקשר תהייה די בנוכחותכם. האם זה דבר נכון וטבעי? אולי במאה שערים. אבל אני מניחה שאתם לא משתייכים למגזר החרדי. אז אני רוצה להזכיר שאצל יתר האוכלוסייה, לרוב הקשרים מתפתחים בין נער ונערה שגרים קרוב יחסית, ועיקר פגישותיהם אינן באחד הבתים, וזה הנכון והטבעי. אח"כ, ורצוי כמה שיותר מהר, גם ההורים משני הצדדים מכירים את החבר/ה ויכולים לגבש דעה עליו/ה. אם הקשר יתחיל מהתחלה מפגישה ולינה באחד הבתים, השלב שבו הם יכולים לבדם לבחון את נכונות הקשר ביניהם, ואולי להיפרד אפילו לפני התערבות ההורים, לא קיים עבורם וזה שגוי.
אני הייתי מציעה שאת הפגישות הראשונות יפגשו רק למספר שעות במקום כלשהו שידרוש משניהם להשקיע מידה של מאמץ, ולא רק אחד יטרח להגיע אל האחרת או להיפך. מאוחר יותר, אם הקשר יתבססו, וגם יגיעו כן ללינה באותו הבית, אז בהתאם לגורם המזמן יקבע מי יגיע קודם אל מי. (למשל אם יהיה זה סמוך ליום הולדתו, אז בהחלט ראוי שקודם היא תגיע אליו, וזו רק דוגמה).
בקיצור, כבר עכשיו חמשוש זה ממש לא נכון, אבל משיקולים של התפתחות הקשר ולא מסיבות אחרות. יחד עם זה היא כבר בת 17, עוד שנה כבר ממילא לא תוכלו לקבוע לה כלום. אז אולי נכון יותר לשחרר, רק להסביר לה היטב את השיקולים נגד החמשוש, וכשהיא בוודאות תבין אותם, לתת לה להחליט סופית בעצמה. ילדים צריכם גם את האפשרות לטעות, ולדעת שבכל מקרה אנחנו ההורים נסייע להם בעת מצוקה. אבל ... אם החלטתה לא תהייה לטעמכם, אמרו לה שאתם לא תסייעו לה לשגות (לטעמכם), וכסף לנסיעות ובזבוזים עליה להשיג בכוחות עצמה ולא מכם, ואתם גם לא תסיעו אותה לתחנת האוטובוס / רכבת. רוצה להרגיש בוגרת? שתנהל את חייה כבוגרת אחראית ועצמאית שיש לה דעות משלה.
