Bubble Girl 27
New member
חברים יקרים שלי
אני מעלה פה את ההודעה הזאת בשם הבן שלי... אל תכעסו עליי ואל תגיבו פה לא לעיניין. תנסו להבין ולעזור אם אתם יכולים ומי שיכול, אני בשלב שאני מנסה הכל אחרי פגישה עם ראש העיר שלי ואחרי שיחה עם כל בכירי משרד החינוך. אולי אם יהיה רעש יעשה משהו בדבר. קולו של ילד אוטיסט שלום אני שון, אני בן שלוש עכשיו אימא אומרת שאני מאוד מיוחד, לא בגלל שאני יפה ולא בגלל שאני ילד שכולם אוהבים. אני אוטיסט, יודעים מה זה אוטיסט? אם חשבתם שאני חי בבועה אז טעיתם, לא כל ילד שהוא אוטיסט הוא ילד "ששקוע" בבועה או לא מתקשר לחלוטין, יש לנו רמות ודרגות שונות. אני אובחנתי בתפקוד גבוה, זה אומר שאני מתקשר קצת עם מבוגרים ושיש לי את הרצון לתקשר אבל קשה לי. בעצם כשאני רואה ילדים בגילי אני מאוד רוצה לשחק איתם, אני ניגש ושואל לפעמים אם הם רוצים לשחק איתי אבל רק אם אני ממש מצליח להביא את עצמי לזה אבל משם אני פשוט הולך לאיבוד. אימא לפעמים מנסה לעזור לי אבל היא גם לא תמיד מצליחה להבין למה אני לא יכול. כשאני רואה הרבה אנשים אני נבהל, הרעש לא עושה לי טוב כי לילדים בספקטרום (ככה אמרו לנו שקוראים לזה היום) יש בעיה של ויסות חושים. בעצם כשאתם שומעים הרבה רעש אתם עדיין יכולים לווסת אותו או לשמוע את עצמכם, כשאני שומע הרבה רעש אני נכנס ללחץ ורץ ממקום למקום ולא יכול להתרכז, כשאתכם מישהו מלטף זה נעים, אם מישהו נוגע בי זה שורף לי וכואב לי. כשאתם רוצים לתקשר עם מישהו ולהגיד לו אפילו רק שלום קוראים לי משה ואני חבר שלכם אתם פשוט ניגשים ואומרים את זה, אני לא יכול ואני לא ממש יודע להסביר למה אני רק יודע שאני רוצה אני אפילו ניגש אבל בגלל שאני לא יודע מה לעשות הילדים הולכים ממני. רוב הזמן אני משחק לבד כי ככה נוח לי, אני אוהב לשכב על הרצפה ולהסתכל על הגלגלים של המכוניות מסתובבים להם, אם מישהו ינסה לקחת לי מכונית אני ישר אדע כי אני מסתכל על הכמות ולמרות שלא תמיד אני יודע את המספר כי אני עוד קטן אני יודע לזהות את הכמות שהייתה, כשלוקחים לי אני מאוד כועס ואני לא מבין אפילו למה, אימא הסבירה לי שזה בגלל שאין לי את הכישורים החברתיים אז קשה לי להבין שמישהו רק רצה לשחק איתי. אז אני מתעצבן ומכה אותו חזק או שאני דופק את הראש במשהו וצורח. רק שתדעו שלא הכל כזה נורא כי אני סוג של גאון במספרים ושפות, למדתי לבד ספרדית כי אבא שלי הוא ארגנטינאי ולמדתי לבד אנגלית כי שמעתי בטלויזיה. אני כל בוקר אומר לאימא I love you והיא מייד רצה אליי עם חיבוק ענקי ועונה לי שגם היא אני אומר את ה ABC ועונה לפעמים ששואלים אותי. לפעמים בימים קשים יותר אימא אפילו בוכה, אל תספרו לה שאני יודע כי היא מנסה שלא להראות לי אבל אני חכם. לאימא שלי קשה כי אבא שלי לא גר איתנו הם גרושים, אבא גם אמר שהוא לא חושב שאני אוטיסט, אני יודע שהוא שונא את