אוי החיים טובים
בבוקר קמה (לא שישנתי) מניחה את אוריה אצל אבא שלה, ונכנסת להתקלח. איך שאני מדליקה את המים אני שומעת בכי היסטרי, יוצאת בהיסטריה "מה קרה?" "למה היא בוכה?" (עכשיו האכלתי אותה) היא לא בוכה, אני רואה ילדה ישנה. נכנסת שוב להתקלח כמובן, מדליקה את המים שומעת בכי היסטרי - הפעם אני כבר יודעת להשביע אותו שיבטיח לי שיודיע לי אם היא בוכה. (עוד לא שמענו אותה בוכה עדיין מאז שנולדה, רק מצייצת). אני פשוט הוזה
את המשך היום אני מעבירה מהמיטה (כמעט ללא שינוי מהשבועות הקודמים) מחשב נייד, ערימה של ספרים, פלאפון, טלפון, כרית, והכי חשוב שעון מעורר, כל שעתיים שלוש האכלה צריך להעיר אותה, תוך כדי מנסים לישון. חצי בוקר עובר בנימנום בהפסקות האכלה, או שיותר נכון הפסקות נימנום. אח"כ קוראת קצת. מה כ"כ עצוב בפרק שקראתי? לא יודעת? אבל אני לא מפסיקה לבכות.
יש המשך אבל אין לי כח, אני רעבה מאוד (אני כל הזמן רעבה
). אני גם עייפה מאוד |
לילה טוב