חברים ישנים,

חברים ישנים,

שלום, אני עדין חיה, וזוכרת שאתם אוהבים לענות לשאלות, אז הנה אחת דחופה: האם לשיעור יוגה פעם בשבוע יכולות להיות השלכות על ה-מנסה-להיות-טאי-צ´י שלי? גם חיוביות, וגם פחות-חיוביות.. [אשמח גם אם תענו לי שתרגול טאי-צ´י בזמן של היוגה עדיף, רק קחו בחשבון שאני מתרגלת תדיר.]
 

yanivtil

New member
חי ובועט...

מנסיוני הדל,לכל שילוב (כמעט) של שתי תורות או שיטות, יש השפעות חיוביות מאוד זו על זו כיוון שנוצרת סינתזה בריאה ויפה מתוכן,במיוחד אם מלכתחילה ברור למתאמן כי אחת מהן היא עיקרית (טאי צ´י) ואחת צדדית,להעשרה (יוגה). חוץ מזה,כיוון שיוגה אינה אמנות לחימה וטאי צ´י אינה אמנות מתיחת הגוף,איני רואה מקום לבעיות. מצד שני,אם לצטט את דוד "מה אני כבר מבין?" דרך אגב,מהיכן את? בת כמה? היכן את מתאמנת וכמה זמן כבר? יניב.
 
האמת,

רק אחרי שתירגמתי לאנגלית הבנתי על מה אתה מדבר. האמת היא שאני ממש לא אוהבת שאנשים משלבים את המילה האנגלית. זה תמיד צורם לי. לא, זה לא תרגום... אולי בתת-מודע...
 

WhiteBear

New member
כששאלתי בנושא בהקשרים שונים...

(בניתי מתח בשורת הנושא
) קיבלתי תמיד תשובה שאמרה בערך: טאי צ´י לא מתנגש עם יוגה. וכשממש התעקשתי קיבלתי גם: יוגה לא מתנגש עם טאי צ´י. ולהוסיף ממד נוסף להודעה: מדריך מעולה ששאלתי אותו לגבי טאי צ´י ופלדנקרייז אמר לי שאין התנגשות, אבל צריך לשים לב לא לערבב בין השניים. כלומר, כשעושים טאי צ´י לעשות טאי צ´י, וכשעושים פלדנקרייז עושים פלדנקרייז. לא לערבב בין השניים בראש. לטענתו, ההשפעה ההדדית שלהם תתבצע, אבל חשוב לשמור על ההפרדה. (שמעתי את אותו הדבר לגבי אנשים שלומדים טאי צ´י ומתחילים ללמוד שינג אי בשלב מוקדם) נ.ב (חשוב): תודה תודה תודה
על ההזמנה לנגב, עשה לי מאד טוב (ביחד עם המפגש פורום של רפואה משלימה... אנשים, פיספסתם) טל.
 
ראשית תודה,

על אנשים ששלחת אלי לשיעור נסיון -
שנית, למיטב הבנתי יש הבדלים גדולים בין הרעיון הבסיסי שמאחורי הטאי-צ´י, לרעיון הבסיסי שמאחורי היוגה (ודאי ששיטת-הנשימה שונה!), אבל לא למדתי יוגה מגיל 12 כך שיתכן שמיטב הבנתי לא שווה הרבה... הצעתו של דובלבן בהחלט נכונה - עשי טאי-צ´י בשיעורי טאי-צ´י, עשי יוגה בשיעורי יוגה, אל תנסי להכניס לאחד רעיונות של השני. אם תמשיכי לתרגל את שתי השיטות במקביל, בשלב כלשהו הן יתערבבו - אבל כדאי לשאוף שזה יקרה במועד המאוחר ביותר האפשרי. מעבר לזה, איך היה במדבר?
 
תודה, דוד.

כך חשבתי. אוועץ עם מורתי
בעניין, ועד אז, אעשה "רק טאי-צ´י"
במדבר? היה נפלא! הרבה מוסיקה, הרבה ביטחון עצמי בכתיבת מוסיקה, וגם קצת טאי-צ´י. אבל הכי חשוב: מצאתי ירושלמי לתרגל איתו!! והוא יודע הרבה יותר ממני! (הוא למד בערך 10 שנים במרכז, ועוד מעט יחזור ללמוד. כשרציתי לתרגל, תירגלתי עם הסווטשירט של המרכז,ואז הוא זיהה שאנחנו בני אותה מפלגה..
) בכל מקרה- תודה ששאלת. מקווה לראות אותך גם בפעם הבאה..
 