המילה הזאת כי הוא אמר לאימא אבל אני גם יודע שהוא אוהב אותי ורק מנסה להגן עליי. כשאימא בוכה אני ניגש אליה ושואל אותה בעדינות, "אימא את עצובה?" לא תמיד היא מודה ולפעמים עם הדמעות בעיניים היא מחייכת אליי ומחבקת אותי. אני מנסה להיות הכי טוב שאני יכול אבל קשה לי אני לא רוצה שאימא תהיה עצובה. אתמול בלילה אימא שוב בכתה, ניסיתי להבין את השיחה בינה לבין סבתא שלי הן אמרו שאין לי גן לשנה הקרובה. אני התחלתי ללכת לגן בגיל שנתיים אבל כבר הספקתי להכיר שלוש גננות. אחת לא ידעה איך לגשת אליי ודי הזניחה אותי בגן בוכה ורעב, בסוף התייאשה ואמרה לאימא שהיא לא מסוגלת להתמודד איתי יותר ושאני חי בבועה, השניה שאני כלכך אוהב עד היום ורוצה לחזור לגן שלה ביקשה בעדינות שיביאו לי אישה מבוגרת אני חושב שאימא אמרה שקוראים לזה סייעת, אבל לאימא אין כסף להביא סייעת כי זה יקר מאוד ואבא לא מוכן לעזור אז הגננת ביקשה יפה שימצאו לי גן אחר כי קשה לה כשאני לבד ומרביץ לאחרים כשהם לא מבינים אותי. אופפפ אז גם משם הוציאו אותי ואני מבטיח להיות יותר טוב אני באמת לא רוצה להרביץ פשוט הילדים לא משתפים אותי ולא מצליחים להבין אותי. אימא מצאה לי גן אחר לבנתיים, אבל לא טוב לי שם. הגננת מקסימה אבל היא לא מבינה שהרעש עושה לי לא טוב ושהרבה פעילויות מסביבי גורמות לי להיות היפראקטיבי וקשה לי להתרכז ואז אני גם לא אוכל יום שלם ולא שותה וכל הזמן אני חולה. שמעתי את אימא אומרת לחברות שלה שהיא פתחה את העסק החדש שלה כי כל מקום עבודה לא מצליח להבין אותי ואותה, אני לא רוצה להיות חולה אבל זה חלק מהסימנים של הספקטרום אנחנו נוטים להיות חולים יותר וכשאבא לא רצה להתמודד איתי לבד אימא נשארה לטפל בי כי הוא לא בא לפעמים. עכשיו גם אין לי גן, הגן הפרטי לא מתאים לי כי אין לאימא וסבתא כסף לשלם לסייעת כלכך הרבה שעות ועוד גן ועוד טיפולים. אימא הלכה למשרד החינוך וביקשה ועדה חריגה שיתנו לי מקום בגן שנקרא גן תקשורת. בגן תקשורת יש עוד ילדים כמוני, כולנו מקבלים טיפול בגן שמתאים לנו ומבינים אותנו אחרת. זה יחסוך לאימא המון כסף ולי סופסוף יהיה מקום טוב ורגוע ללמוד בו איך להיות חבר של כולם. משרד החינוך לא הסכים לתת לי ועדה, אני לא יודע מה זה ועדה אבל אני כבר לא אוהב את זה. אימא הלכה לעירייה, דיברה עם כל הבכירים ועם ראש העיר, כולם אמרו שינסו לעזור אבל הם לא עושים כלום! בעוד שלושה שבועות כולם ילכו לגנים, רק לי אין גן ואין חברים חדשים, מי יעזור לאימא למצוא לי גן? כל מה שרציתי זה ללכת לגן כמו כולם, למצוא חברים וללמוד דברים חדשים, עכשיו עירייה אחת ומשרד חינוך אחד החליטו שלא רק כי אין מקום ולא יתנו לי ועדה. אם מישהו מכיר את ועדה תגידו לה שאני ילד טוב, שאני רק רוצה שאימא תהיה רגועה כי אני באמת מבטיח להיות ילד טוב. תודה שהקשבתם ואם אתם יכולים לעזור אימא שלי מאוד תשמח. שון.
