חברים!זה קורה!!!!
- פותח הנושא seafox
- פורסם בתאריך
בוא וספר לנו קצת על איך כל העסק הזה
הולך להתנהל. אני צריך לבוא עם דף שאלות מוכנות מראש ?
יש אפשרות להיכנס איתו לצ'אט? אני חושב שזה יקל במידה מסויימת על אורך האירוח. גם אלון אולארצ'יק צריך לנהל חיים הוא לא ישב מול המחשב כמה שעות טובות. אגב, לאורך איזה זמן יישתרע האירוח המדובר? שעה? שעתיים? ובדרך אגב התחלתי לשאול בשרשור קודם לגבי חליל וטרם סיימתי, אני צריך חוות דעת על חלילן (מהבחינה הטכנית בכל אופן), את שמו אינני יודע אך הוא מופיע עם chick corea ב-return to forever אפשר לשמוע קטע יפה שלו בשיר spain -רק לשם הסדרת ויכוח טכני על טכניקה שניהלתי עם חברים -"חלילנית סוררת" -הואילי נא והוסיפי מן הידע שלך על הכלי והסדירי לי מדון קט , אוסיף ואומר שמבין מגוון הכלים שאני אינני יודע לתפעל, הכלי הזה זוכה באחד משלושת המקומות הראשונים (אחרי טרומבון וסיטאר)
הולך להתנהל. אני צריך לבוא עם דף שאלות מוכנות מראש ?
יש אפשרות להיכנס איתו לצ'אט? אני חושב שזה יקל במידה מסויימת על אורך האירוח. גם אלון אולארצ'יק צריך לנהל חיים הוא לא ישב מול המחשב כמה שעות טובות. אגב, לאורך איזה זמן יישתרע האירוח המדובר? שעה? שעתיים? ובדרך אגב התחלתי לשאול בשרשור קודם לגבי חליל וטרם סיימתי, אני צריך חוות דעת על חלילן (מהבחינה הטכנית בכל אופן), את שמו אינני יודע אך הוא מופיע עם chick corea ב-return to forever אפשר לשמוע קטע יפה שלו בשיר spain -רק לשם הסדרת ויכוח טכני על טכניקה שניהלתי עם חברים -"חלילנית סוררת" -הואילי נא והוסיפי מן הידע שלך על הכלי והסדירי לי מדון קט , אוסיף ואומר שמבין מגוון הכלים שאני אינני יודע לתפעל, הכלי הזה זוכה באחד משלושת המקומות הראשונים (אחרי טרומבון וסיטאר)אפרופו!
יש קטע ג'אז שיש ברדיו, עם איזשהוא חלילן. זה קטע כזה שמתחיל בכלי הקשה, ואז נכנס החליל, על מקצב לטיני כזה, ומנגן את הHEAD. מיד אחרי זה מתחיל הסולו חליל. זה קטע כל כך יפה. יש לכם מושג איך קוראים לו? אין לי מושג לאיזה תוכנית זה שייך. נדמה לי שזאת תוכנית בוקר. והחלילן בRETURN TO FOREVER הוא לא אחר מאשר JOE FARRELL. אני כנראה אידיוט, אבל אני עדיין לא אוהב את הדיסק הזה. לא יכול להקשיב לו. ממש מעצבן אותי.
יש קטע ג'אז שיש ברדיו, עם איזשהוא חלילן. זה קטע כזה שמתחיל בכלי הקשה, ואז נכנס החליל, על מקצב לטיני כזה, ומנגן את הHEAD. מיד אחרי זה מתחיל הסולו חליל. זה קטע כל כך יפה. יש לכם מושג איך קוראים לו? אין לי מושג לאיזה תוכנית זה שייך. נדמה לי שזאת תוכנית בוקר. והחלילן בRETURN TO FOREVER הוא לא אחר מאשר JOE FARRELL. אני כנראה אידיוט, אבל אני עדיין לא אוהב את הדיסק הזה. לא יכול להקשיב לו. ממש מעצבן אותי.
עניין של טעם ידידי
אני מוכן לפתוח פה שולחן דיונים כי אחרי "טעם וריח" הוא הויכוח העיקרי בחיים-אבל אתה יכול לשער לעצמך שזה לא יוביל אותנו לשום מקום, לא אני ולא אתה ננטוש את עמדתנו לגבי המוסיקה , אתה לא אוהב את הדיסק-וזה מקובל ולגיטימי, האוזן שלי, לעומת האוזן שלך, דוקא מאוד מסתדרת איתו. ואין טעם להכות עצמך במילים על שאינך אוהב אותו אך מצד שני אין טעם להשמיץ אותו בראש חוצות אחרי הכל בטעם וריח עסקינן. ובקשר לתוכנית רדיו- לא הזכרת באיזו תחנה מדובר. הפתיח היחידי שאני יכול לחשוב עליו בעל מקצב לטיני הוא הפתיח של jose feliciano -את שם השיר אני אצטרך לחפש בשבילך כי אינני זוכר אותו כרגע. דבר נוסף-תן קצת נפח לבקשה שלך בכדי שנוכל למצוא אותה יחד ביתר קלות-אילו כלים משתתפים בקטע? כולל שירה? איזו תחנה? איזו תוכנית? וכו...
