חברי היקרים (קצת ארוך)

הסיפור שלי מניסיוני

הורי התגרשו כשהייתי בת שמונה חודשים גירושים מכוערים ומלאי רגשי אשם משני הצדדים גדלתי בקיבוץ עם אמא שלי ובקבוצת ילדים הייתי היחידה ממשפחה חד הורית , גם אותי בתור ילדה שלחו ל"תחנה" (מקום של פסיכולוגים) מושג קיבוצי כזה , אני משערת ששלו אותי לאיבחונים למניהם כדי לנסות לעזור לי אולי בגלל שאני ממשפחה חד הורית , אף פעם לא עניין אותי אם באתי מאהבה לעולם או לא , אבל בשביל אמא שלי תמיד הייתי מקור לשחצנות ויהירות , אמא שלי ממש העריצה אותי , ואולי בגלל זה היה לי תמיד ביטחון עצמי מוגזם , אולי גם כי אחי הבכור היה מקור לאכזבה בעיני אמא שלי בניגוד אלי הוא לא היה מוצלח במיוחד בלימודים או בחוגים וכמובן וזה הכי חמור בקיבוץ הוא השתמט ממטלות הקיבוץ ימי עבודה וגיוסים . בקיצר היום אני אמא לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים ונמצאת בהריון מתקדם , אז היום אני חושבת לעומק על כול העניין הזה של ילדים חזקים , ילדים חלשים מאיפה זה בא ומה חשוב יותר ומסקנתי היא שלמען כך שילדתי לא תהיה קורבן (נחנחית או חלשה בעיני החברה הסובבת אותה) היא צריכה מישהו שיאמין בה שהיא מסוגלת , שהיא יודעת , שהיא לא קורבן של נסיבות אלא שהיא בזכות עצמה , שאני גאה בה וזה לא משנה אם את חד הורית או לא כי תאמיני לי שלא חסר ילדים שמרגישים לא טוב מבחינה נפשית במישפחות "רגילות" לצערי אמא שלי לא ידעה איך לעזור לאחי כאשר היה הכי זקוק לה בעולם אז אולי כן כדי למצוא איש מקצוע שאת מסתדרת איתו שיתן לך כלים איך לעזור לבת שלך שתצא מחוזקת , והמון אהבה תתני לה כי היא זקוקה לזה יותר מהכול לדעת שהיא הכי בשבילך ויהי מה . המון בהצלחה שירלי
 

maya100

New member
אני שולחת לך הרבה ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

ואני חושבת שאת מאוד מאוד אמיצה ואני יכולה רק להעריץ אותך שבגילך את אמא לשתי ילדות, שאת מנסה להעניק להן את הכי הרבה שאפשר, שאת בודקת את עצמך כאמא ושאת לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו (וזה הדבר הכי חשוב בעיני). אני מאמינה שהבנות שלך (ובעיקר ים, שפעם תדע איך היא נולדה ולמה) יעריכו אותך מאוד על המאמץ וההקרבה העצומה שהקרבת עבורן (את הילדות שלך עצמך, את החלומות שהיו לך..) אני מבינה יותר עכשיו למה ים נמצאת תחת "זכוכית מגדלת" של הממסד וזה אכן מתסכל ומכאיב. מקווה מאוד שתמצאי אהבה חדשה, אמיתית ומעשירה. את אמא נהדרת ויש לך אותנו כאן שנאמר לך את זה אם לפעמים את שוכחת.
 

Shellylove

New member
אין לך מושג כמה רגשת אותי

בכנות שלך, בפתיחות, באומץ לחשוף פה ובאומץ בו את מתמודדת עם חייך. עצם היכולת הזו ל"התעמת" עם רגשותייך, קשים ככל שיהיו, היא מעלה נפלאה. כאב לי לשמוע שנסיבות בואה של ים שלך לעולם לא היו נסיבות טובות ולא מלוות באהבה, אבל מה שחשוב היום זה שים (ואופק כמובן) מלווה באהבה וזה מה שהיא צריכה לדעת. גם אני חושבת שכדאי שתיעזרי באיש מקצוע הן כדי לעבד את הרגשות הטעונים הקשורים ללידתה של ים והן כדי להדריך אותך איך ומה לומר לה (וגם אני חושבת שמגיע לה לדעת). נשמח אם תרשי לנו להישאר חברות טובות שלך.
 
נועה

קראתי את סיפורך רק עכשו. יש לי במה דברים לאמר לך. ים אולי לא נולדה מאהבה. אבל היא נולדה לאהבה. אהבתך, בחירתך בה- על אף הקשיים, ההתלבטות, הזכרונות הקשים. החלטתך היא הטובה מבין שתי אפשרויות לא רצויות, אבל היא הטובה. היא אמיצה. היא לא פחדנית. אני ילדתי לראשונה בגיל 25. אחרי שנה של נסיונות להרות. גם אני אבכה אם מי מילדיי יחזור עם נשיכות הבייתה. אנחנו אמהות- נסיבות ההריון לא רלונטיות. כדאי לך מאד לקבל עזרה. את מתמודדת עם דברים לא פשוטים. התשובה לים צריכה להיות הדבר הקרוב ביותר לאמת. בגדול, חייב להיות לה ברור שהיא לעולם לא תדע מי הוא ולא תפגוש אותו. אם תגידי לה שהוא מת היא תרצה פעם לראות מצבה, את סבא וסבתא... כל תשובה שאיננה אמיתית תביא אותך ואותה למלכוד. המון
ים ובהצלחה
 
למעלה