אני מעלה פה את ההודעה הזאת בשם הבן שלי... אל תכעסו עליי ואל תגיבו פה לא לעיניין. תנסו להבין ולעזור אם אתם יכולים ומי שיכול, אני בשלב שאני מנסה הכל אחרי פגישה עם ראש העיר שלי ואחרי שיחה עם כל בכירי משרד החינוך. אולי אם יהיה רעש יעשה משהו בדבר. קולו של ילד אוטיסט שלום אני שון, אני בן שלוש עכשיו אימא אומרת שאני מאוד מיוחד, לא בגלל שאני יפה ולא בגלל שאני ילד שכולם אוהבים. אני אוטיסט, יודעים מה זה אוטיסט? אם חשבתם שאני חי בבועה אז טעיתם, לא כל ילד שהוא אוטיסט הוא ילד "ששקוע" בבועה או לא מתקשר לחלוטין, יש לנו רמות ודרגות שונות. אני אובחנתי בתפקוד גבוה, זה אומר שאני מתקשר קצת עם מבוגרים ושיש לי את הרצון לתקשר אבל קשה לי. בעצם כשאני רואה ילדים בגילי אני מאוד רוצה לשחק איתם, אני ניגש ושואל לפעמים אם הם רוצים לשחק איתי אבל רק אם אני ממש מצליח להביא את עצמי לזה אבל משם אני פשוט הולך לאיבוד. אימא לפעמים מנסה לעזור לי אבל היא גם לא תמיד מצליחה להבין למה אני לא יכול. כשאני רואה הרבה אנשים אני נבהל, הרעש לא עושה לי טוב כי לילדים בספקטרום (ככה אמרו לנו שקוראים לזה היום) יש בעיה של ויסות חושים. בעצם כשאתם שומעים הרבה רעש אתם עדיין יכולים לווסת אותו או לשמוע את עצמכם, כשאני שומע הרבה רעש אני נכנס ללחץ ורץ ממקום למקום ולא יכול להתרכז, כשאתכם מישהו מלטף זה נעים, אם מישהו נוגע בי זה שורף לי וכואב לי. כשאתם רוצים לתקשר עם מישהו ולהגיד לו אפילו רק שלום קוראים לי משה ואני חבר שלכם אתם פשוט ניגשים ואומרים את זה, אני לא יכול ואני לא ממש יודע להסביר למה אני רק יודע שאני רוצה אני אפילו ניגש אבל בגלל שאני לא יודע מה לעשות הילדים הולכים ממני. רוב הזמן אני משחק לבד כי ככה נוח לי, אני אוהב לשכב על הרצפה ולהסתכל על הגלגלים של המכוניות מסתובבים להם, אם מישהו ינסה לקחת לי מכונית אני ישר אדע כי אני מסתכל על הכמות ולמרות שלא תמיד אני יודע את המספר כי אני עוד קטן אני יודע לזהות את הכמות שהייתה, כשלוקחים לי אני מאוד כועס ואני לא מבין אפילו למה, אימא הסבירה לי שזה בגלל שאין לי את הכישורים החברתיים אז קשה לי להבין שמישהו רק רצה לשחק איתי. אז אני מתעצבן ומכה אותו חזק או שאני דופק את הראש במשהו וצורח. רק שתדעו שלא הכל כזה נורא כי אני סוג של גאון במספרים ושפות, למדתי לבד ספרדית כי אבא שלי הוא ארגנטינאי ולמדתי לבד אנגלית כי שמעתי בטלויזיה. אני כל בוקר אומר לאימא I love you והיא מייד רצה אליי עם חיבוק ענקי ועונה לי שגם היא אני אומר את ה ABC ועונה לפעמים ששואלים אותי. לפעמים בימים קשים יותר אימא אפילו בוכה, אל תספרו לה שאני יודע כי היא מנסה שלא להראות לי אבל אני חכם. לאימא שלי קשה כי אבא שלי לא גר איתנו הם גרושים, אבא גם אמר שהוא לא חושב שאני אוטיסט, אני יודע שהוא שונא את המילה הזאת כי הוא אמר