אני מוכן לפתוח פה שולחן דיונים כי אחרי "טעם וריח" הוא הויכוח העיקרי בחיים-אבל אתה יכול לשער לעצמך שזה לא יוביל אותנו לשום מקום, לא אני ולא אתה ננטוש את עמדתנו לגבי המוסיקה , אתה לא אוהב את הדיסק-וזה מקובל ולגיטימי, האוזן שלי, לעומת האוזן שלך, דוקא מאוד מסתדרת איתו. ואין טעם להכות עצמך במילים על שאינך אוהב אותו אך מצד שני אין טעם להשמיץ אותו בראש חוצות אחרי הכל בטעם וריח עסקינן. ובקשר לתוכנית רדיו- לא הזכרת באיזו תחנה מדובר. הפתיח היחידי שאני יכול לחשוב עליו בעל מקצב לטיני הוא הפתיח של jose feliciano -את שם השיר אני אצטרך לחפש בשבילך כי אינני זוכר אותו כרגע. דבר נוסף-תן קצת נפח לבקשה שלך בכדי שנוכל למצוא אותה יחד ביתר קלות-אילו כלים משתתפים בקטע? כולל שירה? איזו תחנה? איזו תוכנית? וכו...
זה יישמע לך נורא מוזר -
אבל אני לא ממש מאמין בעניין של טעם וריח. לא לגביי בכל אופן. אני מאמין שאם משהו הוא טוב בקונצנזוס, אז אני מניח שיש בזה משהו. כמובן שבהודעתי לא הייתה שום ביקורת כלפייך, אלא כלפי עצמי. שאני לא מצליח להבין את היופי שבדיסק הזה. אבל היו כל כך הרבה דיסקים שלקח לי זמן להיפתח אליהם. לא הכל בא בקלות. אז זוהי השקפת עולמי - LEIGHT AS A FEATHER נחשב לדיסק מעולה, ואני לא אוהב אותו, וצריך להבין למה. בכל אופן, לגבי הפתיח - אין לי מושג באיזה תחנה זה גם. אני חושב שרשמתי בתיאור שלי מה מנגן שם, אבל ארשום שנית: הכלי המוביל הוא חליל, ומלווה אותו רית'ם סקשן רגיל (בס חשמלי), הרבה כלי הקשה. נדמה לי שאין שירה. אני יכול אולי לשלוח לך קובץ מידי שאני אכין עם המלודיה של הHEAD אם זה יעזור.
אבל אני לא ממש מאמין בעניין של טעם וריח. לא לגביי בכל אופן. אני מאמין שאם משהו הוא טוב בקונצנזוס, אז אני מניח שיש בזה משהו. כמובן שבהודעתי לא הייתה שום ביקורת כלפייך, אלא כלפי עצמי. שאני לא מצליח להבין את היופי שבדיסק הזה. אבל היו כל כך הרבה דיסקים שלקח לי זמן להיפתח אליהם. לא הכל בא בקלות. אז זוהי השקפת עולמי - LEIGHT AS A FEATHER נחשב לדיסק מעולה, ואני לא אוהב אותו, וצריך להבין למה.
בכל אופן, לגבי הפתיח - אין לי מושג באיזה תחנה זה גם. אני חושב שרשמתי בתיאור שלי מה מנגן שם, אבל ארשום שנית: הכלי המוביל הוא חליל, ומלווה אותו רית'ם סקשן רגיל (בס חשמלי), הרבה כלי הקשה. נדמה לי שאין שירה. אני יכול אולי לשלוח לך קובץ מידי שאני אכין עם המלודיה של הHEAD אם זה יעזור.הצלילים שם (לאו דווקא אבסולוטית)הם:
פה-מי-רה סול-מי דו-רה ?????? כי אם כן, אז אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר... יש פתיחים ממש מגניבים לחלק ממשדרי האקטואליה ברשת ב' וגל"צ. אם אני לא טועה העורכים המוסיקליים שם הם דובי לנץ ודני קרפל, ויש להם יציאות לא רעות... לאחת התכניות בערב דווקא, גנבו את הקטע ה1 מ"לטר פרום הום" של מת'יני... וגם בפתיח של "בחצי היום" ושל "מה בוער" יש בייסליין מגניב!
פה-מי-רה סול-מי דו-רה ?????? כי אם כן, אז אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר... יש פתיחים ממש מגניבים לחלק ממשדרי האקטואליה ברשת ב' וגל"צ. אם אני לא טועה העורכים המוסיקליים שם הם דובי לנץ ודני קרפל, ויש להם יציאות לא רעות...
