אההה..נראה לי שלא + טאו
לגבי הקוד האתי- וההליכה בדרך- ומה שכתבתי ב"מסעודה לשלטון" על דתיים,ומה שיצחק כתב בשירשור האמור... גפני- נראה לי שהשאלה שלך מבטאת איזה תקווה או רצון שהקוד האתי (במקרה הזה- דתי) יהווה חוק, מערכת סגורה מושלמת אובייקטיבית שתסנן את הטוב מהרע, ותוכל לקבוע מה מוסרי ומה לא. זאב כבר ניסח לעילא למה זה לא אפשרי ובעיקר לא רצוי. אני ציינתי איך מערכות מוגדרות מאוד מובילות להדרדרות היכולת האישית, סובייקטיבית ללכת בדרך הלב ולחשוף את המוסר הטבעי (לפי דעתי אונברסלי) שטמוע בנו. הבודהיזם אולי נמצא במקום טוב באמצע (יחסית ליהדות, נצרות, איסלם אני לא מכירה בכלל אבל משערת שדומה)- מצד אחד יש לו קאנון התנהגותי מוגדר, מצד שני הוא מחייב את ההולכים בו לפרש אותו בצורה עצמאית, כי הוא לא מוגדר מדי. אני מעדיפה לראות בזה guide lines, חוקי עזר- ולא חוקים בסלע. חמלה, ענווה ומידה נאותה הם חוקי עזר התנהגותיים לחיים. אני חושבת שברמה הגבוהה של "הקריאה" שלהם הם נעשים ערכים אנושיים בפני עצמם, אבל עד שאפשר להחיל אותם במלואם על עצמנו תחילה- הם כללים שמסייעים לנו להתנהג "כיאות" עם הסביבה. הידע שלי בבודהיזם מאוד מצומצם, לפני כמה שנים קראתי את the way of zen, בטח מוכר לרובכם, שם יש סקירה קצרה של בודהיזם, טאויזם והתפתחות הזן. משם-באופן טבעי נמנעתי מהבודהיזם ונמשכתי לטאואיזם. כללי ההתנהגות הבודהיסטים "הריחו" לי כמונעים מפחד ואשמה (כמו היהדות), עיקר הרושם הזה נוצר מהתפיסה הבודהיסטית של קרמה.כאילו כל הסיבה להתנהג יפה זה כדי לא לאכול חרא בסיבוב הבא. אני שמחה על האי צינג שעיצב את התפיסה שלי של קרמה כמשהו כמעט מכני ובכל מקרה לא נטוע בתפיסת המוסר האנושי, אולי אפשר לקרוא לזה "המוסר של הטבע". או הצדק שלו. היום מעניין אותי לחזור ולקרוא יותר לעומק בכתבים בודהיסטים כי מאז השתחררתי מהרבה אשמה שלי
אז אולי אני אוכל למצוא בזה דברים אחרים וחשובים. בשבילי, טאויזם נמצא בקצה הרחוק של הסקלה האתית- היהדות-נצרות מוגדרת , הבודהיזם די מוגדר, הטאו מופשט לגמרי. בגלל זה כלכך קל לגלוש דרכו לנהיליזם, וזה מה שקונפיציוניזם מנסה לאזן. השילוב הסיני (כרעיון, לאו דווקא כפרקטיקה יישומית)- של קונפיציוניזם (איך כותבים את זה לעזאזל?)כאתיקה חברתית וטאויזם- כמסלול לגילוי\שחרור האתיקה האישית נראה לי בריא. אין פה בחירה בין השניים- יש שילוב חכם של למצוא את הלב הטבעי ואחר כך ולשלב אותו בגוף החברתי. לא בהכרח בסדר הזה. מפה העניין שלי בפרושים\קהילות\קהילות של פרושים. זה נראה לי תהליך דו כיווני. אחרי שאתה מבין שאתה הר ונהר ורוח, ומבין שהמוסר האמיתי היחיד הוא לזרום כמו נהר, לעמוד יציב כמו הר, לחדור כמו הרוח, אפשר לפתוח את העיניים ולראות- שבאנו בתוך גוף של בני אדם. חמלה, ענווה, מידה נאותה- זה ניסוח אחד- של "זרימה\יציבה\חדירה\וכו" של בני אדם. ומנקודה זו ראוי לכונן קוד אתי. *אני עושה מאמץ להשתחרר מדיסקליימרים. bear with me pls*
