תקרא שוב מה כתבתי
אני חוזר: השוני מ"אימוץ לא רשמי ודאגה סתם" הוא שמה שגורם למבוגר להיכנס לקשר הזה עם ילד זה באמת הנטיה המינית שלו, מעורבבת עם כל שאר הרגשות שיש לאותו מבוגר. מה שהמבוגר מרגיש כלפי הילד בקשר הזה, שונה ממה שמרגיש הורה מאמץ כלפי ילד מאומץ או בכלל הורה כלפי ילד. הקשר הוא הרבה יותר חזק וחם מאשר ב"דאגה סתם". זה ההבדל. אולי כלפי חוץ זה נראה אותו דבר, ולכן אתה לא מבין את ההבדל. ההבדל הוא ברגשות, לא בהגדרה משפטית או באיך זה נראה מהצד. לגבי "נופך רומנטי", שוב, אני לא יודע למה בדיוק אתה מתכוון, ולמה זה חייב להיות רק דבר שלילי. תחשוב רגע על משהו אחר. איזה קשר, למשל, קיים בין מאמן בקבוצת כדורגל לילד שמתאמן אצלו (בהנחה שהמאמן הזה הוא סטרייט לחלוטין)? או בין סטודנט בפר"ח לחניך שלו (שוב באותה הנחה)? או בין רופא ילדים לילד שהוא מטפל בו? ברור שאין בו שום דבר רומנטי. בעצם, למבוגר במקרים האלה אין שום רגשות מיוחדים כלפי הילד, הוא פשוט מבצע את התפקיד שלו, בשבילו זה מקור פרנסה, נכון שהוא דואג לילד בכל מה שהוא אמור לדאוג (כחלק מהתפקיד), אבל לא היתה לו מלכתחילה איזושהי אהבה או רגש מיוחד כלפי הילדים, הוא הלך לעשות את זה כי הוא חייב, או מסיבה אחרת שלא קשורה לילדים עצמם. וזה בדיוק השוני, לדעתי. במקרה של בוילאב, הקשר עצמו נוצר לא כתוצאה ממשהו אחר (ביצוע תפקיד, אימוץ או מחויבות אחרת), אלא כתוצאה מהאהבה עצמה. המבוגר פשוט אוהב ילדים, ולכן הוא יוצר איתם את הקשר הזה. זה הכל. אם לזה שהוא אולי יחבק את הילד "יותר מדי" פעמים, או ינשק אותו בלחי "יותר מדי" פעמים, או יעביר איתו "יותר מדי" זמן ביחד (לא כי אין לו דברים אחרים לעשות, אלא כי הוא בעצמו נהנה מזה), או יקח אותו ביחד איתו לטיולים בחו"ל, אתה קורה "נופך רומנטי" (וזה באמת שונה ממה שקורה גם בין הורים לילדים בד"כ וגם בין סטודנט בפר"ח לחניך; זה באמת יותר דומה למה שקורה בד"כ בין בני זוג מבוגרים), אז לדעתי אין ברומנטיקה כזאת שום דבר רע. בקיצור, זה שילוב של שני הדברים: מצד אחד, כל הדברים האלה שתיארתי (שדומים אולי במשהו לקשר זוגי), מצד שני עדיין ברור למבוגר שמי שנמצא מולו זה ילד, ומכאן כל החובות והאחריות והאיסור על דברים שמותרים לבני זוג מבוגרים (שזה דומה אולי במשהו להורות). גם זה וגם זה. לכן זה סוג מיוחד של קשר.