לאחת התכניות בערב דווקא, גנבו את הקטע ה1 מ"לטר פרום הום" של מת'יני... וגם בפתיח של "בחצי היום" ושל "מה בוער" יש בייסליין מגניב! קונצנזוס
תרשה לי להתפלסף פה רגע ולהשליך אותך מחוץ לתחום הפורום,דהיינו -ג'אז ובלוז-ואחשוף בפנייך את השקפת עולמי וההתנגדות המוחלטת והיפוכה לדעתך שלך. לא כל מה שדעת הרבים רווחת שהוא טוב אומר שהוא אכן כך. גם אני כמותך מאמין מאוד בקיומו של הויכוח על טעם וריח ומאמין שמי שהמציא את אותה קלישאה עתיקת יומין היה לו הרבה מה להגיד ובטח ובטח שעל מה להתווכח-אין הדבר אומר שאותו ויכוח הוא רציונלי, הוא מבסיסו ויכוח עקר וחסר תכלית המביא לקונפליקטים מיותרים וביחוד כשאנו מדברים על נושא מופשט כל כך כמו מוסיקה. אם תחשוב פעמיים על מילותי שאני כותב ברגע זה תגלה שהן מילות תגובה על הטעם והריח שלך- ומכאן אתה יכול לראות בבירור שעמדתך לא תיתמסמס עקב ההודעה הנ"ל. על טעם וריח אין מה להתוכח יש לטעום ולהריח -אינני יכול לשנות את חוש הטעם שלך ולא את חוש ריחך -אני יכול לנסות לשכנע אותך להיות יותר פתוח ,לדוגמא ,אך לעולם לא לאהוב באמת את מה ששנוא עליך או את מה שאינו בעל חשיבות והערכה כלפייך, בכדי שתשתכנע לעבור לדעאה הנגדית עלייך לעבור סדרה של תהפוכות. ישנן אין-ספור דוגמאות לקונצנזוסים שאינם מתאימים לכל אדם ויתרה מזאת אף מהווים את היפוכו הגמור של טעמו-לעיתים אותם קונצנזוסים פשוט נובעים מבורות (לאמירה זאת אין שום קשר אלייך אישית) אך ורק בעקבות אותה מחשבה מוטעית-שמה שהוא קונצנזוס הוא כנראה טוב. אני בא במגע עם הרבה אנשים שדורשים מערכות לרכב וכשאני מציע להם להתקין מוצר של חברה איכותית אך שלא מוכרת להם הם בד"כ מעקמים פרצוף כי כל מה שהחברים שלהם מציעים להם זה מותגים וחברות מוכרות שאת רובן,תסלח לי , הייתי מעלה באש עוד לפני שהן נוגעות בוישר של הפיאסטה שלי. הקונצנזוס מבחינתם הוא ש-sony,kenwood rockford fosgate וחבריהן הן חברות טובות כשבפועל זה זבל אורגני (ואני יותר ממרשה לעצמי להשמיץ) אך אלו הם דברים מוחשיים שהויכוח עליהם איננו חסר תועלת -האדם שעומד מולך ומייצג את הקונצנזוס ,בנקל יכול לשנות את עמדתו כאשר יישמע את המוצר היותר טוב- התוצאה היא פיזית ולא רוחנית (אם אפשר לאמר) ולכן ואי לזאת אני אומר שהקונצנזוס במקרים שנוגעים למוסיקה איננו בר תוקף ועל אחת כמה וכמה כאשר מסתובבות בשוק בריטני שפריץ ושאקירה אהובותיי (שמאוד יכול להיות ואני טועה לגביהן והן אכן מוסיקאיות משכמן ומעלה רק בגלל שמיליוני מתבגרים ירדפו אחריהן עד לקצה העולם מרוב הערצה) אותו דיסק מדובר אולי לא מוצא חן בענייך,ואחזור ואומר-זה לגיטימי ורק נכון שזה יקרה, אין אני יכול לשכנע אותך שצליל מסויים בדיסק הוא נעים לאוזן או שקטע מסויים בדיסק הוא מעולה-כי במבחן התוצאה אתה אולי תעריך את הדיסק אך לא תאהב אותו ופה אנחנו כבר לא מדברים על טעם וריח. אני אשאיר לך את שאר המחשבה על מה נחשב טוב בעולם ואיננו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמך. לילה טוב
תרשה לי להתפלסף פה רגע ולהשליך אותך מחוץ לתחום הפורום,דהיינו -ג'אז ובלוז-ואחשוף בפנייך את השקפת עולמי וההתנגדות המוחלטת והיפוכה לדעתך שלך. לא כל מה שדעת הרבים רווחת שהוא טוב אומר שהוא אכן כך. גם אני כמותך מאמין מאוד בקיומו של הויכוח על טעם וריח ומאמין שמי שהמציא את אותה קלישאה עתיקת יומין היה לו הרבה מה להגיד ובטח ובטח שעל מה להתווכח-אין הדבר אומר שאותו ויכוח הוא רציונלי, הוא מבסיסו ויכוח עקר וחסר תכלית המביא לקונפליקטים מיותרים וביחוד כשאנו מדברים על נושא מופשט כל כך כמו מוסיקה. אם תחשוב פעמיים על מילותי שאני כותב ברגע זה תגלה שהן מילות תגובה על הטעם והריח שלך- ומכאן אתה יכול לראות בבירור שעמדתך