חרדי ולא דתי
New member
חבר חדש בפורום
שלום אני כמוכם חרדי בבטן ומלידה, חסיד המשתייך לחסידות מכובדת ומוכרת ברחוב החרדי. כמו כולם, כבר בבחרותי הסתבכתי מאוד בנושא הסמכות, מי יכול לקבוע לנו, ואיך תחושות בטן של איזה רב קדום ככל שיהיה נהפכים לתורה שבע"פ, וכבר נמסרה מסיני. אבל עדין לא העזתי לחשוב אולי באמת לא כל מה שאמרו לי נכון. רק כשהתבגרתי קצת מצאתי קצת אומץ בהתחלה הפסקתי להאמין באדמו"ר הנוכחי, לאחר מכן באדמו"ר הקודם, לאחר מכן בכל האדמורי"ם, ובכל ספרי החסידות המחאים בשטויות אוויליות ללא טעם וריח למכביר. לאחר מכן הגיע שלב הקבלה, האר"י ז"ל ומשוגותיו והשטויות של תלמידו ה'גדול' מהרח"ו, קדמות הזוהר וכו' כאן לקחתי נשימה ארוכה, תקופה ארוכה אחזתי כאן ולא העזתי להמשיך, עד שפרצתי את המחסום, התחלתי לצחוק על גדולי הפוסקים הט"ז והש"ך הרמ"א והב"י, גיליתי שרק כך אפשר להבין את כל הסתירות שיש בדבריהם, הם פשוט לא היו אנשים מאוד מוכשרים, עכ"פ הרבה פחות מהסטנדרט של הלומד הממוצע כיום. ומכאן הדרך היתה קצרה, ראשונים, אמוראים, תנאים, אנשי כנה"ג, נ"ך, עד הסוף : גם התורה הומצאה עך ידי בשר ודם, ואין כלום והכל שטויות. לקח עוד חצי שנה עד שעברתי לפסים מעשיים, הפסקתי בהדרגה להתפלל ולהניח תפילין, לשמור שבת וחג, בתפילות שבת הארוכות אני נוהג להיכנס לשירותים עם נגן - רדיו, ולשמוע דבים מענינים, עד קריאת התורה לה אני אוהב להקשיב, לשמוע את השטויות ולחשוב מתי הם התפתחו ואיך, אני גם נהנה לעקוב אחרי הפוליטיקה הפנימית, מי מקבל עליות, ולמה וכמה ואיך? ומאז כבר שלוש שנים אני מסתובב כמו כולם כאן עם אישה חניוקית וילדים תמימים ומסולסלי פיאות, השואלים אותי מידי פעם בתמימות מתוקה: " אבא, נכון שהשם הוא הכי מתוק, אפילו יותר מיענקי [התינוק]?" ואני עונה להם במהירות: בטח נכון, ונזהר להסיט את המבט מהר מהר. אבל לאט לאט התרגלתי לחיים הכפולים, והתחלתי אפילו ליהנות מכך, יש בזה הרפתקה מסוימת, אני גם נהנה להרגיש הרבה הרבה הרבה יותר חכם מכולם. בניגוד לרוב חברי הפורום, אני ממש לא שונא את החברה החרדית, אני רואה בה מקום נפלא חם ותומך מרתק ומענין מלא עסיסיות וצבע, למרות כל החסרונות שיש אצלנו, אני אוהב את אשתי וילדי, את הורי ואת כל החברים שמסביבי, ובכלל אני נוהג לסלוח לחברה על כל שטויותיה והאמונות הטפילות שיש לה, ולהגן עליה מפני הטוענים נגדה. לכן אני קורא לעצמי 'חרדי ולא דתי' כי זה מה שאני למרות שאני חרדי במלוא מובן המילה [כובע וחליפה, פיאות ,זקן, לא עובד, אוסר על ילדי לראות סרטים, אוכל [בבית] רק הכשרים מהודרים וכו'] אני אינני דתי כלל וכלל. לחשדנים בינינו הנה: יהוה בן זונה, וגם אדני וגם אלוהים, [לא שזה עוזר באמת, יבואו הלמדנים ויגידו שאין בעיה לכתוב את זה רק להגיד בפה אסור, אבל בכל זאת זה משהו] אני גם ישתדל לכתוב הודעה בשבת הקרובה, [אם אני יצליח להסתתר] אז להתראות.....
