אני איני רכושנית או קנאית...
לא מזמן אמרתי לאהובי, שאם אי פעם הוא יבגוד בי- שלא ימהר לחתוך. שיבוא לדבר איתי, ושאני לא אוטומטית נפרדת. מבינה את הפיתויים שבחוץ, ומוכנה לברר אם יש מה להבריא, במידה שחס וחלילה נוצרה סיטואציה כזו. גם אני חשבתי פעם שאפשר לעשות דבר כזה, "מערכת יחסים פתוחה", בפועל מה שהביאני לשינוי דעתי בנושא- היה פשוט: 1. מערכת יחסים אחת היא מספיק מורכבת ותובענית, דורשת את מלוא תשומת הלב והרצון והכוונה לשמר ולטפל בה. אנשים שחושבים שיוכלו להחזיק כמה כאלו במקביל- לא לוקחים בחשבון את ההשקעה הדרושה לתחזוק כזה של מערכת יחסים. 2. מערכת יחסים טובה *חייבת* לכלול מין איכותי ורצוי בין שני הצדדים. לאחר תקופה ארוכה ביחד, מגיעה השחיקה של החוויה המינית- זה טבעי, אבל גם כאן, נדרשת התכווננות מלאה, רצון ונכונות להשקיע- כדי לשמר את להט החרב החודרת ואת לחות הנקב הרך. מי שיודע שיכול להשיג "בחוץ" להט בין רגע, פשוט בשל העובדה ששם מחכים לו ריגושים אינסופיים שבהכרות עם זרים (וכן, יש ריגוש בסקס "חדש", שאנחנו עוד לא מכירים על בוריו...) יתקשה מאד להתכוונן את הכוונה הזו, ולייצר בתוך הקשר אל התשוקה הדרושה כדי לייצבו ולהחזיקו! 3. תרבות הצריכה גורמת לנו לדלג בין סיפוק אחד לבא בכל תחום בחיינו. אנחנו מחליפים עבודות, תעסוקות, מקומות מגורים, תחביבים, בגדים, אוכל, והכל בעצם- בלי להניד עפעף. האפשרות "לגוון" בתוך קשר גם היא תוצר של תרבות הצריכה- וסופו של קשר ש"נפתח" רע ומר, אם אחד הצדדים בו לא מבחין בכך שהוא בעצם מגשים את תרבות הצריכה על ה"צרכנות המינית\זוגית" שלו... וקשה מאד להחזיק את המודעות הזו בלי להתבלבל... אין פה עניין של טוב ורע, או נכון ולא נכון. בעולם אידילי יכולנו אולי לאהוב 4 אנשים במקביל בכל לב, ולתת לכולם מהכל ובאופן שווה. בני האדם רחוקים משלמות. גם מי שיצליח לצייר תמונת עולם זמנית של אידיליה כזו- סופו שיתעורר לגלות שלפחות אצל אחד הצדדים מסתתרים מניעים או מטענים אחרים...