לא תיתמסמס עקב ההודעה הנ"ל. על טעם וריח אין מה להתוכח יש לטעום ולהריח -אינני יכול לשנות את חוש הטעם שלך ולא את חוש ריחך -אני יכול לנסות לשכנע אותך להיות יותר פתוח ,לדוגמא ,אך לעולם לא לאהוב באמת את מה ששנוא עליך או את מה שאינו בעל חשיבות והערכה כלפייך, בכדי שתשתכנע לעבור לדעאה הנגדית עלייך לעבור סדרה של תהפוכות. ישנן אין-ספור דוגמאות לקונצנזוסים שאינם מתאימים לכל אדם ויתרה מזאת אף מהווים את היפוכו הגמור של טעמו-לעיתים אותם קונצנזוסים פשוט נובעים מבורות (לאמירה זאת אין שום קשר אלייך אישית) אך ורק בעקבות אותה מחשבה מוטעית-שמה שהוא קונצנזוס הוא כנראה טוב. אני בא במגע עם הרבה אנשים שדורשים מערכות לרכב וכשאני מציע להם להתקין מוצר של חברה איכותית אך שלא מוכרת להם הם בד"כ מעקמים פרצוף כי כל מה שהחברים שלהם מציעים להם זה מותגים וחברות מוכרות שאת רובן,תסלח לי , הייתי מעלה באש עוד לפני שהן נוגעות בוישר של הפיאסטה שלי. הקונצנזוס מבחינתם הוא ש-sony,kenwood rockford fosgate וחבריהן הן חברות טובות כשבפועל זה זבל אורגני (ואני יותר ממרשה לעצמי להשמיץ) אך אלו הם דברים מוחשיים שהויכוח עליהם איננו חסר תועלת -האדם שעומד מולך ומייצג את הקונצנזוס ,בנקל יכול לשנות את עמדתו כאשר יישמע את המוצר היותר טוב- התוצאה היא פיזית ולא רוחנית (אם אפשר לאמר) ולכן ואי לזאת אני אומר שהקונצנזוס במקרים שנוגעים למוסיקה איננו בר תוקף ועל אחת כמה וכמה כאשר מסתובבות בשוק בריטני שפריץ ושאקירה אהובותיי (שמאוד יכול להיות ואני טועה לגביהן והן אכן מוסיקאיות משכמן ומעלה רק בגלל שמיליוני מתבגרים ירדפו אחריהן עד לקצה העולם מרוב הערצה) אותו דיסק מדובר אולי לא מוצא חן בענייך,ואחזור ואומר-זה לגיטימי ורק נכון שזה יקרה, אין אני יכול לשכנע אותך שצליל מסויים בדיסק הוא נעים לאוזן או שקטע מסויים בדיסק הוא מעולה-כי במבחן התוצאה אתה אולי תעריך את הדיסק אך לא תאהב אותו ופה אנחנו כבר לא מדברים על טעם וריח. אני אשאיר לך את שאר המחשבה על מה נחשב טוב בעולם ואיננו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמך. לילה טוב
במקרה שניכם מבטאים כאן
דעות שגם אני מחזיק בהן, והן לאו דוקא מנוגדות. ראשית, באשר לדבריו של שי - אני מזדהה ב100% עם הזרם שנכנה אותו ה"פשיו-רציונליסטי", והנחתו, שמגמות מאקרוסקופיות בקנה מידה גלובלי הן אמיתות נורמטיביות שמייצגות את התל"ג התרבותי של האנושות. עברית: מה שהאנושות מכירה בו כערך חשוב וקונצנזוסיאלי, בהכרח מגלם את המיטב שיש לאנושות להציע. ומדוע? - הרי ניתן לשאול "אז למה בריטני ספירס, ולמה היטלר, ולמה ערפאת, ולמה עוזי חיטמן..." הצליחו למרות שברור שהם לא השמנת של האנושות? - התשובה מורכבת: מדובר בתהליכים של פרקולציה תרבותית איטית, שמונעת ע"י תהליכים מנטליים, תרבותיים, וגיאו-פוליטיים שמשתנים ללא הרף. המבחן הוא מבחן ההישרדות והזמן - את בריטני אף אחד לא יזכור, היטלר הפסיד והתאבד, ערפאת ימיו ספורים (בעזרת השם), ועוזי חיטמן לא ממש הצליח, אז הוא עבר לאל-איי ועכשיו הוא עובד בשביל המאפיה בתור UZI HITMAN או במילים אחרות, אני מאמין שהצדק עם שי, מכיוון שלדעתי מה שקרוי "טעם וריח" הוא 3 מרכיבים, שלמצער כל הניאו-ליברלים, לא עולים בקנה אחד עם ערכי חופש ופלורליזם, אלא יותר עם ערכים דטרמיניסטיים ודיכואיים, והם: 1. חינוך (במילים פחות מנומסות שטיפת מוח, אינדוקטרינציה) 2. השפעה חברתית - אפקט העדר... "מה שטוב לכולם, טוב בשבילי..." 