שלום אני כמוכם חרדי בבטן ומלידה, חסיד המשתייך לחסידות מכובדת ומוכרת ברחוב החרדי. כמו כולם, כבר בבחרותי הסתבכתי מאוד בנושא הסמכות, מי יכול לקבוע לנו, ואיך תחושות בטן של איזה רב קדום ככל שיהיה נהפכים לתורה שבע"פ, וכבר נמסרה מסיני. אבל עדין לא העזתי לחשוב אולי באמת לא כל מה שאמרו לי נכון. רק כשהתבגרתי קצת מצאתי קצת אומץ בהתחלה הפסקתי להאמין באדמו"ר הנוכחי, לאחר מכן באדמו"ר הקודם, לאחר מכן בכל האדמורי"ם, ובכל ספרי החסידות המחאים בשטויות אוויליות ללא טעם וריח למכביר. לאחר מכן הגיע שלב הקבלה, האר"י ז"ל ומשוגותיו והשטויות של תלמידו ה'גדול' מהרח"ו, קדמות הזוהר וכו' כאן לקחתי נשימה ארוכה, תקופה ארוכה אחזתי כאן ולא העזתי להמשיך, עד שפרצתי את המחסום, התחלתי לצחוק על גדולי הפוסקים הט"ז והש"ך הרמ"א והב"י, גיליתי שרק כך אפשר להבין את כל הסתירות שיש בדבריהם, הם פשוט לא היו אנשים מאוד מוכשרים, עכ"פ הרבה פחות מהסטנדרט של הלומד הממוצע כיום. ומכאן הדרך היתה קצרה, ראשונים, אמוראים, תנאים, אנשי כנה"ג, נ"ך, עד הסוף : גם התורה הומצאה עך ידי בשר ודם, ואין כלום והכל שטויות. לקח עוד חצי שנה עד שעברתי לפסים מעשיים, הפסקתי בהדרגה להתפלל ולהניח תפילין, לשמור שבת וחג, בתפילות שבת הארוכות אני נוהג להיכנס לשירותים עם נגן - רדיו, ולשמוע דבים מענינים, עד קריאת התורה לה אני אוהב להקשיב, לשמוע את השטויות ולחשוב מתי הם התפתחו ואיך, אני גם נהנה לעקוב אחרי הפוליטיקה הפנימית, מי מקבל עליות, ולמה וכמה ואיך? ומאז כבר שלוש שנים אני מסתובב כמו כולם כאן עם אישה חניוקית וילדים תמימים ומסולסלי פיאות, השואלים אותי מידי פעם בתמימות מתוקה: " אבא, נכון שהשם הוא הכי מתוק, אפילו יותר מיענקי [התינוק]?" ואני עונה להם במהירות: בטח נכון, ונזהר להסיט את המבט מהר מהר. אבל לאט לאט התרגלתי לחיים הכפולים, והתחלתי אפילו ליהנות מכך, יש בזה הרפתקה מסוימת, אני גם נהנה להרגיש הרבה הרבה הרבה יותר חכם מכולם. בניגוד לרוב חברי הפורום, אני ממש לא שונא את החברה החרדית, אני רואה בה מקום נפלא חם ותומך מרתק ומענין מלא עסיסיות וצבע, למרות כל החסרונות שיש אצלנו, אני אוהב את אשתי וילדי, את הורי ואת כל החברים שמסביבי, ובכלל אני נוהג לסלוח לחברה על כל שטויותיה והאמונות הטפילות שיש לה, ולהגן עליה מפני הטוענים נגדה. לכן אני קורא לעצמי 'חרדי ולא דתי' כי זה מה שאני למרות שאני חרדי במלוא מובן המילה [כובע וחליפה, פיאות ,זקן, לא עובד, אוסר על ילדי לראות סרטים, אוכל [בבית] רק הכשרים מהודרים וכו'] אני אינני דתי כלל וכלל. לחשדנים בינינו הנה: יהוה בן זונה, וגם אדני וגם אלוהים, [לא שזה עוזר באמת, יבואו הלמדנים ויגידו שאין בעיה לכתוב את זה רק להגיד בפה אסור, אבל בכל זאת זה משהו] אני גם ישתדל לכתוב הודעה בשבת הקרובה, [אם אני יצליח להסתתר] אז להתראות.....