לאימא אבל אני גם יודע שהוא אוהב אותי ורק מנסה להגן עליי. כשאימא בוכה אני ניגש אליה ושואל אותה בעדינות, "אימא את עצובה?" לא תמיד היא מודה ולפעמים עם הדמעות בעיניים היא מחייכת אליי ומחבקת אותי. אני מנסה להיות הכי טוב שאני יכול אבל קשה לי אני לא רוצה שאימא תהיה עצובה. אתמול בלילה אימא שוב בכתה, ניסיתי להבין את השיחה בינה לבין סבתא שלי הן אמרו שאין לי גן לשנה הקרובה. אני התחלתי ללכת לגן בגיל שנתיים אבל כבר הספקתי להכיר שלוש גננות. אחת לא ידעה איך לגשת אליי ודי הזניחה אותי בגן בוכה ורעב, בסוף התייאשה ואמרה לאימא שהיא לא מסוגלת להתמודד איתי יותר ושאני חי בבועה, השניה שאני כלכך אוהב עד היום ורוצה לחזור לגן שלה ביקשה בעדינות שיביאו לי אישה מבוגרת אני חושב שאימא אמרה שקוראים לזה סייעת, אבל לאימא אין כסף להביא סייעת כי זה יקר מאוד ואבא לא מוכן לעזור אז הגננת ביקשה יפה שימצאו לי גן אחר כי קשה לה כשאני לבד ומרביץ לאחרים כשהם לא מבינים אותי. אופפפ אז גם משם הוציאו אותי ואני מבטיח להיות יותר טוב אני באמת לא רוצה להרביץ פשוט הילדים לא משתפים אותי ולא מצליחים להבין אותי. אימא מצאה לי גן אחר לבנתיים, אבל לא טוב לי שם. הגננת מקסימה אבל היא לא מבינה שהרעש עושה לי לא טוב ושהרבה פעילויות מסביבי גורמות לי להיות היפראקטיבי וקשה לי להתרכז ואז אני גם לא אוכל יום שלם ולא שותה וכל הזמן אני חולה. שמעתי את אימא אומרת לחברות שלה שהיא פתחה את העסק החדש שלה כי כל מקום עבודה לא מצליח להבין אותי ואותה, אני לא רוצה להיות חולה אבל זה חלק מהסימנים של הספקטרום אנחנו נוטים להיות חולים יותר וכשאבא לא רצה להתמודד איתי לבד אימא נשארה לטפל בי כי הוא לא בא לפעמים. עכשיו גם אין לי גן, הגן הפרטי לא מתאים לי כי אין לאימא וסבתא כסף לשלם לסייעת כלכך הרבה שעות ועוד גן ועוד טיפולים. אימא הלכה למשרד החינוך וביקשה ועדה חריגה שיתנו לי מקום בגן שנקרא גן תקשורת. בגן תקשורת יש עוד ילדים כמוני, כולנו מקבלים טיפול בגן שמתאים לנו ומבינים אותנו אחרת. זה יחסוך לאימא המון כסף ולי סופסוף יהיה מקום טוב ורגוע ללמוד בו איך להיות חבר של כולם. משרד החינוך לא הסכים לתת לי ועדה, אני לא יודע מה זה ועדה אבל אני כבר לא אוהב את זה. אימא הלכה לעירייה, דיברה עם כל הבכירים ועם ראש העיר, כולם אמרו שינסו לעזור אבל הם לא עושים כלום! בעוד שלושה שבועות כולם ילכו לגנים, רק לי אין גן ואין חברים חדשים, מי יעזור לאימא למצוא לי גן? כל מה שרציתי זה ללכת לגן כמו כולם, למצוא חברים וללמוד דברים חדשים, עכשיו עירייה אחת ומשרד חינוך אחד החליטו שלא רק כי אין מקום ולא יתנו לי ועדה. אם מישהו מכיר את ועדה תגידו לה שאני ילד טוב, שאני רק רוצה שאימא תהיה רגועה כי אני באמת מבטיח להיות ילד טוב. תודה שהקשבתם ואם אתם יכולים לעזור אימא שלי מאוד תשמח. שון.