3. הכי חשוב לעניינינו - מבנה נפש האדם באשר הוא. אני אתעכב על 3 ואסביר למה שי צודק בנקודה הזאת: אני מאמין (וזה מה שבשעתו הביא אותי להיות מוסיקאי) שהאדם והעולם בנויים מאותו קוד. קוד זה הוא אחיד לכל הקיום ולכל האנשים. הקוד הוא פתוח, ומאפשר לאנשים לפתח מוטציות, ולהתפתח אינדיבידואלית מבלי לפגוע בגרעין, בקרנל. לאהוב, או לא לאהוב משהו, כמו זרם מוסיקלי או אלבום לצורך העניין, זה עניין של החלטה והדהות. ההגדרה היא סובייקטיבית. אבל - האידיום, ומשמעותו הם א ו ב י י ק ט י ב י י ם!!!!! כן, אני פשיסט. אבל במובן החיובי... כלומר, כל אמירה שעמדה במבחן הזמן, ויש לי הכלים להזדהות איתה, שומה עלי להחליט שאני אוהב אותה. בטהובן, באך, (שכבר עמדו במבחן הזמן), וצ'יק, מת'יני, וכו' (שעוד יעמדו) הם דוגמא למושגים שאני לא יכול לקבל "דעה" של מישהו שלא אוהב אותם כי זו לא באמת דעה - או שאין לאדם המחזיק בדעה כלים להזדהות (כמו הקשבה להרבה מוזיקה שתאפשר לו להבין את היצירות), או שהאדם מזדהה אבל לא מגיע להחלטה שהוא אוהב מכל מיני שיקולים... כמו למשל אינדוקטרינציה חמורה שהעבירו אותו משווקיי בריטני ספירס... עם זאת, אין זה שולל את קיום האינדיבידואל. ברור לי, שיש דברים שאני אוהב יותר ופחות. כאן נכנס מדד האיכות, שהוא אובייקטיבי, ומדד ההזדהות הרגשית, שהוא סוביקטיבי, ומעיד על דמיון בין נפש האמן וספקטרום החוויות והרגשות שלו, לבין זה של המאזין. כאן בדיוק פבר צודק: שאתה ממליץ על מערכת סופר איכותית, אך לא מוכרת, או שאני ממליץ על ריינר ברונינגהאוס למשל, אתה טוען שמדד האיכות הוא אובייקטיבי. ואתה צודק. זה שהמערכות האלה הן לא מותגי ענק, זה בדיוק מה שמאפשר את צמיחת האיכות הגבוהה בשלב הראשון. היה בטוח, שבתנאי שמי שמייצר את המערכות האיכותיות הוא גם אדם שישכיל להבין את תהליך הפרקולציה, ושהוא ניחן בכריזמה, אז זה בדיוק מה שהוא רוצה, ויום אחד הוא וטכנולוגייתו ירכשו ע"י מותג ענק, או יהפכו לכזה בעצמם!!! מה אני טוען? - שאינטראקציה בין איכות מקצועית, קונספציה חיובית, ומה שמשותף לכל אדם באשר הוא אדם - כמו ספקטרום הרגשות והחוויות האנושי המוגבל, היא המתכון לכינונו של יש נשגב בשם "אמירה תרבותית" (ראויה). אני מעולם לא הצלחתי להתחבר לרוב מה ש"רטרן טו פוראבר" עשו, למרות שאני חולה על רוב מה שצ'יק עשה, ושזו מוזיקה איכותית ביותר. או שאין לי כלים להזדהות עם זה, או שלא הגעתי להחלטה עדיין. בכל מקרה, ברור לי שהמוזיקה היא מצויינת. אולי אני פשוט מעדיף לשים דיסק שמעניין אותי יותר באותו רגע, וע"י כך נסגר והופך את עצמי לבור בזעיר אנפין. אני מאמין שבלי ערכים אובייקטיביים ומסורות (נורמות, קונצנזוס...) לא ניתן להתפתח. חייבים לחרוג מהנורמה בשביל ליצור נורמה חדשה. לא יוצרים שום דבר יש מאין, אלא ממה שהיה קודם... תודה.
דעות שגם אני מחזיק בהן, והן לאו דוקא מנוגדות. ראשית, באשר לדבריו של שי - אני מזדהה ב100% עם הזרם שנכנה אותו ה"פשיו-רציונליסטי", והנחתו, שמגמות מאקרוסקופיות בקנה מידה גלובלי הן אמיתות נורמטיביות שמייצגות את התל"ג התרבותי של האנושות. עברית: מה שהאנושות מכירה בו כערך חשוב וקונצנזוסיאלי, בהכרח מגלם את המיטב שיש לאנושות להציע. ומדוע? - הרי ניתן לשאול "אז למה בריטני ספירס, ולמה היטלר, ולמה ערפאת, ולמה עוזי חיטמן..." הצליחו למרות שברור שהם לא השמנת של האנושות? - התשובה מורכבת: מדובר בתהליכים של פרקולציה תרבותית איטית, שמונעת ע"י תהליכים מנטליים, תרבותיים, וגיאו-פוליטיים שמשתנים ללא הרף. המבחן הוא מבחן ההישרדות והזמן - את בריטני אף אחד לא יזכור, היטלר הפסיד והתאבד, ערפאת ימיו ספורים (בעזרת השם), ועוזי חיטמן לא ממש הצליח, אז הוא עבר לאל-איי ועכשיו הוא עובד בשביל המאפיה בתור UZI HITMAN