קוראים אותו עופר.

הוא כרגע סטודנט במגמה הבינתחומית באקדמיה (למוסיקה, ע"ש רובין). הוא אמר שלמד עם ניר "במעגל". (?) מכיר? בחור חמוד.
 

CL Dodgson

New member
התוספת שתופסת.

אני רואה שכבר החלטת מה לעשות, אבל עדיין יש לי תוספת חשובה - שאני בספק אם תשמעי אותה מהמורה שלך ליוגה (או לטאי-צ´י) : הגישות ה"רוחניות" שמאחרי שתי השיטות שונות מהותית. יוגה, מהענפים הנפוצים היום בעולם (בארץ זה בעיקר שיווננדה ואיינגר, נראה לי), מתייחסת בצורה ברורה לבודהיזם (מהאיאנה ? הינהאיאנה ? לא זוכר איזו "סירה"). גם טאי-צ´י מתייחס לבודהיזם (בעברו הרחוק). אלא שטאי-צ´י מתייחס בצורה ברורה יותר, אולי, לטאואיזם. הבודהיזם שנלמד בהא-תא יוגה (האיבר הראשון, כמדומני, מתוך 8 איברי יוגה) נלמד דרך רעיונות. התלמיד מתבקש לשמור על כללי מוסר מסויימים. לשמור על דיאטה מסויימת ועוד. רעיונות אלו מוצגים לתלמיד כחלק מהתורה, שיש לקיימו כדי להתקדם בלימוד וההתפתחות (גם ה"רוחנית", כמובן). בטאי-צ´י, לעומת זאת, למיטב הבנתי, ההתעסקות עם נושאים מוסריים וכו´ אינה חלק מהלימוד. היא יכולה אמנם להתלוות ללימוד, אבל כמו שאני מבין זאת, ההעדר הוא מכוון. התלמיד המתרגל אמנות זו מגיע דרך תהליך הלמידה לתובנות שמקורן פנימי ונצחי בדרך של הזדככות (כלומר, ניקוי הזבל של אמונות "מלאכותיות" מעל אותה ידיעה פנימית מקורית, דרך אימון במגע עם התודעה). במצב זה, אי אפשר "לרמות" אותו. זהו אחד הערכים המוספים של אמנויות הזן, לטעמי, וכמוהן גם הטאי-צ´י. השורה התחתונה היא, שאדם שמתעסק בכללי מוסר מנוסחים ונאמרים, עשוי אולי לפספס את חווית ההתגלות של הלימוד בשתיקה. או שלא הבנתי כלום.
 

WhiteBear

New member
עלית על נקודה רגישה...../images/Emo58.gif

וזו נקודה שדוברה גם על שילוב של לימוד שיטה קשה ורכה במקביל. מה שאמור לקרות הוא שככל שהזמן מתקדם, התלמיד מגיע לשלב שבו הוא בוחר באיזו שיטה להמשיך להתקדם, ועוזב את השיטה השניה. זה לפחות מה שהבנתי שקורה (ואולי אני לא מבין). אבל כשמתחילים, ניראה לי שעוד אפשר לשמור על תירגול של השניים למשך תקופה. ועוד נקודה, אולי בגלל שהלימוד בהתחלה הוא כזה של מנקודות כל כך רחוקות, כל עוד אין ניסיון לחבר בין שתיהן, כנראה שאין התנגשות של הגישות. מצד שלישי, למה אנחנו מדברים על זה
טל.
 
