סיימתי את השישייייי!!!
פעם רביעית בסך הכל.... אבל הוא ממש ממש יפה! כרגיל אני חושבת שהוא מוזר...לפעמים רע ולפעמים טוב.... לפעמים אפל לפעמים קיטשי ולפעמים קיטשי מהסוג הטוב.... הסוף כזה מדהייים!!!!! מלא בדברים קיטשים-טובים-רגשניים כאלה בדיוק כמו שאני אוהבת.... רולינג כמוני אוהבת להיות כבדה ולמרוח...(שלא תבינו לא נכון, אני לא בנאדם דכאוני! אבל כשזה מגיע לכתיבה............................וגם אני לרוב((בכל נושא לא רק בכתיבה)) חופרת ומורחת...) היא כל כך דוחפת שוב ושוב את הכאב של הארי בכל מיני משפטים רגשניים כאלה שהוערכים שלה לא היו יכולים להרשות לעצמם להוריד....(*אושר נפלא ואהבה לעורכים היקרים*) כמו לדוגמא

נא לא להעיר לי שדוגמא כותבים בה' אני כותבת את זה איך שיוצאאא!!!) "והוא ידע,בלי לדעת איך הוא יודע,שעוף החול הלך לבלי שוב,עזב את הוגוורטס לעולמים,כפי שדמבלדור עזב את בית הספר,עזב את העולם.....עזב את הארי."(הארי פוטר והנסיך חצוי הדם,קינת עוף החול,עמוד 569) או זה: "אם ככה," אמר הארי,"לא צריך לשלוח את התלימידים הביתה עד אחרי הלוויה. הם ירצו הזדמנות להגיד-" המלה האחרונה נתקעה בגרונו,אך הפרופסור ספראוט השלימה את המשפט בשבילו. "שלום". (הארי פוטר והנסיך חצוי הדם,קינת עוף החול,עמוד 567) ויש גם את משפט הסיום: "ידו התהדקה בלי מחשבה על ההורוקרוקס המזויף,אבל למרות הכל,למרות הדרך המפותלת והחשוכה שצפה לעצמו,למרות העימות הבלתי נמנע עם וולדמורט-הארי ידע שיבוא,אם לא בעוד חודש אז בעוד שנה או בעוד עשר שנים-ליבו התמלא אושר כשנזכר שנותר עוד יום אחד אחרון,יום של זהב ושל רוגע,לבלות עם רון ועם הרמיוני."(הארי פוטר והנסיך חצוי הדם,הקבר הלבן,עמוד 587) ויש גם את: "הנאמנות שלך כמובן ראויה לשבח," אמר סקרימג'ר,שנראה כאילו הוא מתקשה לכבוש את כעסו. "אבל דמבלדור איננו,הארי. הוא מת." "דמבלדור יעלם מבית הספר הזה
באמת רק אחרי שלא ישאר פה איש שנאמן לו,"אמר הארי וחייך בעל כורחו.(הארי פוטר והנסיך חצוי הדם,הקבר הלבן,עמוד 583-584) (זה קורה כמעט בכל סרט אמריקאי:משפט קיטשי-במילא מסויים חוזר על עצמו בסוף בסיטואציה מושלמת....) וכמובן איך שחכתי את אהובי המשפט המושלם: (הציטוט האהוב עלייי ביותר מכל הספרים(בסוג ציטוטים הזה-של כאלה שהם כל כך עצובים ומרגשים שזה עושה רע) חוץ מהציטוט בו הארי מבין שסיריוס עיננו(הציטוט שמתחיל ב-"אבל חלק ממנו כבר קלט....") כל כך עצווווב) "הארי ישב שם מתחת לשמש הלוהטת ורא בבהירות גמורה איך האנשים שאהבו אותו הציבו את עצמם לפניו בזה אחר זה-אביו,אמו,סנדקו,ולבסוף דמבלדור,כולם במטרה להגן עליו;אבל כעת כל זה נגמר. הוא לא יכול לתת עוד לאנשים להציב את עצמם בינו לבין וולדמורט; עליו לנטוש אחת ולתמיד את האשליה שכבר בגיל שנה הייתה אמורה להתנפץ עבורו: שבחיקם המגונן של הוריו,לא יאונה לו כל רע. מחלום הבלהות הזה אין יקיצה, ואף קול לא ינחם אותו בפלה וילח לו שבעצם הוא מוגן, ושזה הכל רק בדמיון שלו; אחרון שומריו,ובגדול בהם,מת,והוא נותר כעת לבדו,יותר מכפי שהיה אי פעם בחיו." (הארי פוטר והנסיך חצוי הדם,הקבר הלבן,עמוד 580) כלללל כךךךך עצווובבבבבבבב!!!!!!!!!!!1, וקיטשי!!!!! אני כל כך חולה על הדברים האלה!!! שלא קיטשים בצורה הקלאסית של הטובים מנצחים את הרעים...והסוף מושלם וטוב..!! אלא קיטשים דווקא בהפוכה...! טוב היום אני באמת חפרנית בשיאים חדשים אז אנ אשתוק! וסליחה שיבשתי אתכם!! אני כותבת את ההודעות האלה בעיקר לעצמי......חייבת להוציא שטויות שמסתובבות לי בראש... אז ביי עד החפירה הבאה דנה