או במילים אחרות, אני מאמין שהצדק עם שי, מכיוון שלדעתי מה שקרוי "טעם וריח" הוא 3 מרכיבים, שלמצער כל הניאו-ליברלים, לא עולים בקנה אחד עם ערכי חופש ופלורליזם, אלא יותר עם ערכים דטרמיניסטיים ודיכואיים, והם: 1. חינוך (במילים פחות מנומסות שטיפת מוח, אינדוקטרינציה) 2. השפעה חברתית - אפקט העדר... "מה שטוב לכולם, טוב בשבילי..." 3. הכי חשוב לעניינינו - מבנה נפש האדם באשר הוא. אני אתעכב על 3 ואסביר למה שי צודק בנקודה הזאת: אני מאמין (וזה מה שבשעתו הביא אותי להיות מוסיקאי) שהאדם והעולם בנויים מאותו קוד. קוד זה הוא אחיד לכל הקיום ולכל האנשים. הקוד הוא פתוח, ומאפשר לאנשים לפתח מוטציות, ולהתפתח אינדיבידואלית מבלי לפגוע בגרעין, בקרנל. לאהוב, או לא לאהוב משהו, כמו זרם מוסיקלי או אלבום לצורך העניין, זה עניין של החלטה והדהות. ההגדרה היא סובייקטיבית. אבל - האידיום, ומשמעותו הם א ו ב י י ק ט י ב י י ם!!!!! כן, אני פשיסט. אבל במובן החיובי... כלומר, כל אמירה שעמדה במבחן הזמן, ויש לי הכלים להזדהות איתה, שומה עלי להחליט שאני אוהב אותה. בטהובן, באך, (שכבר עמדו במבחן הזמן), וצ'יק, מת'יני, וכו' (שעוד יעמדו) הם דוגמא למושגים שאני לא יכול לקבל "דעה" של מישהו שלא אוהב אותם כי זו לא באמת דעה - או שאין לאדם המחזיק בדעה כלים להזדהות (כמו הקשבה להרבה מוזיקה שתאפשר לו להבין את היצירות), או שהאדם מזדהה אבל לא מגיע להחלטה שהוא אוהב מכל מיני שיקולים... כמו למשל אינדוקטרינציה חמורה שהעבירו אותו משווקיי בריטני ספירס... עם זאת, אין זה שולל את קיום האינדיבידואל. ברור לי, שיש דברים שאני אוהב יותר ופחות. כאן נכנס מדד האיכות, שהוא אובייקטיבי, ומדד ההזדהות הרגשית, שהוא סוביקטיבי, ומעיד על דמיון בין נפש האמן וספקטרום החוויות והרגשות שלו, לבין זה של המאזין. כאן בדיוק פבר צודק: שאתה ממליץ על מערכת סופר איכותית, אך לא מוכרת, או שאני ממליץ על ריינר ברונינגהאוס למשל, אתה טוען שמדד האיכות הוא אובייקטיבי. ואתה צודק. זה שהמערכות האלה הן לא מותגי ענק, זה בדיוק מה שמאפשר את צמיחת האיכות הגבוהה בשלב הראשון. היה בטוח, שבתנאי שמי שמייצר את המערכות האיכותיות הוא גם אדם שישכיל להבין את תהליך הפרקולציה, ושהוא ניחן בכריזמה, אז זה בדיוק מה שהוא רוצה, ויום אחד הוא וטכנולוגייתו ירכשו ע"י מותג ענק, או יהפכו לכזה בעצמם!!! מה אני טוען? - שאינטראקציה בין איכות מקצועית, קונספציה חיובית, ומה שמשותף לכל אדם באשר הוא אדם - כמו ספקטרום הרגשות והחוויות האנושי המוגבל, היא המתכון לכינונו של יש נשגב בשם "אמירה תרבותית" (ראויה). אני מעולם לא הצלחתי להתחבר לרוב מה ש"רטרן טו פוראבר" עשו, למרות שאני חולה על רוב מה שצ'יק עשה, ושזו מוזיקה איכותית ביותר. או שאין לי כלים להזדהות עם זה, או שלא הגעתי להחלטה עדיין. בכל מקרה, ברור לי שהמוזיקה היא מצויינת. אולי אני פשוט מעדיף לשים דיסק שמעניין אותי יותר באותו רגע, וע"י כך נסגר והופך את עצמי לבור בזעיר אנפין. אני מאמין שבלי ערכים אובייקטיביים ומסורות (נורמות, קונצנזוס...) לא ניתן להתפתח. חייבים לחרוג מהנורמה בשביל ליצור נורמה חדשה. לא יוצרים שום דבר יש מאין, אלא ממה שהיה קודם... תודה. עצם כתיבת הודעתך היא מבחינת חיזוק
לטענה שלי (לטעמי ולריחי)- אנחנו יכולים אומנם להתווכח על זה אבל כל עוד לא נראה ונחוש את התוצאות-משמעות הדיון תהיה כקליפת השום, הבאתי את הדוגמא על מערכות הסטריאו אך ורק מפני שבנושאים שהם פיזיים ונחרצים (וישנם עוד רבים כמותו) הטעם והריח משחק תפקיד משני. אך אם בנושאים מופשטים אינדיבידואליסטים שקשורים לסעיף 3 בהודעתך עסקינן אזי אין שום טעם ושום ריח בעולמנו שיעלים את הטעמים שאני אוהב ואת הריחות שאני מתענג עליהם. אתה יכול לקשט את הודעתך באלפי ניואנסים יפים אך בסופו של דבר אני לא יכול לשכנע אדם ולהתווכח איתו על משהו שהוא לא אוהב-אף אדם בעולמנו הקטן לא יצליח לשכנע אותי ללעוס חצילים -זה פשוט לא יקרה, אף