יוגה ומקורות, ברצינות

היוגה שמיוחסת, לפחות מבחינה של ניסוח הרעיונות, לפנטג´לי אינה נובעת או אפילו מתייחסת לבודהיזם כי אם לחלק מההינדואיזם. אם מעניין אותך ההבדל הוא עקרוני, בעוד ההינדואיזם לפלגיו השונים גורס קיום עצמאי ובלתי תלוי של נשמה אלוהית באדם (ATMAN) גורס הבודהיזם קיום של משהו אחר אבל בהחלט לא עצמאי ובלתי תלוי (UNATMAN). הטאואיזם שיש האומרים שהוא אחד הבסיסים הרוחניים של הטאי צ´י רחוק מהבודהיזם אבל יש כמה אקדמאים שטוענים שהייה קשר תרבותי בין שתי המסורות ושקשר תרבותי זה יצר את הזן בודהיזם. כלומר הפילוסופיה עליה נשענת היוגה אינה בודהיסטית, הפילוסופיה עליה נשען הטאי צ´י היא כנראה טאואיזם (זה יותר מסובך מזה, בעצם) הזן אינו קשור קשר ישיר לטאי צ´י. וכללי ההתנהגות המוסריים (SILA) שיש ביוגה הם כללים שנהוגים גם בקונפוציאניזם הסיני, גם בהינדואיזם וגם בבודהיזם.
 
אז בעצם...

אם אני מבין נכון את מה שהבחור (?) ניסה לומר, ואת מה שאתה אומר, אז הוא טעה בפרטים אבל בכללי הוא אמר אמת : במסורת של יוגה יש חינוך לאידאות, ובטאי-צ´י (לפחות כמו שאני מכיר ואתו) - אין. אגב, למיטב ידיעתי יש כ"כ הרבה זרמים שונים של בודהיזם, שמסוכן לומר שיש בו כללי מוסר. עד כמה שידוע לי - אם כי אני נשען כאן בעיקר על "עדויות שמיעה" - בכל הזרמים שנחשבים להינהיינה יש העדפה לא להכניס לתלמיד יותר מדי רעיונות לראש... ולתת לו לגלות לבד. טוב, הכל יחסי... אין ספק שבודהיזם הוא חינוכי באופיו. לגבי טאי-צ´י ובודהיזם, נראה לי שלפחות ברמת המסורת המקובלת הקשר ברור : בודהיהדארמה (=בודהיזם) פותח את שושלת הוושו של שאולין. -> נזירים טאואיסטים משאולין (או.קיי, כשאני חושב על זה נשאלת השאלה האם היו באמת נזירים טאואיסטים בשאולין בתקופה זו) מפתחים את הטאי-צ´י על בסיס השאולין-צ´ואן (זה שם האמנות, לא ?). והרי לך קשר בין טאי-צ´י לבודהיזם !... באשר לקשר בין טאי-צ´י לזן : נראה לי שזה עניין של גישה ודרך. בסה"כ, אפשר ללמד את אותו הדבר בצורות שונות. אני מוצא שיש דמיון רב בין הדיווח של אויגן הריגל ב"זן באמנות הקשת" לבין חוויות הלימוד שלי, במישורים מסויימים. באמת, איך אמור להראות לימוד טאואיסטי ? - אם תפסתי משהו בטאואיזם, הרי זה סוג של אוקסימורון... אחרון חביב : לא יודע מה אומרים על זה באקדמיה, אבל כדאי לציין לפחות שע"פ המסורת, הבודהיזם שהגיע לסין עם בודהידארמה אינו הבודהיזם ה"מקורי", הראשוני של הבודהה, אלא זרם ה"דהאינה-בודהיזם" שאחת המסורות החשובות שלו היא השתיקה (כך לפחות ע"פ הסיפור המכונן לזרם זה - כפי שמוכר לי - על מאקשייפה והבודהה). זהו בעצם הצ´אן-בודהיזם.
 
מוסר ובודהיזם, ברצינות

מוסר (SILA) מוגדר בבודהיזם כ:הימנעות מודעת מרצון של 1. התנהגות לא נכונה של הגוף. 2. דיבור לא נכון. 3. חשיבה לא נכונה. מטרתו של המוסר בבודהיזם להימנע מכל פעולה שעלולה לפגוע במישהו. הבודהיזם נח על שלושה אבני יסוד: 1. מוסר -SILA 2. ריכוז - SAMADHI 3. חכמה - PRAJNA ולכן אין בודהיזם, לענפיו השונים, ללא כללי מוסר. הקהילה הבודהיסטית לכל הסתעפויותיה, הגדירה קוד אתי לכל מעמד ומעמד בה, וכולם מחויבים לקוד התנהגותי VINAYA.
 
למעלה