אדם בעולם לא יכול לשכנע אותי ש""בוסתן אברהם" היא לא להקה טובה ובריטני שפריכס היא טובה -זה לא יקרה ולא משנה עד כמה נדבר על האינדיבדואל הפלורליזם ומדד האיכות, המדד היחידי שהוא בר-תוקף בדיונים מסוג זה הוא המדד האישי. ואני יותר ממאמין שחלק נכבד מן האנושות מתקשים להיות "בקרי איכות" ונותנים ל"חכמים" מהם לקבל החלטה והולכים איתה-אך ורק בגלל ההנחה שמה שהרוב קבע שהוא טוב -הוא כנראה כזה. לך תאמר את זה לכל מי שיושב ברגע זה באופוזיציה- ותראה איזו כמות ירקות לסלט יזרקו עליך (חסר לי רוקט אז אם זורקים תשמור לי), לך ותכריז על זה בכותל-יש 100 מיליון מוסלמים-אז כנראה שהם צודקים. יש מיליארד חילוניים -אז כנראה שאין אלוהים. אלו נושאים מופשטים הויכוח עליהם גרר את כל מלחמות העולם הזה ומלחמות העולם הבא. הדיעה שאתה מציג כרגע היא תוצר ישיר של הסעיפים 1 ו-2 שהצגת והם משליכים ישירות על סעיף 3 שהוא אגב פועל יוצא שלהם ולא עוד סעיף ב"טעם וריח" ואפילו אם כולנו בנויים מאותו הקוד הגנטי ובזעיר אנפין כולנו דומים -השוני הוא של שמיים וארץ, האינדיבידואל איננו נשלל רק בגלל אפקט העדר,הוא רק מונח בצד, ונכנס למצב של פשרה, של חוסר יכולת קריאת הפרטים וניתוח מעמיק של הדברים-או כמו שאתה אומר- חוסר כלים למדידה והשארת ההחלטות למביני דבר. אני לא אומר שהמקרים הם גורפים לעיתים מה שטוב לרוב הוא אכן ההחלטה הנכונה או הטעם הטוב או הריח הנכון, אני רק אומר שיש לקחת את הקונצנזוס בערבון מוגבל ואת הנורמות באותו עירבון- למה לא להיות ליברלי פלורליסטי חופשי ואינדיבידואלי- לחיות את מה שנכון לך ולקבל את הטעמים שמתאימים ללשונך- להכניס לסלט את הירקות שאתה אוהב ולא לקחת את הלשון של אחרים והכניס אותה לקערת הסלט שלך- זאת פשרה.ואם קרה שטעמך וריחך עולים בקנה אחד אם אותם טעמי-רוב אז אתה קונפורמיסט אינדיבידואליסט ולא קונפורמיסט סתום (תסלח לי על הביטוי) בעניין הכריזמה אתה צודק באלפי אמיתות- בני האדם אוהבים כריזמטיות אוהבים את הנוצץ (ובמקרה שהזכרתי-את זו עם האולטרה ושכתוב עליה bass boost והיא נורא מושכת את העין של החברה מהשכונה) על nakamichi שמעת אי פעם? יתכן מאוד שכן- היא חברה עם מוניטין לא מבוטל ואיכות מרקיעת שחקים בכל הנוגע למערכות אודיו לרכב אך בכל הנוגע לעיצוב כאן היא נופלת נפילה חופשית בלי מצנח ופונה אל קהל יעד שלא מחפש "פוזה" שמחפש נטו איכות ולא צבעים וכפתורים- ואת זאת חסרת הכריזמה אני מנקה מאבק כל שני וחמישי. וכאן אתה צריך לשים בצד ולהבדיל בין הערכה לבין "אהבה"- אני מאוד מעריך את שאקירה על שהצליחה לסחוף בכריזמה שלה (ויש אומרים שבעזרת חלקים אחרים בגוף) קהל כל כך גדול, אבל לא אוהב אותה-היא לא לטעמי ואני לא רואה איך היא תסדר עם האוזן שלי בעתיד הקרוב. מבחן הזמן שאתה מדבר עליו מבחינתי (וטעמי וריחי) מתבטל, אני לא אוהב משהו ששרד, אולי כלל האנושות כן תאהב- וזה יהיה מדד למשהו איכותי אך גם כאן אתה מחטיא בהפרדת ההערכה ו"אהבה", טעם וריח הם לא הערכה, מבחן הזמן מוליד דברים איכותיים אך אין זה אומר שהם יתאימו לכל דורש. ואם תחפור טוב ותעשה סקר-שוק תגלה שהרוב בכלל לא יודעים לאיית את השמות שהזכרת שעמדו במבחן הזמן-אז מה זה אומר? ומי החלחט שעלייך לאהוב את כל מה שעמד במבחן הזמן? איזו מן הצהרה היא זו? ואם אהיה יותר ספציפי ואגע בנקודות שמוכרות לך -השמעתי את הדיסק שהוצאתם להרבה אנשים- רבים מהם מאוד העריכו את טכניקת הנגינה המקצועית אך לא הסכימו להשאיר את הדיסק בבית (באמת בלי שום כוונה להעליב..) וגם אתה חושב בדיוק כך כשאתה אומר שreturn to forever עשו מוסיקה איכותית אך אתה לא מצליח להתחבר אליהם. אז בוא לא נכנס לויכוח על טעם וריח- כי כפי שאתה רואה זה בדיוק מה שהוא מוליד.
לטענה שלי (לטעמי ולריחי)- אנחנו יכולים אומנם להתווכח על זה אבל כל עוד לא נראה ונחוש את התוצאות-משמעות הדיון תהיה כקליפת השום, הבאתי את הדוגמא על מערכות הסטריאו אך ורק מפני שבנושאים שהם פיזיים ונחרצים (וישנם עוד רבים כמותו) הטעם והריח משחק תפקיד משני. אך אם בנושאים מופשטים אינדיבידואליסטים שקשורים לסעיף 3 בהודעתך עסקינן אזי אין שום טעם ושום ריח בעולמנו שיעלים את הטעמים שאני אוהב ואת הריחות שאני מתענג עליהם. אתה יכול לקשט את הודעתך באלפי ניואנסים יפים אך בסופו של דבר אני לא יכול לשכנע אדם ולהתווכח איתו על משהו שהוא לא אוהב-אף אדם בעולמנו הקטן לא יצליח לשכנע אותי ללעוס חצילים -זה פשוט לא יקרה, אף אדם בעולם לא יכול לשכנע אותי ש""בוסתן אברהם" היא לא להקה טובה ובריטני שפריכס היא טובה -זה לא יקרה ולא משנה עד כמה נדבר על האינדיבדואל הפלורליזם ומדד האיכות, המדד היחידי שהוא בר-תוקף בדיונים מסוג זה הוא המדד האישי. ואני יותר ממאמין שחלק נכבד מן האנושות מתקשים להיות "בקרי איכות" ונותנים ל"חכמים" מהם לקבל החלטה והולכים איתה-אך ורק בגלל ההנחה שמה שהרוב קבע שהוא טוב -הוא כנראה כזה. לך תאמר את זה לכל מי שיושב ברגע זה באופוזיציה- ותראה איזו כמות ירקות לסלט יזרקו עליך (חסר לי רוקט אז אם זורקים תשמור לי), לך ותכריז על זה בכותל-יש 100 מיליון מוסלמים-אז כנראה שהם צודקים. יש מיליארד חילוניים -אז כנראה שאין אלוהים. אלו נושאים מופשטים הויכוח עליהם גרר את כל מלחמות העולם הזה ומלחמות העולם הבא. הדיעה שאתה מציג כרגע היא תוצר ישיר של הסעיפים 1 ו-2 שהצגת והם משליכים ישירות על סעיף 3 שהוא אגב פועל יוצא שלהם ולא עוד סעיף ב"טעם וריח" ואפילו אם כולנו בנויים מאותו הקוד הגנטי ובזעיר אנפין כולנו דומים -השוני הוא של שמיים וארץ, האינדיבידואל איננו נשלל רק בגלל אפקט העדר,הוא רק מונח בצד, ונכנס למצב של פשרה, של חוסר יכולת קריאת הפרטים וניתוח מעמיק של הדברים-או כמו שאתה אומר- חוסר כלים למדידה והשארת ההחלטות למביני דבר. אני לא אומר שהמקרים הם גורפים לעיתים מה שטוב לרוב הוא אכן ההחלטה הנכונה או הטעם הטוב או הריח הנכון, אני רק אומר שיש לקחת את הקונצנזוס בערבון מוגבל ואת הנורמות באותו עירבון- למה לא להיות ליברלי פלורליסטי חופשי ואינדיבידואלי- לחיות את מה שנכון לך ולקבל את הטעמים שמתאימים ללשונך- להכניס לסלט את הירקות שאתה אוהב ולא לקחת את הלשון של אחרים והכניס אותה לקערת הסלט שלך- זאת פשרה.ואם קרה שטעמך וריחך עולים בקנה אחד אם אותם טעמי-רוב אז אתה קונפורמיסט אינדיבידואליסט ולא קונפורמיסט סתום (תסלח לי על הביטוי) בעניין הכריזמה אתה צודק באלפי אמיתות- בני האדם אוהבים כריזמטיות אוהבים את הנוצץ (ובמקרה שהזכרתי-את זו עם האולטרה ושכתוב עליה bass boost והיא נורא מושכת את העין של החברה מהשכונה) על nakamichi שמעת אי פעם? יתכן מאוד שכן- היא חברה עם מוניטין לא מבוטל ואיכות מרקיעת שחקים בכל הנוגע למערכות אודיו לרכב אך בכל הנוגע לעיצוב כאן היא נופלת נפילה חופשית בלי מצנח ופונה אל קהל יעד שלא מחפש "פוזה" שמחפש נטו איכות ולא צבעים וכפתורים- ואת זאת חסרת הכריזמה אני מנקה מאבק כל שני וחמישי. וכאן אתה צריך לשים בצד ולהבדיל בין הערכה לבין "אהבה"- אני מאוד מעריך את שאקירה על שהצליחה לסחוף בכריזמה שלה (ויש אומרים שבעזרת חלקים אחרים בגוף) קהל כל כך גדול, אבל לא אוהב אותה-היא לא לטעמי ואני לא רואה איך היא תסדר עם האוזן שלי בעתיד הקרוב. מבחן הזמן שאתה מדבר עליו מבחינתי (וטעמי וריחי) מתבטל, אני לא אוהב משהו ששרד, אולי כלל האנושות כן תאהב- וזה יהיה מדד למשהו איכותי אך גם כאן אתה מחטיא בהפרדת ההערכה ו"אהבה", טעם וריח הם לא הערכה, מבחן הזמן מוליד דברים איכותיים אך אין זה אומר שהם יתאימו לכל דורש. ואם תחפור טוב ותעשה סקר-שוק תגלה שהרוב בכלל לא יודעים לאיית את השמות שהזכרת שעמדו במבחן הזמן-אז מה זה אומר? ומי החלחט שעלייך לאהוב את כל מה שעמד במבחן הזמן? איזו מן הצהרה היא זו? ואם אהיה יותר ספציפי ואגע בנקודות שמוכרות לך -השמעתי את הדיסק שהוצאתם להרבה אנשים- רבים מהם מאוד העריכו את טכניקת הנגינה המקצועית אך לא הסכימו להשאיר את הדיסק בבית (באמת בלי שום כוונה להעליב..) וגם אתה חושב בדיוק כך כשאתה אומר שreturn to forever עשו מוסיקה איכותית אך אתה לא מצליח להתחבר אליהם. אז בוא לא נכנס לויכוח על טעם וריח- כי כפי שאתה רואה זה בדיוק מה שהוא מוליד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.